פת במלח תאכל · נשמה של אביי ורבא
התמדתו של הרב זצ''ל בתורה הייתה כה גדולה וגם כשנתמנה לדיין בבאר שבע לא הפסיק מלימודו. הוא היה גר אצל משפחת וינברגר בבאר שבע בקיטון קטן שהיה שם, והיה לומד בהתמדה רבה משעה שסיים את עבודתו בבית הדין ועד שהיה ישן.
בתקופה ההיא היה הרב מתפלל אצל קהילה של חסידים שלפעמים היו מתפללים מנחה אחרי השקיעה והרב היה נאלץ להתפלל מנחה במקום אחר. פעם התקשה הרב של קהילת החסידים באיזו שאלה, ולא מצא לה תשובה ימים רבים. אמרו לו אנשים שישאל את הרב אליהו ואולי הוא יוכל למצוא לו תשובה. אותו רב בא אל מו''ר הרב לקיטון הקטן שהיה בבית משפחת וינברגר ושאלו את השאלה. הרב חייך ושאל את הרבי: אמור לי איזו תשובה אתה חושב להציע לאותה שאלה?
חשב הרבי והציע איזו תשובה לשאלה.
אמר לו הרב במקום: השאלה ששאלת נשאלה על ידי רבא בגמרא בזבחים, והתשובה שאמרת נאמרה לו שם על ידי אביי. אותו רבי קפץ באותו רגע מכסאו ושמח שמחה גדולה שהצליח לכוון לדעתם של אביי ורבא.
אחר הצהריים הגיע הרב לבית הכנסת וראה כי כל החסידים נוהגים בו כבוד. לשאלתו, הסבירו לו כי על ידו התגלה לרבם הנערץ שיש לו ניצוץ מנשמתם של אביי ורבא. אמר להם הרב: אם כך, תתפללו מהיום מנחה לפני השקיעה.