ענווה · האם סולחים למוציא שם רע?
יהודי אחד היה עובד בקופה של צדקה והיה אוסף ומחלק למשפחות נזקקות בנאמנות רבה. יום אחד הוציא עליו מישהו שם רע ואמר כי הוא לוקח חלק מכספי הצדקה לכיסו. השמועה החלה להתגלגל והנפגע ביקש להתעמת עם המוציא לו שם רע. הפוגע נבהל, חזר בו וביקש סליחה, אבל הנפגע לא הסכים לסלוח. הוא טען כי בגלל השם הרע שהוציא עליו, אנשים לא יאמינו בו ולא ייתנו לו תרומות וכל עבודתו תיפגע.
אחרי בקשות ותחינות רבות אמר הנפגע שהוא מוכן לסלוח רק אם מורו ורבו הרב מרדכי אליהו זצ''ל יגיד לו כן. הלכו שניהם לרב ושם אמר הפוגע: ''טעיתי ואני מבקש סליחה באמת. אני מקבל על עצמי לא
לעשות יותר כן''. הוא אף הזכיר את ההלכה שאומרת כי אסור לאדם להקשות את הלב וצריך לסלוח למי שמבקש סליחה.
הנפגע אמר: ''אני לא צריך לסלוח למי שהוציא עלי שם רע, אפילו אם הוא מבקש סליחה באמת ומפסיק את דרכיו. השם הרע שהוא הוציא עלי הולך ומתגלגל גם אחרי בקשת הסליחה. החרטה שלו לא תעצור את הלשון הרע מלהמשיך ולעשות לי נזקים''.
הרב שמע את דבריהם ואמר לנפגע: ''הדין איתך, על-פי ההלכה אתה באמת לא חייב לסלוח למי שהוציא עליך שם רע''. ואז הוא פנה לאיש הפוגע ואמר לו: ''אתה חייב לפרסם התנצלות ברבים''.
לאחר מכן, הוציא מתוך מגירה חבילה של עיתונים ישנים, הראה אותם לאיש הנפגע ואמר לו: ''אתה רואה את כל העיתונים הללו? אני שומר אותם. בכולם דברי פגיעה וביזיון שנכתבו עלי. לכולם סלחתי. בסופו של דבר לא נפגעתי – לכן גם אתה יכול לסלוח''.
סיפר האיש ואמר, כי בשעה שהרב אמר לו את הדברים הוא קיבל על עצמו לסלוח לאותו פוגע בלב שלם. הוא סיפר כי הוא מאמין שבזכות זה, הלשון הרע שדיברו עליו לא התקבל והתורמים המשיכו לתרום לקופה שהיה ממונה עליה כמקודם לטובת הנזקקים.
סלע