ענווה · אתרוג מהגינה של ה''חפץ חיים''
הרב היה מהדר מאוד במצוות, ובמיוחד במצות אתרוג. חכמינו אמרו שכל מצווה שאדם משתדל בה מלמטה, עוזרים לו בה מלמעלה. אני רוצה לספר סיפור שהתרחש לפני עשרים שנה ויותר, אבל הוא לא נשכח ממני כאילו היה היום.
מדי שנה היינו נוהגים להביא לרב אתרוגים לבדיקה לפני חג הסוכות. באותה השנה לא ניתן היה למצוא אתרוגים תימניים לברכה, משום שמזג האוויר בקיץ היה חם מאוד וכל הפריחה של האתרוגים נפלה. בדרך כלל היינו מביאים לרב כמה אתרוגים, והרב היה מסדר אותם לפי חשיבותם – מהודר, כמעט מהודר, כשר, חול המועד וכו'...
זאת ועוד, לרב זצ''ל היתה טביעת עין מיוחדת, ולמרות שהיה רואה אלפי אתרוגים בכל יום, הוא היה זוכר את הבדיקה הקודמת ואומר: האתרוג שראיתי אתמול יותר יפה מהאתרוג הזה. זכרונו היה בגדר של מלאך אלוקים ממש.
באותה השנה, כאמור, לא נמצאו אתרוגים בכל הפרדסים שבהם נהגנו לקנות, במיוחד באזור השפלה. בערב חג הסוכות, בבוקר, הגעתי אל הרב עם כמה אתרוגים והוא לא שבע מהם נחת, וכששאלתי מה לעשות הוא אמר: ''אל תדאג, אתה עוד תמצא אתרוג יפה''.
יצאתי מביתו של הרב בשעה 10:00 לערך, ופניתי לעסוק בהכנות לחג, בבניית הסוכה ועוד. בשעות הצהריים הסתובבתי בשכונה, והנה מרחוק ראיתי גינה ובה שני עצים ללא פירות. לפי העלים הבחנתי שמדובר בעצי אתרוג. נכנסתי לאותה הגינה ושאלתי את בעלת הבית אם אפשר לקנות אתרוג, והיא השיבה שהיא מכרה את כל האתרוגים לפניי שבועיים ולא נראה לה שנשארו פירות על העץ. שאלתי אם אפשר לנסות למצוא, והיא הסכימה.
התקרבתי אל העצים, ואכן לא נראו עליהם אתרוגים. התחלתי להסתובב, ופתאום צדו עיניי אתרוג שנחבא בין סבכי העץ. ביקשתי מזמרה בכדי שהפרי לא יידקר, ואט-אט הוצאתי את האתרוג.
רצתי לביתו של הרב והראיתי לו את האתרוג. היה זה כשעה לפני כניסת החג. הרב בדק את האתרוג, נהנה מיופיו ואמר: ''מהודר הפלא ופלא''. ואז הרב שאל אותי: ''מאיפה השגת אתרוג כזה יפה?''. סיפרתי לו על הגינה, והרב ביקש שאלך לבדוק אם נשאר על העץ אתרוג נוסף. עשיתי כבקשתו. בזמן המועט שנשאר עד כניסת החג, רצתי לאותה הגינה ובדקתי היטב את העצים. לשמחתי הרבה, מצאתי אתרוג והבאתי אותו לרב. הרב שמח מאוד גם הוא ועשה לשני האתרוגים מעשר.
אחר כך ביקש הרב שאלך לאותה אישה ואשאל אותה מאיפה הגיע אליה העץ הזה. רצתי שוב ושאלתי אותה, והיא השיבה שזה סיפור ארוך, ומפאת קוצר הזמן של ערב החג היא סיפרה בקיצור שהיא עלתה עם הוריה מהעיר ראדין, העיר של ה''חפץ חיים''. לפני שהוריה עלו לארץ הם לקחו זמורה מעץ האתרוג שהיה בחצר הבית של ה''חפץ חיים''.
את השתיל הם הביאו לארץ-ישראל ונטעו אותו בביתם בדיר-יאסין. בעקבות הפרעות הם עברו עם השתיל לגבעת-שאול, וכאן נטעו את העצים. רצתי בשמחה אל הרב וסיפרתי לו. הרב הנהן בראשו, חייך ואמר לי: ''ראיתי באתרוג קדושה מיוחדת''.
למחרת, ביום החג, באו המונים לסוכת הרב לקבל ברכות. פתאום הפסיק הרב את דרשתו והחל לספר לקהל את הסיפור עלי ועל האתרוג של ה''חפץ חיים''. התביישתי מאוד. לאחר הדרשה פניתי לרב ואמרתי לו שעדיף להישאר בצנעה, אבל הרב ביטל את דברי ואמר: ''טרחת, הבאת, צריך הכרת הטוב!''.
לימים נודע לי מהרב, שבכל יום מימי החג הרב היה מברך על אתרוג אחר, ולאחר החג הרב היה מחלק את האתרוג לצורך ברכות לזיווגים, לזרע של קיימא ולהצלחה. רבנו היה האתרוג שלנו, פרי ההדר שלנו שנגנז. דברי התורה שלמדנו ממנו מהדהדים והם נר לדרכנו. יהי זכרו ברוך.
(אבי יאיר, ירושלים)