ענווה · במקום שלא מצויים ארבעת המינים
פעם סיפר הרב זצ''ל על ההתחזקות בשמירת מצוות שקיימת היום בעם ישראל:
היתה תקופה שלא כולם היו קונים אתרוגים ולולבים, והיה רק אחד בכל בית-כנסת. הם עשו כך כיוון שזכרו כי כך היו נוהגים בחו''ל, שלא היו האתרוגים והלולבים מצויים, וכך היו ממשיכים גם כאן בארץ. אך באמת ההלכה היא שכל אחד ואחד צריך לקנות לעצמו ארבעת המינים.
פעם אחת באתי עם ילדיי הקטנים להתפלל בבית הכנסת בחג הסוכות, וראיתי שמכל האנשים בבית הכנסת רק לחזן היו לולב ואתרוג. לי היו לולב ואתרוג, וכן לילדיי הקטנים שהיו אז בני שש ושבע שנים. והנה באו וביקשו ממני ליטול את הלולב והאתרוג שלי לברכה, והשבתי להם שייקחו מהילדים הקטנים.
האמת היא, שכתוב ש'קטן קונה ואינו מקנה'. אבל היו הרבה אנשים בבית הכנסת ואם כולם היו מחכים בתור לברך על הלולב שלי הם לא היו מספיקים. אמרתי להם לקחת את ארבעת המינים מהילדים שלי, כיוון שרוב האנשים חשבו שהלולבים של הילדים אינם כשרים וזה סתם משחק בשבילם, ואני רציתי שהם ידעו שגם ילדים צריכים ארבעת המינים כשרים. מלבד זה, אם הם יצטרכו לשאול ארבעת המינים מילדים – אולי הם יתביישו וילמדו לרכוש לעצמם. וכך באמת קרה. הם נשאו קל-וחומר בעצמם, שאם ילד שאינו בר-מצווה יכול שיהיו לו ארבעת המינים כשרים – כך כל אב או סבא לילדים יכול לקנות לעצמו גם כן.
בתום התפילה באו אלי כמה אנשים ושאלו אותי האם אפשר לקנות ארבעת המינים גם בחול-המועד, ואמרתי להם שבוודאי אפשר, אין בזה משום מסחר שאסור לעשות במועד. לא עברו כמה שנים וכל בית הכנסת היה מלא באתרוגים ובלולבים בחג הסוכות. ה' עליהם יחיו.
(מדברי הרב זצ''ל)