ענווה · איך נותנים הסכמה?
בחורף תשל''ב נפגשתי לראשונה עם רבנו הרב זצ''ל. הכנתי אז מאמר הלכתי על זמני הפורים ביישובים החדשים, ובפרט בגלל שסברתי שהם צריכים לקרוא מגילה בט''ו כמוקפים. באותה שנה נפגשתי עם גדולי ישראל, הבאתי לפניהם את מאמרי וביקשתי את תגובתם. המפגש היה מעניין במיוחד, במובן האישי והאנושי. רב אחד התווכח איתי בצעקות, הוריד ספרים מארון הספרים וקרא כדי להוכיח לי שאני טועה.
רב אחר פתח לי סדק בדלתו, שאל מה הבאתי, קיבל את הקונטרס אמר לי לחזור בעוד שבועיים, וכשחזרתי פתח שוב חריץ בדלת ונתן לי את תגובתו.
רב שלישי שאל בחביבות מה בידי, וכשהסברתי אמר מייד: זה עניין לרבנים ראשיים, אל תשאיר זאת אצלי. רב נוסף אמר לי בבת צחוק: אתה רואה את הערימה על שולחני? כל אלה מצפים להסכמות ולחוות דעת. זמן יהיה לי אולי אחרי פורים, ואז אולי אעיין במאמרך.
הרב מרדכי אליהו קיבל אותי בניחותא, ישב מולי רגל על רגל והתחיל לקרוא בנוכחותי את הקונטרס. על כל קטע העיר משהו, הוסיף לי עוד מקורות ולבסוף הציע לי לנסח קצת אחרת. הוא דן איתי בפרטי פרטים ובסוף אף כתב את חוות דעתו. אישיות מאירת פנים זו פגשתי שוב ושוב בשנים הבאות כשזכיתי ללמוד תורה מפיו.
(הרב ד''ר יואל אליצור, עפרה, ראש החוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטה העברית)