על קברי צדיקים · הרב פועל בהלוויה שלו
אני מלמד תורה בכולל בעיר צפת, אבל הבן שלי התרחק בשנה האחרונה מהאמונה. הוא בחור מוכשר במיוחד, אבל הוא נכנס למשבר קשה, ולא ברור לו למה צריך ללמוד תורה, למה צריך להתאמץ על תפילה ומצוות. בכלל, הוא התחיל להתפעל מהעולם שמחוץ לכותלי הישיבה וגרם לנו דאגות רבות.
בחודשים האחרונים הוא כבר לא הלך לישיבה, בקושי קם להתפלל, בקושי בירך, ודרכו לא היתה ברורה לו ולנו. הרבה שיחות קיימנו אתו. הרבה רבנים מהישיבה דיברו איתו. הרבה דמעות שפכנו בתפילה עליו, אך לצערנו לא ראינו שינוי.
ביום ששמענו את הבשורה הנוראה על פטירתו של הרב אליהו זצ''ל היינו בנסיעה לחתונה במרכז הארץ. מייד שינינו את כיוון הנסיעה והגענו לירושלים, עוד לפני הפקקים הגדולים. הצלחנו להתקרב לאזור הישיבה, מה שלא זכו לו רבים. אני נדחקתי לכיוון המכונית שהרב היה בתוכה, שכן ידעתי את כוחו הגדול של הרב בתפילה, ונצמדתי בכל כוחי אל המכונית הנוסעת. יחד איתי היו רבים רבים שלא היו מסוגלים להפרד מהרב. אהבנו אותו בכל לבנו. הרגשנו את אהבתו הגדולה אלינו. עכשיו הוא הולך מאתנו.
לא עזבתי את המכונית, כמו עוד עשרות או מאות כמוני. בכיתי שם כמו תינוק. ביקשתי ממנו שיתפלל על הבן שלי. ידעתי עד כמה חשוב לרב לימוד התורה של נערי ישראל. התפללתי וביקשתי כמו שמבקשים מאבא. לא עזבתי את המכונית, וכמוני רבים. המכונית לא עמדה בעומס, אבל הרב כנראה כן. כי למרות שכל הגלגלים התפוצצו מהעומס, וגם הצירים נשברו, משהו קרה והמכונית המשיכה בנסיעה. אני זוכר את הנהג צועק שהוא לא מסוגל יותר לנסוע עם רכב שבור צירים, והשוטר אומר לו שלעצור זו סכנת נפשות, שכן אם המכונית תעצור יהיה לחץ של מאות אנשים משני הכיוונים. ''אי-אפשר לעצור'', צועק השוטר, ''זו סכנת נפשות''. והנהג צועק לו חזרה: ''אי-אפשר לנסוע, האוטו שבור. אין גלגלים, אין צירים. אי-אפשר לנסוע''. ''סע'', מתחנן השוטר, ''זו סכנה. תנסה''. הנהג מנסה והמכונית ממשיכה לנסוע באורח פלא עד הציון של הרב.
אבל לא על כך באתי לספר, על כך יכולים לספר הנהג או השוטר או כל המאות שהיו שם וראו את זה כמוני. אני רוצה לספר על העניין האישי שלי – הבן שבכיתי עליו ליד מכוניתו של הרב. הבן שביקשתי מהרב שיתפלל עליו לפני שהוא הולך מאתנו, לפני שהוא עוזב.
הבן הזה התהפך מייד אחרי ההלוויה. הוא לא ידע על מה בכיתי באותו לילה, אבל יומיים אחר כך הוא כבר חזר לישיבה ללמוד במרץ רב. הוא עבר משהו נפשי שלא קרה לו כבר שנה שלמה. אני לא יודע מה עובר עליו. אני יודע מה עובר עלי. וגם יודע מי חולל את השינוי הזה.
אוי, מה יהיה עלינו. אנחנו עכשיו יתומים. יתומים היינו ואין אב. מי יתפלל עכשיו על ילדינו? מי יתן לנו תמורתו? מי יתן לנו איש שהיה אוהב את כל העדות והזרמים? מי יתן לנו איש שאהב אותנו כמו אבא?
חבל. חבל על דאבדין.
(ראש כולל בעיר צפת)