אור ברסלב
אביהם של ישראל על קברי צדיקים

אביהם של ישראל

על קברי צדיקים

הדרכים של ימות המשיח

השער ייפתח

סיפור זה התרחש במוצאי-שבת, אחרי שהרב זצ''ל שבת אצל בנו, הרב שמואל אליהו שליט''א. במוצאי-שבת התקשר אלי הרב שמואל ואמר: ''הרב חוזר לירושלים והוא הולך להתפלל לפני כן אצל ר' מאיר בעל הנס. יש לי בקשה ממך – אם תוכל לארגן שיהיה לרב מנין''.

הודעתי לכמה אנשים, וכמובן באנו כולנו בשמחה. אני יודע שקבר ר' מאיר סגור בדרך כלל בלילה. כיוון שכך, התקשרתי לר' מנשה ועקנין, שהיה ראש הכולל של כל ישיבות ר' מאיר בעל הנס, וביקשתי ממנו שמישהו יבוא לפתוח.

התברר שהוא היה בבני-ברק באותה שעה. נתנו לי טלפון נוסף של יהודי אחר שעובד שם כמשגיח ומברך את הקהל, ושמו עמנואל כהן. אמרו לי לנסות לתפוס אותו, כי יש לו את המפתח. ניסיתי כמה פעמים להשיג אותו, אך הוא לא ענה לי.

הדבר כאב לי מאוד, אך לא נותרה ברירה. התקשרתי לרב שמואל ואמרתי לו את הדברים וביקשתי שיאמר אותם לרב. הרב שמואל אמר לרב, והרב ענה לו: מה אתה מודאג? השער ייפתח!

הגעתי לפני הרב, כמובן, עם רכב מלא באנשים ועוד חבר שהביא איתו גם כן רכב מלא באנשים. הציון, כצפוי, היה סגור. הרב הגיע, ירד מהרכב ונישקתי לו את היד. לא הספקנו להביט אחורה ולפתע את מי אנו רואים מגיע, אם לא את עמנואל כהן שהמפתח של הציון אצלו? הוא עמד המום ושאל אותנו: מה אתם עושים פה? השבתי לו בשאלה: מה אתה עושה פה?! הוא סיפר שהוא שכח את פנקס החשבונות של הישיבה ביום שישי ועכשיו בא לקחת אותו.

הרב שמע את השיחה בינינו ובת-שחוק על פניו. הוא היה היחיד מבינינו שלא הופתע מההתרחשות.

(הרב שאול דמרי, רב אזורי ומחנך)

דבר עם ר' יהודה

במסגרת עבודתי כממונה על המקומות הקדושים הגעתי יום אחד לקברו של ר' יהודה בר עילאי. היה זה לפני שבנו את כל הבניין, הישיבה והכולל שנמצאים שם היום. אז היתה שם רק מערה שלא מכבדת את ר' יהודה, מי שהיה החברותא של רשב''י.

הדבר כאב לי מאוד. יום אחד הגיע לשם הרב זצ''ל עם בנו הרב שמואל וכל הפמליה, ואמרתי לרב: ''הרב, תראה איך הקבר נראה. האם הרב יודע על תורם רציני שישפץ פה?''

השיב לי הרב:'' זאת הבעיה שלך?''

אמרתי לו:'' כן. הרב בטח מכיר תורם שיוכל לתרום''.

אמר לי הרב: ''ה' יעזור''.

אחרי שלושה ימים הגיע הרב שמואל עם יהודי מירושלים ואמר לי: ''הרב שלח לך מישהו''.

אותו יהודי שאל אותי מה אני רוצה לעשות במקום, והשבתי לו שאני רוצה להקים מבנה. הוא שאל באיזה גודל, ואני השבתי בצניעות: 50 מ''ר. הוא הביט בי ואמר: ואם אני אביא לך 100 מ''ר? אחר כך הוא שאל כמה זה אמור לעלות, והשבתי לו שמדובר ב-40,000 דולר. היהודי הפתיע אותי שוב ואמר: ואם אני אתן לך 80,000 דולר? ועוד בטרם עיכלתי את הדברים הוא המשיך ואמר: אבל בתנאי אחד: תוך חודש הכול גמור!

התקשרתי לקבלן שאני מכיר והוא ביקש שאכין את הסקיצה כדי שהוא יוכל להתחיל לעבוד. תוך יום או יומיים הבאתי מהנדס והראיתי לקבלן את התוכנית. הוא אמר לי: תשמע, ר' שאול, זה מקום של עתיקות פה. אסור לבנות וגם אם יאשרו לך בסוף – כל הפרוצדורה הזאת לוקחת לפחות חצי שנה. אבל אני עמדתי על שלי והשבתי לו: אני נותן לך את הסקיצה ואתה מתחיל לבנות כמו שהרב אמר! תוך חודש אתה גומר! הקבלן המשיך ואמר שהוא חושש שייקחו לו את הרישיונות, אבל לאחר שאמרתי לו שהדבר הוא על אחריותי, הוא התרצה והתחלנו לעבוד.

בנינו 24 שעות ביממה. הגיע היום שהיינו אמורים כבר ליצוק עמודים ורצפה. הבאנו 30 מיקסרים של בטון (עשרות קובים של בטון) ופחדתי שברגע הזה יבואו ויעצרו אותי וגם את הקבלן, וכל החומר ילך לאבדון. המיקסרים הגיעו, ומייד אחריהם הגיעה המשטרה. המשטרה רצתה לעצור את הקבלן. הם שאלו מי הוא שהביא את הקבלן, ואני השבתי שאני הבאתי אותו. המשטרה נתנה הוראות לשפוך את הבטון ואמרה: ''אנחנו מביאים טרקטור להרוס את כל מה שבניתם, כי זה נבנה ללא רישיונות ופיקוח מטעם משרד העתיקות''.

הרמתי טלפון לרב. אמרו לי: הוא לומד''.

אמרתי: לא מעניין אותי. אני צריך את הרב! הולכים לעצור אותי!

הביאו לי את הרב. אמר לי: כן חכם? (כך תמיד קרא לי: ''החכם הטברייני'')

סיפרתי לו. אמר לי: מה אתה פונה אלי? דבר עם ר' יהודה.

אמרתי לו: איך אני יכול? יש לי פה צו! רוצים לשפוך את כל החומר, והקבלן בורח!

אמר לי הרב: דבר איתו (עם ר' יהודה)!

הקמתי שם צעקות ובכיות. מה לא עשיתי במערה?

ואז ניסיתי לתפוס את זה שיכול היה לבטל את הצו: ראש המועצה האזורית.

ניסיתי לתפוס אותו בכל דרך והוא התחמק ממני. לאחר שראיתי שהוא מתחמק לקחתי את הרכב וביקשתי: חכו לי חצי שעה.

נסעתי אליו, אבל הוא לא היה בבית. אמרתי לאשתו: אם יקרה משהו לילדים שלך, זו לא אחריותי. תגידי לבעלך שהוא פוגע בר' יהודה בר עילאי. היא כנראה נבהלה. חזרתי חזרה, ופתאום מגיע ראש המועצה למקום, כולו רוגש, ואומר לי: הפחדת את אשתי! אתה לא מתבייש?

אז פנה ראש המועצה למשטרה ולפיקוח שעמדו שם ואמר להם: עזבו. בגלל שזה רב גדול אז תבטלו ותנו להם להמשיך לעבוד, והם יגישו את העבודות מאוחר יותר.

אז התקשרתי לרב מרדכי אליהו והוא אמר לי: נו, סיימתם לבנות? דיברת עם ר' יהודה והוא ענה לך!

(הרב שאול דמרי, רב אזורי ומחנך)

גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם

מאז פטירתו של הרב זצ''ל, זורמים אלינו סיפורים רבים על כוחו וגדולתו של הרב, גם לאחר פטירתו. אנשים שהתברכו או זכו לראות ניסים – בזכות הרב. גם שלא בחייו. סיפורים אלו שופכים אור על גדולתם של צדיקים, במותם, אולי אף יותר מבחייהם. קיבצנו כאן כמה מן הסיפורים.

הרב פועל בהלוויה שלו

אני מלמד תורה בכולל בעיר צפת, אבל הבן שלי התרחק בשנה האחרונה מהאמונה. הוא בחור מוכשר במיוחד, אבל הוא נכנס למשבר קשה, ולא ברור לו למה צריך ללמוד תורה, למה צריך להתאמץ על תפילה ומצוות. בכלל, הוא התחיל להתפעל מהעולם שמחוץ לכותלי הישיבה וגרם לנו דאגות רבות.

בחודשים האחרונים הוא כבר לא הלך לישיבה, בקושי קם להתפלל, בקושי בירך, ודרכו לא היתה ברורה לו ולנו. הרבה שיחות קיימנו אתו. הרבה רבנים מהישיבה דיברו איתו. הרבה דמעות שפכנו בתפילה עליו, אך לצערנו לא ראינו שינוי.

ביום ששמענו את הבשורה הנוראה על פטירתו של הרב אליהו זצ''ל היינו בנסיעה לחתונה במרכז הארץ. מייד שינינו את כיוון הנסיעה והגענו לירושלים, עוד לפני הפקקים הגדולים. הצלחנו להתקרב לאזור הישיבה, מה שלא זכו לו רבים. אני נדחקתי לכיוון המכונית שהרב היה בתוכה, שכן ידעתי את כוחו הגדול של הרב בתפילה, ונצמדתי בכל כוחי אל המכונית הנוסעת. יחד איתי היו רבים רבים שלא היו מסוגלים להפרד מהרב. אהבנו אותו בכל לבנו. הרגשנו את אהבתו הגדולה אלינו. עכשיו הוא הולך מאתנו.

לא עזבתי את המכונית, כמו עוד עשרות או מאות כמוני. בכיתי שם כמו תינוק. ביקשתי ממנו שיתפלל על הבן שלי. ידעתי עד כמה חשוב לרב לימוד התורה של נערי ישראל. התפללתי וביקשתי כמו שמבקשים מאבא. לא עזבתי את המכונית, וכמוני רבים. המכונית לא עמדה בעומס, אבל הרב כנראה כן. כי למרות שכל הגלגלים התפוצצו מהעומס, וגם הצירים נשברו, משהו קרה והמכונית המשיכה בנסיעה. אני זוכר את הנהג צועק שהוא לא מסוגל יותר לנסוע עם רכב שבור צירים, והשוטר אומר לו שלעצור זו סכנת נפשות, שכן אם המכונית תעצור יהיה לחץ של מאות אנשים משני הכיוונים. ''אי-אפשר לעצור'', צועק השוטר, ''זו סכנת נפשות''. והנהג צועק לו חזרה: ''אי-אפשר לנסוע, האוטו שבור. אין גלגלים, אין צירים. אי-אפשר לנסוע''. ''סע'', מתחנן השוטר, ''זו סכנה. תנסה''. הנהג מנסה והמכונית ממשיכה לנסוע באורח פלא עד הציון של הרב.

אבל לא על כך באתי לספר, על כך יכולים לספר הנהג או השוטר או כל המאות שהיו שם וראו את זה כמוני. אני רוצה לספר על העניין האישי שלי – הבן שבכיתי עליו ליד מכוניתו של הרב. הבן שביקשתי מהרב שיתפלל עליו לפני שהוא הולך מאתנו, לפני שהוא עוזב.

הבן הזה התהפך מייד אחרי ההלוויה. הוא לא ידע על מה בכיתי באותו לילה, אבל יומיים אחר כך הוא כבר חזר לישיבה ללמוד במרץ רב. הוא עבר משהו נפשי שלא קרה לו כבר שנה שלמה. אני לא יודע מה עובר עליו. אני יודע מה עובר עלי. וגם יודע מי חולל את השינוי הזה.

אוי, מה יהיה עלינו. אנחנו עכשיו יתומים. יתומים היינו ואין אב. מי יתפלל עכשיו על ילדינו? מי יתן לנו תמורתו? מי יתן לנו איש שהיה אוהב את כל העדות והזרמים? מי יתן לנו איש שאהב אותנו כמו אבא?

חבל. חבל על דאבדין.

(ראש כולל בעיר צפת)

הרב פועל במקום קבורתו

הסיפור הזה קרה ביום השלישי אחרי פטירת הרב זצ''ל. אני גר בנצרת עילית ומשתדל להיות פעיל בגרעין התורני בנצרת, להרבות תורה כמצות הרב אליהו זצ''ל ששלח תלמידים להרבות תורה ברחבי הארץ.

לא הספקתי להגיע להלוויה, ולכן מאוד רציתי להיות בציון של הרב למרות שעדיין לא הוכנה המצבה. להתפלל שם, בין השאר גם על הזיווג שלי. נסעתי באוטובוס מעפולה לירושלים, וביקשתי מהנהג שיעצור לי בצומת סחרוב, כדי שאוכל ללכת משם ברגל לציון של הרב שנמצא בהר-המנוחות. הנהג הסביר לי שאין תחנה במקום הזה, אין שם גם שוליים, לכן אצטרך לרדת במקום אחר ולחזור באוטובוס או ברגל את כל הדרך חזרה.

החלטתי לנצל את הזמן ''בלכתך בדרך'', והייתי שקוע בלימוד בספר כשהאוטובוס החל להתעייף בעליות לירושלים. במקום כלשהו האוטובוס נעצר מרוב עייפות וחום, ואני, שהייתי שקוע בלימודי, לא שמתי לב איפה נעצרנו. רק אחרי כמה דקות הרמתי את ראשי וראיתי שאנחנו נמצאים חמישה מטרים לפני גינות סחרוב, המקום שבו ביקשתי לרדת.

ניגשתי לנהג ושאלתי: האם אני יכול לרדת? הוא אמר: ''בוודאי'', והתנצל על כך שהאוטובוס נתקע בגלל שהיום יום חם והיו עליות וכו'. ירדתי, תוך כדי שאני אומר לעצמי: הרי בדיוק במקום הזה אני ביקשתי לרדת והנהג אמר שאי-אפשר. מייד אחר כך חשבתי לעצמי: אולי כל התקלה הזאת של האוטובוס היא בגלל שאני הולך לציון של הרב אליהו זצ''ל, שמורגל בניסים?

תוך כדי הליכתי המשכתי במחשבתי: אם כך, איזו הצדקה יש לכך שאני מרוויח וכולם סובלים? הייתי עדיין קרוב מאוד לאוטובוס, ובכל זאת רצתי אליו מהר, להגיד לנהג שיניע וייסע לדרכו. התקדמתי אליו, נפנפתי לו וסימנתי לו שיניע את האוטובוס וייסע, וראיתי שזה בדיוק מה שהוא עושה – מניע את האוטובוס ונוסע.

שלא תבינו לא נכון, אני לא איזה צדיק או משהו כזה. סתם בחור שלומד קצת תורה ומשתדל לעשות את מה שהרב אליהו מלמד אותנו, במיוחד בכל מה שקשור להפצת התורה וכו'. ובכל זאת – ''תא חזי כמה תקיף חיליה דאילנא''.

(יוסף נחום, נצרת עילית)

הרב ממשיך לפעול עם תלמידיו

ישנן רבניות חשובות שהיו קשורות אל הרב זצ''ל. הוא היה מדריך אותן איך להדריך נשים להשגות רוחניות אמיתיות. היו לרבניות הללו וגם לתלמידות שלהן הרגשה רוחנית גבוהה. כל ההשפעה הרוחנית הזאת נקטעה עם פטירתו של הרב.

הרב ממשיך לעשות את שלו מלמעלה. לכן למרות שיש הנהגה בשם הגר''א לא לעלות בשנה ראשונה לקבר שלא להטריד את הנפטר, אצל הרב אליהו אפשר לעלות, כי הוא פועל כמו שפעל בעולם הזה.

(הרב עזרא שיינברג, ראש ישיבת אורות האר''י, צפת)

סיוע של צדיקים בהקמת המצבה של הרב

סיפור הקבורה של הרב זצ''ל הוא סיפור פלא שאין כמותו, שלא לומר הזוי.

כשהרב השיב את נשמתו לבוראו, התייעצנו מייד עם המשפחה מהו המקום שראוי לרב. שאלנו את המשפחה, והתברר שהרב קנה חלקת קבר, אבל החברה-קדישא בטעות קברו שם מישהו אחר. תוך כדי דברים הזכיר מישהו כי הרב ז''ל סיפר כמה וכמה פעמים על חלקת הקבר שהרב ניסים זצ''ל קנה לעצמו מאחרי הציון של החיד''א ז''ל, ולבסוף לא נקבר בה. היה נראה שהרב רצה לרמוז לנו להטמין אותו שם.

ולמה הרה''ג יצחק ניסים זצ''ל קנה חלקה לעצמו ליד החיד''א? כי הוא היה זה שטרח להעלות את עצמותיו של החיד''א לארץ-ישראל. הוא זה שביקש מד''ר דלה פרגולה ומד''ר נכון שיטפלו בעצמותיו של החיד''א בחו''ל, והוא היה זה ששלח את הרב מרדכי אליהו זצ''ל לטפל בקבורת עצמותיו של החיד''א כשהגיעו לארץ. בסופו של דבר נכבש הר הזיתים, והרב ניסים העדיף להקבר שם. לכן המקום נשאר פנוי, ועל כן טמנו שם את הרב ז''ל.

אחרי ה''שבעה'' חיפשנו אדריכל שיסייע לנו בתכנון המצבה ומקום הקבורה. חיפשנו אדריכל עם נשמה שיוכל לתכנן את הציון, והמחותן שלי סיפר לי שיש אדריכלית שאומרים כי היא הכי טובה בעבודות אבן. הוא אמר שקוראים לה מיכל, ונתן לי את מספר הטלפון שלה.

התקשרתי אליה, והיא שמחה מאוד לעזור לבניית הציון של הרב אליהו זצ''ל. שאלתי אותה מה הקשר שלה לרב, והיא סיפרה לי שהרב בעצמו חיתן אותה. היא סיפרה כי המשפחות שלה ושל הרב קשורות כי היא... הנכדה של הרב ניסים זצ''ל. חשבתי לרגע שמישהו מסדר לי את כל הסיפור. איך פתאום הגעתי לנכדה של הרב ניסים, בדיוק בציון שהוא הכין לעצמו? אבל לא הבנתי כמה הדברים מסתדרים מעצמם.

כשרשמתי את שמה, היא אמרה לי שקוראים לה מיכל דלה פרגולה. כששמעתי את השם החוורתי. לשאלתי היא אמרה כי היא נשואה לנכד של ד''ר דלה פרגולה. כן, כן, זה שהעלה את עצמותיו של הרב חיד''א בשליחות של הרב יצחק ניסים ז''ל. וזה המקום שנקנה בגלל אותו סיפור של העלאת העצמות. והסיפור הזה הוא זה שיצר את השידוך שלה ושל בעלה. והרב אליהו חיתן אותם. ועכשיו במקרה הכי גדול בעולם אני מגיע דווקא אליה.

גילוי מצבה

המצבה על קברו של מרן הרב מרדכי אליהו זצוק''ל בהר המנוחות בירושלים, הוקמה כמצבה ייחודית, אשר נבנתה בעבודה עברית בחוות ''גבעות עולם'' ביישוב איתמר שבשומרון.

הוגה ויוצר המצבה, האמן אסף קדרון, תיאר את תכנון עיצוב המצבה: ''המצבה בנויה מאבנים שהובאו מארבע ערי הקודש: ירושלים, צפת, טבריה וחברון. עוד הוספו למצבה אבנים שנותצו ממבנה הישיבה בקבר יוסף בשכם על-ידי פורעים. מאות רבות של אנשים ונוער מהארץ ומחו''ל הגיעו לאתר הקמת המצבה בחוות גבעות עולם, בכדי לזכות ולקחת חלק סמלי בבנייה. עם סיום הפרויקט הועברה המצבה בשלמותה לירושלים והונחה במקומה''.

מקום הציון, המשמש כמקום משכן נפשו של הרב, יהיה מהיום מקום חיבור של כלל ישראל עם קדושת הרב וקדושת הארץ. המצבה, המשדרת כולה הוד קדומים ויופי בראשיתי, מאפשרת לבאים להתחבר ולחוש את שליחות חייו הגדולה של הרב, אשר שימש כחוליה מרכזית בשרשרת מסירת התורה עתיקת היומין.

את הנוסח החקוק על המצבה חיברו הרב שבתאי סבתו שליט''א, ראש ישיבת מצפה-יריחו, יחד עם אחיו, הרב הסופר חיים סבתו שליט''א, ר''מ בישיבת מעלה-אדומים. הרבנים סבתו השקיעו בכתיבת הנוסח זמן רב, כיוון שכתוב כי בשמים מתייחסים למה שכתוב על המצבה – דנים את האדם על שבחים שניתנו לו שלא כדין, ודנים את בני האדם אם לא שיבחו אותו כדין. לכן הכול צריך להיות מדויק בהחלט.

על המצבה חקוק:

פ''נ

אבינו מורנו עטרת ראשנו

רב רבנן הראשון לציון

מרא דארעא דישראל

חסידא קדישא ופרישא

כמוהר''ר מרדכי אליהו זצ''ל

בן המקובל חכם סלימאן ומזל זצ''ל

שלשלת יוחסין וממשיך דרך

מרן רי''ח טוב ''בן איש חי'' זי''ע

באהבת עולם נפשו בערה

מזבח תוקד סתר עליון סִתרה.

עוצם עיונו חוט השערה

בפני קדשו זרחה נהרה.

מעפעפי שחר רוחו שוררה

יושב על מִדִּין באמונה ויושרה.

פסקיו קבע באהבת תורה

מאמר מרדכי דרכי טהרה.

אֶשכולות מידותיו על תלמידיו הִשרה

ברגבי ארצנו דבק בגבורה.

אומה שלמה באהבתו קשורה

טוהר עיניו אלה אזכרה.

ארי בתורה עלה בסערה

בחיי עולם נפשו תהא צרורה.

נלב''ע כ''ה סיוון תש''ע

תנצב''ה

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא

רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר: זְהִירוּת מְבִיאָה לִידֵי זְרִיזוּת, וּזְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת וְכוּ', רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְּחִיַּת הַמֵּתִים, וּתְחִיַּת הַמֵּתִים בָּאָה עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב. הַמָּקוֹם יְזַכֵּנוּ לִרְאוֹת בְּבִיאָתוֹ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן!

איך עובד אליהו הנביא?

הפסוק בספר מלאכי אומר על אליהו הנביא שהוא מצליח לעורר אנשים לתשובה: ''הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם''. איך הוא עושה את זה? פעם ראיתי את הכוח שלו בפעולה וזה היה פלא לגמרי. קשה להאמין איך זה עובד.

שנים רבות שידרתי שיעורי תורה בתחנת הרדיו ''קול האמת''. למעשה זו היתה תחנה שהקמתי בעשר אצבעותי. היו לתחנה מאות ואלפי מאזינים, והיא היתה התחנה הפופולארית ביותר בקרב בעלי התשובה. התחנה הזאת היתה מוגדרת כתחנה לא חוקית, אבל בעבור הרב מרדכי אליהו ז''ל היא היתה חוקית לחלוטין. הוא היה נותן אצלנו שיחות, משיב על שאלות ומברך את המאזינים. למעשה הוא החזיק אותנו מבחינה רוחנית, ולכן לא פלא שתמונתו היתה תלויה בכניסה לתחנה.

לימים הכבידו עלינו השלטונות את ידם, ואני נאסרתי בעוון שידור דברי תורה. פלא פלאים היה לי שנאסרתי ביום י''ג באלול, שהוא יום פטירתו וההילולא של מורנו ורבנו בעל הבן איש חי זיע''א, שהייתי עושה לו הילולא כל שנה. השתחררתי ממעצר-בית באותו יום בדיוק. פלא, כי הרב אליהו הוא ממשיך דרכו הרוחנית של הרב בעל הבן איש חי. וכבר הזכרתי את הקשר הרוחני של הרב לתחנה.

המעשה שאני רוצה לספר עליו התרחש בתקופה שבה לא היינו מאוימים במאסר. בכל פעם היו מחפשים אותנו, ואנחנו היינו מחליפים מקום שידור וממשיכים לשדר. כשהם היו מתקרבים אלינו – היו לנו מזהירים שהתריעו בפנינו והיינו מפסיקים לשדר, כך שאף פעם הם לא תפסו אותנו בשעת מעשה. הדבר היחיד שהם יכלו לעשות הוא להחרים את המשדרים, ואנחנו היינו עושים התרמה וקונים משדרים אחרים.

פעם שידרנו ממרכז ירושלים, בדירה ששכנה מול ''מחנה יהודה'', מעל חנות הספרים של סאלם. השוטרים הכינו לנו מארב מתוכנן היטב ביחד עם פקחים של משרד התקשורת, ופרצו לאולפן באמצע השידור. לא הספקנו לעצור את השידור, והנה אני רואה עשרה שוטרים נמצאים באולפן ביחד עם המפקד שלהם. ''אתה בידיים שלי. תפסנו אותך על חם!'' בישר לי המפקד. ''הפעם לא תוכל להתחמק מאתנו''.

ניסיתי להפעיל את כל הקשרים הפוליטיים שהיו לי, אבל כולם אמרו לי שאם תפסו אותי בשעת מעשה, אין סיכוי. המפקד עמד שם בנחת ואמר לי: ''תנסה כל מה שאתה יכול. מספיק פעמים ברחת לי מבין הידיים, הפעם לא תוכל להתחמק. הפעם אתה בידיים שלי''.

הצבעתי על התמונה של הרב מרדכי אליהו זצ''ל, ואמרתי למפקד שלהם: ''אתה רואה את הרב אליהו? אני משדר את דברי התורה שלו פעמיים בשבוע. איך אתה רוצה להפסיק את דברי התורה האלה? הרב לא מרשה לך לעצור את השידורים''. הוא אמר לי בלגלוג: ''הרב יגיד לי מה לעשות?''

מייד כשהוא סיים את דבריו נכנס לאולפן סאלם, בעל חנות הספרים שהיתה מתחתינו, ואמר לי: ''הרב אליהו סנדק בברית מילה כאן לידינו, תעכב אותם קצת, אני רץ אליו לבקש ברכה בשבילך''. הוא רץ לברית, ואני המשכתי להתעכב עם השוטרים שהחלו להיות קצרי רוח. ''הפעם לא ניקח רק את המשדרים, הפעם תפסנו אותך על חם, ניקח גם אותך למעצר''.

סאלם הגיע לאולם הברית וראה את הרב יושב על כיסא הסנדק ליד הכיסא של אליהו הנביא. הוא סיפר לו במהירות מה קורה באולפן, והרב השיב: ''לא יאונה לו כל רע. יצא עכשיו וימשיך לשדר''.

עד היום אני לא מצליח להבין מה שקרה שם. ממש בשעה שהרב בירך אותי, שינה הקצין הבכיר את טעמו מן הקצה אל הקצה. כאילו הלב שלו השתנה. הוא אסף את כל השוטרים שהיו באולפן ואמר להם לצאת. לי הוא אמר: ''סליחה על ההפרעה. תמשיך לשדר, אנחנו הולכים''.

הסגן שלו אמר לו: ''מה הולכים? לא עוצרים אותו? לא לוקחים את המשדרים?'' והמפקד אמר לו: ''לא!'' הוא ראה אותי קצת מבולבל מהמהפכה שקרתה שם ואמר לי שוב בנועם: ''תמשיך לשדר!''

כל מי ששומע את זה לא מאמין. הפקידים של משרד התקשורות שהיו שם אמרו לקצין: ''מה אתה עושה?'', אבל הוא עשה את עצמו כאילו לא שמע אותם. הוא אמר לשוטרים שלו: ''החוצה'', אמר לי יפה שלום והלך. ואני המשכתי לשדר.

אם אתם רוצים קצת הבנה בכוחות של אליהו הנביא, להשיב לב אבות על בנים, תזכרו את הסיפור הזה ותבינו איך משפיעים על אנשים מבפנים, מהלב שלהם.

(שמואל בן עטר, רדיו ''קול האמת'')

כבר היה פה אליהו

פעם יצא הרב זצ''ל, כהרגלו, בשעת בוקר מוקדמת לטבול במקווה. על יד הבית המתין לו אדם כדי לשאול שאלה. הוא סיפר לרב כי בשעה טובה אשתו ילדה הבוקר בן אחרי הרבה שנים של ציפייה. היתה לו שאלה: האם מותר לו להעיר את אמא שלו בשעה מוקדמת כל כך בבוקר, או שזו פגיעה בכבוד אמו? הוא חשש אם יעיר אותה זה פגיעה בכבודה. ואם לא יעיר אותה אולי היא תקפיד עליו שלא העיר אותה לספר לה שנולד לה נכד.

הרב אליהו שאל אותו היכן גרה אמו, והאב החדש השיב שהיא גרה ליד ביתו של הרב. אמר לו הרב: ''אל תגיד לה כלום. היא תדע. זה יהיה בסדר''.

הלך האיש לדרכו, והרב הלך למקווה. בדרכו חזרה עטף הרב את פניו במגבת של המקווה, כמו מטפחת ראש, דפק על דלת ביתה של אותה אישה, וכשהיא שאלה מאחרי הדלת: מה קרה? אמר לה הרב: ''הבן שלך מכבד אותך ולא רוצה להעיר אותך מוקדם בבוקר, אבל תדעי לך שנולד לך נכד. מזל טוב''.

הרב הלך מייד, הוא לא רצה שהיא תראה אותו ותכיר שהרב מרדכי אליהו בא לבשר לה על הנכד, אולי היא תרגיש קצת נבוכה. אבל כך הוא חשב שנכון לעשות על-מנת למנוע כעס אפשרי וסכסוך בין האם לבן שלה, האבא החדש.

האישה שהתבשרה בבשורה הטובה הלכה מייד לחלון לראות מי הוא זה שבא לבשר לה את הבשורה המשמחת, והנה היא שומעת אדם אומר לחברו: ''הנה הרב אליהו''. השעות היו שעות חשיכה והיא גרה בקומה קצת גבוהה, שמעה ''אליהו'' וחשבה מה שחשבה. כשהבן שלה בא בבוקר לספר לה שנולד לו בן, היא אמרה לו בארשת של חשיבות: ''אני כבר יודעת. כבר היה פה הבוקר אליהו הנביא שסיפר לי לפניך שנולד לי נכד''.

יום אחד הרב היה נוכח באירוע כלשהו, ושמע את הבן של אותה אישה מספר לציבור כי לאמו התגלה אליהו הנביא. הוא סיפר כי הוא הסתפק אם לבוא אל אמו בשעת בוקר מוקדמת והתייעץ עם הרב מרדכי אליהו מה לעשות, והרב אליהו אמר לו: ''היא תדע. זה יהיה בסדר''. איכשהו הרב סידר שאליהו הנביא יבוא ויבשר לאמו על לידת הנכד שלה. הכול כדי להשיב לב אבות על בנים ולעשות שלום בין אדם לחברו, שזה תפקידו של אליהו הנביא.

הרב שתק ולא רצה לקלקל לו את הסיפור על אליהו הנביא. אבל בזה לא נגמר הסיפור. יום אחד עבר הרב ברחוב, והנה אותה אישה שומעת את קולו של הרב. היא הצביעה עליו בהתרגשות ואמרה: ''הנה אליהו הנביא. הנה אליהו הנביא. אני יודעת, אני אומרת לכם. אני מכירה את הקול שלו. הנה אליהו הנביא!''

הרב חייך ואמר לאלה שסובבו אותו: ''אני לא אליהו הנביא, אני אליהו מרדכי''.

''אתה אליהו הנביא?''

סיפרה פעם הרבנית, כי בימים שהרב היה דיין בבית הדין בירושלים ביקר בביתם פעם אדם שגר בדרום. הציע הרב לרבנית שייסעו עם אותו אדם לבקר את הבבא-סאלי ויחזרו באוטובוס. מייד בדקה הרבנית ומצאה שהם יוכלו לחזור באוטובוס שיוצא מרמלה לירושלים בשעה 23:00, ואולם כדי להגיע לאוטובוס מרמלה הם צריכים לצאת מנתיבות באוטובוס שיוצא בשעה 20:00.

נסעו הרב והרבנית בטרמפ עם אותו רב שביקר בביתם והגיעו לנתיבות לבבא-סאלי בביתו הישן, שהיה בבית דירות רגיל. פתחה להם אשתו של הבבא-סאלי את הדלת ואמרה להם בצער כי אינה יכולה לאפשר להם להכנס אל בעלה הרב הבבא-סאלי. הרבנית לא הספיקה להתאכזב מהנסיעה שהיתה לשווא, ופתאום הבבא-סאלי קורא לאשתו ומבקש ממנה שתתן לחכם מרדכי להכנס, שכן הוא מחכה לו כבר כמה ימים.

מייד הכניסה אותם הרבנית אל תוך הבית, ואת הרב אליהו הכניסה אל חדרו של הבבא-סאלי. בינתיים ישבה עם הרבנית אליהו בחדר הכניסה והתחילה לבכות: ''כבר שבוע שהוא לא אוכל, ממוצאי-שבת, הוא אומר כי יש גזירה חמורה על עם ישראל ולכן הוא צם כדי לבטלה. תגידי לבעלך שישכנע אותו לאכול''.

אחרי זמן מה נפתחה הדלת, והבבא-סאלי יצא בפנים מאירות ואמר לאשתו: ''תעשי סעודה. התבטלה הגזירה. אנחנו נאכל ביחד עם האורחים שלנו''. מייד נערך שולחן עם כל טוב מביתו של הבבא-סאלי, ונערכה סעודה בשירות ותשבחות.

בשעה 19:30 סימנה הרבנית מרחוק לבעלה, הרב אליהו, לסיים כדי לברך ברכת המזון בזמן, הכול על-מנת שיוכלו להגיע לאוטובוס היוצא ב-20:00 מנתיבות, כדי שיוכלו לחזור לירושלים בזמן. הבבא-סאלי, שישב מרוחק מהרבנית אליהו, כאילו שמע את דבריה ואמר לרב אליהו: תגיד לרבנית לא לדאוג, היא תגיע לירושלים בזמן. וכך עוד שעה ארוכה הוא המשיך עם שירות ותשבחות לקדוש-ברוך-הוא, שגאל את עמו מגזירה שהתבטלה.

בשעה 20:30 בירכו בבית הבבא-סאלי את ברכת המזון, והרב אליהו והרבנית יצאו לביתם. לאן יפנו בשעה זו? הציע הרב אליהו לרבנית שייסעו לרמלה באוטובוס המאוחר, ושם יראו מה יעשו. הרבנית השיבה לו שהאוטובוס שיוצא עכשיו מגיע רק ב-23:30 לרמלה, דהיינו חצי שעה אחרי שהאוטובוס האחרון יוצא מרמלה לירושלים, אבל הרב אליהו לא התרגש ואמר: אין דבר, נתקדם לירושלים.

הרב והרבנית הגיעו לרמלה ב-23:30, והרב הציע לרבנית שיבדקו מה עם האוטובוס לירושלים שהיה אמור לנסוע ב-23:00. הרבנית חשבה שאין בזה טעם, אבל הרב הציע לנסות בכל זאת.

הרב אליהו והרבנית הגיעו לתחנה, והנה האוטובוס לירושלים מלא נוסעים, עומד בתחנה וממתין.

''אפשר לעלות?'' שואל הרב.

''לא כדאי לך, האוטובוס לא מניע'', עונה הנהג.

''אם כן, מה עושים פה כל הנוסעים?'' שואל הרב.

''הם כבר שילמו עבור הנסיעה לירושלים, אבל האוטובוס תקוע. לא כדאי לך לעלות''.

''אנחנו כמו כולם'', אומר הרב ועולה לאוטובוס יחד עם הרבנית, מתיישב בכיסאו ואומר לנהג: ''תנסה להניע שוב''.

הנהג מנסה שוב, והנה האוטובוס מניע. מה שלא קרה בחצי השעה האחרונה.

''אתה אליהו הנביא?'' שואל הנהג בחשד.

''לא, אני אליהו מרדכי''.

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה