יראת חטא · על אווזות לבנות ושמירת העיניים
בשנת תשנ''ט עברתי עם משפחתי מגבעת-מרדכי כדי לגור בקרבת הרב זצ''ל ולהתפלל עמו. הייתי בשנות השלושים לחיי, נשוי ואב לשלוש בנות. לא אשכח את הבוקר הראשון שפגשתי את מורנו ורבנו בדרכו להתפלל שחרית, כארבעים דקות לפני הנץ החמה. היו איתו רק השמש שלו ועוד יהודי שלא זיהיתי בגלל החשיכה.
ניגשתי לרב ושאלתי אותו: ''כבוד הרב, אני עובד במשרד רואי-חשבון ומבצע בדיקות חשבונאיות אצל לקוחות בתל-אביב. איני יודע מה לעשות בנוגע לראיית העיניים ולמחשבות הלב, כשיושבות לידי בנות שאינן מתלבשות בצניעות. כבוד הרב, זה מפריע לי. האם עלי לעזוב את מקום עבודתי ולעבור למקום שבו יקל עלי יותר נושא הצניעות?''
ענה לי הרב: ''דמיין באפאי כי קאקי חיורי'' (ברכות כ' ע''א).
לא הבנתי ושאלתי: ''מה?''
אמר לי הרב, בעוד הוא מסתכל עלי בעיניו הבוחנות: ''תחשוב שהן אווזות לבנות''.
אני יכול להעיד על עצמי ששתי מילים אלו, בליווי מבטו החודר של הרב, עזרו לי מאוד במלחמתי נגד היצר הרע.