יראת חטא · חנוכייה במקום צלב
היה זה מייד אחרי שנפתח מסך הברזל של רוסיה, מדינה של אנטישמיות שדיכאה את היהודים ולא אפשרה להם להתפלל או ללמוד תורה או יהדות במשך שבעים שנה. מלכות הכפירה הזאת נפלה, והיהודים בכל העולם חידשו את הקשר עם אחיהם שהיו מעבר למסך הברזל.
בימים ההם הגיע הרב אליהו זצ''ל לביקור ברוסיה, ביחד עם צמרת משרד הדתות ובהם מנכ''ל המשרד עו''ד זאב רוזנברג ובכירי המשרד. הרבנים שייבץ, גולדשמידט ולזר ליוו גם הם את הביקור וביקשו שהרב יבקר את הארכיבישוף של רוסיה, שיש לו השפעה גדולה על ההמונים והוא יכול למתן את האנטישמיות ברוסיה ולהציל חיים של יהודים רבים.
הרב אליהו היה רגיש מאוד לכל עניינים של צלבים ונצרות. הוא התרחק מהם ממש כמו מאש, ובוודאי מארכיבישוף שכל כולו נושא צלבים וחפצי עבודה-זרה עליו. אבל למען היהודים ברוסיה הוא היה מוכן לביקור זה וציווה עלינו להתכונן אליו. התנאי שלו לביקור היה, שהוא ייערך בבית של הארכיבישוף ולא בכנסייה.
בין השאר, הוא ביקש ממני לקנות בארץ חנוכייה מכסף טהור. שאלתי למה, הרי אנחנו לא היינו בתקופה של חנוכה, והוא אמר לי: כשנגיע, תראה.
כשהגענו לבית הכנסת הגדול ברוסיה, ראינו יהודי מניח תפילין בצבע ירוק. הסתבר שזה היה מפיברגלס ובתוכם היו עשרת הדיברות מצולמות מתנ''ך ברוסית. הרב הורה והחלפנו לו את התפילין לתפילין כשרות. כששמע אותו יהודי כי התפילין שלו לא היו כשרות, הוא הצטער על כל הברכות שבירך, שמא היו לבטלה. אמר לו הרב אליהו כי הוא מקנא בכל הברכות שבירך עם התפילין הללו.
כשהגענו לביקור עם הארכיבישוף אמר לי הרב לקחת את החנוכייה איתי, ולכולם אמר הרב: אנחנו הולכים להפגש עם הארכיבישוף הזה, והוא יכול לעשות לנו הרבה תרגילים. אתם צריכים להזהר לא להתכופף לפניו. אם לוחצים לו את היד, מרימים את הראש למעלה ולא מתכופפים כלל. אם יהיו הפתעות במהלך הביקור, תסתכלו עלי, ממני תראו וכן תעשו.
כשהגענו לביתו, היינו צריכים לעבור דרך חדר מבואה קטן לפני החדר הגדול שבו צריך להיות הארכיבישוף. לחדר הקטן הזה היתה דלת נמוכה, והיו צריכים להתכופף על-מנת להיכנס בה. אמר לנו הרב: הוא מחכה לנו מעבר לדלת הזו, ועליו יהיו בוודאי הרבה צלבים. המלווה שלנו מטעם העירייה ניסה לומר שהארכיבישוף לא אמור להיות מעבר לדלת, אבל הרב לא שמע לו, התכופף ונכנס כשהוא מפנה את גבו אל הכניסה. כולנו עשינו כמוהו, והנה הרב צדק. בחדרון הקטן הזה חיכה לנו הארכיבישוף עם כל הצלבים על חזהו, ואילולי עשינו כמו שהרב נהג היינו מוצאים את עצמנו מתכופפים לפני הצלבים.
הרב לחץ לו את היד כשהוא זקוף, וכך עשינו כולנו. וכך הוא ליווה אותנו לחדר הגדול שבו היה שולחן גדול, והוא והרב ישבו בראשו. על השולחן הזה היה מונח צלב אבן גדול, וראיתי איך הצלב הזה מפריע לרב. או אז הרב אמר לארכיבישוף כי מנהג היהודים לתת מתנה יקרה לאיש שמבקרים אותו. אורו עיניו של הארכיבישוף, שנראה היה שהוא רגיש מאוד לכל דבר של ממון. כך ראינו גם אחר כך, שכל השיחה שלו התמקדה ברכוש של הכנסייה הרוסית בישראל.
הרב אמר לי להוציא את חנוכיית הכסף מאריזתה, והציב אותה על השולחן. הרב האריך בתיאור יוקרתה וחשיבותה של החנוכייה הזו, כמה שהיא יקרה בתור כסף וכמה שהיא חשובה בתור מוצר יודאיקה, ועיניו של הארכיבישוף הסתנוורו. בינתיים הוצאתי את צלב האבן והנחתי במקומו את חנוכיית הכסף.
הארכיבישוף הודה לרב ושמח מאוד. בינתיים אמר לו הרב כי אנחנו כאנשי דת צריכים להנחות את הפוליטיקאים איך לנהוג.
''כן, כן'', השיב הארכיבישוף. זה היה כבוד בשבילו.
''אנחנו צריכים לומר לכולם כי הדת היא שלום ואהבה, וצריך לכבד איש את רעהו שנבראנו בצלם אלוקים'', אמר הרב.
''בוודאי'', אמר הארכיבישוף, ולא שם לב למלכודת שטומן לו הרב בשיחתו.
''אם כן, אנחנו צריכים להנחות את הפוליטיקאים ואת ההמון ולומר להם שצריכים לכבד כל מאמין, ולא לרדוף אותו''. אמר הרב, והארכיבישוף הנהן בראשו. ''נחבר מסמך בחתימת שנינו, והוא יתפרסם בכל העולם, על אהבה ואחווה ומניעת אנטישמיות''. והארכיבישוף מסכים לדברים.
הרב הוציא נייר מכיסו והחל לנסח את ההצהרה. השגריר שהיה שם החל להתערב ולומר: ''אולי ננסח משהו יותר מקצועי ורשמי בעצת משפטנים''.
''למה לא?'' אמר הארכיבישוף.
''עכשיו שעת רצון'', אמר הרב לשגריר. ''עכשיו, או לעולם לא''.
השגריר, שלא היה מספיק חכם, התעקש על שלו, והמסמך לא יצא באותה שעה. אחר כך, כשהשגריר ניסח מסמך עם משפטנים וכד', הארכיבישוף כבר לא רצה לחתום. אולי היו לו יועצים שאמרו לו שזה לא לטובתו להגן על היהודים.
בכל מקרה, הרב יצא משם יחד עם הארכיבישוף לעיתונאים וביחד הם הצהירו שלא צריכה להיות רדיפה של יהודים ושל נוצרים אלה על-ידי אלה, אלא צריך להיות כבוד בין המאמינים. הדבר היה מאוד משמעותי במניעת האנטישמיות שהרימה את ראשה באותם ימים.
(הרב שמואל זעפרני, ראש לשכת הרב)