אור ברסלב
אביהם של ישראל יראת חטא › האם הכיסא של נפוליאון מועמד למכירה?

אביהם של ישראל

יראת חטא · האם הכיסא של נפוליאון מועמד למכירה?

הלכה בצלחות של זהב

בעת שסבא, הרב אליהו זצ''ל, היה הרב ראשי לישראל, הוא ביקר בצרפת ביקור ממלכתי. באותה התקופה צרפת לחצה על ישראל לוותר על חלקים מירושלים ומארץ-ישראל לטובת הערבים, מתוך אינטרסים שלה. אנשי משרד החוץ ביקשו מהרב שלא לדבר על ירושלים ועל ארץ-ישראל, רק על דברים שביהדות וכו'. הם חששו ממבוכה דיפולמטית שהרב עלול לגרום בדבריו ליחסי ישראל-צרפת, שגם כך הם מאוד רגישים ושבירים.

הביקור כלל קבלת פנים ממלכתית רבת משתתפים בנוכחות נשיא צרפת באותם ימים, ז'אק שיראק, ומכובדים רבים שביניהם היו רבים מראשי הממשל בצרפת, וכמובן הרבנים הבכירים של צרפת ועוד. לפני קבלת הפנים הממלכתית היה צריך הרב לבקר במסלול המקובל שעוברים אורחיה הרשמיים של צרפת – במוזיאון הממלכתי של המדינה, שם מונחים אוצרות התרבות של האומה הצרפתית.

במהלך הביקור הראו לרב כיסא מלכותי שישב עליו נפוליאון. שאל הרב: ''מתי חי נפוליאון?'' והמארחים שהיו נבוכים קצת מהשאלה, ''הסבירו'' לרב מתי חי נפוליאון. הם חשבו, כנראה, שהרב לא יודע. הרב המשיך ושאל: ''האם הכסא של נפוליאון ניתן למכירה?'' נשתררה שתיקה מביכה. אנשי השגרירות שהיו מאחורי הרב התלחשו: ''איזה רב שלחו לנו? הוא עושה לנו בושות!'', אבל לא היתה להם אפשרות לעצור את שאלותיו המביכות של הרב. ''לא'', השיבו המארחים, ''זהו חפץ חשוב מאוד. חפץ היסטורי. אנחנו לא מוכרים נכסים היסטוריים''.

כך הם המשיכו את הביקור והגיעו לאזור המלכים שמלכו בצרפת. הראו לו את החדר של לואי ה-14: ''מי היה לואי ה-14?'' שואל הרב. ''לפני כמה זמן הוא חי?'', המארחים ענו והרבנית צביה שתחיה, שראתה את המבוכה של הצרפתים ה''משכילים'' המנהלים את המוזיאון, רמזה לרב, אבל הוא קרץ לה והמשיך בשאלותיו: ''מה לואי ה-14 תרם לעולם? האם הוא היה מלך מוסרי?'' ''לא'', השיבו המארחים ביושר. ''כל השלטון המלכותי לא היה כל כך מוסרי, אבל זו ההיסטוריה שלנו, ואנו גאים בה ומכבדים אותה''.

סוף-סוף נגמר הביקור במוזיאון, עם השאלות המביכות, והתחילה קבלת הפנים עם הנשיא הצרפתי. בקבלת הפנים המלכותית דיבר הנשיא הצרפתי ובירך את הרב, והרב היה צריך לברך בחזרה. מישהו מהשגרירות תרגם את דבריו של הרב.

הרב התחיל לספר על הביקור במוזיאון, וכולם החלו להילחץ. הוא סיפר כי המארחים שלו הרגישו מבוכה – איך זה שרב מישראל לא יודע מי זה לואי ה-14? איך זה שהוא לא יודע מתי חי נפוליאון? הרי מדובר באנשים היסטוריים כל כך חשובים. המשיך ואמר להם הרב: ''שאלתי אותם האם הם היו אנשים מוסריים, והם קצת גמגמו אבל היו, ובצדק, גאים בהם.

אבל אתם מצפים ממני שאדע ואכבד את ההיסטוריה של צרפת, למרות שאני חי בישראל. ואני מקבל את דבריכם. אבל תגידו לי, האם אנחנו לא צריכים לדעת ולכבד את ההסטוריה שלנו? האם אתם לא צריכים לכבד אותה? את דבריו של משה שאמר לנו לא לתת את ארץ-ישראל בידי זרים? למה אנחנו צריכים לכבד את המלכים שלכם, שחיו לפני מאתיים ושלוש-מאות שנה, ולא צריכים לכבד את המלכים שלנו שחיו לפני שלושת-אלפים שנים, את דוד ושלמה והמסורת שלהם?

הרבנית שתחיה שולטת היטב בכמה שפות, וביניהן צרפתית. היא שמעה את הדברים של הרב ושמעה גם את הדברים של המתרגם מהשגרירות, היא שמה לב שהוא מצנזר את הדברים של הרב ומשנה אותם לפי דעתו. מי שמכיר את הרבנית יודע שהיא לא נאמנת לשום דבר חוץ מלרב. היא לא התרשמה מחשיבות המעמד וסימנה לרב שהמתרגם מרכך את דבריו.

הרב, שגם הוא לא כל כך מתרשם ממלכים ונשיאים, עצר באמצע השיחה ואמר במיקרופון לפני כולם: ''אני מבין שהמתרגם לא כל כך מכיר את סגנון הדיבור של הרבנים. חשוב לי שהנשיא ישמע ויבין את דברי. אני מבקש שהרב הראשי של צרפת יתרגם את דברי''.

לא היתה ברירה והחליפו את המתרגם באמצע השיחה. הפעם המתרגם תרגם את דברי הרב אליהו מילה במילה. הרב סיפר שהוא ביקש לברר את מחירו של הכיסא של נפוליאון. ביקשתי לקנות אותו, הוא אמר, וכל הנוכחים פרצו בצחוק. הוא סיפר כי ''הסבירו'' לו ברצינות במוזיאון כי החפצים של נפוליאון הם חשובים מאוד ולא ניתנים למכירה. ''אלה הם חפצים היסטוריים, והיסטוריה לא מוכרים''.

''נפוליאון חי לפני מאתיים שנה, ואתם כל כך מכבדים אותו ולא מוכרים את הכיסא שלו. ואני שואל, האם אנחנו צריכים למכור את ירושלים, עיר שהיתה של עם ישראל לפני אלפיים ושמונה-מאות שנה?''

כל הקהל עמד נרגש על רגליו ומחא כפים. גם הנשיא הצרפתי קם ממקומו, ניגש אל הרב, לחץ את ידיו בחוזקה ואמר לו: דברים כאלה לא שמעתי מעודי. הוא עמד ממושכות ליד הרב ונראה שהוא נרגש במיוחד. הוא ביקש מהרב להישאר עוד קצת זמן מעבר למה שתוכנן בתחילה.

אנשי השגרירות ממש האיצו ברב לצאת מהמקום, הם לא ידעו מה הרב עוד מבשל להם. הוא לא מקבל את ההוראות שלהם, הוא אומר מה שהוא רוצה, הוא מוריד את המתרגם שהיה צריך לצנזר את דבריו. הם רצו להוציא אותו כמה שיותר מהר מהמקום. אבל הרב לא מיהר לצאת מהמקום. אנשי הרב הסבירו לפקידי השגרירות שהרב נשאר לבקשתו האישית של נשיא צרפת.

לאחר זמן קצר, אסף הנשיא הצרפתי שוב את קהל המוזמנים ואמר להם: ''אני יודע שזה לא לפי התוכנית, אבל חרגנו מהתוכנית כי יש לנו מאורע מיוחד וחריג שלא התכוונו לו. יש לנו מדליה של זהב יוקרתית ביותר שאנו מעניקים אותה רק לנשיאי מדינות. כשארגנו את קבלת הפנים הזו לא חשבנו לתת לרב מרדכי אליהו את המדליה הזאת, ולכן היא לא היתה כאן באולם הזה. אך הדברים המאלפים של הרב אליהו הם חוויה של פעם בחיים. אנחנו רוצים מאוד לכבד אותו על הדברים החשובים שאמר. לכן ביקשנו ממנו להתעכב עד שנביא את המדליה הנשיאותית, ואנחנו מעניקים אותה לרב לאות כבוד מיוחד על דבריו המיוחדים''.

u u u

סיפר הנכד של הרב אליהו, שמשמש בעצמו כרב בגדרה, כי פעם הרב הראה לו את המדליה הזאת בעקבות דיון הלכתי בענייני עבודה-זרה. ''הוא הראה לי את המדליה ההיא עם הצלב, כשהצלב מחוק ושחוק. הוא סיפר את הסיפור שכתוב למעלה, וגם סיפר לי שכאשר הוא הגיע לביתו, הוא לקח משוף ושפשף את הצלב עד שהוא נשחק ונמחק. אמרתי לו שהמדליה היא בעלת ערך אומנתי והיסטורי גדול מאוד, עכשיו זה התקלקל. אבל סבא חייך את החיוך העדין שלו, כאילו הוא אומר: מה זה כל הדבר הזה לעומת השולחן ערוך?''.

(הרב אלעד אליהו, נכד הרב)

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה