חלק ב – מעשים נוספים של הרב · ומה עם נר לרשב''י?
בשנת תש''ס דודתי חלתה ואבחנו אצלה סרטן. הרופאים טענו שנותרו לה רק שלושה חודשים לחיות. לקחתי את דודתי לרב זצ''ל, ואתנו היתה בתה בת ה-28 שטרם התחתנה. נכנסנו לבית הרב ביום שישי בצהרים וסיפרנו לו מה העניין. הרב שאל את דודתי: ''כמה נרות את מדליקה בליל שבת?'', הדודה חשבה מעט וענתה: ''בערך שלושים'' .
הרב ''קפץ'' מכיסאו ושאל שוב: ''כמה?!''. והיא חזרה על דבריה: ''בערך שלושים''. ''למה?'' שאל הרב. אמרה לו: ''שניים – לכבוד שבת, אחד לאבא, אחד לאמא, עוד אחד לבבא-סאלי'' וכו'.
שאל הרב: ''ולרשב''י את מדליקה?'', משהשיבה בשלילה, אמר לה הרב: ''תדליקי גם לו!''
לאחר מכן בירך אותה הרב ברפואה שלמה. אחרינו נכנסה בתה אל הרב לבקש ברכה לזיווג. הרב שוחח איתה, ומייד כשיצאה מביתו התקשר אליה בחור שהיה עמה בקשר לפני כמה שנים והציע לה לחזור ולהפגש איתו. החתונה נערכה כעבור חודשים מעטים עם מחיצות והפרדה בשעת הריקודים (ומדובר במשפחה מסורתית).
גם על דודתי פעלה הברכה. היא היתה אתנו בעולם הזה עוד כעשר שנים לאחר מכן, למרות שהרופאים הקציבו לה רק שלושה חודשים. היא נפטרה בראש השנה שנת תש''ע, ותמיד זכרה לטובה את הזכות שהבאתי אותה לרב אליהו, ושבזכות זה זכתה להאריך ימים ולראות בשמחת כל בנותיה ונכדיה.
(שמעון ברק, חברון)