אור ברסלב
אביהם של ישראל חלק ב – מעשים נוספים של הרב

אביהם של ישראל

חלק ב – מעשים נוספים של הרב

תחיית המתים

בית-דין עליון חייב להיות נסתר

חכמת הרב

חכמת חיים

אצלנו במשפחה היה ידוע, שאם יש בעיה סבוכה הולכים לחכם מרדכי זצ''ל, כי הוא ידע לפתור בקלות בעיות סבוכות. היה בחור שלא רצה לחלוץ לאשת אחיו שמת, והכול בגלל אביו, שחשב שאם הבן שלו ייתן חליצה לאשת אחיו – ימות גם הבן הזה. כך עלה בדמיונו, ולא ידעו מה לעשות איתו. העסק עם החליצה הזאת נמשך זמן רב, ואף אחד לא הצליח להזיז את האב מדעתו.

בלית ברירה הביאו את התיק הזה לבית הדין בבאר-שבע, והרב שאל אותו: מאיזו עדה אתה? ענה לו: ממרוקו. שאל אותו הרב: אתה יודע מה רבי שמעון בר-יוחאי אומר על נפטר שלא עושים בשבילו חליצה? אמר האבא של הנפטר: רבי שמעון לא אמר שום דבר על זה. אני קורא זוהר כבר ארבעים שנה, ורבי שמעון לא אומר על זה כלום.

אמר לו הרב: לך לביתך ותביא את הזוהר שאתה קורא בו.

שאלו אותו חבריו הדיינים למה הוא עושה כן, הרי יש ספר הזוהר בבית הדין. אמר להם הרב: אם נביא את ספר הזוהר שלנו, הוא לא יאמין לנו. הוא יגיד שאנחנו הדפסנו את הדברים. שיביא את ספר הזוהר שלו.

הלך אביו של הנפטר והביא את ספר הזוהר שלו מביתו לבית הדין: פתח הרב בזוהר (חלק א' דף קפ''ז) וקרא מה שכתוב שם, כי מי שמת בלי בנים ''לא עאל בפרגודא, ולא נטיל חולק בההוא עלמא, ונשמתיה לא אתכלילת באתר דכל נשמתין אתכלילו, ואתגזר דיוקניה מתמן''.

שמע כך האבא ואמר: אין דבר כזה. אני קורא זוהר כל שבוע ולא ראיתי את הדברים הללו. אמר לו הרב: תקרא בעצמך. קרא האב מתוך הספר וראה שאכן כך כתוב. הוא שאל כיצד ייתכן שלא ראה את הקטע הזה כל כך הרבה שנים, אבל רק אחר כך הוא שם לב שעל הקטע הזה הם היו מדלגים באופן קבוע, כיוון שכתובים בו דברים קשים.

אמר לו הרב: אתה שומע מה קורה עם הבן שלך? הוא סובל! התחיל האב לבכות: הבן שלי לא מקבל חלק בעולם הבא בגללי. הוא לא נכנס לפנים מהפרגוד בגללי. אוי, אוי, הבן שלי מסכן. לא נצררת נשמתו בצרור החיים.

אמר לו הרב: תקשיב מה כותב רבי שמעון. אפשר להציל אותו: ''ברא ליה הקב''ה פריק דיפרוק ליה מידא דמחבלין, ודא אחוי דקריב ליה, שנאמר (דברים כ''ה, ה') כי ישבו אחים יחדיו וגו', וכתיב בא אל אשת אחיך ויבם אותה וגו', בגין דנשמתיה לא עאלת קמיה קב''ה, אלא היא קיימא לבר, בגין דלא זכה לאנהרא בהאי עלמא בההוא גופא. מאן דלא זכה בהאי אתר, יהך לאתר אחרא ויזכי ביה''.

אמר לו הרב: רבי שמעון אומר כי אם הבן שלך יעשה חליצה לאשת אחיו – הוא יכול לפרוק את אחיו מהידיים של המחבלים שמציקים לו בשמים.

שמע כך האבא וצעק בבית הדין: תביאו את הבן שלי מהר, שיעשה חליצה לאשת אחיו. היום, מייד, שהבן המסכן שלי לא יסבול מידיים של המחבלים בשמים. כך הוא צעק וצעק עד שהביאו את אשת הנפטר ואת הבן שצריך לחלוץ, ועשו חליצה במקום.

אכן כן, הרב ידע, ברגעים ספורים, לפתור בעיות שנמשכו שנים.

(הרב יעקב שכנזי, מורה צדק בעדה החרדית)

הרב מבין לנפשו של חומייני

הרב פעם סיפר כי בתקופת המהפכה החומייניסטית הגיעה לארץ עגונה צעירה שנמלטה מאיראן בתקופת המהפכה, לאחר שבעלה התאסלם וסירב לתת לה גט. המצב נראה חסר סיכוי, וכל בית-דין שדן בעניינה לא מצא לה פתרון. מה גם שהבעל לא רוצה לתת גט. הוא לא מאמין בגט. ומי יכפה אותו לתת גט באיראן של חומייני?

והנה עומדת לפנינו אישה צעירה שכל החיים לפניה. האם היא צריכה להיות כל החיים עגונה? האם אין פתרון?

הרב אליהו, שהיה בתקופה ההיא הרב הראשי לישראל, קיבל את התיק של הבחורה הזאת אחרי שהוא עבר את כל הערכאות השיפוטיות שלא מצאו לו פתרון. הוא לא התמהמה. על נייר מכתבים רשמי של מדינת ישראל הוא שלח מכתב לרב שופט, שהיה רב באיראן (כך שמו) באותה תקופה.

כשהגיע המכתב לרשויות באיראן, הם ראו על המכתב את סמל מדינת ישראל ומייד העבירו אותו לידי הצנזורה של איראן. מתרגם שהוזמן למקום גילה כי המכתב מדבר גם על הנשיא האיראני אייטולה חומייני בכבודו ובעצמו. תוך זמן קצר הועבר המכתב לידי חומייני, שקרא את מה שכתב הרב אליהו במכתבו. הרב כתב שם לרב שופט את פרטי המקרה של העגונה, וביקש ממנו לפנות לעזרתו של חומייני, כיוון שגם הוא אדם מאמין ובוודאי כל מי שמאמין באלוקים לא ירשה שעוול כזה יתרחש תחת ידו. הרב כתב כי הוא בטוח שחומייני יסייע במתן גט לאותה אישה מסכנה.

אייטולה חומייני קרא את המכתב, עם כל השבחים שהרב כתב עליו, ושלח לקרוא לרב שופט מביתו. כשמגיעים חיילי המהפכה לביתו של הרב שופט ומזמינים אותו להתייצב לפני אייטולה חומייני, הוא סבור לתומו שזה הסוף שלו. הוא מבקש חמש דקות של התארגנות, לובש תכריכים מתחת לבגדים, נותן ביד בניו את הצוואה שלו והולך עם משמרות המהפכה של האייטולה חומייני.

כשהרב שופט מגיע לפני אייטולה חומייני, הוא נשאל על ידו: האם אתה מכיר את הרב מרדכי אליהו? כן, משיב הרב שופט בהיסוס. האם הוא רב גדול? כן, עונה הרב שופט, ולא מבין לאן השיחה חותרת. האם זה טוב להגיד שהוא מכיר את הרב אליהו? האם זה מסוכן? סוף-סוף הוא רב ראשי בישראל. הוא לא יכול לומר שהוא לא מכיר אותו. בינתיים ממשיך חומייני לשאול את הרב שופט: האם אתם שומעים לו? הרב שופט אכן מאשר שהרבנים בעולם שומעים לו.

''תראה מה הרב כותב עלי'', מנפנף האייטולה במכתב השבחים שנכתבו עליו. מתוך קורת הרוח שהיתה לו, הוא שאל מייד את הרב שופט מה צריך לעשות כדי להתיר את העגונה. הרב שופט הסביר לו שצריך לקרוא לבעל ושיסכים לתת גט. חומייני קרא מייד לבעל ואמר לו: תן לאישה גט מהר! לחייליו הוא אומר: אם הוא לא מסכים, צריך לשבור לו את העצמות, הוא מוציא לנו שם רע. שאנחנו לא מתנהגים לפי הצדק והיושר.

הרב שופט הסביר לחומייני שהבעל צריך לתת גט מרצונו ולא בכפייה, והוא ביקש: תן לי אותו לכמה דקות ואסביר לו שייתן גט מרצון. חומייני, בתגובה, אמר לבעל: יש לך חמש דקות. בינתיים הבין הבעל שאם החיים שלו יקרים לו, כדאי לו להסכים לתת גט, והוא אכן הסכים.

הרב שופט התקשר מהלשכה של אייטולה חומייני לצרפת, ומשם בשיחת ועידה ללשכה של הרב אליהו בישראל. הוא דיבר עם הרב אליהו ברמזים וסיפר את כל הסיפור, והרב הנחה אותו כיצד לעשות את הגט בצורה הנכונה.

באותו מעמד מינו את הרב שופט להיות שליח קבלה של האישה לקבל את הגט במקומה. אחר כך הרב שופט עשה דרך הטלפון, בהדרכת הרב אליהו, גט נוסף בשליחות של הולכה לארץ-ישראל, ושלחו אותו לארץ.

האם זה סיפור של מופת? האם זה סיפור של חכמה? האם זה סיפור של אכפתיות? כנראה שרב צריך להבין את הנפש של האחר, אפילו את הנפש של חומייני. אם תבין את הראש שלו, תדע איך לפעול איתו. כנראה שרב צריך להיות גם מלא אכפתיות – שלא נתן לדברים לעבור לסדר היום. שלא נעצום את עינינו. ממש כמו שהרב כתב בתפילה שחיבר לפני ישיבתו בדין: ''ואל ישיאנו יצרנו להעלים עין חס ושלום''. כי זו הנטייה הטבעית של אדם – מה לי להתעסק עם מקרה כזה? מה אני יכול לעשות? אז לא, אתה צריך להרגיש את הכאב של אותה עגונה.

(הרב שמואל אליהו, בן הרב)

איך ניצלה הקהילה היהודית בברזיל מהתפוררות?

כשאבא הרב זצ''ל, הכ''מ, היה בביקור בברזיל, הביאו לפניו הרבנים שם שאלה קשה. בעיר יש קייטרינג טרף שמכין אוכל טוב, וחלק גדול מבני הקהילה שמתחתנים לא מקפידים על אוכל כשר, אבל כן מקפידים על אוכל טעים. הם שוכרים את הקייטרינג הטרף ומבקשים מרב הקהילה שיבוא ויקדש את בני הזוג.

הם סיפרו שלפני תקופה הם התייעצו עם רב שאמר להם לא לקדש בחתונות שבהן יש אוכל טרף, ממש כמו שמקובל בארץ. הרבנים קיבלו על עצמם את התקנה הזאת, והנה התברר שזה גרם תקלה חמורה. אנשי הקהילה, שלא רצו לוותר על אוכל טעים, הלכו לרב הרפורמי שיחתן אותם, והוא, לא היה אכפת לו כלל האם האוכל כשר או טרף. מה יעשו עכשיו בני הקהילה? שאלו את הרב. אם ימשיכו את התקנה – הקהילה תתפורר. ואם יוותרו על התקנה – איך יעברו על דברי הרבנים שאמרו להם לא לערוך חופה כשיש בחתונה אוכל טרף?

בזמן שפנו רבני הקהילה בשאלה לרב, מר אדמונד ספרא ישב לידו. השיב להם הרב: ''זו כלל לא שאלה. מר אדמונד ספרא יקנה את הקייטריג הטרף ויהפוך אותו לכשר למהדרין, והכול יבוא על מקומו בשלום''.

להפתעת כולם, השיב מר ספרא: ''זה לא פתרון טוב''. כולם תמהו, כיוון שידעו שמר ספרא אף פעם לא ממרה את פיו של הרב. אבל כשהוא המשיך לדבר, כולם צחקו. הוא אמר: ''אני אקנה שתי סוכנויות קייטרינג ואהפוך אותן לכשרות. הרי תמיד אנשים רוצים לבחור בין שניים, אז שתהיה להם האפשרות לבחור אחד מתוך שניים''. וכך היה.

(ר' שלומי בן אליהו, בן הרב)

זקן זמני

פעם אחת בא אל הרב בעל-תשובה ואמר לרב שהוא עוד מעט מתחתן והוא לא יודע מה לעשות כשכל הדודות יבואו לנשק אותו. אמר לו הרב: שבוע לפני החתונה תגדל זיפים, כך אף אחת לא תבוא לנשק אותך כי זה לא נעים. כך הן גם לא ייעלבו.

פעם אחת בא חוזר-בתשובה, תלמיד של הרב ביגון מ''מכון מאיר'', ואמר כי הוא רוצה לגדל זקן אך אמא שלו מקפידה על כך. אמר לו הרב ביגון: כיבוד הורים זה מהתורה ולגדל זקן זה לא מהתורה. אמר לו הצעיר: בכל זאת אני לא מוכן לוותר על הזקן. אמר לו הרב ביגון: לך אל הרב אליהו.

בתחילה הרב אליהו אמר לו גם כן אותו דבר, אבל כשהרב ראה שקשה לבחור לקבל את התשובה והוא באמת לא רוצה לפגוע באמא שלו, אמר לו הרב: בימי הספירה תגדל זקן ותגיד לאמך שזה זמני. ''זמני'' קל לקבל. אחר כך היא תתרגל ולא יהיה כל כך אכפת לה. כך תרוויח גם זקן וגם כיבוד אם. וכך היה.

(הרב מרדכי נגרי, רב העיר מעלה-אדומים)

חילוץ החתן מהכלה בלי חליצה

באחת הפעמים כששהה הרב זצ''ל בחוץ-לארץ, קראו לו להגיע בדחיפות לבית כלשהו. נאמר לו שעומדים לעשות שם חתונה ברגע זה ממש, חתונה אסורה של יבמה שרוצה להתחתן בלי חליצה. מיותר לציין כי רבים דיברו עם הכלה לקבל חליצה והיא לא הסכימה, וכעת עמדו בני הזוג מתחת החופה.

בא הרב לאותו בית ואמר לחתן ולכלה שהוא רוצה לברך אותם. שאל הרב לשמו של החתן ולשם אמו, שאל לשמה של הכלה ולשם אמה. וכששמע את השם הוא עשה פרצוף רציני. שאל אותו החתן: מה קרה? אמר לו הרב: אני רואה שאו אתה או הכלה מתים תוך שנה.

שמע החתן את הדברים ומייד ברח מהמקום, עד שהכלה תקבל חליצה.

(הרב יעקב שכנזי, מורה צדק בעדה החרדית)

כוח הברכה של הרב

מדוע ברכותיו של הרב היו מתקיימות?

פעם באו לדודו של אבא הרב זצ''ל, הכ''מ, הרב יהודה צדקה ע''ה, ואמרו לו: תראה, הברכות של בן אחותך מתקיימות. הוא נהיה ''צדיק גוזר והקב''ה מקיים''.

אמר להם הרב צדקה ע''ה: אספר לכם סיפור. כשהרב היה ילד קטן וצעיר, בגיל 14-15, הוא ישב בישיבה ולמד. הביאו כל מיני חכמים לבחון את התלמידים בישיבה. באחת הבחינות ניגש אחד הרבנים ושאל את התלמידים: מדוע לא מברכים על מים אחרונים? (אחד הטעמים למצות מים האחרונים הוא משום מלח סדומית שהיה מצוי אז באוכל, והיה מסוכן לעיניים), ואילו אדם שמתקין מעקה בביתו, שלא ''ייפול הנופל'' כלשון התורה, כן צריך לברך ברכה על זה?

אז סיפר הרב יהודה צדקה ע''ה ואמר: אותו הרב לא הספיק לגמור את השאלה, והרב אליהו, שהיה אז כבן 15 בלבד, כבר קפץ להשיב. וכך אמר לו: יש פה חילוק עצום: במים אחרונים, אתה דואג לעצמך שלא תסתכן מהמלח הסדומית. וכשאתה דואג לעצמך – מה פתאום שתהיה ברכה? זו לא מצווה, אתה דואג לעצמך. אבל מעקה – למי אתה דואג? לאחרים, שלא ייפלו. אם אתה דואג לאחרים – אז יש ברכה.

הוסיף ואמר על זה הרב צדקה: כיוון שהרב אליהו היה כל כולו דואג לאחרים, מהציפורן ועד הלב, לכן הברכות שלו היו מתקיימות. זה הסוד.

(הרב יוסף אליהו, בן הרב)

ופקדנו בו לברכה

פעם אחת בא אלי זוג שלא היו להם ילדים למעלה מתשע שנים. הלכתי אל הרב עם בני הזוג ושאלנו אותו מה לעשות. הרב אמר לבני הזוג: הנה, מחר ראש-חודש. כשאתם מתפללים ואומרים: ''זָכְרֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה. וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה'', כשאתם אומרים את המילה ''זָכְרֵנוּ'' תכוונו על מה שכתוב כי אלוקים זכר את תפילת האמהות ופקד אותן: ''וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ'' (בראשית ל' כ''ב).

וכשאתם אומרים ו''פָקְדֵנוּ'' תכוונו על מה שאלוקים אמר על שרה: ''וה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְהֹוָה לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. וַתַּהַר וַתֵּלֶד'' וכו' (שם כ''א א').

וזה היה פלא, כי מייד אחרי שהם היו אצל הרב – האישה נפקדה, ותשעה חודשים אחר כך נולד להם בן.

מדוע הרב בעצמו לא התפלל עליהם כמו שהוא היה עושה עם זוגות אחרים? אולי הרב רצה להרגיל אותם להתפלל, להתרגל לכוחה של תפילה.

(הרב בנימין מכלוף, רב פיקוד צפון)

התפללת על זה?

היה זה לפני כשלושים שנה. זוג שהיה נשוי שנה ולא נפקד, פנה אל מרן הרב זצ''ל לשאול האם להתחיל בטיפולים כדי לזכות להריון. פנה הרב אל הבעל ושאלו: ''האם אתה מתפלל על זה?'' נבוך הבעל והשיב בשלילה. פנה הרב אל האישה ושאלה את אותה שאלה, ואף היא השיבה בשלילה.

אמר להם הרב: ''קודם כל צריך להתפלל''. חודש לאחר מכן נפקדו בני הזוג.

(הרב זאב נוימן)

יום מסוגל לברכות

אני אחראי על המזון בבית החולים ''שערי צדק'' בירושלים. כשהרב אושפז בבית החולים לא היה יום שלא הייתי עולה לחדרו לראות מה שלומו, לראות האם אני יכול לסייע במשהו למשפחה שלא עזבה את מיטתו לרגע במשך שנתיים.

זה לא היה משנה כלל מה היה מצבו הרפואי של הרב, תמיד הוא היה מברך אותי במאור פנים מיוחד, וזה היה פלא גדול בעיני. הרי אני מצוי בבית החולים, ולמרות שזה לא תפקידי, אני מכיר את המשמעות של משככי הכאבים למיניהם. זה היה מפליא אותי כל פעם מחדש לראות כי גם בשעות של ייסורים נוראים, הוא היה מברך במאור פנים מיוחד שאין כמותו.

פעם אחת, אחרי שיצאתי מחדרו, הוא חזר וקרא לי ואמר: היום זה יום מיוחד לברכות. מה אתה רוצה? אני לא מבין בדברים כאלה, אבל מייד ביקשתי רפואה למי שצריך והריון למי שמתעכבת. וכך המשכתי ברשימה של כמה וכמה אנשים שצריכים ישועה.

כל הברכות שהרב בירך באותה שעה – התקבלו. ואני כל כך מצטער ובוכה על איש כל כך יקר שהיה בתוכנו והלך מאתנו. מאוד השתדלנו לכבד אותו בעת שהותו אצלנו, אבל כל כך אנחנו מצטערים על כל רגע שהיינו יכולים להיות עוד במחיצתו והפסדנו.

(אפרים רודל, מנהל מטבח, בית חולים ''שערי צדק'', ירושלים)

כוחה של ברכה

היה זה ערב יום ירושלים. באותו ערב הייתי אמור לתת שיחה מלווה בניגונים לפני כמה מאות אמהות ובנות של אולפנה גדולה בירושלים. באותו בוקר נעלם לי הקול לחלוטין. חשבתי שעד הצהריים זה יסתדר, שתיתי תה, דבש, לימון וכל עצה שנתנו לי, ולא עזר.

בצהריים התקשרתי לגיסי הרב עמיחי אליהו, נכדו של הרב זצ''ל, ואמרתי לו: עמיחי, אני צריך ''נשק לא קונבנציונלי''. האם אוכל להגיע לרב? הרב היה עמוס מאוד באותו יום באירועים ציבוריים, ואעפ''כ אמרו לי להגיע כשהוא יוצא מביתו לעבר בנייני האומה. הגעתי לבית הרב כשהוא היה בדלת, אך הוא נכנס עמי לחדרו. בקושי, כמעט בלי קול, סיפרתי לו על מצוקתי שהיא מצוקת הציבור. אני צריך להופיע בפניהם ואין לי קול.

הרב אמר לי שלוש פעמים: ''הקול קול יעקב!''

ובאמת הקול חזר אלי. הערב היה מוצלח מאוד ב''ה. אף אחד לא הרגיש במצב הקשה שבו הייתי רק כמה שעות לפני כן.

(הרב אייל יעקובוביץ', ראש ישיבת ההסדר בצפת)

ומה עם נר לרשב''י?

בשנת תש''ס דודתי חלתה ואבחנו אצלה סרטן. הרופאים טענו שנותרו לה רק שלושה חודשים לחיות. לקחתי את דודתי לרב זצ''ל, ואתנו היתה בתה בת ה-28 שטרם התחתנה. נכנסנו לבית הרב ביום שישי בצהרים וסיפרנו לו מה העניין. הרב שאל את דודתי: ''כמה נרות את מדליקה בליל שבת?'', הדודה חשבה מעט וענתה: ''בערך שלושים'' .

הרב ''קפץ'' מכיסאו ושאל שוב: ''כמה?!''. והיא חזרה על דבריה: ''בערך שלושים''. ''למה?'' שאל הרב. אמרה לו: ''שניים – לכבוד שבת, אחד לאבא, אחד לאמא, עוד אחד לבבא-סאלי'' וכו'.

שאל הרב: ''ולרשב''י את מדליקה?'', משהשיבה בשלילה, אמר לה הרב: ''תדליקי גם לו!''

לאחר מכן בירך אותה הרב ברפואה שלמה. אחרינו נכנסה בתה אל הרב לבקש ברכה לזיווג. הרב שוחח איתה, ומייד כשיצאה מביתו התקשר אליה בחור שהיה עמה בקשר לפני כמה שנים והציע לה לחזור ולהפגש איתו. החתונה נערכה כעבור חודשים מעטים עם מחיצות והפרדה בשעת הריקודים (ומדובר במשפחה מסורתית).

גם על דודתי פעלה הברכה. היא היתה אתנו בעולם הזה עוד כעשר שנים לאחר מכן, למרות שהרופאים הקציבו לה רק שלושה חודשים. היא נפטרה בראש השנה שנת תש''ע, ותמיד זכרה לטובה את הזכות שהבאתי אותה לרב אליהו, ושבזכות זה זכתה להאריך ימים ולראות בשמחת כל בנותיה ונכדיה.

(שמעון ברק, חברון)

בשיתוף פעולה עם חב''ד

הבן שלנו נולד עם הרבה בעיות רפואיות. לאט-לאט נפטרנו מרוב הבעיות הקשות שהיו לו, ונשארה רק הבעיה של הדיבור. הרופאים אמרו שבעיית הדיבור נובעת מכך שהוא לא שומע. הם טענו שהדרך היחידה לתקן את הבעיה היא להשתיל לו שתל אלקטרוני מאחורי האוזן, כך הוא ישמע ואולי יתחיל לדבר.

יום אחד הייתי אצל חמותי והיא אמרה לי בתמימות: ''אתה הרי רב, מלמד בישיבה, אני לא מבינה למה אתה לא הולך לרבנים, למה רק לרופאים?'' האמת היא שהיא הביכה אותי בשאלה שלה. שאלה של אישה פשוטה שכלל לא עלתה על דעתי. שאלתי אותה למי ללכת, והיא אמרה: רק לחכם מרדכי אליהו.

הלכתי לביתו של הרב זצ''ל והוא לא היה בבית, אלא בברית מילה. הגעתי לאולם של הברית וראיתי שעוד לא התקיימה הברית. לכן ניגשתי לרב וביקשתי ברכה. אמר לי הרב: ''ה' שפתי תפתח'' – כשהוא מצביע כלפי מעלה. ''ופי יגיד תהלתך'' – מצביע על הילד. עם זאת ביקש ממני לבוא אליו שוב אחרי הברית.

אחרי הברכות של הברית הגעתי אליו והוא אמר שוב: ''ה' שפתי תפתח'' – כשהוא מצביע כלפי מעלה. ''ופי יגיד תהלתך'' – מצביע על הילד. ואומר לי: ''הילד שלך ידבר ויגיד דברי תורה. כל הזמן תורה ותורה ותורה''. כך הוא בירך אותי ונתן לי אמונה וכוח, אבל לא ידעתי עד כמה.

שבוע לאחר מכן, בשבת חנוכה, הילד שלנו עמד בחלון, תופס בסורגים ומסתכל על הרחוב. באותה שעה עברו נערי חב''ד כשהם צועקים פסוקים לילדים, כדרכם. הם צועקים ''תורה'' והילדים עונים ''תורה'', ''ציווה'' – ''ציווה'', וכך אומרים מילה במילה. באותו היום קרה הנס. הילד, שלפי הרופאים לא שמע כלום, התחיל לצעוק אחריהם – ''תורה, תורה, תורה''. רצתי לאשתי וקראתי לה לראות את הפלא, והיא שמעה כמוני את הילד צועק את המילים: ''תורה, תורה, תורה'', והתחילה לבכות מרוב אושר.

היום הילד שלי כבר גדול והולך ללמוד ב''חדר''. הוא אוהב ללמוד תורה וכל היום לומד אותה בשמחה. כל הזמן אני אומר לו שכל לימוד התורה שלו הוא בזכות הברכה של הרב אליהו.

(ראש כולל, עיה''ק צפת)

ואל תהיה מפליג לכל אדם

סיפורים על אבא הרב זצ''ל, הכ''מ, אנחנו שומעים כל הזמן, אם רק נטה אוזן. באחד ממוצאי השבת התראיינתי אצל אורי רווח ברשת ''מורשת'', והייתי באותו יום באולפן. מטבע הדברים עיקר הראיון נסב סביב הרב זצ''ל – הריני כפרת משכבו.

מהצד השני של הזכוכית באולפן ישב הטכנאי של רשות השידור, איש שלפי חזותו לא היה כל כך שייך לסיפורי צדיקים. כך לפחות חשבתי עד שיצאתי מהאולפן. לאורך כל זמן השידור אני תוהה לעצמי איך הדברים שאנחנו אומרים כאן נשמעים לאוזניו של אדם שלא רגיל לשמוע סיפורי צדיקים, הוא בוודאי אומר לעצמו שאין אמת בכל הסיפורים הללו. מסתבר שאסור לחשוב מחשבות כאלו...

כשיצאתי מהאולפן, לחש לי בני על האוזן: ''יש לטכנאי סיפור עם סבא. תשדל אותו לספר את הסיפור''. בזמן השידור הסתובב הבן בכל מקום אפשרי באולפן וקלט מה שקלט. כשיצאתי מהאולפן שאלתי את הטכנאי אם יש לו סיפור שהוא מכיר על הרב אליהו, והוא ממש נבוך. נראה היה שזה לא כל כך נוח לו לספר. כשביקשתי שנית הוא ניאות.

הוא סיפר כי הוא היה מקליט לפעמים את הרב אליהו מטעם רשות השידור. פעם אחת אמרו לו לבקש מהרב ברכה לפרי בטן. הוא ואשתו היו נשואים כבר כמה שנים ולא זכו להריון, למרות כל הטיפולים. היה לו קשה לעשות זאת, אבל פעם אחת הוא התגבר על המבוכה וחוסר ההרגל ופנה אל הרב. הוא סיפר לי כי הרב שמע את דבריו ולא עשה עם זה דבר.

לעצמי חשבתי, בוודאי האיש הזה חשב שהרב צריך להניף את ידו ולהעיף ניצוצות או משהו כזה. אבל אלה כמובן היו מחשבות סתמיות שעברו לי בראש. מה שהוא סיפר היה שהוא התאכזב קצת, אבל לא אמר דבר.

בשבוע שלאחר מכן הוא היה שוב צריך להקליט את הרב, ועכשיו הוא אזר אומץ ושאל למה הרב לא בירך או עשה משהו למענו. הרב ענה לו: ''צריך לחכות לרגע המתאים להתפלל. לא שכחתי אותך. חכה ותראה, עוד מעט יקרו לך שינויים בחיים''.

השינוי החל לקרות מייד באותו השבוע: נסעתי עם אשתי לטיול בצפון, וכשעברנו ליד הציון של רשב''י במירון, הצעתי לאשתי שאולי ניכנס כאן לקבר של רבי שמעון. אשתי לא כך כך שייכת כמוני לתפילות, אבל היא הסכימה. וכך מצאנו את עצמנו בציון של רבי שמעון בר-יוחאי מתפללים, כשהמחיצה בין הגברים לנשים מפרידה ביננו.

מסתבר שהמחיצה לא הפרידה בין לבותינו, כי כשיצאנו מהציון היינו שנינו עם פנים שטופות מדמעות. לבנו נפתח בתפילה כפי שלא קרה לנו מעולם. לא הכרנו כלל את המקום הזה, המקום בנפש.

שבוע אחר כך שוב יצא לי להקליט את הרב, והפעם סיפרתי לו על מה שקרה לנו בציון של רבי שמעון. ואז הוא אמר לי: ''זה הדבר שאמרתי לך בשבוע שעבר על שינויים שיקרו בחיים שלכם. עכשיו תבוא אליכם הברכה''. ואכן זה קרה. מייד אחר כך קרה לאשתי הנס והיא נכנסה להריון. זה ממש נס, כי היא עברה עד אותו יום הרבה מאוד טיפולים להריון, טיפולים שלא הניבו שום תועלת. הברכה הזאת, שנאמרה בביטחון כל כך גדול, חוללה את השינוי. ואני מרגיש תודה כל כך גדולה לרב אליהו. הוא חסר לא רק לך, אלא גם לי. וכל הסיפורים ששמעתי כאן לאורך כל השידור נגעו מאוד ללבי. הבנתי את כל האנשים שכל כך בוכים וכואבים את חסרונו של הרב.

(הרב שמואל אליהו, בן הרב)

אל תצאו בוכים

ארבע שנים היינו נשואים ולא זכינו לילדים. אמרו לנו ללכת לבית הרב מרדכי אליהו זצ''ל ולבקש ממנו ברכה. אבל לא תיאמנו תור. ידענו כי הרב עמוס מאוד, יש לו בבוקר תור של עשרות אנשים ואחר כך הוא הולך לבית הדין וצריך גם לכתוב פסקי-דין ועבודתו גדולה. לא רצינו להפריע לרב, אבל כל כך רצינו להיפקד בזרע קודש של קיימא, ולכן הלכנו ישירות לביתו.

דפקנו על הדלת ופתח לנו אחד מבני הבית. כצפוי, הוא אמר לנו כי הרב לא מקבל כעת אנשים, הוא צריך לאכול וללכת לשיעור. בדיוק באותה שעה הרב עבר מאחוריו ושאל אותנו מה אנחנו צריכים. אמרנו לו שאיננו רוצים להפריע לו, והוא הזמין אותנו להיכנס לביתו.

לא הרגשנו נעים לגזול את זמן האוכל של הרב, אבל הוא ישב אתנו בנחת גמורה ושאל אותנו מה הדבר שלשמו באנו, ואנחנו ישבנו ובכינו. הוא המשיך לשבת אתנו ולברך אותנו בזרע קודש של קיימא, והעיקר לא לתת לנו לצאת מהבית עם פנים בוכות. עד שלא ראה שפנינו שוחקות – לא נתן לנו ללכת.

מיותר לספר את הנס שלנו. שמענו שיש כל כך הרבה אנשים שמספרים שהתפילה של הרב התקבלה והם נפקדו. אבל גם לנו קרה הנס הזה. גם אנחנו נפקדנו בזרע קודש של קיימא. מאז הברכה של הרב אנו זוכים לבית מלא ילדים. אין ספק שיש סיפורים יותר גדולים על זוגות שהיו בלי ילדים עשר שנים ויותר, ונפקדו. הנסים היותר גדולים לא מפחיתים את העוצמה של הנס שלנו, את האהבה שבה הרב קיבל אותנו, את האכפתיות. בשבילנו זה עולם ומלואו.

(הרב חיים סאסי, שדרות)

שפע בכל ברכה

רב גדול אחד חיתן את הבן שלו וביקש שהרב זצ''ל יערוך את החופה, אבל מישהו ממשפחת הכלה ביקש כי רב אחר יערוך את החופה.

הרב לא רצה לגרום לוויכוח בין המשפחות ואמר למשפחה שהזמינה אותו כי הוא עסוק באותו ערב ולא יוכל להגיע.

הייתי בבית אצל הרב, ושאלתי אותו למה הוא מוותר על הברכה. לקח הרב כוס מים ואמר לי: ''תגיד לי, אתה חושב ששפע ברכה יש בעולם רק בברכת הגפן שמברכים בחופה?! גם אני פה בחדר שלי יכול להוריד שפע לעולם''.

בירך הרב על כוס המים ושתה!

מתיר אסורים

היה יהודי קרוב אלי, שלצערי הרב הסתבך מאוד עם החוק בגלל אנשים שפעלו לסבך אותו. המשפט התקרב, ויעצתי לו לפנות אל הרב. נכנסנו אל הרב, והרב קרא את המכתב שהגשנו לו. לאחר שהרב סיים לקרוא את המכתב עם כל הצרות, הוא הניח ידו על זקנו ונענע ראשו בצער על אותו יהודי. הוא הרגיש כאן מהי האמת ועד כמה זממו כמו עדים זוממים לפגוע באותו יהודי. לא האמנתי עד כמה הרב הצטער בשביל כל יהודי, ובפרט בסיפור הזה.

הרב בירך אותו, והיהודי שאל את הרב מה בנוגע למשפט המתקרב. הרב נפנף בידו בביטול ואמר: ''עזוב, אל תתייחס''. נבהלתי, היהודי היה מסובך במשפט מאוד רציני והעתיד שלו לא היה נראה מזהיר כל כך.

לאחר כמה חודשים התקיים המשפט, ואכן, כמו שהרב אמר, כל ההאשמות נעלמו כלא היו. אכן לא היה מה להתייחס – הרב בירך וכך היה!

(גדי מאמו, קריית-מלאכי)

רק בשביל לשמח

חבר שלי, שהוא רב, סיפר לי כי הוא היה אצל הרב אליהו זצ''ל בדיוק כשבא אל הרב אדם לבקש ברכה, והרב בירך אותו.

כשיצא אותו האיש אמר הרב אליהו לחבר שלי כי אותו האיש הולך להיפטר מן העולם, אבל הוא בירך אותו בשביל לשמח אותו.

החבר שלי בדק ומצא שהאיש הזה נפטר למחרת.

(הרב צדוק אליס, ר''מ בישיבת מצפה-יריחו)

מיליוני נשמות ירוצו בשמים!

באחד מימי חול המועד של פסח הגיע אדם לתפילת שחרית בבית הכנסת של הרב זצ''ל, והציג את עצמו לאחר התפילה כתושב צרפת שבא במיוחד לארץ כדי לסייע למשפחתו בחיפושים אחר אחיינית שלו, כבת 12, שהלכה לאיבוד. הוא שאל את הרב מה ניתן לעשות על-מנת למצוא אותה.

הרב אמר לו שצריך ללכת ולהתפלל עליה בציון מרן החיד''א זצ''ל בגבעת שאול, אך מכיוון שעתה חול המועד, הנשמה של הצדיק עולה למעלה לפני החג ואיננה שם. לכן ילך לבית המשפחה וייתן שם צדקה, ולפני שייתן יאמר: ''צדקה זו תהיה לעילוי אותן נשמות שילכו ויודיעו למרן החיד''א שאני בא להתפלל על ציונו עבור הילדה''.

''אתה יודע מה יקרה לאחר שתיתן את הצדקה?'' שאל הרב והמשיך: ''מיליוני נשמות ירוצו בשמים כדי לזכות במצות הצדקה שלך וירוצו לבקש את מרן החיד''א שמקומו גבוה מאוד בשמים. ואותה נשמה ראשונה שתגיע למרן החיד''א ותאמר לו זאת, היא זו שתזכה במצות הצדקה. ואז נשמת מרן החיד''א תופיע בציון, ותלכו מייד לשם ותדליקו נר לכבוד מרן החיד''א. ותתפללו שם ובזכותו תיוושעו ותימצא הילדה''. הם עשו כדבריו של הרב, והילדה נמצאה מייד אחר כך.

צריך להיות כלי לברכה

אנו שומעים על כל כך הרבה ברכות של הרב אליהו זצ''ל שהתקיימו. בדרך כלל הרב לא היה מתנה את הברכה בחזרה בתשובה, אבל לפעמים הוא לא היה מברך עד שהמבקש היה מסיר איזה מונע או עושה משהו להרבות את זכויותיו. לפעמים היה מחכה לשעת רצון.

יש מקרים שבהם הברכה של הרב התקיימה אחרי שנים, במלואה, ולפעמים באופן ממש פלאי. מסתבר שצריך להיות ''כלי'' לברכה. יש על זה סיפור ששמענו מהרב אבינועם הורוביץ, ראש ישיבת קרית-ארבע:

מעשה באיש עשיר ששמו סגר עדס, שגר בברזיל והתברך בממון רב. אדם זה ידע לנצל את העושר שלו, והיה תומך קבוע במוסדות תורה בישראל. בכל העולם העושר הוא גם מקור לקנאה, בברזיל הוא גם מקור סכנה. כנופיות פושעים אורבות באופן קבוע לבני משפחות של עשירים לחטפם ולשחררם תמורת כופר נפש, וידיה של משטרת ברזיל קצרות מלהושיע. לפעמים מעצלות ולפעמים מחולשה. כך קרה לאשתו של אותו עשיר, שנחטפה על-ידי כנופייה של שודדים אלימים במוצאי יום-טוב ראשון של סוכות, והם תבעו בשביל שחרורה סכום כסף עצום.

הניסיון בברזיל לימד כי תשלום כופר לא פותר את הבעיה, לפעמים הוא רק מחריף אותה. זו הסיבה שבגללה אמרו חכמינו שלא משחררים את השבויים יתר מכדי דמיהן. לפעמים אחרי קבלת דמי הכופר היו השובים חוטפים עוד ועוד מבני המשפחה. לפעמים היו הורגים את השבויים שלא יספרו פרטים על החוטפים.

חבר של משפחת האישה החטופה התקשר אלי במוצאי-שבת שלנו, שזה עדיין שבת אצלם, ואמר לי: למרות שעכשיו עוד שבת וחג, היות שמדובר בפיקוח-נפש, לך דחוף לרב מרדכי אליהו ז''ל שיפעל בשמים למען שחרורה.

הרב אליהו אמר לי: ''לך לקברו של החיד''א ז''ל ותאמר שם את כל אותיות שמה של האישה מספר התהילים של החיד''א, ותראה ישועות במהרה בקרוב''.

הלכתי באותו לילה לקברו של החיד''א וקראתי במשך הלילה את פסוקי התהילים לפי ההנחיה של הרב אליהו, וזה לקח זמן רב כי שמה היה עם הרבה אותיות. לאחר השחרור התברר שבאותו לילה החליפו החוטפים את מקום השמירה של האישה החטופה, חילופין שבסופו של דבר הביאו לשחרורה. וכיצד?

אישה זו שמרה כל חייה על כשרות בדבקות. כשהגיעה לידי החוטפים, הם הגישו לה אוכל ממאכלם והיא לא הסכימה לאכול כלום, רק בננות. הירקן שהחוטפים היו קונים אצלו כמות כל כך גדולה של בננות שאל אותם למה הם צריכים כל כך הרבה בננות, והם אמרו שיש אצלם אישה אחת יהודייה שאוכלת רק בננות.

הירקן שמע בתקשורת על החטיפה של האישה היהודייה, הוא קישר עניין לעניין ודיווח למשטרת ברזיל. לשוטרים האמיצים לא נותר לעשות יותר מדי בכדי שהגברת תחזור לביתה במהרה בשמחה, בשמחת תורה.

(הרב אבינועם הורוביץ, ראש הישיבה התיכונית קרית-ארבע)

את יכולה לעשות לי טובה?

באחת מפגישותיי עם הרב זצ''ל ישבתי מול הרב ובכיתי כבת אל אב שאין לי כוח יותר להתפלל על זיווג. ''בורא עולם לא עונה לי, ומעתה אני לא אתפלל על זיווג'' אמרתי בנחרצות!

להפתעתי הרב חייך ולא כעס. הוא רק אמר לי: ''טוב, אז אל תתפללי...'' ועבר לדבר איתי על נושאים אחרים לגמרי. כשפניתי לצאת, שאל אותי הרב: ''את מוכנה לעשות משהו למעני?''

''בוודאי'' השבתי, ''כל מה שהרב יבקש אעשה בשמחה גדולה''.

''את בטוחה?'' שאל, ''מבטיחה לי?'' ''ברור. בבחינת נעשה ונשמע'', עניתי.

חייך הרב חיוך של אבא טוב שניצח ואמר לי: ''אני ממש מבקש שכל יום תבקשי מהקב''ה כך: ריבונו של עולם, בבקשה, למען חכם אליהו תמצא לי זיווג הגון ותשמח את חכם אליהו. מוכנה?''

התביישתי מהמוסר שהרב נתן לי בנעם ורוך, ומאז אני נושאת תפילה בשמחה בלי שאלות ובלי ספקות.

ברכות מועד ב'

חמי סיפר כי בבית-שמש יש מנין של מבקשי ה'. פעם ניגש אלי רב אחד שנראה על-פי לבושו כרב חרדי אשכנזי. הוא ידע שהבן שלו נשוי איתי, הבת של הרב זצ''ל, והוא ביקש לספר סיפור אחד קטן על הרב אליהו:

הוא סיפר כי הבת שלו לא זכתה להריון הרבה שנים, וכל הטיפולים לא נשאו פרי. היה להם צער גדול מכך, והם החליטו ללכת אל הרב אליהו שיתפלל עבורם. הם שמעו כי הברכות שלו מניבות פירות.

כיוון שהיא התביישה ללכת לבד, הוא הלך יחד אתה ועם בעלה. כך היו שלושתם אצל הרב, והוא בירך את בני הזוג לזרע קודש של קיימא.

כשיצאו מהרב היא היתה מאוד שמחה, אבל זה לא עזר. עברו עוד שנתיים, ולא היו ילדים. הם חיכו להתגשמות ברכת הרב, התפללו ו... כלום.

כעבור שנתיים, הבת שלו הלכה פעם נוספת לרב אליהו וסיפרה לו שהיתה אצלו לפני שנתיים, קיבלה ברכה אך לא נפקדה להריון. הרב הזדעזע: ''שנתיים ימים סבלת כזה צער ולא באת אלי? החודש הזה את תהיי בהריון! לא תחכי יותר''.

באותו החודש הבת שלו נפקדה.

(מירב, בתו של הרב)

ברכת הרב מקרבת רחוקים

תזמין אותי לחתונה

יום אחד נכנס לביתנו אדם מירושלים והוא גורר את נכדו אחריו. נכדו היה עם עגיל באוזן ובלי כיסוי ראש. הוא בא לאבא, הכ''מ, הרב זצ''ל ואמר לו: ''החלטתי להוציא אותו מצוואתי ואני רוצה שהרב ידבר איתו''.

הרב אמר לו: ''קודם כל, שב. וכי ילד שמוריד כיפה מהראש, אינו יהודי? אני אוסר עליך להוציא אותו מצוואתך''.

לבחור, פנה ואמר: ''יש לי שתי בקשות ממך: האחת, תבחר לך מצווה אחת מכל המצוות – ותבטיח שתקיים אותה. והשנייה – כשתתחתן, תזמין אותי לחתונה שלך''.

אחרי כמה שנים פגשתי בבחור הזה כשהוא חובש כיפה ועטור זקן. הוא אמר לי: ''אם אתה רואה אותי היום בתורה ובמצוות, זה בזכות אבא שלך. כל הזמן חששתי שאזמין את הרב לחתונתי והוא ישאל אותי האם קיימתי את המצווה שהוא אמר לי, לכן קיימתי את מה שהתחייבתי, ומצווה גוררת מצווה והנה היום אני פה''.

(ר' שלומי בן אליהו, בן הרב)

בתנאי שתשמור שבת

יום אחד התקשר אלי הנהג של הרב זצ''ל ואמר לי: ''הרב מבקש שתשיג ספינה או סירה, כי הוא רוצה להגיע לבארה של מרים''. יש לי חבר טוב שהוא דייג ויש לו ספינת מנוע. ביקשתי ממנו לעשות לי את הטובה הזו, והוא הסכים בלי לשאול שאלות.

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה