חלק ב – מעשים נוספים של הרב · כוחה של ברכה
היה זה ערב יום ירושלים. באותו ערב הייתי אמור לתת שיחה מלווה בניגונים לפני כמה מאות אמהות ובנות של אולפנה גדולה בירושלים. באותו בוקר נעלם לי הקול לחלוטין. חשבתי שעד הצהריים זה יסתדר, שתיתי תה, דבש, לימון וכל עצה שנתנו לי, ולא עזר.
בצהריים התקשרתי לגיסי הרב עמיחי אליהו, נכדו של הרב זצ''ל, ואמרתי לו: עמיחי, אני צריך ''נשק לא קונבנציונלי''. האם אוכל להגיע לרב? הרב היה עמוס מאוד באותו יום באירועים ציבוריים, ואעפ''כ אמרו לי להגיע כשהוא יוצא מביתו לעבר בנייני האומה. הגעתי לבית הרב כשהוא היה בדלת, אך הוא נכנס עמי לחדרו. בקושי, כמעט בלי קול, סיפרתי לו על מצוקתי שהיא מצוקת הציבור. אני צריך להופיע בפניהם ואין לי קול.
הרב אמר לי שלוש פעמים: ''הקול קול יעקב!''
ובאמת הקול חזר אלי. הערב היה מוצלח מאוד ב''ה. אף אחד לא הרגיש במצב הקשה שבו הייתי רק כמה שעות לפני כן.
(הרב אייל יעקובוביץ', ראש ישיבת ההסדר בצפת)