חלק ב – מעשים נוספים של הרב · הרב מבין לנפשו של חומייני
הרב פעם סיפר כי בתקופת המהפכה החומייניסטית הגיעה לארץ עגונה צעירה שנמלטה מאיראן בתקופת המהפכה, לאחר שבעלה התאסלם וסירב לתת לה גט. המצב נראה חסר סיכוי, וכל בית-דין שדן בעניינה לא מצא לה פתרון. מה גם שהבעל לא רוצה לתת גט. הוא לא מאמין בגט. ומי יכפה אותו לתת גט באיראן של חומייני?
והנה עומדת לפנינו אישה צעירה שכל החיים לפניה. האם היא צריכה להיות כל החיים עגונה? האם אין פתרון?
הרב אליהו, שהיה בתקופה ההיא הרב הראשי לישראל, קיבל את התיק של הבחורה הזאת אחרי שהוא עבר את כל הערכאות השיפוטיות שלא מצאו לו פתרון. הוא לא התמהמה. על נייר מכתבים רשמי של מדינת ישראל הוא שלח מכתב לרב שופט, שהיה רב באיראן (כך שמו) באותה תקופה.
כשהגיע המכתב לרשויות באיראן, הם ראו על המכתב את סמל מדינת ישראל ומייד העבירו אותו לידי הצנזורה של איראן. מתרגם שהוזמן למקום גילה כי המכתב מדבר גם על הנשיא האיראני אייטולה חומייני בכבודו ובעצמו. תוך זמן קצר הועבר המכתב לידי חומייני, שקרא את מה שכתב הרב אליהו במכתבו. הרב כתב שם לרב שופט את פרטי המקרה של העגונה, וביקש ממנו לפנות לעזרתו של חומייני, כיוון שגם הוא אדם מאמין ובוודאי כל מי שמאמין באלוקים לא ירשה שעוול כזה יתרחש תחת ידו. הרב כתב כי הוא בטוח שחומייני יסייע במתן גט לאותה אישה מסכנה.
אייטולה חומייני קרא את המכתב, עם כל השבחים שהרב כתב עליו, ושלח לקרוא לרב שופט מביתו. כשמגיעים חיילי המהפכה לביתו של הרב שופט ומזמינים אותו להתייצב לפני אייטולה חומייני, הוא סבור לתומו שזה הסוף שלו. הוא מבקש חמש דקות של התארגנות, לובש תכריכים מתחת לבגדים, נותן ביד בניו את הצוואה שלו והולך עם משמרות המהפכה של האייטולה חומייני.
כשהרב שופט מגיע לפני אייטולה חומייני, הוא נשאל על ידו: האם אתה מכיר את הרב מרדכי אליהו? כן, משיב הרב שופט בהיסוס. האם הוא רב גדול? כן, עונה הרב שופט, ולא מבין לאן השיחה חותרת. האם זה טוב להגיד שהוא מכיר את הרב אליהו? האם זה מסוכן? סוף-סוף הוא רב ראשי בישראל. הוא לא יכול לומר שהוא לא מכיר אותו. בינתיים ממשיך חומייני לשאול את הרב שופט: האם אתם שומעים לו? הרב שופט אכן מאשר שהרבנים בעולם שומעים לו.
''תראה מה הרב כותב עלי'', מנפנף האייטולה במכתב השבחים שנכתבו עליו. מתוך קורת הרוח שהיתה לו, הוא שאל מייד את הרב שופט מה צריך לעשות כדי להתיר את העגונה. הרב שופט הסביר לו שצריך לקרוא לבעל ושיסכים לתת גט. חומייני קרא מייד לבעל ואמר לו: תן לאישה גט מהר! לחייליו הוא אומר: אם הוא לא מסכים, צריך לשבור לו את העצמות, הוא מוציא לנו שם רע. שאנחנו לא מתנהגים לפי הצדק והיושר.
הרב שופט הסביר לחומייני שהבעל צריך לתת גט מרצונו ולא בכפייה, והוא ביקש: תן לי אותו לכמה דקות ואסביר לו שייתן גט מרצון. חומייני, בתגובה, אמר לבעל: יש לך חמש דקות. בינתיים הבין הבעל שאם החיים שלו יקרים לו, כדאי לו להסכים לתת גט, והוא אכן הסכים.
הרב שופט התקשר מהלשכה של אייטולה חומייני לצרפת, ומשם בשיחת ועידה ללשכה של הרב אליהו בישראל. הוא דיבר עם הרב אליהו ברמזים וסיפר את כל הסיפור, והרב הנחה אותו כיצד לעשות את הגט בצורה הנכונה.
באותו מעמד מינו את הרב שופט להיות שליח קבלה של האישה לקבל את הגט במקומה. אחר כך הרב שופט עשה דרך הטלפון, בהדרכת הרב אליהו, גט נוסף בשליחות של הולכה לארץ-ישראל, ושלחו אותו לארץ.
האם זה סיפור של מופת? האם זה סיפור של חכמה? האם זה סיפור של אכפתיות? כנראה שרב צריך להבין את הנפש של האחר, אפילו את הנפש של חומייני. אם תבין את הראש שלו, תדע איך לפעול איתו. כנראה שרב צריך להיות גם מלא אכפתיות – שלא נתן לדברים לעבור לסדר היום. שלא נעצום את עינינו. ממש כמו שהרב כתב בתפילה שחיבר לפני ישיבתו בדין: ''ואל ישיאנו יצרנו להעלים עין חס ושלום''. כי זו הנטייה הטבעית של אדם – מה לי להתעסק עם מקרה כזה? מה אני יכול לעשות? אז לא, אתה צריך להרגיש את הכאב של אותה עגונה.
(הרב שמואל אליהו, בן הרב)