זריזות · זריזות להציל עגונה
פעם אחת היה בעל סרבן גט שברח להולנד. שם תפסו אותו ושכנעו אותו לתת גט בשליחות. הבעל מינה שליח לתת את הגט ואחרי שהשליחים יצאו מאיתו לתת את הגט לאשה הוא אסף שני עדים והודיע בפניהם שהוא מבטל את הגט.
ההלכה אומרת שאם הבעל ביטל את הגט עוד לפני שהוא הגיע לידי האשה, למעשה הוא מפקיע את כוחו של השליח לתת את הגט. במקרה זה צריך להפעיל את תקנת חכמים של הפקעת הקידושין, שהוא מהלך חריג ולא בכל מקרה מפעילים אותו.
אחרי שהבעל ביטל את הגט הוא לא הסכים לתת גט נוסף וכל השיכנועים היו לשווא. התקווה של האשה הייתה שהגט הזה יוכשר, וכשהוא הגיע לפני הדיינים בבית הדין הגדול הם הסתפקו בהלכה זו ושלחו את השאלה למו''ר הרב אליהו, דרך הרב אליהו בן דהן, שהיה אז מזכיר הרב.
הרב אליהו זצ''ל אמר שדעתו היא להתיר את האשה אבל הוא ביקש לשמוע גם את דעתו של הרב שלום משאש ע''ה שהיה רבה של ירושלים והיה דיין ובקי גדול בהלכה.
מספר הרב אליהו בן דהן: ''הלכתי אל הרב משאש, והוא שאל מה דעתו של הרב אליהו. אמרתי לו. והוא אמר לי: בסדר, אני אעיין בסוגייה זו. למחרת בבוקר בשעה שמונה אני מקבל ממנו טלפון שאבוא לקחת את פסק הדין. מיד נסעתי אליו והוא הביא לי פסק דין כתוב בכתב ידו שהיה כתב פנינים ובו שמונה עמודים מנומקים היטב למה להתיר את האשה. שאלתי אותו מתי הוא הספיק לכתוב את הפסק הדין הזה, והוא אמר לי שכל הלילה לא ישן וכתב את פסק הדין הזה להתיר עגונה. לקחתי את פסק הדין של הרב משאש ונסעתי אל הרב מרדכי אליהו. הוא קרא את פסק הדין של הרב משאש, ואמר לי: אני חושב להתיר מטעם אחר. שב!
ישבתי לפניו והוא התחיל במקום לכתוב את פסק הדין שלו. בין שורה לשורה היה שולח אותי להביא ספרים כדרכו: לך לארון השלישי, בעמודה הרביעית במדף החמישי יש ספר ששמו כך וכך. תפתח בעמוד פלוני ותתחיל לקרוא בשורה החמישית. כך הייתי קורא לפניו והוא היה כותב את פסק הדין. בינתיים השולחן התמלא בספרים שהרב השתמש בהם לצורך פסק הדין של התרת העגונה. בצהריים כבר היו בידי שני פסקי דין.
הבאתי את שני פסקי הדין המנומקים והארוכים לפני בית הדין הגדול, ועוד באותו היום התירו את אותה אשה עגונה.
(הרב אליהו בן דהן, מזכיר הרב לשעבר ומנהל בתי הדין הרבניים)