אור ברסלב

אביהם של ישראל

זריזות

בחיק המשפחה

זריזות – חצי מזל

הגמרא במסכת ברכות (דף ט' ע''ב) אומרת על תפילת שחרית וקריאת שמע של שחרית: ''אמר רבי יוחנן: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה''. והסביר רש''י: ''ותיקין - אנשים ענווים ומחבבין מצווה''. התוספות מפרשים ''ותיקין'' במובן של זריז ומשובח (ראש השנה ל''ב:). מו''ר הרב אליהו זצ''ל היה מתפלל בכל בוקר עם הנץ החמה. גם אם הרב היה חוזר לביתו בשתים אחר חצות הוא היה מגיע לתפילה עם הנץ החמה. לשם בטחון שיקום, למרות שהיה ישן מאוחר, היה בא באופן קבוע שלום כהן להעיר את הרב כל בוקר לתפילה, ומסיע אותו עם אוטו שהרב לעולם לא הסכים להחליף אפילו אם מישהו היה בא עם אוטו פאר אחר.

הרב גם היה מקפיד לקום כל בוקר לסליחות בכל חודש אלול ובעשרת ימי תשובה. בחודש זה היה הרב מסתובב ברחבי הארץ לשיחות התעוררות, ופעמים רבות היה הרב מגיע לביתו בשעות מאוחרות, ובכל זאת לא הסכים לוותר אפילו פעם אחת על סליחות.

גם בשאר המצוות היה הרב זריז. היה רגיל על לשונו לומר מה ששמע מפי הרב יהודה צדקה ז''ל: ''זריזות - חצי מזל''. את הנרות של שבת היה מכין הרב לאשתו כבר בשעות הבוקר. ולפלא היה שנרות אלו, שהשקיעו בהם כל כך הרבה אהבה, היו לפעמים דולקים כמו הנרות של בית המקדש, כמעט עד צאת השבת. ואלו היו צלוחיות רגילות ופתילות רגילות והכל רגיל, רק האהבה אחרת.

הפריחה מהפריחה - פרחה

מו''ר הרב זצ''ל היה רגיל לברך בראש חודש ניסן את ''ברכת האילנות'' בבית משפחת הלוי בקרית משה בירושלים. המשפחה שלנו לא מוכרת את הבית רק בגלל אותו יום בשנה שהרב בא לברך אצלנו ''ברכת האילנות''.

פעם אחת התאחר החורף והאילנות לא פרחו. באתי אל הרב ואמרתי לו כי אולי השנה לא יברכו אצלנו ''ברכת האילנות''. אבל הרב הרגיע אותי ואמר לי לא לחשוש. ובאמת ביום ראש חודש ניסן כל האילנות פרחו.

הרבה אנשים באו איתו ל''ברכת האילנות''. אחד האנשים שבא לברכה היה עם אלרגיה חריפה לפריחה של אילנות, בכל זאת הוא הגיע עם הרב לברכה. הפריחה הרבה שהייתה שם גרמה לו סבל קשה, ואחרי הברכה על האילנות הוא בא אל הרב ואמר לו: קשה לי עם הפריחה. הרב לקח כוס יין מהשולחן, בירך עליה את ברכת הגפן, שתה מעט ונתן לו. הבחור שתה את היין וכל הפריחה עברה לו.

בימי השבעה בא אותו בחור וסיפר כי כבר כמה שנים עברו מאז ועדיין אין לו שום אלרגיה לפריחה, מאז ששתה את היין שנתן לו הרב.

(הרב יוסף הלוי, ר''מ בישיבת מצפה יריחו)

כמו אברהם ושרה

מו''ר הרב זצ''ל סיפר על הרה''ג עובדיה הדאיה זצ''ל, שהיה ראש המקובלים בדור האחרון, שימש כחבר ביה''ד הגדול לערעורים וחיבר כמה וכמה ספרי שו''ת בהלכה וכן בקבלה. גם בעולמות עליונים ונסתרים וגם בעולם הזה היה ''סולם מוצב ארצה וראשו מגיעה השמימה''. מו''ר הרב זצ''ל למד ממנו הרבה ושימש אותו שנים רבות. הוא נפטר ביום שבת קודש פרשת יתרו כ' שבט תשכ''ט.

סיפר הרב כי בצעירותו היה רגיל ללמוד עמו באותו בית הכנסת בליל שבועות ובליל הושענא רבא, והיה רגיל לילך למקווה שעה קודם עמוד השחר.

''פעם אחת ביקש ממני לילך עימו. ובאותו זמן הייתי בן שלושים והוא בן שמונים. וכיוון שאסור לרחוץ עם רבו בבית המרחץ (יו''ד רמ''ב סע' ט''ז), טבלתי בחדר אחר, ועד שסיימתי להתפשט, הרב סיים כבר לטבול ולצאת ולא רצה להשאירני לבדי, ולכן חכה עד שאסיים.

זמן מעט אחר כך ביקשוהו לילך לאיזה שמחה והוא סירב באומרו שיש שם מדרגות והוא זקן וכו'. ושאלתי אותו: כיצד כבודו אומר ''זקן אני'', והרי במקווה כבודו עלה וירד את מדרגות המקווה בזריזות. וענה לי שמשום צניעות הוא לא הולך לאותה שמחה. אמרתי לו שזה מה שכתוב בגמרא (בבא קמא צ''ז:) ''ת''ר: איזהו מטבע של אברהם אבינו? זקן וזקנה מצד אחד, ובחור ובתולה מצד אחר'', ופירש תוספות: ''לא שהיה בו צורת זקן וזקנה מכאן, בחור ובחורה מכאן, דאסור לעשות צורת אדם, אלא כך היה כתוב מצד אחד זקן וזקינה ומצד אחר בחור ובתולה''. וכל זה מחמת הנהגתם פעם כצעירים לצורך מצוות ''וישכם אברהם'', ופעם כזקנים כנגד יצר הרע ''ואברם כבד''.

כשאמרתי לו זאת, הקפיד ואמר: ''את זה תאמר בהספד!''.

אחר שנים נפטר הרב ואני שכחתי מאותה אמירה. ובהספדו לא הזכרתי את הסיפור הזה. אחר כמה ימים בא אלי אחד מבני משפחתו וסיפר לי שהרב בא אליו בחלום ושאל: מפני מה הרב אליהו לא מספיד אותו? והתפלא כיוון שהספדתי אותו בהלוויה. אני חככתי בדעתי אולי לא הספדתי אותו כראוי ונזכרתי באותו מעשה. באזכרת השבעה שלו סיפרתי את אותו מעשה. וכל זה כיוון שחכמינו אומרים שהנפטר שומע מה שמספידים עליו ''דהתם קאימנא''. למחרת בא אלי בנו ואמר לי שהחכם בא אליו בחלום ואמר לו שחכם מרדכי הספיד אותו כראוי.

קופץ מהחלון

באחד מבתי הכנסת בירושלים הלך לבית עולמו אדם שהיה מקובל ואהוד על כל המתפללים. זמן קצר לפני פטירתו, עלה בידי המנוח לקיים בעצמו מצוות עשה של כתיבת ספר תורה, וזאת למרות שלא עסק בסת''ם מימיו. בספר היו שגיאות רבות, ואף על פי כן, החליטו הקהל כי עד תום שנת האבל ישמש ס''ת זה כספר העיקרי לקריאה בתורה.

אחד מן המתפללים, אשר חשש כי אי אפשר לצאת בספר זה ידי חובת הקריאה, פנה לרב ז''ק בבקשה לעזרה, ויחדיו הלכו למרן הרב אליהו זצ''ל שיפסוק להם בנדון. השעה הייתה אחרי 23:00 בלילה ובכל זאת קיבל אותם הרב במאור פנים והאזין בסבלנות לדבריהם. ''אתם כאן עם רכב?'' שאל הרב ''אם כן, בואו וניסע לבית הכנסת''.

כך, באמצע הלילה, נסעו עם הרב לבדוק את רמת הכשרות של ספר התורה. משהגיעו לבית הכנסת, גילו שהוא נעול וכבר חשבו להחזיר את הרב לביתו, אך להפתעתם הורה להם הרב לבדוק האם יש חלון לא נעול. בדיקה קצרה גילתה חלון אחד שאכן היה פתוח.

''הבה ניכנס'' אמר הרב וקפץ פנימה מבעד לחלון. הרב עבר על הספר וראה כי אכן רבו בו השגיאות, ''לכבודו של המנוח ראוי להגיה את הספר, אולם לעת עתה אין לקרוא בו''.

לקח הרב פתק ורשם: ''אין לקרוא בספר זה עד אשר יעבור הגהה מראשו ועד סופו, מרדכי אליהו''. את הפתק הוא חיבר באטבים אל הספר. למחרת, כאשר פתחו הציבור את ספר התורה וראו את דברי הרב, קיבלו על עצמם בו במקום לשלוח את הספר להגהה.

(הרב אליהו פרג'ון)

כל רגע מנוצל

פעמים רבות ליוויתי את הרב זצ''ל לחו''ל, במסגרת כהונתו כרב ראשי. לא אחת, היינו חוזרים למלון בשעה אחת בלילה ואפילו לאחר מכן, לאחר סידרת שיעורים שמסר הרב. היו אלה ימים מתישים, מלאים בנסיעות ארוכות ובשיעורים מפרכים. תמיד לפני שנפרדנו, היה מבקש ממני הרב: 'כשאתה מתעורר, תעבור דרכי לראות שאני ער'.

לא היתה פעם אחת שלא מצאתי אותו כבר בשעות הבוקר המוקדמות, כשהוא שקוע בלימודו.

מה שאזכור מהרב לנצח זו יכולת ההתמדה, ניצול הזמן. כל דקה אצלו נוצלה על מלוא 60 שניותיה. כל עיתותיו הוקדשו ללימוד התורה. היינו נוסעים בכל רחבי הארץ ובמשך כל הנסיעות הללו הוא היה שקוע בלימוד. לא היה אצלו מושג של לנוח או לשמוע חדשות. כל רגע נוצל.

(הרב אליהו בן דהן, ראש לשכת הרב לשעבר ומנהל בתי הדין הרבניים)

כמה אפשר להספיק עד שבע בבוקר

על אף עיסוקיו הרבים והמענה האדיב והמיידי עד השעות הקטנות של הלילה, הרב זצ''ל היה מתפלל במנין עם הנץ החמה, בקיץ ובחורף. ואדרבה, אם הוא לא היה מגיע למנין הוותיקין הייתה זו סיבה לדאגה.

פעם גונב לאוזניי שהזמן המתאים ביותר ''לתפוס'' את הרב בלי הרבה המתנה זה בזמן שהוא מסיים את התפילה במנין הנץ החמה ויוצא לביתו. ואכן, פעם כשהייתי צריך לעצתו בדחיפות יצאתי מבעוד לילה מהשכונה לבית הכנסת שבמרכז הרוחני ''היכל יעקב'' שבנשיאותו וחיכיתי לסיום התפילה. שמחתי שהפעם לא אצטרך לחכות זמן רב כדי לשאול לעצתו אבל קצת התבדיתי. הרב ענה לשאלות של כ-18 שואלים שונים מרגע יציאתו מבית הכנסת ועד לכניסה לרכבו, כשכל אחד מהם קיבל תשומת לב ותשובה מהירה ופסקנית, וכל זאת 'על הבוקר', עוד לפני השעה 6!

כשראה הרב שלא יוכל להתפנות אלי לפני שיעלה לרכב, אמר לי לבוא אליו מיד לביתו וכך אכן עשיתי. בהגיעי לבית הרב, הכניס אותי והושיב אותי בסלון וכבר חיכו לו שם יותר מ-10 שאלות בהלכות נידה, שכידוע, גם בתחום זה היה בקי במיוחד.

לאחר מכן התפנה לשמוע אותי. דיברתי איתו כמה דקות אשר נקטעו מספר פעמים ע''י שיחות טלפון של אנשים הנזקקים לברכה כמוני, לעצה או לברכה מפיו, וכל זה עוד לפני 7 בבוקר! כאשר כל אחד זכה למענה ולמילה טובה. את שמותיהם של חלק מהזקוקים לברכה הרב אף רשם בדף ששם בכיסו, כדי להמשיך ולהתפלל עליהם גם במשך היום.

את כוס השתיה הראשון שלו היה הרב מקבל מאוחר יותר, לאחר שהיה מקבל עוד לא מעט אנשים, וכל זה כשגילו מעל 70.

בבוקר זה אכן לא ''חסכתי'' את זמן ההמתנה אבל זכיתי לשיעור מאלף על מסירות נפש לכל אחד, גדול כקטן, הזקוק לעזרתו והכל מתוך מאור פנים וסבלנות. וגם למדתי כמה אפשר להספיק עד השעה שבע בבוקר.

(הרב דוד שלם, מורה הוראה)

50 דפי גמרא בפחות מחמש שעות

זמן קצר לאחר שהתבשר הרב זעפרני על בחירתו לתפקיד ראש לשכתו של מרן הראשון לציון מו''ר הרב מרדכי אליהו זצ''ל, מצא עצמו מתלווה לרב בטיסה לצרפת לאירוע השנתי 'יום שכולו תורה', שהתקיים במסגרת הסלון האווירי בלה-בורז'ה. וכך הוא מספר:

ישבתי ליד הרב אליהו במטוס והוצאתי מסכת בבא בתרא. הרב הוציא את מסכת בכורות ושנינו התחלנו ללמוד. בזווית העין אני קולט שהוא מסיים את הדפים במהירות, תוך שהוא לומד לא רק את הגמרא אלא גם את פירושי רש''י ותוספות. אחרי כשעתיים הוא כבר היה בדף כ''ח, ואני עדיין בדף הראשון, נרגש כולי מהטיסה. לפתע הרב עצר ואמר לי: 'יש לי קושיה, אבל מכיוון שאנחנו לא לומדים את אותה מסכת, תן לי לפרוש בפניך את הסוגיה'. הוא העלה את קושייתו, ואני ניסיתי לתת לו תירוצים, אבל הרב דחה אותם. בסוף שאלתי: 'אז מה באמת התשובה?' והוא אמר בחיוך: 'לא סתם שאלתי אותך. אין לי תשובה'.

עד תום הטיסה, שנמשכה פחות מחמש שעות, הרב הספיק לסיים חמישים דפי גמרא. נחתנו בצרפת והוא החל בסדרת שיעורים והרצאות שנמשכה עד חצות הלילה, ללא כל הפסקה לאכילה או מנוחה. בחצות הגענו מותשים למלון ונשאר לנו מעט מאד זמן לישון, כי הרב היה צריך לקום בשלוש וחצי לפנות בוקר כדי להתארגן לתפילה עם הנץ החמה, כפי שהקפיד בכל יום ובכל מקום.

בשעה שתים עשרה וחצי בלילה קיבלתי טלפון מהלובי: הגיע יהודי שרוצה להיפגש עם הרב. חשבתי שבשעה כה מאוחרת זה לא שייך, אבל התברר לי שזה לא סתם יהודי. באותה תקופה רצו להרוס חלקת קברים יהודיים במצרים כדי לסלול כביש מהיר. הרב אליהו שכנע את המצרים לבנות גשר מעל הקברים, והיהודי הזה תרם כסף לבניית הגשר. כשהרב אליהו שמע שאותו אדם בקש להיפגש איתו, הוא הסכים מיד.

אותו יהודי ביקש לתת לרב סכום אגדי ואני כבר התחלתי לחלק את הכסף בראש. אמרתי לעצמי שעשרה אחוזים בטח יוכלו להגיע לישיבה בה לימדתי. כשהגשתי לרב את הצ'ק, הוא אמר לי מבלי להתבלבל לרגע: 'חס ושלום! תחזיר לו את זה מיד'. לא הבנתי את הסירוב וגם טענתי שהיהודי עלול להיפגע. אמרתי לרב: 'הרי הכסף הוא לא בשבילך, הוא בשביל הישיבות, אז מדוע יש פה בעיה?'. הרב ענה לי: 'בני, עוד ירדפו אחריך הרבה אנשים עם הרבה כספים. אנחנו לא נוגעים בכסף. במקום שיש כסף יש לכלוך. מי שרוצה לתרום כסף לישיבות, שיעביר אותם אליהן באופן ישיר'.

לאחר אותה פגישה, נותרו לרב כשעתיים בלבד לישון. בשעה שלוש וחצי הגעתי לחדרו ומצאתי את המיטה מוצעת כפי שהייתה בערב, ואת הרב רכון על גבי ספר ושקוע בלימודו. מיד לאחר התפילה החל יום נוסף של לימודים והרצאות, ובסופו חזרנו ארצה. הרב נאסף על ידי מונית לירושלים, ואני, שעדיין התגוררתי בחדרה, המתנתי לאוטובוס שייקח אותי לביתי. לאחר כרבע שעה פתאום חוזר הרכב של הרב ונעצר לידי. הרב קורא לי להיכנס ואומר לי בחיוך: ''זוכר את הקושיה שדיברנו עליה אתמול בטיסה? עכשיו מצאתי את פתרונה''.

ביממה הזאת הכרתי לראשונה את ההשקעה של הרב בלימוד, את הענווה ואת התנאים הבלתי נתפסים שבהם הוא חי, כמעט ללא אכילה ושינה.

(הרב שמואל זעפרני, ראש לשכת הרב)

חצי דקה מספיקה

אשה שילדה תאומים פגים, הקטן ביניהם במשקל 600 גרם, צלצלה אלי מבית החולים ושאלתה בפיה: אצל הפג הקטן נתגלה איזה סיבוך במעיים. הפרופסור חושד במשהו. לשם כך עליו לערוך בדיקה מסוימת, ע''י החדרת חומר מסוים לתוך גופו של הפג. אם אכן צודק הוא בהשערתו, יש לנתח מיד את הפג. לכן דורש הוא מראש את חתימת ההורים ואישורם לערוך את הבדיקה ואת הניתוח אם יזדקקו לו.

ביקשתי מהיולדת להעביר אלי בפקס' את הדברים כדי שאוכל להציגו בפי מו''ר הרב זצ''ל. ואכן כך עשתה – פירטה את המצב בפרוטרוט על גבי דף. ניגשתי עם הדף אל לשכת הרב זצ''ל והמתנתי ליד דלתו. כעבור זמן מה נפתחה הדלת, הרב לבוש היה במעילו ועמד לצאת אל עבר ביתו. ביקשתי את סליחתו ואמרתי שיש משהו דחוף. הגשתי לרב זצ''ל את הדף והוא החל לקראו.

כעבור כחצי דקה ראיתי את עיניו מסתכלות בתחתית העמוד. סברתי שהוא רוצה לראות את החתימה, כלומר מי הוא שולח המכתב, אך למעשה הוא כבר הספיק לסיים לקרוא את הדף ואמר לי רק: בהצלחה. לא הבנתי ושאלתי: מה? והרב ענה לי: הניתוח.

כל זה ארך לא יותר משתי דקות. הרב פנה לדרכו ואני התקשיתי לעכל, הלא מדובר בגורל הפג. בכל אופן, צלצלתי אל היולדת בביה''ח ומסרתי לה את התשובה. ההורים חתמו ונערכה הבדיקה. אכן התברר שיש לנתח. הניתוח עבר בהצלחה. אז אמר הפרופסור שהיומיים הבאים הם קריטיים לחייו של הפג. אמרתי זאת למו''ר הרב והוא פטרני בחיוך. חלפו היומיים ואכן הכל עבר בשלום.

(הרב זאב נוימן)

כמה זמן לוקח ללמוד ספר קבלה עמוק?

אחי, הרב מרדכי עטייה ראש ישיבת המקובלים ''החיים והשלום'', כתב ספר עמוק בקבלה. הוא ביקש ממני שאביא לרב את הספר. הייתי אצל הרב בשעה מאוחרת בלילה ובצאתי מבית הרב לקראת חצות הלילה נתתי לרב את הספר של אחי. למחרת, אחרי תפילת ותיקין, הייתי שוב אצל הרב. הפתיע אותי הרב: תגיד לאחיך שעברתי על כל הספר והוא מצויין.

(רפאל עטייה)

יתגבר יותר מארי

שתיים וחצי לפנות בוקר. הרב זצ''ל מתעורר בחדרו שבטיפול נמרץ בבית החולים 'שערי צדק'. מצבו קשה וכאבים עזים הוא סובל כבר חודשים ארוכים. מבעד למכשירים המלפפים את קלסתרו האצילי הוא מברר: ''מה השעה?'' ואחר כך ישאל: ''מתי הנץ?''. הנץ החמה מנצח את המורפיום. ''הנץ בחמש וארבעים'', עונה המקורב. ''תעירו אותי שעה וחצי לפני כן'' מבקש הרב, כמו מתחנן על נפשו.

''אבל הרב צריך לנוח, מספיק שעה'', התחנן רבי חיים סויסה, המשמש הנאמן, על נפשו של הרב. ''לא, שעה וחצי. שעה זה מעט מדי. יש תיקון חצות ולהתכונן לתפילה, כתוב להתגבר כארי'', לוחש האריה בהתאמצות. אך הרב סויסה מתעקש: ''אריה שהיה עובר את מה שהרב עובר ועוד תחת מורפיום, היה ישן שבוע שלם'', אמר.

מבעד למסכת החמצן הנודניקית נשמע חיוך של לוחם. ''בשביל זה נאמר 'כארי' ולא אריה ממש. צריך להתגבר יותר מאריה'', אומר הרב ונרדם לעוד כשלושים דקות. אחריהן הוא שוב יקיץ, ישאל מה השעה ויבקש שוב להעיר אותו שעה וחצי לפני הנץ...

(יוסי אליטוב)

מרן הרב זצ''ל היה כותב על הזריזות: ''אדם צריך להתחיל את היום בצד ימין. כל מלבושיו ילבש ימין תחילה. וכשקם בבוקר יקום בזריזות, כי אם יתחיל כבר בבוקר להיכנע ליצר הרע - כל היום הוא ייכנע לפניו. אבל אם בבוקר יקום בזריזות וינצחנו - כל היום ינצחנו, כדברי הטור: בחורף יאמר בחוץ קר ובקיץ יאמר ישנת מעט, המשך לישון!

ואפילו בלעם הרשע מתפעל מהזריזות של עם ישראל הקם בבוקר לתפילה: ''הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא'' (במדבר פרק כ''ג פסוק כ''ד), ומסביר רש''י שם: ''כשהן עומדים משנתם שחרית, הן מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש טלית, לקרוא את שמע ולהניח תפילין''. והביא הגר''א (או''ח סי' א' סע' א') גירסא אחרת: ''עומדים משנתם עומדים כאריות, חוטפים קריאת שמע וממליכים לקב''ה ומעשיהן כאריות''. ואומר הרמ''א: ''ומיד כשיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה''. ומסבירים המפרשים שכשיקום ישהה מעט כמו דקה או שתים שלא ינזק מקפיצה מהירה, כמו שאומרת הגמרא בגיטין (דף ע') שזה קרוב למיתה יותר מן החיים''.

זריזות להציל עגונה

פעם אחת היה בעל סרבן גט שברח להולנד. שם תפסו אותו ושכנעו אותו לתת גט בשליחות. הבעל מינה שליח לתת את הגט ואחרי שהשליחים יצאו מאיתו לתת את הגט לאשה הוא אסף שני עדים והודיע בפניהם שהוא מבטל את הגט.

ההלכה אומרת שאם הבעל ביטל את הגט עוד לפני שהוא הגיע לידי האשה, למעשה הוא מפקיע את כוחו של השליח לתת את הגט. במקרה זה צריך להפעיל את תקנת חכמים של הפקעת הקידושין, שהוא מהלך חריג ולא בכל מקרה מפעילים אותו.

אחרי שהבעל ביטל את הגט הוא לא הסכים לתת גט נוסף וכל השיכנועים היו לשווא. התקווה של האשה הייתה שהגט הזה יוכשר, וכשהוא הגיע לפני הדיינים בבית הדין הגדול הם הסתפקו בהלכה זו ושלחו את השאלה למו''ר הרב אליהו, דרך הרב אליהו בן דהן, שהיה אז מזכיר הרב.

הרב אליהו זצ''ל אמר שדעתו היא להתיר את האשה אבל הוא ביקש לשמוע גם את דעתו של הרב שלום משאש ע''ה שהיה רבה של ירושלים והיה דיין ובקי גדול בהלכה.

מספר הרב אליהו בן דהן: ''הלכתי אל הרב משאש, והוא שאל מה דעתו של הרב אליהו. אמרתי לו. והוא אמר לי: בסדר, אני אעיין בסוגייה זו. למחרת בבוקר בשעה שמונה אני מקבל ממנו טלפון שאבוא לקחת את פסק הדין. מיד נסעתי אליו והוא הביא לי פסק דין כתוב בכתב ידו שהיה כתב פנינים ובו שמונה עמודים מנומקים היטב למה להתיר את האשה. שאלתי אותו מתי הוא הספיק לכתוב את הפסק הדין הזה, והוא אמר לי שכל הלילה לא ישן וכתב את פסק הדין הזה להתיר עגונה. לקחתי את פסק הדין של הרב משאש ונסעתי אל הרב מרדכי אליהו. הוא קרא את פסק הדין של הרב משאש, ואמר לי: אני חושב להתיר מטעם אחר. שב!

ישבתי לפניו והוא התחיל במקום לכתוב את פסק הדין שלו. בין שורה לשורה היה שולח אותי להביא ספרים כדרכו: לך לארון השלישי, בעמודה הרביעית במדף החמישי יש ספר ששמו כך וכך. תפתח בעמוד פלוני ותתחיל לקרוא בשורה החמישית. כך הייתי קורא לפניו והוא היה כותב את פסק הדין. בינתיים השולחן התמלא בספרים שהרב השתמש בהם לצורך פסק הדין של התרת העגונה. בצהריים כבר היו בידי שני פסקי דין.

הבאתי את שני פסקי הדין המנומקים והארוכים לפני בית הדין הגדול, ועוד באותו היום התירו את אותה אשה עגונה.

(הרב אליהו בן דהן, מזכיר הרב לשעבר ומנהל בתי הדין הרבניים)

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה