אור ברסלב
אביהם של ישראל בחיק המשפחה

אביהם של ישראל

בחיק המשפחה

זהירות

מראה מול החלון

הרגישות של מו''ר אבא זצ''ל הכ''מ לרבנית הייתה גדולה מאוד. כשהייתה אמי הרבנית שתחיה בשמירת הריון ולא הייתה יכולה לזוז מהמיטה, מו''ר אבא תלה לה מראות גדולות מהמיטה המשקיפות לחלון, על מנת שתוכל לראות את הרחוב ולא תפסיד את השלג.

(הרב שמואל אליהו, בן הרב)

בדיקת החמץ של סבא

אני זוכרת את בדיקת החמץ בערב פסח. אנחנו היינו מחביאים את עשרת פתיתי החמץ וסבא זצ''ל היה משתף איתנו פעולה בחיפוש. כשהיינו קטנים, סבא היה עושה את זה כמו משחק, כך כולנו היינו שותפים במצווה והכל היה בדרך של כיף. במהלך הבדיקה סבא לא היה מדבר והיה עושה לכל דבר סימון ''אהמ'' - שפירושו: לשים בצד, ''אהמ-אהמ'' - פירושו: לקרוא לסבתא. תנועת ידיים עם חיוך ענק - פירושה: ''איפה החתיכה שהחבאתם כל כך טוב, ואני לא מצליח למוצאה?''

אני יודעת שבשביל כל עם ישראל הוא היה רב, מנהיג, דמות אוהבת ומוערצת, דמות מאחדת את עם ישראל. איש שמחבר את ארץ ישראל עם תורת ישראל. אבל בשבילי הוא היה סבא שמבין אותי למרות שהייתי ילדה קטנה.

הייתה לו אהבה לכל אחד, חיוך המיוחד לכל אחד. דאגה ותשומת לב לכל נכד כאילו הוא הנכד היחיד בעולם. ואני יודעת שכל התלמידים שלו גם הרגישו כמו בנים שלו, כמו בנים יחידים. אני זוכרת את השמחה, הקבלה והאהבה כלפי כל אחד, כאילו ''בשבילו נברא העולם'', גם אם היה שונה או קצת מיוחד.

כשהיינו ילדים היינו באים אליו כל יום שישי, יושבים לידו ושומעים סיפורי צדיקים. כשהתבגרנו לא היינו מוותרים על השעה הזאת ביום שישי. אחותי, אחרי שהתחתנה, היתה מביאה בכל פעם את בעלה לשמוע את הסיפורים של יום שישי, שכל כך הרבה חכמת חיים יש בהם.

(יעל בן אליהו – נכדת הרב)

כרוב או כרובית?

בביקורים חשובים של אנשי ציבור רמי מעלה לא היה זז מו''ר הרב זצ''ל ללא אשתו הרבנית שתחיה, והיה נותן לה את כל הכבוד הראוי לה. ''אל תיתן לאשתך לחכות, אישה נפגעת, אישה צריך להיזהר בכבודה'' היה אומר הרב.

''אם בעל מדבר עם המזכירה שלו ואשתו מתקשרת, הבעל צריך לענות לאשתו ולא לתת לה לחכות, אלא אם כן הוא יושב למשל ליד הרב. אז הוא יכול להגיד לה שהוא יושב ליד הרב והיא כבר תבין. אבל אם הוא יושב בעבודה והיא רוצה לשאול אותו אם לקנות כרוב או כרובית, פול או שעועית - שיענה לה קודם''.

תראה איזה ציור יפה!

בשבע הברכות שלנו, כשנכנסתי עם מו''ר הרב זצ''ל לבית של מירב, שם התקיימה הסעודה, הרב פתח לכבודי, החתן, את הדלת. הנכדים הקטנים רצו אלי בקריאות צהלה: ''תראה איזה ציורים עשינו בשבילך!''. אני זוכר שעמדתי נבוך - מימיני גדול הדור, ומשמאלי שרבוט ילדים.

מו''ר סבא התפעל ואמר: ''אוהו, תראה איזה יופי של ציורים הם עשו בשבילך!'', והצביע על כל מיני נקודות ראויות לציון בציורים הללו, שקשה היה להבחין מה בדיוק יש בהם. רק כשראה שהילדים באו על סיפוקם – נכנס אל תוך הבית.

(בצלאל בזק, חתן נכדת הרב)

איך נרגיע את הרבנית?

לרבנית שתחיה היו הריונות קשים. רוב ההריון היא היתה בשמירת הריון וכמעט שהיה אסור לה לקום מהמיטה. באחד ההריונות, הרבנית היתה מאושפזת בביה''ח והבנים הגדולים נשארו עם מו''ר אבא זצ''ל הכ''מ. היה זה בחורף והילדים הצטננו וחלו. הרב לא רצה לספר זאת לרבנית, מחשש שתקום ממיטתה ותרוץ לטפל בילדים החולים. אולם, אחת השכנות שהלכה לבקר את הרבנית סיפרה לה בתמימות שילדיה בבית עם חום. הרבנית דאגה מאוד וכשהרב הגיע לבקר דרשה ממנו שיחזיר אותה לבית. הרב ידע שמסוכן מאוד שהיא תקום ממטתה וניסה להניאה ולשכנעה שהילדים מרגישים טוב. אך הרבנית לא השתכנעה ורצתה לראות את הילדים. לבסוף, הציע הרב לרבנית שהוא יביא אליה לביה''ח את הילדים וכך תוכל לראות שהילדים מרגישים טוב.

הרב חזר לבית, הזמין מונית והעלה עליה את הילדים. כשהגיעו לביה''ח ביקש הרב מנהג המונית שיחנה מול חלון חדרה של הרבנית. לילדים אמר שיישארו במונית וכשיראו את חלון החדר נפתח, ינופפו שלום מחלון המונית.

הרב עלה לחדרה של הרבנית וכשהרבנית ראתה אותו עולה ללא הילדים אמרה לו: ''ידעתי שהילדים חולים. השארת אותם בבית כיון שלא רצית שאראה אותם''. הרב אמר לה שהוא כן הביא אותם והם נמצאים במונית שעומדת מול החלון אולם כיוון שמאוד קר בחוץ הוא חושש שאם הוא יוציא את הילדים מהמונית הם יצטננו... הרב פתח את חלון החדר והילדים במונית התחילו מנופפים בידיהם לאמא. כשהרבנית ראתה את הילדים שמחים ו''בריאים'', נרגעה והסכימה להישאר בביה''ח. כשהרב סיים לספר לי את הסיפור הזה הוא שאל אותי, האם לדעתי צריכה השכנה, שסיפרה לרבנית על מחלת הילדים, לשלם לו את המונית?

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה