אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ב · משנה יד

משנה יג

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמוֹד תּוֹרָה, וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לָאַפִּיקוֹרוֹס. וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל. וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְּלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ:

כָּאן מְלַמְּדֵנוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שֶׁכְּדֵי לְהַצְלִיחַ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, לֹא צָרִיךְ שֶׁכָּל מַבְרִיק וְכִשָּׁרוֹן גְּאוֹנִי, אֶלָּא צָרִיךְ לִהְיוֹת שַׁקְדָן, וְזֶהוּ סוֹד הַהַצְלָחָה, וּכְפִי שֶּׁיָּדוּעַ שֶׁרַבִּים מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיוּ בִּצְעִירוּתָם מַבְרִיקִים וּבַעֲלֵי כִּשָּׁרוֹן, וְרַק לְאַחַר עָמָל וּשְׁקִידָה רַבָּה, נִפְתְּחוּ לָהֶם שַׁעֲרֵי הַחָכְמָה, וְנַעֲשׂוּ כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר.

מהי שקידה

סִפֵּר הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִבְּרִיסְק זַצַ"ל עַל סָבוֹ הַנָּצִי"ב [הָרַב נַפְתָּלִי צְבִי יְהוּדָה בֶּרְלִין]: דַּעְתּוֹ הָיְתָה שֶׁאֶפְשָׁר לְבָרֵךְ עַל אֶתְרוֹג שֶׁבָּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׁנָה לְאַחַר הַשְּׁמִיטָה, אַךְ לְרַבִּי חַיִּים הָיָה פִּקְפּוּק בַּדָּבָר, וְלָכֵן חִפֵּשׂ וּמָצָא אֶתְרוֹג אַחֵר וְלֹא בָּא לְהַנָּצִי"ב לְבָרֵךְ עַל הָאֶתְרוֹג כִּבְכָל שָׁנָה.

לְאַחַר הַתְּפִלָּה בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל סֻכּוֹת, הִגִּיעַ רַבִּי חַיִּים לְהַנָּצִי"ב כְּדֵי לוֹמַר לוֹ חַג שָׂמֵחַ. אָמַר לוֹ הַנָּצִי"ב: אֲנִי יוֹדֵעַ לָמָּה לֹא בָּאתָ לְבָרֵךְ עַל הָאֶתְרוֹג שֶׁלִּי, מִפְּנֵי שָׁאַתָּה חוֹשֵׁשׁ לִסְמֹךְ עַל הַפְּסָק שֶׁלִּי שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאֶתְרוֹג זֶה, אֲבָל אֲנִי אוֹכִיחַ לְךָ שֶּׁאֵין בָּזֶה שׁוּם חֲשַׁשׁ. וְרַבִּי חַיִּים יָצָא מִלְּפָנָיו.

וְהִנֵּה בְּשָׁעָה שָׁלוֹשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר, דּוֹפֵק הַשָּׁמֶשׁ בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים, וּמוֹדִיעַ לוֹ כִּי סָבוֹ קוֹרֵא לוֹ. נִבְהַל רַבִּי חַיִּים וְחָשַׁשׁ שֶׁמָּא קָרָה מַשֶּׁהוּ לְסָבוֹ הַזָּקֵן. הוּא הֵעִיר אֶת כָּל יְלָדָיו, וְכֻלָּם מִהֵר לְבֵיתוֹ שֶׁל הַנָּצִי"ב.

כַּאֲשֶׁר הִתְקָרְבוּ לַבָּיִת, רָאוּ שֶׁהַסֻּכָּה מוּאֶרֶת, וְעַל הַשֻּׁלְחָן נִמְצֵאת עָרְמָה שֶׁל סְפָרִים עַד לְגֹבַהּ הַסְּכָךְ, וְהַנָּצִי"ב רָכוּן עַל הַסְּפָרִים.

כְּשֶׁרָאָה רַבִּי חַיִּים שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר עִם סָבוֹ, שָׁלַח אֶת יְלָדָיו לְבֵיתָם, וְאִלּוּ הוּא נִכְנַס לַסֻּכָּה, וּמִיַּד אָמַר לוֹ הַנָּצִי"ב: קָרָאתִי לְךָ כְּדֵי לְהוֹכִיחַ לְךָ מִכָּל הַסְּפָרִים הַלָּלוּ שֶׁאַתָּה אֵינְךָ צוֹדֵק. הִתְנַצֵּל רַבִּי חַיִּים וְאָמַר: יִסְלַח לִי סַבָּא, אֲנִי רוֹצֶה קוֹדֵם לְבָרֵךְ בְּרָכוֹת הַתּוֹרָה, וְאַחֲרֵי זֶה נוּכַל לְדַבֵּר בְּלִמּוּד.

נִדְהָם הַנָּצִי"ב וְאָמַר: מַה? לָזֶה זָכִיתִי לְעֵת זִקְנָתִי, שֶׁנֶּכְדִּי עוֹד לֹא בֵּרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה בְּשָׁעָה שָׁלוֹשׁ בַּבֹּקֶר???

הוּא סָפַק אֶת כַּפָּיו, וְהוֹצִיא מִפִּיו אַנָּחוֹת גְּדוֹלוֹת: אוֹי וַאֲבוֹי, בְּשָׁעָה 3 בַּבֹּקֶר עוֹד לֹא בֵּרְכוּ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, כִּי עֲדַיִן הָיוּ יְשֵׁנִים... וְסִפֵּר רַבִּי חַיִּים, שֶׁאַנְחוֹתָיו שֶׁל הַנָּצִי"ב תָּכְפוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְדַבֵּר אִתּוֹ כְּלוּם, וְחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי...

מְסַפְּרִים עַל הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק אֶלְחָנָן מִקּוֹבְנָא, שֶׁבִּצְעִירוּתוֹ כְּבַר נוֹדַע בְּהַתְמָדָתוֹ הַמֻּפְלֶגֶת, כַּאֲשֶׁר יָמִים וְלֵילוֹת הָיָה לוֹמֵד בְּיַחַד עִם חָבֵר נֶאֱמָן שֶׁהָיָה מַתְמִיד כָּמוֹהוּ, וְיַחְדָּיו עֲלוּ וְנִתְעַלּוּ.

וְהִנֵּה הִגִּיעַ יוֹם כִּפּוּר. בְּיוֹם כִּפּוּר עַצְמוֹ, עֲסוּקִים הָיוּ הַשְּׁנַיִם בַּעֲבוֹדַת הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ, וְאִלּוּ בְּמוֹצָאֵי הֲצוֹם, מִהֵר חֲבֵרוֹ שֶׁל רַבִּי יִצְחָק אֶלְחָנָן לְבֵיתוֹ, אָכַל בִּזְרִיזוּת דְּבַר מַה, וְחָזַר לְבֵית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לִלְמֹד, וּמַה רַבָּה הָיְתָה הַפְתָּעָתוֹ שֶׁל הֶחָבֵר, כַּאֲשֶׁר בְּשׁוּבוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ מָצָא שֶׁרַבִּי יִצְחָק כְּבָר יוֹשֵׁב וְשָׁקוּעַ בְּלִמּוּדוֹ.

הִתְפַּלֵּא הֶחָבֵר וְשָׁאַל: כֵּיצַד הִסְפַּקְתָּ כְּבָר לִסְעֹד אֶת לִבְּךָ וְלַחֲזֹר אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת? וַהֲרֵי אֵין מְצִיאוּת לְהַגִּיעַ יוֹתֵר מַהֵר מִמַּה שֶׁאֲנִי הִגַּעְתִּי?!

אָמַר לוֹ רַבִּי יִצְחָק: אֶתְמוֹל בְּעֵת הַסְּעוּדָה הַמַּפְסֶקֶת, הֵכַנְתִּי דְּבַר מַאֲכָל אוֹתוֹ הֶחְבֵּאתִי בְּפִנָּה נִסְתֶּרֶת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, עַל מְנָת שֶׁלֹּא אֶצְטָרֵךְ לְבַזְבֵּז זְמַן כְּדֵי לָלֶכֶת לְבֵיתִי וְלֶאֱכֹל לְאַחַר הֲצוֹם. וְעַתָּה אָכַלְתִּי אֶת הַ''סְעוּדָה" שֶׁהֵכַנְתִּי, וְחָזַרְתִּי מִיַּד לִלְמֹד תּוֹרָה...

מְסֻפָּר עַל הַגָּאוֹן ר' רְפָאֵל מִוּוֹלוֹזִ'ין [בָּעַל 'תּוֹרַת רְפָאֵל'] שֶׁהָיָה שַׁקְדָן עָצוּם, בַּתּוֹרָה לַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה, וְלֹא נִכְנַס לְעִנְיְנֵי הַבַּיִת כְּלָל, אֶלָּא אִשְׁתּוֹ הַצַּדֶּקֶת פִּרְנְסָה אֶת הַבַּיִת בַּעֲבוֹדָתָהּ בַּחֲנוּת, וְרַבִּי רְפָאֵל הִשְׁקִיעַ עַצְמוֹ בַּתּוֹרָה יוֹם וְלַיְלָה.

וְהִנֵּה הִגִּיעַ זְמַן אִירוּסֵי בְּנוֹ, וְאִשְׁתּוֹ הָרַבָּנִית שָׁאַלָה אוֹתוֹ הַאִם בִּרְצוֹנוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בָּאֵרוּסִין?

הֵשִׁיב לָהּ: אָנָּא מִמֵּךְ, תֶּשַׁחְרֵרִי אוֹתִי מִלְּהִשְׁתַּתֵּף בָּאֵרוּסִין, כִּי זֶה בִּטּוּל תּוֹרָה בִּשְׁבִילִי. וְאָכֵן אִשְׁתּוֹ הִנִּיחָהּ לוֹ לִלְמֹד תּוֹרָה.

כְּשֶׁהִגִּיע לְאַחַר זְמַן מְסֻיָּם שְׁעַת הַחֻפָּה, נִגְּשָׁה אֵלָיו אִשְׁתּוֹ וְאָמְרָה לוֹ, שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ זְמַן הַחֻפָּה, וְכָל הַקָּהָל מְחַכִּים לְךָ. בְּלֵית בְּרֵירָה סָגַר אֶת הַסֵּפֶר בְּצַעַר רַב, וּכְשֶׁבָּא לִלְבֹּשׁ אֶת הַמְּעִיל, לֹא נִכְנְסָה יָדוֹ בְּשַׁרְווּל בְּקַלּוּת. נֶאֱנָח וְאָמַר: אַךְ, צַעַר גִּדּוּל בָּנִים!

נאמן בעל מלאכתך לשלם לך שכר פעלתך

כְּשֶׁנִּתְבּוֹנֵן בַּמִּשְׁנָה נִרְאֶה, שֶׁלֹּא נֹאמַר שֶׁיְּקַבֵּל הָאָדָם אֶת הַשָּׂכָר עַל הַתּוֹצָאָה שֶׁיָּצְאָה מֵעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה, אֶלָּא יְקַבֵּל שָׂכָר עַל עֶצֶם זֶה שֶׁפָּעַל דְּהַיְנוּ שֶׁעָמַל וְהִשְׁקִיעַ אֲפִילּוּ אִם לֹא הִגִּיעַ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לְאֵיזוֹ מַסְקָנָה אוֹ הֲבָנָה בְּרוּרָה מִמַּה שֶׁלָּמַד.

דֻּגְמָא לְכָךְ מוֹצְאִים אָנוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר יְהוּדִי מְסַיֵּם מַסֶּכֶת כָּלְשֶׁהִי מִתַּלְמוּד, הוּא עוֹרֵךְ "סִיּוּם", וְהוּא אוֹמֵר תְּפִלָּה מְיֻחֶדֶת: "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים, אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר".

מַה הַפֵּרוּשׁ שֶׁהֵם "אֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר", הַאִם אָדָם שֶׁעָמֵל בָּעֲבוֹדָה כָּלְשֶׁהִי, אֵינוֹ בָּא עַל שְׂכָרוֹ? הֲרֵי כָּל בְּנֵי הָאָדָם עֲמֵלִים עַל מְנָת לְהַרְוִיחַ וּלְפַרְנֵס אֶת עַצְמָם וְאֶת בְּנֵי בֵּיתָם, וְכָל שָׂכִיר וְכָל פּוֹעֵל דּוֹרֵשׁ וּמְקַבֵּל שָׂכָר עַל עֲבוֹדָתוֹ, אִם כֵּן מַה פֵּשֶׁר הַנֻּסְחָה "הֵם עֲמֵלִים וְאֵינָן מְקַבְּלִים שָׂכָר"?

הַתְּשׁוּבָה הִיא; כִּי אָכֵן שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם אֵינָם רוֹאִים שָׂכָר בַּעֲמָלָם. נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ אָדָם הַנּוֹתֵן לַחַיָּט בָּד עַל מְנָת שֶׁיִּתְפֹּר לוֹ חֲלִיפָה. כַּעֲבוֹר שְׁבוּעַיִם הוּא בָּא לִמְדֹּד אֶת הַחֲלִיפָה, וְנוֹכַח לָדַעַת כִּי הַבֶּגֶד אֵינוֹ עוֹלֶה עָלָיו.

מִתְבָּרֵר כִּי הַחַיָּט טָעָה, וּכְלָל לֹא תָּפַר אֶת הַבָּד לְפִי מִדּוֹתָיו. בְּמִקְרֶה כָּזֶה, לֹא זּוֹ בִּלְבַד שֶׁבַּעַל הַבָּד לֹא יְשַׁלֵּם לַחַיָּט שָׂכָר עַל עֲבוֹדָתוֹ, אֶלָּא אַף יִתְבַּע אוֹתוֹ עַל הַנֶּזֶק שֶּׁגָּרַם לְבַד. אִם יִטְעַן הַחַיָּט וְיֹאמַר: "בְּמֶשֶׁךְ שְׁבוּעַיִם עָבַדְתִּי עַל הַבֶּגֶד הַזֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה". הַאִם תִּשָׁמַע טַעֲנָתוֹ?

הֲלֹא בָּעַל הַבָּד יִטְעַן כְּנֶגְדּוֹ בְּצֶדֶק וְיֹאמַר: "מַה יָצָא לִי מִכָּךְ שֶׁעָבַדְתָּ שְׁבוּעַיִם, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְלֹא בָּד וּלְלֹא בֶּגֶד, לֹא מְעַנְיֵן אוֹתִי כַּמָּה עָבַדְתָּ, אֵינֶנִּי מְשַׁלֵּם לְךָ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא קִבַּלְתִּי אֶת מַה שֶׁרָצִיתִי"! כְּלוֹמַר, בְּכָל עֲבוֹדָה שֶׁהִיא, הַשָּׂכָר אֵינֶנּוּ נִתַּן עֲבוּר הָעֲבוֹדָה, אֶלָּא תְּמוּרַת הַתּוֹצָאָה.

שּׁוֹנֶה הַדָּבָר לְגַבֵּי עָמָל הַתּוֹרָה. אִם יְהוּדִי יוֹשֵׁב שָׁעָה בְּיוֹם וְלוֹמֵד תּוֹרָה, גַּם אִם הִתְעַכֵּב כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה כְּדֵי לְהָבִין דַּף גְּמָרָא אֶחָד, הוּא מְקַבֵּל שָׂכָר עַל עֶצֶם הַשְּׁקִידָה עַל עֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה.

עַל זֶה אָנוּ מוֹדִים וּמִתְפַּלְּלִים: "אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר", כְּלוֹמַר, שָׂכָר עַל הָעֲמַל עַצְמוֹ בְּלִי שׁוּם קֶשֶׁר לַתּוֹצָאָה שֶׁהוּשְׂגַה. לְעֻמַּת זֹאת "הֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר" עַל הֶעָמָל, אֶלָּא רַק אִם הִשִּׂיגוּ אֶת הַתּוֹצָאָה הַמְצֻפָּה מֵהֶם.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה