אור ברסלב
אבות ישראל - על פרקי אבות פרק ב › משנה טו - טז

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ב · משנה טו - טז

משנה יד

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַיּוֹם קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק:

הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶּן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לָךְ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְּלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ. וְדַע, מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא:

רעת העצלות

יֵשׁ עַצְלָנִים שׁוֹנִים. יֵשׁ מִתְרַפֶּה בִּמְלַאכְתּוֹ בְּאָמְרוֹ כִּי עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל. וְיֵשׁ מִתְעַצֵּל שֶׁהַמְּלָאכָה מוּעֶטֶת וְחוֹשֵׁב אֲשֶׁר בִּמְעַט קָט יִגְמֹר. וְיֵשׁ מִתְעַצֵּל יַעַן שְׂכָרוֹ מוּעָט וְאֵין כְּדַאי לְיַגֵּעַ עַצְמוֹ. וְיֵשׁ מִתְעַצֵּל שֶּׁאֵין לוֹ מִי שֶׁיְּזָרֵז אוֹתוֹ וְחוֹשֵׁב שֶׁבַּעַל הַבַּיִת לֹא יַקְפִּיד גַּם אִם יַחְמִיץ מְלַאכְתּוֹ.

וּלְכֻלָּם לֹא יֵאוֹתּ לִקְרֹא עַצְלָנִים בֶּאֱמֶת, כִּי הָרִאשׁוֹן אִם הָיָה מַרְגִּישׁ שֶּׁאֵין לוֹ פְּנַאי, וְהַשֵּׁנִי אִם הָיָה רוֹאֶה שֶׁהַמְּלָאכָה מְרֻבֶּה, וְהַשְּׁלִישִׁי אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַשָּׂכָר רַב, וְהָרְבִיעִי אִם הָיוּ מְזָרְזִים אוֹתוֹ, לֹא הָיוּ אָז עֲצֵלִים בִּמְלַאכְתָּם.

לָכֵן בָּא רַבִּי טַרְפוֹן לְהַזְכִּיר לָאָדָם, כִּי חָלִילָה לוֹ לְהִתְרַפּוֹת בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה', כִּי הַיּוֹם קָצַר, וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְלָכֵן בְּכָל יוֹם עָשָׂה כָּל אֲשֶׁר בְּכֹחַ לַעֲשׂוֹת תַּעֲשֶׂה.

וְאַל תֹּאמַר שֶׁאַתָּה מוֹחֵל עַל הַשָּׂכָר, וּבִגְלַל זֶה תִּפְרֹק עֹל עֲבוֹדַת ה' מֵעָלֶיךָ, לָכֵן אָמַר "וְלֹא אַתָּה בֶּן חוֹרִין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה", וְאַתָּה מְחֻיָּב לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וּלְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא.

"וְאִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה", וְאִם תִּשְׁאַל מַדּוּעַ לֹא יִתְּנוּ לְךָ שָׂכָר תֵּכֶף וּמִיַּד בָּעוֹלָם הַזֶּה? לָכֵן מַמְשִׁיךְ וְאוֹמֵר "וְנֶאֱמָן הוּא בָּעַל מְּלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שָׂכָר פְּעֻלָּתְךָ", כְּלוֹמַר, אַף עַל פִּי שֶׁתּוֹבְעִים מִדֵּי פַּעַם דְּמֵי קְדִימָה מִבַּעַל הַבַּיִת עַל חֶשְׁבּוֹן הַמַּשְׂכֹּרֶת הַחָדְשִׁית, אַךְ אִם הַבַּעַל הַבַּיִת הוּא עָשִׁיר חָשׁוּב, לֹא יַקְפִּידוּ עָלָיו גַּם אִם אֵינוֹ נוֹתֵן דְּמֵי קְדִימָה אֶלָּא מְשַׁלֵּם מַשְׂכֹּרֶת רַק בִּגְמַר מְלָאכָה.

וְאִם תִּשְׁאַל, לָמָּה מְשַׁלְּמִים שָׂכָר לְכַמָּה רְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה? לָזֶה אָמַר: "דַּע שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא", אַךְ לָרְשָׁעִים מְשַׁלְּמִים לִפְעָמִים שְׂכָרָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו אַל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ. (הֶגְיוֹנֵי אֲבוֹת).

בעולם הזה לא נחים

הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין (דַּף סה.) מְסַפֶּרֶת עַל רַב חִסְדָּא, שֶׁפַּעַם פָּנְתָה אֵלָיו בִּתּוֹ, וּבִקְּשָׁה מֵאָבִיהָ הַמוּתַּש מֵעֲמַל הַתּוֹרָה, שֶׁיָּפוּשׁ מִגִּרְסָתוֹ, וְיֵלֵךְ לָנוּחַ ולִישׁוֹן קִמְעָה.

אַךְ הוּא הֵשִׁיב לָהּ וְאָמַר: "עוֹד מְעַט יָבוֹאוּ יָמִים אֲרֻכִּים וּקְטַנִּים וְנִישַן הַרְבֵּה"! כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְיָמִים הָאֲרֻכִּים שֶׁל הַשְּׁכִיבָה בַּקֶּבֶר, יָמִים הַנִּמְשָׁכִים עַד אֵין קֵץ, יָמִים שֶּׁאֵין בָּהֶם חֵפֶץ, שֶּׁאֵין בָּהֶם לֹא עֲבוֹדָה, וְלֹא תּוֹרָה, אֶלָּא רַק שְׁנַת עוֹלָמִים.

הַתַּנָּא מַזְהִיר אֶת הָאָדָם וְאוֹמֵר "הַיּוֹם קָצָר", וְאֵין הַרְבֵּה זְמַן לְהַסְפִּיק אֶת כָּל מַה שֶׁתִּרְצֶה, וְלָכֵן כְּדַאי לָקַחַת אֶת הָעִקָּר, וְלַעֲזֹב אֶת הַטָּפֵל. מִי שֶׁמַּפְנִים בְּקִרְבּוֹ אֶת הַתְּחוּשָׁה שֶּׁהַיּוֹם יִתָּכֵן וְזֶהוּ יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן, הֲרֵי הוּא מִתְבּוֹנֵן עַל כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם בְּאֹפֶן שׁוֹנֶה לַחֲלוּטִין. רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים הֵבִיא עַל כָּךְ מַעֲשֵׂה הַמַּמְחִישׁ עִנְיַן זֶה:

מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לְמַסַּע צַיִד בַּיַּעַר. הִגִּיעָה שְׁעַת הַצָּהֳרַיִם, וְהוּא הֶחְלִיט לִסְעֹד אֶת סְעוּדַת הַמְּלָכִים שֶׁלּוֹ בֵּין עֲצֵי הַיַּעַר, אֶלָּא שֶׁהוּא הָיָה רָגִיל לֶאֱכוֹל בְּחֶבְרַת אֲנָשִׁים וְלֹא בִּיחִידוּת, וּמֵאַחַר שֶׁהִפְרִיעָה לוֹ הַבְּדִידוּת הַזּוֹ, הוּא בִּקֵּשׁ מִנּוֹשֵׂא כֵּלָיו שֶׁיְּחַפֵּשׂ לוֹ מִישֶׁהוּ שֶׁיָּבוֹא לִסְעֹד עִמּוֹ כָּאן בְּלֵב הַיַּעַר...

הִסְתּוֹבֵב הַמְּשָׁרֵת כֹּה וָכֹה, וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה מוּלוֹ רוֹעֵה צֹאן, קָרָא לוֹ וְצִיוָה עָלָיו לְהִתְלַוּוֹת אֵלָיו, וְלָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ. כֶּשֶׁהִתְיַצֵב הָרוֹעֶה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, פָּנָה אֵלָיו הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: לֵךְ תִּרְחַץ אֶת יָדֶיךָ, וְשֶׁב לִסְעֹד עִמָּדִי.

לְהַפְתָּעָתוֹ הָרַבָּה הֵשִׁיב לוֹ הָרוֹעֶה: אֲנִי מִצְטַעֵר אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אַךְ אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהֵעָנוֹת לְהַזְמַנֲתֵּך. לִפְלִיאַת הַמֶּלֶךְ מַדּוּעַ? הֵשִׁיב הָרוֹעֶה: יֵשׁ לִי כְּבָר הִתְחַיְּבוּת לְאָדוֹן אַחֵר שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל אֵצֶל אַף אֶחָד הַיּוֹם...

הִשְׁתּוֹמֵם הַמֶּלֶךְ וּבְנִימַת כַּעַס אָמַר לַרוֹעֶה: אֲנִי הוּא הַמֶּלֶךְ בַּמְּדִינָה הַזּוֹ, הִתְחַיְּבוּת לְאֵיזֶה אֲדוֹן קוֹדֶמֶת לְצִוּוּיִּי?

הֵשִׁיב הָרוֹעֶה: מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים צִיוָה עָלַי לָצוּם הַיּוֹם, לָכֵן עִם כָּל הַכָּבוֹד אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהֵעָנוֹת לְהַזְמָנַת הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר סוֹתֶרֶת אֶת הַהִתְחַיְּבוּת שֶׁלִּי לְמַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם.

אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: בְּכָל זֹאת, אוֹתִי אֵינְךָ פּוֹגֵשׁ בְּכָל יוֹם, סְעוּדָה עִם הַמֶּלֶךְ אֵינָהּ דָּבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ, אֱכוֹל עִמִּי הַיּוֹם, וּמָחָר תְשַׁלֵּם אֶת חוֹבְךָ לְאָדוֹן הָרִאשׁוֹן - מָחָר תָּצוּם.

הֵשִׁיב הָרוֹעֶה: אֲנִי מִצִּדִּי הָיִיתִי מוּכָן לַעֲשׂוֹת עִם הַמֶּלֶךְ עִסְקָהּ זוֹ, אַךְ מִנַּיִן לִי שֶׁאוּכַל לַעֲמוֹד בָּהּ, הַאִם כְּבוֹדוֹ יָכוֹל לְהַבְטִיחַ נֶאֱמָנָה שֶׁיִּהְיֶה לִי אֶת הַמָּחָר...

בִּשְׁלַב זֶה הָרִים הַמֶּלֶךְ אֶת יָדָיו וְאָמַר: בְּטַעֲנָה זוּ נִצַּחְתָּ אוֹתִי, אַתָּה צוֹדֵק, כֵּיצַד אֲנִי יִהְיֶה עָרֵב לְךָ, כְּשֶׁאֲנִי עַצְמִי צָרִיךְ עַרְבוּת לִזְכּוֹת לְיוֹם הַמָּחָר, הֲלֹא לְאַף בֶּן תְמוּתָה אֵין וַדָּאוּת לְגַבֵּי הַמָּחָר.

מִי שֶׁזְּמַנּוֹ קָצַר וְיוֹדֵעַ שֶּׁאֵין הוּא מְסֻגָּל לְהַסְפִּיק הַכֹּל, מִשְׁתַּדֵּל לְהַסְפִּיק לְכָל הַפָּחוֹת אֶת הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר, וְאֵין יוֹתֵר חָשׁוּב לָאָדָם מֵאָשֵׁר לְמַלֵּא אֶת הִתְחַיְּבוּיוֹתָיו לְמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, אֲשֶׁר יָצָר אֶת הָאָדָם לְשֵׁם כָּךְ, וְאַף עָתִיד לִתֵּן לוֹ שָׂכָר עַל עֲמָלוֹ.

הפועלים עצלים

כָּתַב בְּסֵפֶר "יַחֵל יִשְׂרָאֵל": כְּשֶׁנְּדַקְדֵּק בְּדִבְרֵי הַמִּשְׁנָה נִרְאֶה, שֶׁהַמִּשְׁנָה אוֹמֶרֶת שֶׁ"הַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים", כְּלוֹמַר, שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים וְעוֹשִׂים אֶת מְלַאכְתָּם, וְאֵינָם יוֹשְׁבִים בְּבַטָּלָה, [שֶׁהֲרֵי אָדָם שֶׁאֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה דָּבָר, אִי אֶפְשָׁר לְכַנּוֹתוֹ פּוֹעֵל], אֲבָל מְלַאכְתָּם נַעֲשֵׂית בְּעַצְלוּת וּבִכְבֵדוּת כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֶּׁד.

הַתַּנָּא לֹא מִתְכַּוֵּן לָאָדָם שֶּׁאֵין בּוֹ לֹא תּוֹרָה וְלֹא מִצְווֹת וְלֹא מַעֲשִׂים טוֹבִים, אֶלָּא מְדַבֵּר עַל אֲנָשִׁים שֶׁעוֹבְדִים אֶת ה' כָּל יְמֵיהֶם, אַךְ הַבְּעָיָה הִיא שֶׁהֵם עֲצֵלִים, הֵם אֵינָם מְנַצְּלִים אֶת הַזְּמַן בְּאֹפֶן הַנָּכוֹן, הֵם מְקַמְּצִים בִּזְמַן הָעֲבוֹדָה, וּמִתְעַנְּגִים עַל זְמַן "הַהַפְסָקוֹת".

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? הוֹלֵךְ יְהוּדִי לְבֵית הַכְּנֶסֶת בַּזְּמַן, מִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ, מֵנִיחַ תְּפִלִּין, וּמִתְפַּלֵּל כַּסֵּדֶר. לִכְאוֹרָה הוּא בְּסֵדֶר, הוּא "פּוֹעֵל", וְלֹא יוֹשֵׁב בָּטֵל.

וְהִנֵּה, מִתְבָּרֵר לִמְיֻדָּעֵנוּ, שֶּׁהַיּוֹם יֵשׁ שְׁלִיחַ צִבּוּר, חָדָשׁ הַמְנַגֵּן וּמְסַלְסֵל בְּקוֹלוֹ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, וּמַאֲרִיךְ אֶת הַתְּפִלָּה. הַיְּהוּדִי מַבִּיט בְּכָל רֶגַע בַּשָּׁעוֹן, מַתְחִיל "לְהִלָּחֵץ", מִתְבּוֹנֵן בְּכַעַס עַל הַחַזָּן הַמִּשְׁתַּפֵּךְ בִּתְפִלָּתוֹ, הוּא חָשׁ בְּכָל נִימֵי נַפְשׁוֹ כִּי גּוֹזְלִים אֶת זְמַנּוֹ הַיָּקָר.

עוֹד בְּטֶרֶם הִסְתַּיְּמָה הַתְּפִלָּה, הוּא מְקַפֵּל אֶת טַלִּיתוֹ, אוֹרֵז אֶת תְּפִלָּיו, וּמְמַהֵר לָצֵאת. כָּעֵת הוּא נוֹשֵׁם לִרְוָחָה. בְּדַרְכּוֹ הַבָּיְתָה הוּא עוֹצֵר "לְרֶגַע" לְשׂוֹחֵחַ עִם הַשָּׁכֵן, "מֵצִיץ" בָּעִתּוֹן שֶׁבַּמַּכֹּלֶת, אַחַר כָּךְ בַּבַּיִת הוּא שׁוֹתֶה קָפֶה בְּנִיחוּתָא, מְגַלְגֵּל שִׂיחָה טֵלֵפוֹנִית, וְשׁוֹכֵחַ לְהַבִּיט בַּשָּׁעוֹן. אוֹתָן חָמֵשׁ דַּקּוֹת שֶׁכֹּה יָּקְרוּ לוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, עָבְרוּ זֶה מִכְבָּר, וּבּוּזְבֶּזוּ עַל דְּבָרִים שֶׁל מַה בְּכָךְ.

אוֹתוֹ דָּבָר קּוֹרֶה, גַּם כַּאֲשֶׁר הַשִּׁעוּר הַקָּבוּעַ מִתְמַשֵּׁךְ כַּמָּה רְגָעִים מֵעֵבֶר לַזְּמַן הָרָגִיל, הַדָּבָר עוֹלֶה לוֹ בַּבְּרִיאוּת, עַל אַף שֶּׁאֵין לוֹ שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד לַעֲשׂוֹתוֹ. הוּא נִלְחַץ וְנִרְאֶה כְּמִי שֶׁיּוֹשֵׁב עַל גֶּחָלִים. אוּלָם בְּרֶגַע בּוֹ יִסְתַּיֵּם הַשִּׁעוּר, הוּא יִנְשֹׁם לִרְוָוחָה, וְיִפְנֶה לְשׂוֹחֵחַ בַּאֲרִיכוּת עִם חֲבֵרָיו עַל דָּא וְעַל הָא.

עַל זֶה הַתַּנָּא בָּא וּמַזְהִיר, אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה פּוֹעֵל וְעוֹשֶׂה מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֲבָל אַל תִּהְיֶה פּוֹעֵל עָצֵל שֶּׁפּוֹעֵל אֶת מַעֲשָׂיו לְפִי הָרְצוֹנוֹת וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁלּוֹ, אֶלָּא יִפְעַל וְיַעֲבֹד אֶת ה' גַּם כְּשֶׁהַדְּבָרִים לֹא מִסְתַּדְּרִים לְפִי מַה שֶׁהוּא הָיָה רוֹצֶה.

חסר השתדלות נחשב לחסרון בעבודת ה'

בְּסֵפֶר "אוֹר יְחֶזְקֵאל" מוֹסִיף לַבְאֵר זֹאת, עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (נו:) כָּל הָאוֹמֵר שְׁלֹמֹה חָטָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם ה' אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִד אָבִיו", כִּלְבַב אָבִיו לֹא הָיָה לִבּוֹ, אֲבָל לַחֲטֹא, לֹא חָטָא.

אִם כֵּן, נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, מַדּוּעַ נֶאֱמַר: "וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי ה'"? אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לִמְחוֹת בְּנָשָׁיו וְלֹא מִחָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ חָטָא".

מְבֹאָר לָנוּ מִזֶּה, שֶּׁיִּתָּכֵן וְיַשִּׂיג הָאָדָם אֶת כָּל הַמַּעֲלוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת כְּפִי שֶּׁהִשִּׂיג שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, אַךְ מִכֵּיוָן שֶׁחָסֵר לוֹ אֵיזֶה פְּרָט קָטָן בְּמַה שֶׁלֹּא מִחָה בִּנְשׁוֹתָיו [וּבְוַדַּאי הָיָה לוֹ סִבָּה לְחִסָּרוֹן הַמְחָאָה], בְּכָל זֹאת הַתּוֹרָה מַגְדִּירָה אוֹתוֹ כְּמִי שֶׁעָשָׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה', מִשּׁוּם שֶׁחָסֵר לוֹ קְצָת יוֹתֵר מַאֲמָץ וַעֲשָׂיָה בַּעֲבוֹדַת ה'.

וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה (דַּף ט:) עַל הַפָּסּוּק: "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ", שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה שׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים, לְמִי שֶׁשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה וְאֶחָד, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם צַדִּיקִים, מִכָּל מָקוֹם זֶה שֶׁהִשְׁתַּדֵּל פַּחוֹת, נֶחְשָׁב לְמִי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד אֱלֹקִים בְּיַחַס לָזֶה שֶׁהִשְׁתַּדֵּל יוֹתֵר.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה