פרק ב · משנה ה
הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים. ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ:
לא עם הארץ חסיד
עַם הָאָרֶץ שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד אֶת דִּינֵי הַתּוֹרָה כָּרָאוּי, אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָתַי לִהְיוֹת חָסִיד, וּמָתַי אָסוּר לוֹ לְהִתְחַסֵּד מִשֻּׁם שֶׁחֲסִידוּתוֹ נֶחְשֶׁבֶת לַחֲסִידוּת שֶׁל שְׁטוּת, וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (דַּף כא:) שֶּׁשָּׁאֲלוּ מִי נֶחְשָׁב לְחָסִיד שׁוֹטֶה? וְתֵרְצוּ, כְּגוֹן שֶׁרוֹאֶה אִשָּׁה שֶׁטּוֹבַעַת בַּיָּם, וּבִגְלַל שֶׁאוֹתָהּ אִשָּׁה אֵינָהּ לְבוּשָׁה בִּצְנִיעוּת, מֵנִיחַ אוֹתָהּ שֶׁתִּטְבַּע וְתָמוּת, וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ לְהַצִּילָהּ כְּדֵי לֹא לִפְגֹּם בָּעֵינַיִם...
וְכֵן אִיתָא שָׁם בַּיְּרוּשַׁלְמִי: אֵיזֶהוּ חָסִיד שׁוֹטֶה? כְּגוֹן אָדָם שֶׁרָאָה תִּינוֹק שֶׁעוֹמֵד לִטְבֹּעַ בַּנָּהָר, וְאוֹתוֹ אָדָם הָיָה עָטוּר בִּתְפִלִּין, וְהִמְתִּין עַד שֶׁיַּחְלֹץ אֶת הַתְּפִלִּין כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַלְקְלוּ לוֹ בַּמַּיִם וְיִמָּחֲקוּ שֵׁמוֹת הַקֹּדֶשׁ הַכְּתוּבִים בָּהֶם, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן נִכְנַס לְהַצִּיל אֶת הַיֶּלֶד שֶׁכְּבָר מֵת.
וַהֲרֵי כָּל בַּר דַּעַת שֶׁלּוֹמֵד אֶת הַהֲלָכוֹת עַל בוריים, יוֹדֵעַ שֶׁפִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֲפִילוּ שַׁבָּת, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לִדְחוֹת אֶת קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין וְאֶת שְׁמִירַת הָעֵינָיִם כְּדֵי לְהַצִּיל נֶפֶשׁ בְּיִשְׂרָאֵל. אֲבָל מִי שֶׁהוּא עַם הָאָרֶץ, אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָתַי לְהַחְמִיר וְלִנְהֹג בַּחֲסִידוּת, וּמָתַי אָסוּר לְהִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מִפְּנֵי שֶׁזּוֹ חֲסִידוּת שֶׁל שְׁטוּת.
בְּתַלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי (נָזִיר פֶּרֶק ז) מְסַפֵּר רַבִּי עֲקִיבָא עַל תְּחִלַּת דַּרְכּוֹ: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וּמָצָאתִי מֵת מִצְוָה, וְנָשָׂאתִי אוֹתוֹ עַל כְּתֵפַי וְהָלַכְתִּי עִמּוֹ כְּאַרְבָּעָה מִיל (72 דַקוֹת הֲלִיכָה), עַד שֶׁהֵבֵאתִיו לְבֵית הַקְּבָרוֹת וּקְבַרְתִיו.
כְּשֶׁבָּאתִי אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאֵצֶל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַרְתִּי לָהֶם אֶת הַדָּבָר. אָמְרוּ לִי: עַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שֶׁהָיִיתָ פּוֹסֵעַ, מַעֲלִים עָלֶיךָ כְּאִלּוּ שָׁפַכְתָּ דַּמִּים, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה חַיָּב לְקוֹבְרוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁמָּצָא אוֹתוֹ.
אָמַרְתִּי לְעַצְמִי; אִם בְּשָׁעָה שֶׁנִתְכַּוַונְתִּי לִזְכּוֹת בַּמִצְוָה נִתְחַיַּבְתִּי, בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא נִתְכַּוַונְתִּי לִזְכּוֹת בַּמִצְוָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא זַזְתִּי מִלְּשַׁמֵּשׁ חֲכָמִים. הוּא הָיָה אוֹמֵר: מִי שֶׁלֹּא שִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים חַיָּב מִיתָה [שֶׁהֲרֵי חוֹשֵׁב אֶת הָאִסּוּר לְמֻתָּר וְאֶת הַמֻּתָּר לְאִסּוּר].
מַעֲשֵׂה בְּחָסִיד שׁוֹטֶה, שֶׁהֶחְשִׁיב עַצְמוֹ לִמְדַקְדֵּק בַּהֲלָכָה. וְהִנֵּה פַּעַם אַחַת בִּהְיוֹתוֹ בֵּין אֲנָשִׁים רַבִּים, רָאָה בֵּינֵיהֶם אָדָם נַנָּס. נִזְכָּר אוֹתוֹ הֶחָסִיד בַּהֲלָכָה הַכְּתוּבָה בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ (אוֹרַח חַיִּים סִימָן רַכָּה סְעִיף ח), שֶׁמְּבָרְכִים בִּרְכַּת "מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת" עַל אָדָם שֶׁנּוֹלַד כּוּשִׁי אוֹ נַנָּס וְכַדּוֹמֶה.
אָמַר הֶחָסִיד בְּלִבּוֹ: לֹא כָּל יוֹם מִזְדַּמֶּנֶת בְּרָכָה כָּזוֹ לְיָדִי, מִצְוָה הַבָּאָה לְיָדְךָ אַל תַּחְמִיצֶנָּה, לָכֵן אֲקַיִימֶנָה בְּשִׂמְחָה וּבְהִתְלַהֲבוּת, וּבְרֹב עַם הַדְרַת מֶלֶךְ.
מִיַּד נִדְחַק בֵּין הַקָּהָל, רָץ וְתָפַס אֶת אוֹתוֹ הַנַּנָּס כְּמוֹ לוּלָב, וְהִגְבִּיהוֹ בְּיָדָיו לְעֵינֵי כָּל, וּבֵרַךְ בְּקוֹל רָם וּבִדְבֵקוּת עֲצוּמָה: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת! אוֹי לוֹ לְחָסִיד שׁוֹטֶה, שֶּׁהָפַךְ מִצְוָה לִרְצִיחָה, וּמֵרֹב סִכְלוּתוֹ, אִבֵּד בְּמִצְוָתוֹ אֶת חֶלְקוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. (דַּעַת תּוֹרָה לְמַהַרְשָׁ"ם בַּפְּתִיחָה לְיוֹ"ד).
דֻּגְמָא מַעֲשִׂית לְדִבְרֵי הַמִּשְׁנָה, מֵבִיא רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים: בְּבַּגְדַד הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל אֲשֶׁר הָיוּ לוֹ עֲסָקִים מְרֻבִּים בָּעִיר "בּוֹמְבֵּי" שֶׁבְּהוֹדוּ. לְעֵת זִקְנוּתוֹ כָּתַב צַוָּאָה, בָּהּ הוּא צִוָּה אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ הֶעָצוּם לְמוֹסְדוֹת תּוֹרָה וּצְדָקָה, וּלְבָנָיו לֹא הִשְׁאִיר מְאוּמָה.
הַבָּנִים עִרְעֲרוּ עַל הַצַּוָּאָה, בְּטַעֲנָה שֶׁנִּכְתְּבָה עַל יְדֵי הָאָב כְּשֶׁכְּבָר לֹא הָיָה שָׁפוּי בְּדַעְתּוֹ, כִּי כֵּיצַד יַעֲשֶׂה אָדָם כַּדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הִשְׁאִיר לְבָנָיו אֲפִילּוּ חֵלֶק קָטָן מֵרְכוּשׁוֹ.
טַעֲנָה חִלּוּפִית הָיְתָה לָהֶם, שֶׁהַצַוָואַה זוּיִפַה עַל יְדֵי מְנַהֲלֵי הַמּוֹסְדוֹת שֶׁאֲמוּרִים לְקַבֵּל אֶת רְכוּשׁוֹ שֶׁל אֲבִיהֶם. חַכְמֵי הַדּוֹר נֶחְלְקוּ בִּשְׁאֵלָה זוֹ, וְדָנוּ בָּהּ בְּבָתֵּי הַדִּין - בְּבַּגְדַד, סַלוֹנִיקִי, קוּשְׁטָא, וְדַמֶּשֶׂק.
הַדִּיּוּנִים הֵבִיאוּ בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם מַחְלֹקֶת אֲיוּמָה מְלֻוָּה בְּהַשְׁמָצוֹת וּרְכִילוּיוֹת, עַד אֲשֶׁר הִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים אֶל בֵּית הַמִּשְׁפָּט הַנוֹכְרִי שֶׁבְּבּוֹמְבֵּי, עָלָיו הֻטְּלָה לְבַסּוֹף הַהַכְרָעָה בְּמַחֲלֹקֶת זוֹ, אֲשֶׁר גָּרְמָה חִלּוּל ה' בְּכַמָּה מְדִינוֹת.
דֻּגְמָא זוֹ מַמְחִישָׁה עַד כַּמָּה יָכוֹל אָדָם לְהַגִּיעַ לְטָעוּת קָשָׁה וּמָרָה בִּגְלַל שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד מַה נֶחְשָׁב לַחֲסִידוּת אֲמִתִּית, וּמַה נֶחְשָׁב לַחֲסִידוּת שֶׁל שְׁטוּת. אוֹתוֹ עָשִׁיר אֲשֶׁר הָלַךְ לְבֵית עוֹלָמוֹ, חָשַׁב בְּווַדַּאי עַל גֹּדֶל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר נָפְלָה בְּחֶלְקוֹ, שֶׁזָּכָה לְחַלֵּק אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ לְמַטָּרוֹת צְדָקָה וָחֶסֶד, וּלְבָנָיו אֲשֶׁר אֵינָם הוֹלְכִים בְּדַרְכֵי אֲבוֹת, לֹא הִשְׁאִיר מְאוּמָה.
אוּלָם תּוֹצָאוֹת אוֹתָהּ פְּעֻלָּה הוֹכִיחוּ עַד כַּמָּה הָיְתָה זוֹ חֲסִידוּת שֶׁל שְׁטוּת, שֶׁהֲרֵי הַמִּשְׁנָה אוֹמֶרֶת בְּמַסֶּכֶת בָּבָא בַּתְרָא (דַּף קלג:), שֶׁהַכּוֹתֵב אֶת כָּל נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, וְהִנִּיחַ אֶת בָּנָיו בְּלִי כְּלוּם, מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי, אֲבָל אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְכָךְ גַּם נִפְסַק לַהֲלָכָה בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (חֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן רפב).
רַבֵּנוּ הַ''בֶּן אִישׁ חָי" בְּסִפְרוֹ נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ, מְסַפֵּר מַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה, בִּיהוּדִי אֶחָד בּוּר, שֶׁאֵינוֹ בָּקִי לֹא בַּתּוֹרָה וְלֹא בְּמִצְווֹתֶיהָ, וְהִתְיַמֵּר לִהְיוֹת מְדַקְדֵּק בַּמִּצְווֹת, רַק שֶׁלֹּא יָדַע מַה בְּדִיּוּק אָסוּר וּמַה בְּדִיּוּק מֻתָּר.
מוּל בֵּיתוֹ גָּר תַּלְמִיד חֲכַם גָּדוֹל. וְהִנֵּה בְּאַחַת הַשַּׁבָּתוֹת, רוּחַ חֲזָקָה נָשְׁבָה וְגֶשֶׁם יָרַד, וְהִנֵּה רוֹאֶה אוֹתוֹ יְהוּדִי עַמּוּד עָשָׁן מִתַּמֵּר מְאֲרוּבַּת בֵּיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ תַּלְמִיד חֲכַם. הוּא הֵבִין מִיַּד שֶׁהִדְלִיקוּ שָּׁם אֵשׁ בְּעֶצֶם יוֹם הַשַּׁבָּת.
נִרְעָשׁ אוֹתוֹ יְהוּדִי וְיָצָא לְהוֹכִיחַ אֶת אוֹתוֹ תַּלְמִיד חֲכַם עַל מַעֲשָׂיו. בִּיצִיאָתוֹ הוּא לָקַח עִמּוֹ אֶת הַמִּטְרִיָּה, וּפָתַח אוֹתָהּ, וְהִזְדָּרֵז לָלֶכֶת לְבֵיתוֹ שֶׁל הֶחָכָם.
דָּפַק הָאִישׁ בְּחוֹזְקָה עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הֶחָכָם, וְלִפְנֵי שֶׁפָּתְחוּ לוֹ אֶת הַדֶּלֶת, הוּא סָגַר אֶת הַמִּטְרִיָּה, וְסָחַט אוֹתָהּ מְעַט מֵהַמַּיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּרְטִיב אֶת רִצְפַת הַבַּיִת, וּמִיַּד כְּשֶׁפָּתְחוּ אֶת הַדֶּלֶת הֵחֵל לְהוֹכִיחַ אֶת הֶחָכָם: "שַׁבָּת הַיּוֹם, מַה זֶה מַבְעִירִים אֵשׁ בְּבֵיתְךָ בְּעֶצֶם יוֹם הַשַּׁבָּת".
הֶחָכָם שֹׁמֵעַ אֶת תּוֹכַחְתּוֹ, וְאָמַר: אִשְׁתִּי יָלְדָה בְּשָׁעָה טוֹבָה לִפְנֵי דַּקּוֹת אֲחָדוֹת, וְלָכֵן לֹא הָיָה כָּאן חִלּוּל שַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהַמְיַלֶּדֶת דָּרְשָׁה מִפְּנֵי פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, לְהַרְתִּיחַ מַיִם לִרְחֹץ אֶת הַתִּינוֹק, וְכַיָּדוּעַ פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה שַׁבָּת. וּמַה גַּם שֶׁהַנָּכְרִית הַנִּמְצֵאת בְּבֵיתֵנוּ הִיא שֶׁהִבְעִירָה אֶת הָאֵשׁ, אַף שֶׁבַּמִּקְרֶה זֶה גַּם לִי הָיָה מֻתָּר לְהַבְעִיר אֵשׁ!
לְאַחַר שֶּׁסִּיֵּם הֶחָכָם לְהַסְבִּיר אֶת פֵּשֶׁר עַמּוּד הֶעָשָׁן הַמִּתַּמֵּר מִבֵּיתוֹ, הֵחֵל הֶחָכָם לְהוֹכִיחַ אֶת הַיְּהוּדִי הַבּוּר בִּנְעִימוּת, וְאָמַר: חֲבָל רַק שֶׁכְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת תּוֹכֵחָה, עָבַרְתָּ בְּעַצְמְךָ כַּמָּה וְכַמָּה עֲבֵרוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: טִלְטוּל מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת, עֲשִׂיַּת אֹהֶל, סְתִירַת אֹהֶל, סְחִיטָה, תִּקּוּן כְּלִי, מֻקְצֶה וְכוּ'...
יֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁכַּאֲשֶׁר מִתְעוֹרְרוֹת אֶצְלָם בְּעָיָה הִלְכָתִיּוֹת מְסוּיַימֹת, הֵם אֵינָם זְקוּקִים לְרַב, אֶלָּא יוֹדְעִים לִפְסֹק כְּפִי הֲבָנָתָם.
וּכְפִי שֶׁמְּסַפְּרִים עַל כַּפְרִי שֶׁהִזְדַּמֵּן לָעִיר, וּפָגַשׁ אֶת הָרַב. שָׁאַל אוֹתוֹ הָרַב: אֵיךְ אַתָּה מִסְתַּדֵּר לְבַד בַּכְּפָר כַּאֲשֶׁר יֵשׁ שְׁאֵלוֹת בַּהֲלָכָה? הֵשִׁיב הַכַּפְרִי: מַה הַבְּעָיָה? בִּשְׁאֵלוֹת קָשׁוֹת אֲנִי מַחְמִיר, וּבִשְׁאֵלוֹת קַלּוֹת אֲנִי פּוֹסֵק לְבַד...
שָׁאַל הָרַב: מַה בְּעֵינֶיךָ נִקְרָא שְׁאֵלָה קַלָּה? הֵשִׁיב הַכַּפְרִי: לְמָשָׁל, פַּעַם אַחַת אֵרַע שֶׁהִכְנִיסָה הַמְשָׁרֶתֶת הַגּוֹיָּה כַּף חֲלָבִית לְתוֹךְ סִיר הַחַמִּין הַבְּשָׂרִי, וְכֻלָּם הֲרֵי יוֹדְעִים אֶת הַהֲלָכָה שֶׁטָּעוּת הַגּוֹי מֻתֶּרֶת, וְלָכֵן הִתַּרְתִּי אֶת הָאוֹכֵל שֶׁבַּסִּיר...
הוֹסִיף הָרַב לִשְׁאוֹל: וּמַה נֶחְשֶׁבֶת בְּעֵינֶיךָ שְׁאֵלָה חֲמוּרָה? הֵשִׁיב הַכַּפְרִי: בְּתִשְׁעַת הַיָּמִים שֶׁל חֹדֶשׁ אַב נִקְרְעוּ לִי הַמִּכְנָסַיִם, וְכַיָּדוּעַ בַּיָּמִים אֵלּוּ אָסוּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר. אֶלָּא שֶׁלְּצַעֲרִי הַחוּט הַיָּחִיד שֶׁהָיָה בְּאַמְתַּחַת אִשְׁתִּי, הוּא הַחוּט אֲשֶׁר נוֹעָד לְצוֹרֵךְ קְשִׁירַת הַמֵּעַיִם (קִישְׁקֶע) בַּחַמִּין שֶׁל שַׁבָּת. וְאִם כֵּן נוֹצְרָה כָּאן שְׁאֵלָה הִלְכָתִית מְסֻבֶּכֶת, הַאִם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחוּט בְּשָׂרִי בְּתִשְׁעַת הַיָּמִים אוֹ לֹא, וְעַל כֵּן הֶחְמַרְתִּי, וְהָלַכְתִּי עִם מִכְנָסַיִם קְרוּעוֹת בְּמֶשֶׁךְ כָּל תִּשְׁעַת הַיָּמִים...
מְסֻפָּר עַל כַּפְרִי פָּשׁוּט, שֶׁהִגִּיעַ בְּבֶהָלָה נוֹרָאָה אֶל הָרַב. "מַה קָרָה?", שָׁאַל הָרַב. אָמַר הַכַּפְרִי: הַמְשָׁרֶתֶת הִכְנִיסָהּ בְּטָעוּת לְתוֹךְ הַחַמִּין, חֲתִיכַת חֲזִיר...
הִתְעַנְיֵן הָרַב: כַּמָּה יְלָדִים יֵשׁ לְךָ? הֵשִׁיב הַכַּפְרִי: חֲמִשָּׁה עֲשַׂר יְלָדִים, בְּלִי עַיִן הָרַע. שָׁאַל הָרַב: מַה גֹּדֶל סִיר הַחַמִּין שֶׁאַתָּה מֵכִין עֲבוּר בְּנֵי הַבַּיִת? הֵשִׁיב הַכַּפְרִי: לִכְבוֹד שַׁבָּת קוֹדֶשׁ, מְהַדֵּר אֲנִי לְהָכִין סִיר מַלֵּא חַמִּין.
שָׁאַל הָרַב: אֵיזוֹ כַּמּוּת שֶׁל חֲזִיר הִכְנִיסָהּ הַמְשָׁרֶתֶת? אָמַר הַכַּפְרִי: חֲתִיכָה קְטַנָּה! פָּסַק הָרַב וְאָמַר: אִם כֵּן, זֶה בָּטֵל בְּשִׁשִּׁים, אֵין בְּעָיָה, אֶפְשָׁר לֶאֱכוֹל אֶת הַחַמִּין "יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ"...
לְיָמִים רָאָה הַכַּפְרִי שֵׁנִית אֶת הָרַב, וּבֵרְכוֹ בְּחֹם, וְאָמַר: תְּבֹרַךְ מִפִּי עֶלְיוֹן, אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ אֵיזֶה עֹנֶג שַׁבָּת אַתָּה גָּרַמְתָּ לִי, מֵאָז שֶׁגִּלִיתָ לִי אֶת הַסּוֹד, הֲרֵינִי מַקְפִּיד כָּל עֶרֶב שַׁבָּת אַחַר גְּמַר הֲכָנַת הַסִּיר לְהַכְנִיס חֲתִיכַת חֲזִיר קְטַנָּה לַחַמִּין, וְהַחַמִּין מִשְׁתַּבֵּחַ בְּטַעֲמוֹ...
מְסַפְּרִים מַעֲשֵׂה בְּיֶלֶד אֶחָד שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ הַנָּהָר, וְנֶאֱחָז בְּעֲנַף שֶׁל עֵץ שֶׁהָיָה נָטוּי מֵעַל לָמָיִם, אַךְ הֶעָנָף הָיָה דַּק, וְהַיֶּלֶד הֵחֵל טוֹבֵעַ. עָבַר שָׁם אָדָם אֶחָד, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הַיֶּלֶד, עָמַד וְהֵחֵל לְהוֹכִיחַ אֶת הַיֶּלֶד: יֶלֶד, כֵּיצַד לֹא נִזְהַרְתָּ, וַהֲרֵי יָדוּעַ לְךָ שֶׁמְּסֻכָּן לְשַׂחֵק לְיַד הַנָּהָר, הַאִם תִּרְצֶה לִגְרֹם צַעַר לְהוֹרֶיךָ הַיְּקָרִים? וְתוֹךְ כְּדֵי שֶׁהוּא מוֹכִיחַ אֶת הַיֶּלֶד עַל מַעֲשָׂיו, הַיֶּלֶד טָבַע וָמֵת...
מַסְּקָנַת הַדְּבָרִים הִיא, שֶׁצָּרִיךְ לָדַעַת מָתַי הוּא הַזְּמַן הַמַּתְאִים לְדַבֵּר, וּמָתַי הַזְּמַן לַעֲשׂוֹת, וּמִי שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד, הֲרֵי הוּא מְהַפֵּךְ אֶת הַיּוֹצְרוֹת, וְגוֹרֵם חָלִילָה רָעָה לוֹ וְלַאֲחֵרִים.
לא הבישן למד ולא הקפדן מלמד
הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין (דַּף נד:) מְבִיאָה דֻּגְמָא מְיֻחֶדֶת לְהַמְחָשַׁת הַמִּשְׁנָה שֶׁלָּנוּ, שֶׁמִּצַּד אֶחָד הַתַּלְמִיד לֹא מִתְבַּיֵּשׁ לִלְמֹד, וּמִצַּד שֵׁנִי גַּם הָרַב לֹא מַקְפִּיד עַל הַתַּלְמִיד, אֶלָּא מְלַמְּדוֹ בְּסַבְלָנוּת יְתֵרָה.
מְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא עַל רַבִּי פְרִידָא שֶׁהָיָה לוֹ תַּלְמִיד שֶּׁהֵבִין אֶת הַנִּלְמָד רַק לְאַחַר שֶׁהִסְבִּירוּ לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּעַם!!!
רַבִּי פְרִידָא בְּסַבְלָנוּת וּבְרֹךְ, הָיָה מְשַׁנֵּן לוֹ בְּכָל פַּעַם אַרְבַּע מֵאוֹת פַּעַם אֶת הַחֹמֶר הַנִּלְמָד, עַד שֶׁהָיָה מֵבִין. יוֹם אֶחָד בְּאֶמְצַע שֶׁהָרַב מְלַמֵּד אֶת תַּלְמִידוֹ, נִכְנְסוּ וְהוֹדִיעוּ לְרַבִּי פְרִידָא עַל דְּבַר מִצְוָה שֶׁהוּא אָמוּר לְהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ [בְּרִית מִילָה אוֹ לְוָיָה וְכַדּוֹמֶה].
רַבִּי פְרִידָא הִמְשִׁיךְ לָשֶׁבֶת עִם תַּלְמִידוֹ עַד שֶּׁסִּיֵּם כְּהֶרְגֵּלוֹ אֶת הַלִּמּוּד בְּפַעַם הָאַרְבַּע מֵאוֹת. וְהִנֵּה לְעָגְמַת נַפְשׁוֹ, הַתַּלְמִיד לֹא הֵבִין אֶת הַנִּלְמָד. שָׁאַל הָרַב: מַה קָרָה הַפַּעַם?
הֵשִׁיב הַתַּלְמִיד: מֵאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהוֹדִיעוֹ לָרַב עַל דְּבַר הַמִּצְוָה, הִסַּחְתִּי דַּעְתִּי מֵהַלִּמּוּד, וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְרַכֵּז, כִּי חָשַׁשְׁתִּי כָּל רֶגַע שֶׁמָּא הָרַב יָקוּם וְיֵלֵךְ.
רַבִּי פְרִידָא לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא יָצָא מִשַּׁלְוַת נַפְשׁוֹ, אֶלָּא גַּם לֹא נֶאֱנָח וּבְוַדַּאי לֹא הִתְרַעֵם, אֶלָּא אָמַר לְתַלְמִידוֹ: הִתְרַכֵּז שׁוּב, וְאַלָּמֵד אוֹתְךָ שׁוּב אַרְבַּע מֵאוֹת פַּעַם!!!
דַּרְגָּה עֲצוּמָה זוֹ שֶׁל סַבְלָנוּת הִיא יוֹצֵאת דֹּפֶן, לָכֵן גַּם שְׂכָרוֹ הָיָה יוֹצֵא דֹּפֶן. בַּת קוֹל יָצְאָה וְאָמְרָה: רַבִּי פְרִידָא, רְצוֹנְךָ שֶׁיִּפְסְקוּ לְךָ אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁנוֹת חַיִּים, אוֹ שֶׁתִּזְכֶּה אַתָּה וְכָל הַדּוֹר שֶׁלְּךָ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא? הֵשִׁיב הָרַב: רְצוֹנִי שֶׁנִּזְכֶּה אֲנִי וְדוֹרִי לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תְּנוּ לוֹ אֶת שְׁנֵי הַדְּבָרִים.
עַל מַעֲשֵׂה זֶה הָיָה אוֹמֵר רַבִּי חַיִּים שְׁמוּאֶלֵבִיץ; אֲנָשִׁים מִתְפַּעֲלִים מֵרַבִּי פְרִידָא, וְאָכֵן זוֹ סַבְלָנוּת מֻפְלֶגֶת שֶׁל מוֹרֶה. אֲבָל אֲנִי מִתְפַּעֵל מֵהַתַּלְמִיד שֶׁהָיָה מוּכָן לָשֶׁבֶת וְלִלְמֹד כָּל דָּבָר אַרְבַּע מֵאוֹת פַּעַם... הֲרֵי לְפָנֵינוּ דֻּגְמָא מוּחָשִׁית לְמִשְׁנָתֵנוּ, שֶׁבַּדֻּגְמָא זוֹ מִשְׁתַּלֵּב "לֹא הַבַּיְשָׁן לַמֵּד", עִם "לֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד".
במקום שאין אנשים השתדל להיות איש
יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶּׁמִּתְנַהֲגִים בַּעֲנָוָה פְּסוּלָה, וּכְשֶׁמְּבַקְּשִׁים מֵהֶם לָשֵׂאת כַּמָּה דִּבְרֵי תּוֹרָה בֵּין מִנְחָה לְעַרְבִית, אוֹ בְּבֵית אֲבֵלִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, טוֹעֲנִים הֵם וְאוֹמְרִים "מִי אֲנִי וּמַה חַיַּי" וְכָל מִינֵי מִשְׁפָּטִים דּוֹמִים לָזֶה. וּבֵינְתַיִם הַקָּהָל יוֹשֵׁב בָּטֵל מִן הַתּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶּׁאֵין מִי שֶׁיִּשָּׂא דְּבָרִים.
וְעַל זֶה מַזְהִיר אוֹתָנוּ הַתַּנָּא וְאוֹמֵר: בְּמָקוֹם שֶּׁאֵין אֲנָשִׁים, אַל תִּהְיֶה עָנָיו, אֶלָּא אֲפִילּוּ אִם אָכֵן אֵינְךָ רָאוּי לְדַבֵּר בִּפְנֵי צִבּוּר, וַעֲדַיִן לֹא הִגַּעְתָּ לְמַדְרֵגָה זוֹ, בְּכָל זֹאת כְּשֶׁאֵין מִי שֶּׁיֹּאמַר דִּבְרֵי תּוֹרָה, תָקוּם וּתְדַבֶּר כִּי הַשָּׁעָה צְרִיכָה לְכָךְ.
וְאָמַר עַל כָּךְ רַבֵּנוּ הֶחָפֵץ חַיִּים נָשָׂא הַ''חָפֵץ חַיִּים" מָשָׁל: כַּפְרִי אֶחָד בָּא אֵלָיו הַפָּרִיץ לְבִקּוּר. כִּבֵּד אוֹתוֹ הַכַּפְרִי בְּכוֹס תֵּה, אַךְ הַמַּיִם הָיוּ מְהוּלִים בְּחוֹל, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּמַיִם לֹא מְזֻקָּקִים. כַּעַס עָלָיו הַפָּרִיץ וְאָמַר לוֹ: מֵהַיּוֹם וְהָלְאָה, יִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּכְּפָר רַק בְּמַיִם מְזֻקָּקִים!
עָבַר זְמַן, וּפָרְצָה שְׂרֵפָה בַּכְּפָר, וְהַפָּרִיץ שָׁמַע שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לְכַבּוֹתָהּ וְלֹא כִּבּוּ. שָׁאַל הַפָּרִיץ לָמָּה לֹא כִּבּוּ? עָנָה לוֹ הַכַּפְרִי: כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיוּ לָנוּ מַיִם מְזֻקָּקִים...
אָמַר לוֹ הַפָּרִיץ: שׁוֹטֶה שֶׁכְּמוֹתְךָ, אָמַרְתִּי לְךָ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַיִם מְזֻקָּקִים רַק לִשְׁתִיָּה, אֲבָל כְּדֵי לְכַבּוֹת שְׂרֵפָה, מְכַבִּים גַּם בְּמַיִם מְלֻכְלָכִים...
הַנִּמְשָׁל מוּבָן; בְּיַמִּים כְּתִקְנָם שֶׁהָרְחוֹבוֹת הָיוּ מְלֵאִים בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, אָז הַתּוֹכֵחָה הָיְתָה צְרִיכָה לִהְיוֹת מְזֻקֶּקֶת וּנְקִיָּה הַיּוֹצֵאת מִפֶּה קָדוֹשׁ וְנָקִי. אַךְ הַיּוֹם, הַמַּצָּב הוּא בְּגֶדֶר שֶׁל שְׂרֵפָה. כָּל הָרְחוֹבוֹת מְלֵאִים כְּפִירָה בָּהּ', אָז בְּשָׁעָה זוֹ, אֵין מְדַקְדְּקִים כְּלָל שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם מְזֻקָּקִים מִמַּעְיָן טָהוֹר, וְכָל מִי שֶׁדְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, צָרִיךְ שֶׁיּוֹכִיחַ, וְלֹא יִהְיֶה נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים.