אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ב · משנה ג

משנה ב

הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן. נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן. וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ:

נִרְאָה לְפָרֵשׁ, שֶׁרַבּוֹתֵינוּ מַזְהִירִים אֶת הָאָדָם, שֶׁיִּתְרַחֵק וְיִבְרַח מִמּוֹתָרוֹת וּמֵהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁעַל פִּי דִּין הֵם מֻתָּרִים לוֹ, וְלֹא יִהְיֶה נָבָל בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה וְיִרְדֹּף אַחַר אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכַדּוֹמֶה, מִפְּנֵי שֶׁעִנְיָנִים אֵלּוּ נִרְאִים כְּטוֹבִים וַאֲהוּבִים בְּשָׁעָה שֶׁנֶּהֱנָה מֵהֶם, אֲבָל אֵינָם עוֹמְדִים לְהָגֵן עַל הָאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֵד לָדִין לְאַחַר מוֹתוֹ, וְעָתִיד לְהֵעָנֵשׁ עַל כָּךְ שֶׁהִשְׁקִיעַ זְמַן רַב עֲבוּר תַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, בִּמְקוֹם לֶאֱסוֹף בְּאוֹתוֹ זְמַן תּוֹרָה וּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (וְשׁוּ"ר שֶׁכֵּן כָּתַב בְּמִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל).

וּכְמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִים חֲכָמֵינוּ ז''ל בְּמַסֶּכֶת גִּיטִין (מז.) עַל רֵישׁ לָקִישׁ, שֶׁהִשְׁאִיר יְרוּשָׁה לְבָנָיו 'קַב שֶׁל כּוּרְכּוּם', וְקָרָא עַל עַצְמוֹ אֶת הַפָּסוּק בִּתְהִלִּים: "וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם", שֶׁכִּבְיָכוֹל הָיָה מִצְטַעֵר עַל כָּךְ שֶׁבִּזְבֵּז אֶת זְמַנּוֹ לָרִיק כְּדֵי לִקְנוֹת אֶת הַכּוּרְכּוּם הַזֶּה.

אָמַר עַל כָּךְ הֶחָפֵץ חַיִּים זֵצַ''לִ מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה; אָדָם אֶחָד נָסַע לִמְדִינָה רְחוֹקָה כְּדֵי לַעֲסֹק בְּמִסְחָר, וּפָתַח חֲנוּת גְּדוֹלָה לְמוֹצְרֵי חָלָב, וְעָבַד שָׁם בְּמֶשֶׁךְ שֶׁבַע שָׁנִים, וְהִרְוִיחַ מָמוֹן רַב.

וְהִנֵּה בְּאֶחָד הַיָּמִים הֶחְלִיט לַחְזֹר לְעִירוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ, אַךְ חֲשַׁשׁ לַעֲלוֹת לַסְּפִינָה עִם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כֶּסֶף שֶׁהָיָה בִּרְשׁוּתוֹ [מִפְּנֵי שֶׁחָשַׁשׁ לְשׁוֹדְדֵי יָם], וְלָכֵן הֶחְלִיט לִקְנוֹת בְּכָל הַכֶּסֶף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ מוֹצְרֵי חָלָב וְלַעֲלוֹת אוֹתָם לַסְּפִינָה, וַאֲזַי אַף אִם יָבוֹאוּ שׁוֹדְדִים לֹא יִהְיֶה לָהֶם מַה לַעֲשׂוֹת בְּמוֹצְרֵי הֶחָלָב, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְעִירוֹ יִמְכֹּר אֶת הַמּוּצָרִים, וּבְכָךְ יַצִּיל אֶת רְכוּשׁוֹ.

וְהִנֵּה, לִפְנֵי שֶׁהַסְּפִינָה יָצְאָה לְדַרְכָּהּ, נִגַּשׁ רוֹכֵל אֶחָד לְאוֹתוֹ אָדָם, וְהִצִּיעַ לוֹ לִקְנוֹת תַּכְשִׁיטֵי זָהָב וְיַהֲלוֹמִים בִּמְחִיר מוּזָל מְאֹד. אוֹתוֹ אָדָם הִסְכִּים לִקְנוֹתָם מִמֶּנּוּ, וּלְאַחַר שֶׁשִׁילֵם עֲבוּרָם הִנִּיחָם בֵּין חֲפָצָיו, וְעָלָה לַסְּפִינָה וְיָצָא לַדֶּרֶךְ.

וְהִנֵּה, לְאַחַר שְׁלוֹשָׁה יָמִים, הֵחֵל לִנְדֹּף רֵיחַ לֹא נָעִים מִמַּחְסְנֵי הַסְּפִינָה, וּכְשֶׁיָּרְדוּ לִבְרֹר מַה סִבַּת הָרֵיחַ, הִתְבָּרֵר שֶׁכָּל אוֹתָם מוֹצְרֵי חָלָב שֶּׁהֶעֱלוּ לַסְּפִינָה הִסְרִיחוּ, בִּגְלַל שֶׁלֹּא הִנִּיחוּם בְּקֵרוּר, וּמִיַּד הִשְׁלִיכוּ אֶת הַכֹּל לַיָּם.

אוֹתוֹ אָדָם הֵחֵל לִבְכּוֹת עַל מַר גּוֹרָלוֹ, אֲבָל לֹא הוֹעִיל לוֹ מְאוּמָה, מִפְּנֵי שֶּׁאֵין בּוֹכִים עַל חָלָב שֶׁנִּשְׁפַּךְ. אוֹתוֹ אָדָם הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ לְלֹא כֶּסֶף וּלְלֹא סְחוֹרָה, וּכְשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ בְּנֵי בֵּיתוֹ, שְׁאָלוּהוּ הֵיכָן כָּל מַה שֶׁחָסַךְ בְּמֶשֶׁךְ שֶׁבַע שָׁנִים?

אוֹתוֹ אָדָם הָיָה מְיֹאָשׁ מְאֹד, וְלֹא הָיָה לוֹ חֵשֶׁק לְדַבֵּר אִם שׁוּם אֶחָד מִקְּרוֹבָיו, וְלָכֵן הוֹרִיד אֶת בְּגָדָיו וְהִסְתַּגֵּר בְּחַדְרוֹ. בֵּינְתַיִם נִגְּשָׁה אִשְׁתּוֹ לְסַדֵּר אֶת חֲפָצָיו, וְהִנֵּה רוֹאָה הִיא בֵּין הַחֲפָצִים - שַׁרְשְׁרָאוֹת מִזָּהָב, וְתַכְשִׁיטִים יִקְרֵי עֵרֶךְ.

מִיַּד רָצָה הָאִשָּׁה לַצּוֹרֵף וְשָׁאֲלָה כַּמָּה שָׁוִים תַּכְשִׁיטִים אֵלּוּ?! הֵשִׁיב לָהּ הַצּוֹרֵף, שֶׁתַּכְשִׁיטִים אֵלּוּ הֵם נְדִירִים מְאֹד, וְלָכֵן שׁוֹוְיָים גָּדוֹל מְאֹד. כְּשֶׁשָּׁמְעָה זֹאת הָאִשָּׁה, מִהֲרָה לְסַפֵּר זֹאת לְבַעֲלָהּ, וּכְשֶׁשָּׁמַע הַבַּעַל אֶת דְּבָרֶיהָ, הֵחֵל לִבְכּוֹת וְלִצְעֹק: אוֹי!!! חֲבָל שֶׁלֹּא קָנִיתִי עוֹד תַּכְשִׁיטִים בַּכֶּסֶף שֶׁהָיָה לִי, וּבִזְבַּזְתִּי אֶת זְמַנִּי עַל מוּצְרֵי חָלָב שֶׁהִסְרִיחוּ בִּשְׁלוֹשָׁה יָמִים!!!

הַנִּמְשָׁל: אָדָם יוֹרֵד לָעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לֶאֱסוֹף מִצְווֹת וּלְהָבִיאָם לָעוֹלָם הַבָּא. אַךְ יֶשְׁנָם שֶׁמַּשְׁקִיעִים אֶת שְׁנוֹת חַיֵּיהֶם בְּהֶבְלִי הָעוֹלָם הַזֶּה - אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר הַנָּאוֹת, וּמִידֵי פַּעַם גַּם עוֹשִׂים קְצָת מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְהִנֵּה לְאַחַר 70 שְׁנוֹת חַיָּיו שֶׁל הָאָדָם, כְּשֶׁמַּגִּיעַ גּוּפוֹ לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, מַעֲלֶה גּוּפוֹ רֵיחַ רַע, וְכָל מַה שֶׁהִכְנִיס לַגּוּף הַשָּׁפֵל, כָּלָה בֶּעָפָר, וְלֹא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ מְאוּמָה.

וְאָז שׁוֹאֲלִים בַּשָּׁמַיִם אֶת הַנְּשָׁמָה "מַה הֵבֵאתָ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה"? וְרוֹאִים שֶׁיֵּשׁ לָהּ קְצָת מִצְווֹת שֶׁעָשְׂתָה מִידֵי פַּעַם [כְּגוֹן אוֹתָם שֶׁבָּאִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּהַזְכָּרָה שֶׁל הוֹרֵיהֶם, וּפַעַם בַּשָּׁנָה בָּאִים לַתְּפִלָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה], וּכְשֶׁרוֹאַה הַנְּשָׁמָה כַּמָּה שָׂכָר נוֹתְנִים לָהּ עַל כָּל אוֹתָם מִצְווֹת יְקָרוֹת, בּוֹכָה בְּמַר נַפְשָׁהּ וְאוֹמֶרֶת: אוֹי!!! חֲבָל שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי עוֹד מִצְווֹת, חֲבָל שֶׁהִשְׁקַעְתִּי אֶת רוֹב יָמָיו בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם הַכָּלֶה וְהָעוֹבֵר, שֶׁנִּרְאִים כְּאוֹהֲבִים בִּשְׁעַת הֲנָאָתָם, וְאֵין עוֹמְדִים לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ.

החכם דואג לעולם הבא שלו

רַבִּי דָּוִד הַנָּגִיד נָשָׂא מְשָׁלוֹ וְאָמַר: מִנְהָג הָיָה בִּמְדִינָה אַחַת גְּדוֹלָה, שֶׁכָּל שָׁנָה הָיוּ מַמְלִיכִים עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ שֶׁאֵינוֹ מִבְּנֵי הַמְּדִינָה, וְהָיוּ יוֹצְאִים לַמִּדְבָּר רָחוֹק מִן הַמְּדִינָה, וְהָאָדָם הַזָּר הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה נִרְאָה לָהֶם מִתְקָרֵב לַמְּדִינָה, הָיוּ מַמְלִיכִים אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם, וְנוֹתְנִים לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּאוֹצָרוֹת שֶׁבָּאַרְמוֹן כְּפִי רְצוֹנוֹ.

אוּלָם כָּל מַלְכוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ הָיְתָה שָׁנָה אַחַת בִּלְבַד וְלֹא יוֹתֵר, וּבִגְמַר הַשָּׁנָה מַפְשִׁיטִים אֶת בְּגָדָיו, וּמוֹצִיאִים אוֹתוֹ מֵהַמְּדִינָה עָרוּם מִכָּל מַה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁבְּמֶשֶׁךְ מַלְכוּתוֹ הָיָה עוֹשֶׂה כְּחֶפְצוֹ, וּבוֹנֶה אַרְמוֹנוֹת, וְנוֹטֵעַ גַּנִּים, וְלוֹבֵשׁ מִבְחַר הַמַּלְבּוּשִׁים, וְאוֹכֵל מִבְחַר הַמַּאֲכָלִים, וְרוֹכֵשׁ כָּל דָּבָר יָפֶה, וּמִתְעַנֵּג בְּכָל מִינֵי תַּאֲווֹת.

פַּעַם אַחַת מִנּוּ עֲלֵיהֶם אִישׁ זָר שֶׁהָיָה פִקֵּחַ גָּדוֹל, וְאָמְרוּ לוֹ: אֲנַחְנוּ וּמְדִינָתֵנוּ וְכָל קנינינו הַכֹּל שֶׁלְּךָ, וְכָל הָאוֹצָרוֹת וְהָאַרְמוֹנוֹת וְהַפַּרְדֵסִים הֵם רְכוּשְׁךָ.

חָשַׁב הָאִישׁ בְּדַעְתּוֹ: אֵיזֶה תּוֹעֶלֶת יִהְיֶה לִי בָּזֶה, הֲרֵי לְאַחַר שֶׁתַּעֲבֹר הַשָּׁנָה, הֵם יַפְשִיטוּנִי וְיוֹצִיאוּנִי מִן הַמְּדִינָה, וְאֶחֱזֹר לִהְיוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי, וּבְנוֹסָף לְכָךְ יִהְיוּ חַיִּים קָשִׁים יוֹתֵר מֵעַכְשָׁו, מִפְּנֵי שֶׁאַחַר שֶׁהִתְרַגַּלְתִּי לְחַיֵּי עֹנֶג, כֵּיצַד אֶחֱזֹר לִחְיוֹת חַיֵּי צַעַר?!

לָכֵן הֶחְלִיט הָאִישׁ לִבְנוֹת לוֹ אַרְמוֹן מְפֹאָר מִחוּץ לְאוֹתָהּ מְדִינָה, וְהִשְׁקִיעַ בּוֹ אֶת כָּל הָאוֹצָרוֹת הַיְקָרוֹת שֶׁהָיוּ בִּרְשׁוּתוֹ, וּבְמֶשֶׁךְ כָּל אוֹתָהּ שָׁנָה לֹא נָתַן שֵׁינָה לְעֵינָיו וְלֹא נֶהֱנָה כָּרָאוּי, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה טָרוּד לְסַיֵּם אֶת מְלֶאכֶת בְּנִיַּת הָאַרְמוֹן כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מַהֵר.

לְאַחַר שֶׁהִסְתַיִימָה הַשָּׁנָה, הָיָה הָאִישׁ בּוֹכֶה וְצוֹחֵק. כְּשֶׁרָאוּהוּ אֲנָשָׁיו שְׁאָלוּהוּ מַה פֵּשֶׁר הַצְּחוֹק וְהַבְּכִי הַזֶּה?

הֵשִׁיב לָהֶם הָאִישׁ: אֲנִי צוֹחֵק מִשִּׂמְחָתִי עַל הָאַרְמוֹן שֶׁבָּנִיתִי לִי שֶׁמָּחָר אֶסַּע לְשָׁם וְאֵהָנֶה מִמֶּנּוּ. אַךְ בָכִיתִי מִפְּנֵי שֶׁהִסְתַּיְּמָה הַשָּׁנָה וּכְבָר לֹא אוּכַל לֶאֱסוֹף וּלְצִּבּוּר עוֹד אוֹצָרוֹת עֲבוּרִי.

הַנִּמְשָׁל מוּבָן מֵאֵלָיו; הָאָדָם הַטִּפֵּשׁ בָּא לָעוֹלָם הַזֶּה, וּמְבַלֶּה אֶת יָמָיו בְּתַעֲנוּגִים, וְשׁוֹקֵעַ בְּתַאֲווֹת הָעוֹלָם הַנִּפְסָדוֹת, וְשׁוֹכֵחַ שֶׁיּוֹם יָבוֹא וְיִצְטָרֵךְ לַעֲזֹב אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא יִקַּח עִמּוֹ מְאוּמָה.

אֲבָל אָדָם הֶחָכָם, מֵבִין תֵּכֶף שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה וְכָל מַה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, נִפְסָדִים וְאוֹבְדִים, וְלֹא יוֹעִיל לוֹ אֶלָּא עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת וְהַמַּעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁבָּהֶם בּוֹנֶה לוֹ אֶת הָאַרְמוֹן שֶׁעָתִיד לְקַבֵּל לְאַחַר מוֹתוֹ. אַשְׁרֵי לְמִי שֶׁנִּפְקַח שִׂכְלוֹ, וְהֵבִין זֹאת, וְהָלָךְ וְהִשְׁתַּדֵּל לֶאֱסוֹף צֵידָה לְאַחֲרִיתוֹ.

זהירות מהיצר

הֶסְבֵּר נוֹסַף לְמִשְׁנָתֵנוּ מוּבָא בְּסֵפֶר "חַסְדֵי אֲבוֹת" לְרַבֵּנוּ "יוֹסֵף חַיִּים", שֶׁהֱווּ זְהִירִים בְּ"רְשׁוּת" הַכַּוָונָה הִיא לְיֵּצֶר הָרַע, וְהַטַּעַם שֶּׁהַיֵּצֶר נִקְרָא 'רְשׁוּת', מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲטִיא אֶת בְּנֵי אָדָם. וְעוֹד, 'רְשׁוּת' מִלָּשׁוֹן רַשׁוּת (רָשׁ) וְדַלּוּת (עֹנִי), כִּי עַל יְדֵי עֲצַת הַיֵּצֶר וְתַחְבּוּלוֹתָיו, יִתְרוֹשֶׁשׁ הָאָדָם מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה וּמִקִּיּוּם הַמִּצְוֹת.

וְהִנֵּה לִפְעָמִים תִּמְצָא רָשָׁע גָּדוֹל שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה וְעָשָׂה טוֹב, וְכָךְ נִמְשָׁךְ הַדָּבָר בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם. וּפִתְאוֹם רוֹאִים שֶׁאוֹתוֹ בָּעַל תְּשׁוּבָה חָזַר לְסוּרוֹ הָרַע, וְהֵחֵל לְהַרְשִׁיעַ יוֹתֵר מֵרִשְׁעָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה. וְזֶה פֶּלֶא, כֵּיצַד נַעֲשָׂה כָּךְ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ?

אַךְ דָּבָר זֶה מְפֹרָשׁ בְּסִפְרֵי הָרִאשׁוֹנִים, כִּי מַה שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה, הָיָה זֹאת עַל פִּי עֲצַת הַיֵּצֶר, כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם רָשָׁע וְעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת, הַסִּטְרָא אַחֲרָא יוֹנֶקֶת מִן הַטּוֹב שֶׁבּוֹ, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לָרָשָׁע שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ אֵיזֶה מִצְווֹת אֲשֶׁר הוּא מֻכְרָח לַעֲשׂוֹתָם, וְכָל אוֹתָן מִצְווֹת הוֹלְכוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן.

וּכְשֶׁרוֹאֶה הַשָּׂטָן שֶׁכָּלְתָה הַלַּחְלוּחִית שֶׁבּוֹ וְאֵין לוֹ עוֹד מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁיּוּכַל לִינוֹק מֵהֶם, מִיְּיַעֵץ הוּא לְאוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁיַּחְזֹר בִּתְשׁוּבָה, וִיקַיֵּם מִצְוֹת רַבּוֹת וְיַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְיִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְּיָדוֹ חֲלָקִים טוֹבִים שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְוֹת, וְאָז חוֹזֵר הַשָּׂטָן וּמַחְטִיאוֹ וּמַחֲזִירוֹ לְסוּרוֹ הָרַע, כְּדֵי שֶׁיִּקַּח וְיִנֹּק מֵהַחֲלָקִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר אָסַף בְּאוֹתָם הַיָּמִים שֶׁהָיָה בִּתְשׁוּבָה.

וְזוֹ גַּם כֵּן תַּחְבּוּלָה גְּדוֹלָה שֶׁל הַשָּׂטָן וְיֵּצֶר הָרַע הַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם "רְשׁוּת", וְזֶה שֶׁאָמַר הַתַּנָּא "הֱווּ זְהִירִין בִּרְשׁוּת", כִּי עַרְמוּמִיִּים הֵם, שֶּׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם לַתּוֹרָה וּתְשׁוּבָה וּמִצְוֹת אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן - כְּדֵי לְהִתְעַשֵּׁר מֵהַחֲלָקִים הַטּוֹבִים שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, וְאָז יִגְזְלוּ אוֹתָם מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי שֶׁיַּחְזִירוּ אוֹתוֹ לְסוּרוּ הָרַע.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה