אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ב · משנה ב

משנה א

רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן. וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיְּעָתַן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:

תורה עם דרך ארץ משכחת עון.

נִרְאָה לְבָאֵר, שֶּׁהַתַּנָּא בָּא לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁלֹּא יֹאמַר הָאָדָם: "אֲנִי נוֹלַדְתִּי עִם תַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, וּנְטִיּוֹת לַעֲשׂוֹת עֲווֹנוֹת, וּמַה אֲנִי אָשֵׁם שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָם בָּרָא אוֹתִי עִם תְּכוּנוֹת אֵלּוּ".

עַל זֶה בָּא הַתַּנָּא לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁגַּם לְמִי שֶׁיֵּשׁ בְּעָיוֹת כָּאֵלוּ וְכַדּוֹמֶה, יֶשְׁנוֹ פִּתַרוֹן לְכָךְ, וְהוּא - שֶׁיִּתְיַגַּע בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וּבְלִמּוּד הַמּוּסָר [שֶׁהוּא הַדֶּרֶךְ אֶרֶץ], וְעַל יְדֵי כָּךְ שֶׁיִּתְיַגַּע בִּשְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ, יוּכַל לְהַשְׁכִּיחַ מִמֶּנּוּ אֶת הָעֲווֹנוֹת וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הַמְפַעֲפֶעוֹת בְּקִּרְבּוֹ.

וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ מַעֲשֵׂה בְּסֵפֶר "תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל" (סוֹף מַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין), שֶׁכַּאֲשֶׁר הוֹצִיא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, וְיִתְמְהוּ מְאֹד עַל זֶה הָאִישׁ מֹשֶׁה, כִּי עַל יָדוֹ נַעֲשָׂה כָּל הַגְּבוּרוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת הָאֵלּוּ, וְלָכֵן הִתְעוֹרֵר מֶלֶךְ עֲרָבִי אֶחָד, לִשְׁלֹחַ צַיָּר מֻבְחָר לְצַיֵר אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וּלְהָבִיאָהּ אֵלָיו.

הָלַךְ הַצַּיָּר וְצִיֵּר אֶת תְּמוּנָתוֹ, וֶהֱבִיאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אָסַף הַמֶּלֶךְ אֶת חֲכָמָיו, וְאָמַר לָהֶם שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ עַל הַתְּמוּנָה, וְיֹאמְרוּ לוֹ מַה הֵם תְּכוּנוֹתָיו וְטִבְעוֹ שֶׁל הָאִישׁ מֹשֶׁה, עַל פִּי חָכְמַת הַפַּרְצוּף אֲשֶׁר הֵם יוֹדְעִים.

כְּשֶׁהִסְתַּכְּלוּ הַחֲכָמִים עַל הַתְּמוּנָה אָמְרוּ לַמֶּלֶךְ: אִם נִשְׁפֹּט עַל פִּי צִיּוּר קְלַסְתֵּר פָּנָיו שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה, נֹאמַר לַאֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ כִּי אִישׁ זֶה הוּא רַע מַעֲלָלִים, וּבַעַל גַּאֲוָה וְחוֹמֵד מָמוֹן, וְיֵשׁ לוֹ חֶסְרוֹנוֹת רַבּוֹת מְאֹד.

וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַיֹּאמַר: מַזֶּה! הַאִם אַתֶּם מִתְעַלְּלִים בִּי?! וַהֲרֵי בְּכָל הָעוֹלָם יָצָא שְׁמוֹ שֶׁל הָאִישׁ, שֶׁהוּא אָדָם גָּדוֹל עַד מְאֹד, וְכָעֵת אַתֶּם אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא אִישׁ רַע מַעֲלָלִים וְכוּ'.

הַצַּיָּר וְהַחֲכָמִים נֶחְרְדוּ מְאֹד, וְכָל אֶחָד הֵחֵל לְהַאֲשִׁים אֶת הַשֵּׁנִי, הַצַּיָּר אָמַר: אֲנִי צִיָרְתִיו כַּהֹגֶן, וְהַחֲכָמִים שָׁגוּ בִּידִיעָתָם. וְהַחֲכָמִים אָמְרוּ, שֶׁהַצַּיָּר לֹא צִיֵּר אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כַּהֹגֶן. וּמֵאַחַר שֶׁהַמֶּלֶךְ נִכְסָף לָדַעַת מִי מִשְּׁנֵיהֶם צוֹדֵק, נָסַע בְּעַצְמוֹ לְתוֹךְ מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.

וְהִנֵּה בְּבוֹאוֹ, רָאָה אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מֵרָחוֹק, וַיְמַהֵר וַיִּקַּח אֶת הַצִּיּוּר וְהִבִּיט בּוֹ, וְרָאָה שֶׁהוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ דְּמוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְהַצַּיָּר קָלַע בְּדִיּוּק אֶל הַמַּטָּרָה.

מִיַּד הָלַךְ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַיִּכְרַע וַיִּשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וַיְסַפֵּר לוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָה לוֹ עִם הַצַּיָּר וַחֲכָמָיו, וְכָעֵת רוֹאֶה הוּא שֶׁחֲכָמָיו בָּגְדוּ בּוֹ, וְאֵין בָּהֶם שׁוּם חָכְמָה, וּבְחִנָּם אוֹכְלִים הֵם עַל שֻׁלְחָנוֹ.

וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמַר: לֹא כֵּן! גַּם הַצַּיָּר וְגַם חֲכָמֶיךָ נִפְלָאִים הֵם בִּידִיעָתָם וְחָכְמָתָם. אוּלָם דַּע לְךָ, לֹא אֵבוֹשׁ לוֹמַר לְךָ, כִּי כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת אֲשֶׁר אָמְרוּ עָלַי חֲכָמֶיךָ, כוּלָּם קְשׁוּרִים בִּי בַּטֶּבַע, וְאֶפְשָׁר שֶׁיֵּשׁ בִּי עוֹד דְּבָרִים גְּרוּעִים יוֹתֵר מִמַּה שֶׁאָמְרוּ, אוּלָם אֲנִי בְּכֹחַ אַמִּיץ הִתְחַזַּקְתִּי וְרַדִיתִי וְכָבַשְׁתִּי אוֹתָם, עַד אֲשֶׁר קָנִיתִי לִי אֶת הִפּוּכָם לְטֶבַע שֵׁנִי, וּבַעֲבוּר זֶה הִתְכַּבָּדֶתִי בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וּבָאָרֶץ מִתַּחַת.

רוֹאִים אָנוּ מַעֲשֵׂה זֶה, שֶׁגַּם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, הָיוּ בּוֹ תְּכוּנוֹת רָעוֹת וּמֶגוּנוּת וְהָיָה מִטִּבְעוֹ רַע מַעֲלָלִים, וּבַעַל גַּאֲוָה וְחוֹמֵד מָמוֹן וְכַדּוֹמֶה, וְאַף עַל פִּי כֵּן עָבַד עַל עַצְמוֹ עֲבוֹדָה תְּמִידִית קָשָׁה וַחֲזָקָה, עַד אֲשֶׁר זָכָה לִהְיוֹת עָנָו יוֹתֵר מִכָּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְלֹא קָם כְּמֹשֶׁה.

וְעַל כֵּן חוֹבָה עַל כָּל אָדָם מֵאִתָּנוּ לַעֲמֹל בַּתּוֹרָה, וְלִלְמֹד מוּסַר מִידֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְתַקֵּן אֶת עַצְמֵנוּ וְאֶת מִדּוֹתֵינוּ כְּרָאוּי.

תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון

נִרְאָה לְפָרֵשׁ, שֶׁאָדָם הַלּוֹמֵד תּוֹרָה, אֵין זֶה מַסְפִּיק כְּדֵי לְהַצִּילוֹ מֵהַחֵטְא וּמֵהֶעָווֹן, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁתּוֹרָתוֹ תִּהְיֶה כְּמוֹ מְלָאכָה, שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּמִקְצוֹעַ מסויים, מִתְיַגֵּעַ בּוֹ וּמַקְדִּישׁ אֶת רוֹב זְמַנּוֹ כְּדֵי לְּהִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד, וְתָמִיד שׁוֹאֵף לַעֲלוֹת בְּדַרְגּוֹת בָּעֲבוֹדָה, וְאֵינוֹ חָפֵץ לְהִשָּׁאֵר תָּמִיד בְּאוֹתוֹ מָעֳמָד שֶׁבּוֹ הִתְחִיל.

כָּךְ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, צָרִיךְ הָאָדָם לַעֲמֹל וְלִשְׁאֹף לִגְדוֹלוֹת, וְלֹא לְהִסְתַּפֵּק בְּלִמּוּד מוּעָט, אֶלָּא יַחְשֹׁב שֶׁלִּמּוּד הַתּוֹרָה הוּא כְּמוֹ מְלָאכָה, וּכְמוֹ שֶׁבִּמְלָאכָה אֵין מְבַטְּלִים אֶת הַזְּמַן הַיָּקָר, וְאֵין מַפְסִיקִים אֶת הָעֲבוֹדָה בִּגְלַל סִבּוֹת שֶׁאֵינָם הֶכְרֵחִיּוֹת, כָּךְ גַּם יֵשׁ לְנַצֵּל כָּל רֶגַע פָּנוּי כְּדֵי לְהַרְוִיחַ עוֹד מִילָה שֶׁל תּוֹרָה, וְעוֹד שִׁעוּר תּוֹרָה, וְלַעֲלוֹת לְאַט לְאַט בְּמַעֲלוֹת הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִנָּצֵל מֵהֶעָווֹן.

וּמְסַפְּרִים עַל הָרַב מִפּוֹנְיבִזְ' זַצַ"ל, שֶׁפַּעַם שָׂכָר פּוֹעֲלִים יְהוּדִים כְּדֵי לָצֶקֶת אֶת הַגָּג לַיְּשִׁיבָה, וּמֵאַחַר וְהַמֶּלֶט לֹא הִגִּיעַ, אָמַר לָהֶם הָרַב, שֶׁבִּמְקוֹם לַעֲסֹק בָּעֲבוֹדוֹת הַבְּנִיָּה, מַצִּיעַ הוּא לָהֶם לְהִכָּנֵס לְאֶחָד מִבָּתֵּי הַכְּנֶסֶת שֶׁבְּאֵזוֹר, וּלְזַמֵּר שָׁם תְּהִלִּים, וְהוּא יְשַׁלֵּם לָהֶם עַל שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת עֲבוֹדָה כְּפִי שֶׁהָיָה מְשַׁלֵּם אִם הָיוּ עוֹבְדִים בִּבְנִיָּה.

שָׂמְחוּ הַפּוֹעֲלִים עַל הַהֲצָעָה, וְאָמְרוּ: לָמָּה לֹא, נֵשֵׁב מִסְפַּר שָׁעוֹת וְנֹאמַר תְּהִלִּים. לְאַחַר רֶבַע שָׁעָה, בָּאוּ הַפּוֹעֲלִים וְאָמְרוּ לוֹ: אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים יוֹתֵר, מְוַתְּרִים אָנוּ עַל הַמַּשְׂכֹּרֶת וְעַל הַלִּמּוּד...

לַעֲבוֹד קָשֶׁה בַּבִּנְיָן בַּשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹפַחַת, הֵם מְסֻגָּלִים. וְאִלּוּ לָשֶׁבֶת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַמֻּצָּל וְלוֹמַר תְּהִלִּים, הֵם אֵינָם מְסֻגָּלִים, מִפְּנֵי שֶׁהַלִּמּוּד אֶצְלָם אֵינוֹ כְּמוֹ הַמְּלָאכָה, וְלָכֵן הֵם עֲצֵלִים בְּלִמּוּדָם.

מדוע הרבה לנו ה' יתברך תורה ומצוות

בְּהֶקְשֵׁר לָזֶה מָּצִינוּ מָשָׁל שֶׁהִמְשִׁיל הַמַּגִּיד מִדּוּבְנָא, בְּבֵאוּר דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַשְׁיָא שֶׁאָמַר "רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת":

מָשָׁל לְבָחוּר חֶמֶד, בְּנוֹ שֶׁל עָשִׁיר מֻפְלָג, שֶׁאַחֲרֵי תֹּם שְׁנוֹת לִמּוּדָיו, עָלָה עַל לִבּוֹ לִנְסֹעַ לְמֶרְחַקִּים לְהָבִיא סְחוֹרוֹת אֶל עִירוֹ עַל מְנָת לְהַרְוִיחַ מָמוֹן. בִּקֵּשׁ מֵאָבִיו לְהַעֲנִיק לוֹ סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִסְתַּדֵר כַּהֲלָכָה, וְנָסַע אֶל אַחַת מֵעָרֵי אֵרוֹפָּה.

וַיְהִי כְּבוֹאוֹ שָׁמָּה, מָצָא שָׁם אֶת דּוֹדוֹ, שֶׁהָיָה תּוֹשָׁב הָעִיר הַהִיא, וְסִפֵּר לְדוֹדוֹ כִּי בָּא עַל מְנָת לִקְנוֹת סְחוֹרָה בְּכֶסֶף שֶׁהוֹאִיל אָבִיו לָתֶת לוֹ. הַבָּחוּר הָלַךְ אֶל בֵּית הַמָּלוֹן שֶׁבָּעִיר, וּלְמָחֳרָת הִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר לִבְחֹן אֶת טִיב הַסְּחוֹרוֹת שֶׁרָצָה לִקְנוֹת.

דּוֹדוֹ הִקְדִּימוֹ וְהָלָךְ אֶל הַסּוֹחֲרִים הַגְּדוֹלִים, וְהוֹדִיעָם כִּי בָּא לְכָאן סוֹחֵר גָּדוֹל, וּבְיָדוֹ כֶּסֶף רַב בַּמְּזֻמָּנִים, וּכְדַאי לָהֶם לָגֶשֶׁת אֵלָיו. מִהֵר סוֹחֵר אֶחָד לָבוֹא אֶל הַסּוֹחֵר הַצָּעִיר, וְהֶרְאָה לוֹ סְחוֹרָה טוֹבָה שֶׁל מֶשִׁי. הַבָּחוּר הִשְׁתַּכְנַע וְקָנָהּ אֲרִיגֵי מֶשִׁי וְרִקְמָה.

וְהִנֵּה רַק יָצָא הַסּוֹחֵר מֵהַמָּלוֹן, בָּא סוֹחֵר אַחֵר, וְהֶרְאָה לוֹ גַּם כֵּן סְחוֹרָה נָאָה עִם שְׁלַל צְבָעִים מַרְהִיבֵי עַיִן, וְהַבָּחוּר קָנָה גַּם מִמֶּנּוּ. עוֹד לֹא הִסְפִּיק הַסּוֹחֵר לָלֶכֶת מֵהַמָּלוֹן, הִגִּיעַ עוֹד סוֹחֵר אַחֵר, וְהֶרְאָה לוֹ סְחוֹרָה יוֹתֵר יָפָה וַחֲזָקָה, וְהַבָּחוּר קָנָה גַּם מִמֶּנּוּ, וְכָךְ הִמְשִׁיךְ הַדָּבָר כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לַבָּחוּר זְמַן לָנוּחַ מִנְּסִיעָתוֹ וַעֲמָלוֹ וּלְטַיֵּל בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר ובגינות, וְאֶת כָּל כַּסְפּוֹ הִשְׁקִיעַ בִּסְחוֹרוֹת שֶׁבָּאוּ לְיָדוֹ, וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ אֶלָּא סְכוּם קָטָן לְהוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ, כְּדֵי לַחְזֹר לְעִיר מוֹלַדְתּוֹ.

לִפְנֵי הַנְּסִיעָה נִפְגָּשׁ הַבָּחוּר עִם דּוֹדוֹ, וְסִפֶּר לוֹ אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ, וְהֵחֵל לְהִתְרַעֵם בְּפָנָיו שֶׁתָּם כַּסְפּוֹ, וְכָל הַיָּמִים שֶׁהָיָה כָּאן, וְלֹא נָח וְלֹא שָׁקַט יוֹמָם וָלַיְלָה, בִּגְלַל הַסְּחוֹרוֹת שֶׁבָּאוּ לְיָדוֹ בִּמְחִיר טוֹב, וַאֲפִילוּ לֹא נָתַן שֵׁינָה לְעֵינָיו.

כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת דּוֹדוֹ, מִלָּא פִּיו שְׂחוֹק וְאָמַר: דַּע בְּנִי, כִּי אֲנִי גָּרַמְתִּי לְךָ אֶת כָּל זֹאת, מִפְּנֵי שֶׁהַמָּקוֹם הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ תֵּאַטְרָאוֹת וּמְקוֹמוֹת בִּדּוּר וְכָל מִינֵי תַּעֲנוּגוֹת, וְחָשַׁשְׁתִּי שֶׁתְּבַזְבֵּז אֶת כַּסְפֶּךָ עַל טִיּוּלִים וּשְׁטוּיוֹת, וְתַחְזֹר לְבֵיתְךָ לְלֹא כְּלוּם, לָכֵן הִזְדָּרַזְתִּי לְהָבִיא אֵלֶיךָ כָּל אוֹתָם סוֹחֲרִים בִּמְהִירוּת רַבָּה, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה טָרוּד בַּעֲסָקִים נִכְבָּדִים לְפַרְנָסַת בֵּיתְךָ, וְדָאַגְתִּי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לְךָ זְמַן פָּנוּי לְסַיֵּר בָּעִיר וּלְבַזְבֵּז אֶת הַכֶּסֶף.

הַנִּמְשָׁל: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם, וְשָׁלַח אוֹתוֹ עַל פְּנֵי תֵּבֵל כְּדֵי לֶאֱסוֹף מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. אָמְנָם הָאָדָם בְּבוֹאוֹ אֶל הָעוֹלָם הַזֶּה, יֵשׁ לוֹ לִדְאֹג מְאֹד פֶּן יֵלֵךְ שׁוֹלָל אַחַר עֲצַת יֵּצֶר הָרַע, הַמְּפַתֶּה אֶת הָאָדָם לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַהֶבֶל שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה בְּבָתֵּי קוֹלְנֹעַ וּבְבָתֵּי קָפֶה וְשַׁעֲשׁוּעִים.

לָכֵן יָעַץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְבּוֹת לָאָדָם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לוֹ רֶגַע פָּנוּי, וּבְטֶרֶם יִגְמֹר מִצְוָה אַחַת, כְּבָר יֵשׁ לְפָנָיו מִצְוָה שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית וְכוּ', וּבִזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוֹת, מְחוּיָיב הוּא לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, וּמִמֵּילָא עַל יְדֵי כָּךְ לֹא יִהְיֶה לוֹ פְּנַאי לַעֲשׂוֹת עֲבֵרוֹת. נִמְצָא שֶׁהַתּוֹרָה הִיא הַגּוֹרֵם הָעִקָּרִי לְשַׁכֵּחַ מֵהָאָדָם אֶת הֶעָווֹן.

מְסֻפָּר עַל רַבִּי אַרְיֵה לְוִין זַצַ"ל, שֶׁנִּתְקַל פַּעַם בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה עָסוּק בְּפַרְנָסָתוֹ בְּמֶּשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם, וְגַם בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה לֹא מָצָא פְּנַאי לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה, וְרָצָה רַבִּי אַרְיֵה לְעוֹדְדוֹ וּלְחַזְּקוֹ.

נִגַּשׁ אֵלָיו הָרַב וְאָמַר לוֹ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: כָּתוּב בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (דַּף ה'): "לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר הַטּוֹב עַל יֵּצֶר הָרַע", חָשַׁבְתָּ פַּעַם מַה פֵּרוּשָׁהּ שֶׁל הַמִּילָה 'יַרְגִּיז'? וּבִכְלָל כֵּיצַד מַרְגִּיזִין אֶת הַיֵּצֶר הַטּוֹב עַל הַיֵּצֶר הָרַע?

אֶלָּא בֵּאוּר הַדְּבָרִים הוּא כָּךְ: מָשָׁל לִשְׁנֵי יְהוּדִים שֶּׁהֶחְזִיקוּ בִּשְׁתֵּי חֲנֻיּוֹת אַחַת לְיַד הַשְּׁנִיָּה. חֲנוּת אַחַת הָיְתָה מְלֵאָה בְּלָקוֹחוֹת בְּמֶשֶׁךְ כָּל שְׁעוֹת הַיּוֹם, וְהָעֲסָקִים שָׁם שִׂיגְשֶׂגוּ בְּצוּרָה יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל, וְאִלּוּ בַּחֲנוּת הַשְּׁנִיָּה הָיָה בְּדִיּוּק לְהֵפֶךְ, אִישׁ לֹא הִתְעַנְיֵן בָּהּ, וְלֹא נִכְנַס אֶל ד' אַמּוֹתֶיהָ, וְהַבְּעָלִים הִגִּיעוּ בְּשֶׁל כָּךְ לְמַצָּב שֶׁל עֲנִיּוּת גְּדוֹלָה.

פַּעַם בְּסִיּוּמוֹ שֶׁל הַיּוֹם לְאַחַר שֶׁהֲמוֹנֵי לָקוֹחוֹת כְּבָר פָּקְדוּ אֶת חֲנוּתוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר, וְאִלּוּ הַחֲנוּת הַשְּׁנִיָּה נוֹתְרָה רֵיקָה, הִגִּיעַ קוֹנֶה אֶחָד, וְנִכְנַס אֶל הַחֲנוּת שֶׁל הֶעָנִי. כְּשֶׁרָאָה זֹאת הֶעָשִׁיר, פָּנָה אֶל הַלָּקוּחַ הַהוּא וְנִסָּה לְשַׁכְנְעוֹ שֶׁיִּכָּנֵס לַחֲנוּתוֹ וְלֹא לַחֲנוּת הֶעָנִי.

מִיַּד פָּתַח הֶעָנִי בִּצְעָקוֹת רָמוֹת, וְכִנָּה אֶת הֶעָשִׁיר בְּכָל כִּנּוּיֵי הַגְּנַאי הָאֶפְשָׁרִיִּים, וְאָמַר: אֵיךְ אַתָּה מֵעֵז לִגְנֹב לִי אֶת הַלָּקוֹחַ הַיָּחִיד שֶּׁפָּקַד אֶת חֲנוּתִי בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם? הַאִם אֵין דַּי לְךָ בְּלָקוֹחוֹת שֶׁלְּךָ שֶׁאַתָּה בָּא לַחְמֹס מִמֶּנִּי גַּם אֶת הַלָּקוֹחַ הַיָּחִיד הַזֶּה?

כָּל מִי שֶׁשָּׁמַע אֶת טַעֲנוֹתָיו שֶׁל הֶעָנִי, הִזְדַּהָה עִמּוֹ לַחֲלוּטִין. הַטְּעָנוֹת הָיוּ כָּל כָּךְ צוֹדְקוֹת, שֶׁהֵן שִׁכְנְעוּ אֶת כֻּלָּם, זֶה נִקְרָא 'לְהַרְגִּיז', כְּלוֹמַר, שֶׁטּוֹעֲנִים טָעֲנָה חֲזָקָה נֶגֶד הַצָּד הַשֵּׁנִי, עַד שֶׁהוּא מִסְתַּלֵּק מֵאֵלָיו.

וְהַנִּמְשָׁל, הִמְשִׁיךְ ר' אַרְיֵה לְוִין, הוּא בְּדִיּוּק מַה שֶּׁקּוֹרֶה אִתְּךָ. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם מַצְלִיחַ הַיֵּצֶר הָרַע לְנַצֵּחַ אוֹתְךָ, וְשׁוֹבֶה אוֹתְךָ בְּעִסְקֵי הַפַּרְנָסָה, עַד שֶׁלֹּא נוֹתַר לְךָ פְּנַאי לִלְמֹד. וְהִנֵּה גַּם בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב כְּשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ כְּבֹר לְהִתְפַּלֵּל, הוּא בָּא אֵלֶיךָ וּמְנַסֶּה לְשַׁכְנֵעַךָ שֶׁלֹּא תִשָּׁאֵר בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לַשִּׁעוּר, וַהֲרֵי הוּא מַמָּשׁ כְּאוֹתוֹ עָשִׁיר הַמְּנַסֶּה לַחֲטוֹף לַחֲבֵרוֹ הֶעָנִי אֶת הַלָּקוֹחַ הַיָּחִיד שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו בְּסוֹף הַיּוֹם.

הִנְּךָ צָרִיךְ 'לְהַרְגִּיז' אֶת הַיֵּצֶר הָרַע, וְלוֹמַר לוֹ: לֹא דַּי לְךָ בְּמַה שֶׁאַתָּה מַצְלִיחַ לְהוֹצִיא אוֹתִי מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ בְּמֶשֶׁךְ כָּל שְׁעוֹת הַיּוֹם, אֶלָּא שֶׁגַּם עַתָּה לִקְרַאת הָעֶרֶב אַתָּה מֵסִית אוֹתִי שֶׁלֹּא לָבוֹא לַשִּׁעוּר?!

דְּבָרָיו הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב שֶׁל ר' אַרְיֵה, נִכְנְסוּ לְלִבּוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי, וַעֲשׂוּ בּוֹ רוֹשֵׁם רַב, וְשִׁנָּה מֵאוֹתוֹ יוֹם אֶת אוֹרַח חַיָּיו, וְהֵחֵל לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה.

כָּךְ מַמָּשׁ קוֹרֶה לַאֲנָשִׁים מְסוּיָימִים, שֶׁכֹּל הַיּוֹם שְׁקוּעִים בַּעֲסָקִים וּבַעֲבוֹדַת כַּפַּיִם, וְאֵין לָהֶם זְמַן לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וָהֵנָּה עַד שֶׁסּוֹף סוֹף זוֹכִים לְהַגִּיעַ בָּעֶרֶב לְשִׁעוּר תּוֹרָה, פִּתְאוֹם בָּא הַיֵּצֶר הָרַע וּמְרָדִים אוֹתָם בְּאֶמְצַע הַשִּׁעוּר, אוֹ שֶׁנּוֹתֵן לָהֶם לְדַבֵּר עִם אֵיזֶה חָבֶר שֶׁלֹּא רָאוּ זְמַן רַב וְגַם אֶת הַמְעַט שֶׁיָּכֹלוּ לְאֶסוֹף עֲבוּר נִשְׁמָתָם הַצְּמֵאָה לְדִבְרֵי תּוֹרָה, גָּרַם לָהֶם הַיֵּצֶר לְהַפְסִיד.

וְעַל כֵּן בָּא הַתַּנָּא וּמַזְהִיר, שֶׁכְּמוֹ שֶׁבִּזְמַן שֶׁהָאָדָם עוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ, אֵין הוּא נִרְדַּם וְגַם אֵין לוֹ פְּנַאי לְשׂוֹחֵחַ עִם חֲבֵרִים וְכַדּוֹמֶה, מִפְּנֵי שֶׁאִם יַעֲשֶׂה כֵּן, עָלוּל הוּא לִגְרֹם לְעַצְמוֹ הֶפְסֵד כַּסְפִּי. כָּךְ גַּם צָרִיךְ לִנְהֹג בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, וּלְהַרְגִּישׁ כְּאִלּוּ זוֹהִי מְלַאכְתּוֹ.

מַעֲשֵׂה בֶּעָנִי אֶחָד שֶׁהָלַךְ לְטַיֵּל בֶּהָרִים, וְהִנֵּה נִתְגַּלְּתָה לוֹ מְצִיאָה - אֶבֶן יָפָה וְנֶהְדֶּרֶת שֶׁהָיְתָה נִרְאֵית כְּמוֹ יַהֲלוֹם יָקָר מְאֹד. הֶחְלִיט הֶעָנִי לָלֶכֶת לֶבּוּרְסַת הַיַּהֲלוֹמִים, וּלְנַסּוֹת לִמְכּוֹר שָׁם אֶת הַיַּהֲלוֹם.

הָלַךְ הֶעָנִי, וְהִמְתִּין עַל יָד שַׁעַר הַכְּנִיסָה לַבּוּרְסַה, וְהִמְתִּין לְאֶחָד הַסּוֹחֲרִים שֶׁיֵּצֵא מִן הַבִּנְיָן, עַל מְנָת שֶׁיּוּכַל לְעַנְיֵן אוֹתוֹ בִּרְכִישַׁת הַחֵפֶץ שֶׁמָּצָא.

הֶעָנִי לֹא הָיָה בָּקִי בִּמְחִיר הַיַּהֲלוֹמִים, וְלָכֵן הַיַּהֲלוֹם שֶׁבְּיָדוֹ שֶׁהָיָה גָּדוֹל וְנִפְלָא, הָיָה שָׁוֶה בְּעֵינָיו עֲשָׂרָה דּוֹלָרִים, וְאָכֵן הוּא נִגַּשׁ אֶל אֶחָד הַסּוֹחֲרִים וְהִצִּיג בְּפָנָיו אֶת הַחֵפֶץ שֶׁבְּיָדוֹ, וְשָׁאַל: אֲדֹנִי הַנִּכְבָּד, הַיּוֹם מָצָאתִי חֵפֶץ זֶה הַאִם תִּרְצֶה לִקְנוֹתוֹ מִמֶּנִּי תְּמוּרַת 10 דּוֹלָר?

הַסּוֹחֵר הֶהָמוּם לֹא הֶאֱמִין לְמִשְׁמַע אוֹזְנָיו, יָדַע הוּא כִּי שָׁוְיוֹ שֶׁל הַיַּהֲלוֹם מַגִּיעַ לְמִלְיוֹנֵי דּוֹלָרִים, וְכֵיצַד יִתָּכֵן שֶׁאָדָם זֶה מוּכָן לִמְכּוֹר לוֹ אוֹתוֹ תְּמוּרַת 10 דּוֹלָר?

אֶת תְּמִיהָתוֹ לֹא הִצְלִיחַ הַסּוֹחֵר לִכְבּוֹשׁ בְּלִבּוֹ, וּמִפִּיו פָּרְצָה לָהּ קְרִיאָה: 10 דּוֹלָר? הַאִם הִשְׁתַּגַּעְתְּ? הֶעָנִי נִבְהַל בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הַסּוֹחֵר, וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ שֶׁכַּנִּרְאֶה הִפְרִיז מְעַט בִּדְרִישָׁתוֹ, וְדָרַשׁ סְכוּם מֻפְרָז מִדַּי עֲבוּר הַיַּהֲלוֹם, וּמִיַּד פָּנָה לַסּוֹחֵר וְהוֹדִיעַ לוֹ כִּי מוּכָן הוּא לְהִתְפַּשֵּׁר בְּנוֹגֵעַ לַמְּחִיר - וּבִלְבַד שֶׁהַמְחִיר שֶׁיוּסְכַם יְשֻׁלַּם מִיַּד.

וְאָכֵן מָכַר לוֹ אֶת הַיַּהֲלוֹם בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה דּוֹלָרִים, וּמִהֵר לִבְרֹחַ עִם הַכֶּסֶף בחושבו שֶּׁהִצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת עֵסֶק גָּדוֹל, אַךְ לֹא יָדַע כַּמָּה הֶפְסֵד נִגְרַם לוֹ בִּגְלַל טִפְּשׁוּתוֹ.

הַנִּמְשָׁל: דּוֹמִים אָנוּ מַמָּשׁ לְבַעַל הַיַּהֲלוֹם, אָנוּ אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים וּמְבִינִים כְּלָל אֶת עֶרְכָּן שֶׁל הַמִּצְווֹת, וְאֶת מַעֲלָתָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּלְפִיכָךְ אָנוּ מוּכָנִים לִמְכּוֹר אֶת הַמִּצְווֹת, תְּמוּרַת כַּמָּה גְּרוּשִׁים שֶׁל הֶבְלִי הָעוֹלָם הַזֶּה.

וְזוֹהִי הַסִּבָּה שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא כַּאֲשֶׁר יִשְׁחַט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַשָּׂטָן, יִרְאוּ הָרְשָׁעִים אֶת הַיֵּצֶר כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה וְיִבְכּוּ וְיֹאמְרוּ: כֵּיצַד מְכָרָנוּ אֶת הַתַּרְיַ"ג מִצְווֹת שֶׁהֵם תַּרְיַ"ג יַהֲלוֹמִים יְקָרִים לְאֵין עָרֹךְ [כַּמְּבֹאָר בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה נב.], אַךְ אֶת הַנַּעֲשָׂה אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן. כָּל מִצְוָה הִיא יַהֲלוֹם יָקָר, וְחָבַל לְבַזְבֵּז אוֹתוֹ עֲבוּר כַּמָּה דּוֹלָרִים בּוֹדְדִים...

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה