אור ברסלב
אב בחכמה פסק ב › ענף ד

אב בחכמה· רבי אברהם אהרן יודלוביץ'

פסק ב · ענף ד

ענף ג

והנני פונה אל טענת הגז"מ הראשונה שטען על הט"ז דלא דק היטב בהעתקתו דברי הדרישה דהבין דטעם ההיתר של הדרישה הוא מחמת שאין עושין כן אלא לפי שעה וכו', ובאמת עיקר ההיתר של הרש"ל לפי דעת הדרישה הוא ע"פ פי' הר"ש והרא"ש שמפרשין המשנה דאין קושרין את הסוס וכו בקושר כדי ללמדו למשוך וכו', ואני בעניי אומר דהט"ז לא שגה כאן כלל, דיפלא מאד דמנ"ל להר"ש והרא"ש דבר זה דהאיסור הוא רק אם עושה כן כדי ללמדו למשוך את הקרון והא מתני' סתמא תנן אין קושרין את הסוס לא בצדי הקרון ולא לאחר הקרון ומנ"ל להר"ש והרא"ש לחדש דבר זה ולהקל דרק אם הוא עושה כן כדי ללמדו למשוך אז אסור ולא אם קשרו לסבה אחרת והוא פלא גדול על שיטת הדרישה.

והרמב"ם בפי' המשנה שכתב אסור לקשור סוס לצד מצדי הקרון כדי שלא יחביר בין הסוס והבקר בקשר אחד עכ"ל. אין הכוונה בדברי הרמב"ם דהוא מדרבנן בעלמא שגזרו שלא יקשור לצד בצדי הקרון כדי שלא יבא לחברם בקשר אחד וכמו שהבין הגז"מ דהוא משום גזירה דא"כ יהיה סתירה מדברי הרמב"ם בפי' המשנה לדעת הרמב"ם בס' היד דשם מוכרת דבצד הקרון ומאחריו הוא דאורייתא כנ"ל והרי הוא סתירה עצומה להב"י ואי אפשר שלא הרגיש בזה ולכן לדעתי ברור דאין הכונה במש"כ הרמב"ם כדי שלא יחביר וכו', דזהו טעם האיסור אלא דה"ק דכוונת העושה כן בקושרו בצד הקרון או מאחוריו הוא בכדי שינצל מאיסור כלאים דאורייתא וזהו דעושה כן וקושר הסוס לצד הקרון כדי שלא יחביר בין הסוס והבקר בקשר אחד דלכן הוא קושרו לצד הקרון או וכו' ולזה אמרו במשנה דאין קושרין לא לצדדי הקרון ולא וכו' משום דאינו מהני מידי בזה וגם בכה"ג הוא איסור דאוריתא ולוקה משום דחיבור על ידי דבר אחר הוי חיבור ומה שמפסיק הקרון לאו מידי הוא והוי גם בכה"ג ממש כמו אם חיבר הסוס והבקר בקשר אחד וז"ב בעיני לפום שיטת הב"י בשיטת הרמב"ם.

ומעתה אמינא דגם הר"ש והרא"ש שכתבו כדי ללמדו למשוך את הקרון אין כוונתם כלל לתלות האיסור בהאי טעמא ורק דכוונתם לבאר למה יעשה כן לקשור הסוס בצדי הקרון או לאתר הקרון, לזה אמרו דהוא עושה כן כדי ללמדו למשוך את הקרון ואין ה"נ אם יעשה זה בשביל סבה אחרת וכמו הקצבים שמוליכין עמהם בהמות מן השוק לשחוט דמ"מ הקשירה לצד הקרון או לאחוריו אסורה אם הבהמה מושכת הקרון ואע"פ שאין זה דרך משיכה אסור כיון דהוא מושך מעט.

ולפי"ז גם לטעם הר"ש הוא איסור דאורייתא וא"ש לשיטת הרא"ש דהוא סובר דבצד הקרון הוא איסור דאורייתא כמו שנראה מתוך דברי ר' אפרים ז"ל כנ"ל וכמ"ש בקיצור פסקי הרא"ש והאיך הביא דברי הר"ש כדי ללמדו למשוך הלא זהו סתירה בדבריו ונצטרך לומר דאח"כ הדר ביה כשהביא דברי ר' אפרים, ולדברינו א"ש דליכא שום סתירה ודברי הט"ז שרירין וקיימין ודלא כהדרישה.

ובס' מלאכת שלמה במשניות החדשים שנדפסו בווילנא, שם בכלאים (פ"ח מ"ד) במשנה אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון וכו' הביא דהראב"ד ז"ל בפירושו למס' תמיד כתב בשם רבינו מלכי צדק דבההיא בבא דלעיל והשלישית שהיא קשורה לרצועות אסורה לא פליג ר"מ אע"ג דהתם נמי להרגילו עביד, דלא דמי, משום דהתם כיון דשלשתם קשורין ביחד מודה ר' מאיר דאסור מדרבנן דאיכא למיגזר אטו מנהיג אבל הכא שהוא בצדי הקרון או לאחוריו כיון דמפסיק הקרון בין הבהמות אין דרך ההנהגה כ"כ ולא מנכרא מילתא וליכא למיגזר אטו מנהיג אבל במקום שמסייעין זה את זה אע"פ שהקרון מפסיק ביניהם חשיבא הנהגה בכלאים ובשביל כך מסיים שם בתוספתא ובירושלמי שאם היו מסייעין זה את זה בירידה ובעליה הכל מודים שהוא אסור וטעמא מפרש ר' יוחנן מפני שזה נושא עצלותו וכו'. והנה מדברי הראב"ד נראה דסובר דגם לרבנן דאסור בצד הקרון ולאחרי הקרון הוא מדרבנן אטו מנהיג ור"מ סובר כיון דהקרון מפסיק אין דרך הנהגה כ"כ ולא מנכרא מילתא שכוונתו להנהיג בשניהם שיהיה אסור משום מראית העין שילמדו ממנו להנהיגם ביחד ומשמע דלרבנן האיסור ג"כ משום מראית העין וכדברי הראבי"ה והיינו שילמדו מזה שקשר לצד הקרון ולאחריו להנהיגם ביחד ומתוך הלשון שכתב והשלישית היא קשורה לרצועות אסורה לא פליג ר' מאיר אע"ג דהתם נמי להרגילו עביד, עכ"ל, והינו כיון דבלא החמור קאזלי א"כ למה קשר כלל החמור ומוכרת דזה עשה להרגילו שיהא החמור רגיל למשוך ומדכתב הראב"ד בשם רבינו מלכי צדק זה לטענה מצד סברא זו דלהרגילו עביד היה מהראוי שיהיה ר' מאיר פליג להתיר בשלישית שהיא קשורה לרצועות, א"כ מוכח בהיפך מדעת הדרישה דאדרבה סברא זו דללמדו למשוך גורמת לפטור ולהתיר וזה צריך ביאור, וצריך לומר דהסברא הוא כיון דהוא אין רוצה כלל עתה במשיכת משא דהאידנא שיהא השלישית גם כן נושא הקרון וכיוצא דבלאו איהו נמי קאזלי אלא דעושה זה להרגילו שיהא קשור לקרון ולהרגילו עם סוסים נושאי קרון ולכך אין לאסור עליו פעולה זו דלא מכוין בו שיהיה נושא המשא ולפי"ז הרי גם בדברי הר"ש שכתב ואם בא לקשור סוס בצדי הקרון או לאחריה כדי ללמדו למשוך את הקרון אע"פ שאין זה דרך משיכה אסור. הנה י"ל דרבותא נקט הר"ש הך טעמא כדי ללמדו למשוך בדברי רבנן דאסרי דאע"ג דאין כוונתם כלל שיהיה נושא המשא עכשיו ורק דעושה זה כדי ללמדו למשוך ואעע"פ שאין זה דרך משיכה מ"מ אסור לרבנן וגזרינן אטו מנהיג וא"כ ה"נ במה שהקצבים עושים יש לאסור אטו מנהיג ודלא כהדרישה שהבין בהיפך.

ועוד בר מן דין אמינא אחרי דמבואר דס"ל לרבינו מלכי צדק ולהראב"ד דאיסורא דלצדדי הקרון ולאחריו לרבנן זהו משום גזירה אטו מנהיג ונראה דאינו דוקא למי שעושה זה בקשר הסוס בצד הקרון או לאחריו שהוא יבא להנהיגם כאחד אלא דהוא גזירה סתמא אטו מנהיג והיינו דכל מי שיראה דבר זה הוא יבא להיות מנהיג כאחד א"כ ממילא מובן דליתא היתר הדרישה להקצבים שאינם עושים זה לכוונת לימוד משיכה דלהכי יהיה מותר, דהתינח אם טעם האיסור היה בשביל העושה לבדו שהוא יבא להנהיגם כאחד למשוך אז היה מקום קצת לומר כסברת הדרישה אבל כיון דהאיסור גזירה אטו מנהיג הוא גזירה כללית לכל העולם דהרואה שמנהיגם קשור לצדדי הקרון או לאחריו יבא גם להנהיגם כאחד, וא"כ אין מקום כלל לחלק בזה אם כוונת העושה כן הוא ללמדו למשוך, או בשביל סבה אחרת כיון דהגזירה אינה בשביל העושה זה לבדו, והוא ברור ופשוט.

ואחרי אשר נראה דס"ל לרבינו מלכי צדק ולהראב"ד דאיסורא דצדדי הקרון ולאחר הקרון לרבנן זה משום מראית העין דגזירה אטו מנהיג וכהראבי"ה א"כ קשה עליהם תמיהת המעדני יו"ט על הראבי"ה דזהו טעמא אחרינא מדבירושלמי דאתפלגון ר' יוחנן ורב ואמנם מתוך דברי הראב"ד וסגנון לשונו בסוף דבריו נראה דמפרט דפלוגתא זו דר' יוחנן ורב קאי לפרש טעמא דתוספתא דקתני ואם היו מסייעין בין במעלה בין בירידה הכל מודים שהוא אסור ופלוגתא דר"י ורב אינו קאי כלל על רישא דתוספתא דהתם הטעם לכו"ע רק משום גזירה אטו מנהיג וכהראבי"ה משום מראית העין כנ"ל, וכבר כתבתי דהגז"מ כ"כ לחדש מעצמו ואנכי חשבתי דזהו פטומי מילי, ואולם עתה רואה אנכי כי הגז"מ לקח זה מדברי הראב"ד שהביא המלאכת שלמה שהיה לפניו ולכן ראוי להתבונן בזה דבודאי לאו פטומי מילי בעלמא נינהו ואמינא ליישב קושיתי הנ"ל דר' יוחנן דאמר מפני שזה נושא עצלותו של זה וכו' הנה הוא בא להוסיף לנו ולבאר דהא דאמרינן דאם היה מסיעין הכל מודים שהוא אסור אין הכוונה דרואים אנחנו בעינינו דהוא מסייעו אלא דגם אם לא נראה הדבר להדיא מכל מקום אנן אמרינן דהוא מסייעו בעלייתו לההר דהראשון התעצל מעט והשני מאחורי הקרון דחף את הקרון בגופו וכן בירידתו מההר אנן אמרי' דהשני עיכב את הקרון שלא ירוץ מהר מההר ולזה בא רב ואמר מפני שנושאין את החבל שבינתיים דכיון דבמעלה ובירידה יתכן שיסייע האחד לרעהו א"כ תו החבל שנקשר בו צריך הוא למלאכה ואינו לנטירותא בעלמא וממילא הוי משא (עיי' משנה ראשונה ד"ה ולמשוך) וא"כ לעולם שניהם עושים מלאכה ביחד דנושאים החבל ביתד, א"כ אם יש בדרך זה פ"א עליה להר או ירידה איכא איסורא דכלאים גם קודם שבאו לשם דנושאים יחדיו את החבל שבנתיים שהוא משא מפני שצריך למלאכה וא"ש ועיי"ש בר"ש דאם קשרו בשערו פטור שאם ימשך יכאב לו והב"י הקשה כיון דפי' טעמא דאיסורא משום דגוף אותו שאחר הקרון נוגע בקרון ומנהיגו כי קשרו בשערו מאי הוה, אדרבה, כל שידחה את הקרון יותר לא יכאב לו כ"כ ואפשר דקשרו בשערו דקאמר לאותו שהוא קשור לפני הקרון וכו' ולע"ד הוא בירידה דהאיסור הוא משום דאותו שאחר הקרון יעכב הקרון שלא ירוץ מהר מההר וא"כ צריך הוא למשוך הקרון אליו ואם קשרו בשערו יכאב לו וא"ש, והרידב"ז כתב הרבה פעמים דאם דחיף להקרון כאיב לו בשקשור בשערו והביא דגם הר"ש ז"ל כתב דכאיב ליה כשידחוף בשקשור בשערו ואחרי המחילה עדות שאינו אמת העיד על הר"ש דהר"ש כתב כשימשך ולא כשידחוף ובדחיפה טענת הב"י חזקה וצ"ל דהנ"מ הוא בירידה והוא משיכה ולא דחיפה.

שוב ראיתי בש"ס החדשים דווילנא שנדפס פי' הראב"ד למס' תמיד בגליון הש"ס ושם מבואר באורך הענין ומצאתי שם סברתי לחלק בין יחדיו דשעטנז ליחדיו דכלאי בהמה דבכלאי בהמה קפיד קרא על המלאכה שלא תהיה נעשית על ידי שני מינים ואין צריך שיהיו צמודים יחדיו, אלא שביחד ינהגו העגלה או ימשכו המחרישה. ולגבי שעטנז צריך שיהיה ממש חיבור יחד דכתיב ובגד כלאים שעטנז דמשמע שהבגד עצמו הוא כלאים ע"י צמר ופשתים וגם אונקלוס לא תירגם לענין חרישה מחובר כחדא כמו שתירגם לענין לבישה עכ"ל, ות"ל כי גם אנכי זכיתי לחלק כן לשיטת הרא"ש והטור כנ"ל. גם שם מבואר דטעמא דאין קושרין את הסוס לא בצדי הקרון וכו' הוא מדרבנן כמש"כ משום גזירה אטו מנהיג, ור"מ מתיר כיון דמפסיק קרון אבל היכא דמסייעין זה את זה במשיכת משא אסור מדאורייתא וקרינן יחדיו אעפ"י שהקרון מפסיק.

ולדינא בקצרה דקושר פרה לקרון הנמשך בסוס הוראת הט"ז ברורה דהוא איסור דאורייתא להרמב"ם והרא"ש והטור וגם הר"ש י"ל דסובר כן וכדמוכח מהרא"ש ומהספרי לק"מ לא להרמב"ם ולא להרא"ש וטור ובצד הקרון גם להמהרש"ל לוקה והסמ"ק ושט"מ בשם תלמיד הר"ף לא פליגי ע"ז כלל. ואמנם אפילו אם נימא דהוא איסור דרבנן הנה מדברי הראב"ד בשם מלכי צדק שהובא בס' מלאכת שלמה נראה דהיא גזירה כללית לא בשביל הקושר לבד רק דגזרו בזה אטו מנהיג וא"כ אין לחלק בין אם הוא עושה ללמדו למשוך או בשביל סבה אחרת ויש למחות ביד הקצבים העושים כן ודברי הדרישה אין להם על מה לסמוך כלל ופסק הגז"מ הוא כולו שגגה ושרי ליה מאריה, ואותו הרב שהיה בבית הגז"מ ואמר לו כי הוא פלא על שלא עמד שום אחד מן הראשונים על דברי הט"ז בזה, הנה הראשונים שזכר מביא לידי גיחוך, והאם רצה אשר העיטור או הרמב"ן ירגישו בדברי הט"ז הלא זהו צחוק, ואם כוונתו למחברים האחרונים וקראם ראשונים היינו לאלה שקדמו להגז"מ ונגדו הם הראשונים הנה באמת כבר הרגיש בזה בת' עדות ביהוסף סי' י"ט וכתב שם בקצרה דאישתמיטתיה להט"ז דברי הספרי והסמ"ג, אבל לאו מידי הוא ובכ"מ אשר הרמב"ם והרא"ש והטור בחד שיטה קיימי פסקינן הכי, והספרי ודאי לא נעלם מהם ולק"מ מהספרי, ובאמת נראה דיסוד דברי הסמ"ג הוא משום דגורס בתוספתא ור"י מתיר והוא פלוגתא דר"מ ור"י אליבא דת"ק וכמש"כ בס"ד, ואם כן ודאי דיש להחמיר כיון דתליא בגירסאות ומאן מפיס והרמב"ם והרא"ש והטור הם נגד הסמ"ג וגם הר"ש י"ל דסובר כוותייהו ולמען האמת באתי על החותמת כ"ו אלול שנת הטוב והישר בעיני ה', ויזכנו ד' בכו"ח טובה ביום הכסא הבעל"ט שנת ובחרת בחיים, כחפץ המצפה לרחמי שמים וחסד חנם. הק'

אברהם אהרן יודעלאָוויץ. רב הכולל לאגה"ק דניו יארק, מחבר ספרי

שו"ת בית אב וספרי דרש אב וכו'

תוכן העניינים

אב בחכמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה