אב בחכמה· רבי אברהם אהרן יודלוביץ'
פסק ב
הפסק השני בדין בהמה קשורה לעגלה שהסוס מושך.
נדון מש"כ הט"ז סי' רצ"ז סעק"ו דהרמ"א כתב וי"א דאינו אסור להנהיגן או להמשיכן רק בקישורין יחד (טור בשם הרא"ש) ולכן מותר לרוכב וכו', וכתב הט"ז זה דעת הרא"ש. ונ"ל שיש למחות לישב בעגלה שהפרה קשורה בה והסוס מוליך את העגלה. ויש למחות ביד הקצבים העושים כן, ובדרישה למד זכות על הקצבים שאין עושין כך אלא לפי שעה באקראי בעלמא. וחס לאותו צדיק לומר כן דכאן הוא איסור דאורייתא ומה לי לפי שעה או לזמן מרובה, ע"כ אין לסמוך על אותה הגהה שהביא הדרישה בשם הר"ח כלל, ויש למחות ביד הקצבים מלעשות כן. עכ"ד.
ענף א
והנה רב אחד הביא לי ספר חרוזי מרגליות ח"ב והראני כי הגז"מ הורה הלכה למעשה נגד דברי הט"ז וכתב על הט"ז כי לא דק בשתים וכתב כי הראה זה לכמה רבנים שעברו בביתו והודו לו עד שאחד אמר כי פלא הוא אצלו על שלא עמד שום אחד מן המחברים הראשונים על דברי הט"ז בזה, וע"ז נאמר כלשון הגמ' (חולין ו' ע"ב) על רבי אשר התיר את בית שאן כולה על ידו, וחברו עליו אחיו ובית אביו ואמרו מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור, אתה תנהוג בו היתר וכו' אף אתם (הרגז"מ) מקום הניחו לכם אבותיכם להתגדר בו, והאריך טובא והעתיק דברי הפרישה והדרישה וכתב דהרב ט"ז שחלק על היתר הדרישה לא דק היטב בהעתקתו את דברי הדרישה שהבין טעם ההיתר של הדרישה מחמת שאין עושין כן אלא לפי שעה באקראי בעלמא (ולפי"ז יש לחלק בין לפי שעה או לזמן מרובה וגם בין פעם אחת או באם עושין כן תמיד) ע"כ אמר וחס לו לאותו צדיק (הוא הרש"ל, או הדרישה) לומר כן, דכאן הוא איסור דאורייתא ומה לי לפי שעה או לזמן מרובה וכו'. ובאמת עיקר ההיתר של הרש"ל לפי דעת הדרישה הוא ע"פ פי' הר"ש והרא"ש שמפרשין המשנה דאין קושרין את הסוס וכו' בקושרו לצדי העגלה או מאתריה כדי ללמדו למשוך את הקרון, אעפ"י שאין זה דרך משיכה אסור והוסיף הדרישה בלשונו משום דאתי לאחלופי בהנהגה ומשיכה מעליא, וכן תהיה כונת הרמב"ם בפי' המשנה דהוא משום גזירה שכתב כדי שלא יחביר בין הסוס והבקר בקשר אחד עכ"ל, אבל בשקשר באקראי בעלמא (רצוני לומר, שלא לכוונת לימוד משיכה) כגון אלו הקצבים שמוליכין עמהן בהמות מן השוק לשחוט ל שאין כוונתן בזה ללמדן למשוך) מותר, דלא אתי לאיחלופי, עכ"ל. והב"י קיצר בטעם הדבר ממש"כ בפירושו על הטור וע"כ רבים שוגים בזה.
גם מש"כ הט"ז בקושר פרה אחורי עגלה דהוא איסור דאורייתא, במחכ"ת לא דק בזה דהרמב"ם בפי' המשנה כתב כדי שלא יחביר בין הסוס והבקר בקשר אחד, הרי אינו אלא גזירה שמא יחבר אותם בקשר אחד מלפניו, וכן משמע מפי' הר"ש שכתב אע"פ שאין זה דרך משיכה אסור ופי' הדרישה משום דאתי לאחלופי בהנהגה ומשיכה מעליא וכן כתב הסמ"ג בל"ת רפ"ב מנין לרבות הדש והמנהיג ת"ל יחדיו ולהוציא קושר סוס בצדי הקרון או לאתר הקרון שאינו יחדיו, ואע"פ שהקושר סוס בצדי הקרון אינו לוקה מדרבנן אסור, כדתניא בתוספתא, אין קושרין סוס לא בצדי הקרון ולא לאחר הקרון, ור' יהודה מתיר, והלכה כחכמים דסתם מתני' דכלאים כחכמים עיי"ש, וכן כתב הסמ"ק בסי' ק"ע וז"ל וכן קושר מין אחר אחורי הקרון אסור מדרבנן עכ"ל, וכ"כ היראים במצוה קנ"ו שהביא לשון הספרי יחדיו פרט לקושר הסוס בצדי הקרון או לאחר הקרון וכו' אסור מדרבנן וכו', עיי"ש. והשט"מ בב"מ (צ"ד.) ד"ה עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט בכלאים פי' בכלאי בהמה וכו' וי"ל תלמיד הר"פ וא"ת לר' יאשיה למאי איצטריך יחדיו וי"ל דמבעי ליה פרט לקושר אחורי הקרון מין אחר דלא מתחייב וא"ת הא אמרינן בירושלמי אין קושרין הסוס אחורי הקרון וי"ל היינו מדרבנן אבל מלקות ליכא, ור' יונתן הא מסברא נפקא ליה עכ"ל וכו'. והגאון מלבים הביא גירסא אחרת בספרי, יחדיו לרבות קושר הסוס בצדי הקרון או לאחר הקרון, ורמז להרב ז"א על הספרי, ועיינתי שם, וסוף דבריו שהניח בצ"ע, וקשה לי על הגאון מלבי"ם מנין הוציא זאת לדבר ברור שכן צריך להיות והטור שכתב לוקה הוא יחיד בזה נגד כל הפוסקים הראשונים, והדבר פשוט כי אינו אלא איסור דרבנן עכ"ל של הגז"מ.
ענף ב
ואנכי בעניי הנני אומר, כי מאד הנני תמה על הרב הזה, איך מלאו לבו להורות הלכה למעשה ולהקל נגד מרן הט"ז זצ"ל בלי עיון היטב. רואה הוא מרחוק ספרי וסמ"ג וסמ"ק ושט"מ בשם תלמיד הר"ף וכותב על הטור כי הוא יחיד בשיטתו ואשר בקרוב בין ריסי עיניו לא יראה ואומר הנה ודאי לשון הטור שכתב קשר שני סוסים בקרון וקשר עמהם חמור אע"פ ששני הסוסים יכולים למשכו בלא החמור לוקה. וכן עגלה המושכת בקרון וקשר מין אחר בצד הקרון או מאחריו חייב מפני שדוחק הקרון בגופו ומסייע בהליכתו, הנה ממש"כ ראשונה לוקה ואח"כ כתב וכן עגלה וכו' מוכת דס"ל דגם בזה לוקה וגם ליכא חילוק בין צד הקרון או מאחריו בשניהם הוא לוקה דהוי מה"ת. והרמב"ם השמיט כל המשנה דאין קושרין וכו' ולא זכר לא דין צד הקרון ולא דין אחורי הקרון, והוא פלא גדול אשר ראוי לכל צורבא מרבנן להתבונן בזה. והבית יוסף הרגיש בזה וכתב דסמך על מה שסתם וכתב ראשונה המושך בהם עגלה או אבן כאחד לוקה, וממילא משמע דבכל גוונא דהוא מושך לוקה, ואם אינו מושך אינו לוקה, והדבר ניכר לעין אם הוא מושך או אינו מושך עכ"ל, וא"כ גם להרמב"ם צדי הקרון ואחורי הקרון שניהם הם דאורייתא ולוקה, דהא הרמב"ם השמיט גם דין אחורי הקרון מפני שסמך עמש"כ מקודם דבמושך לוקה. ואם הרמב"ם סובר דאחורי הקרון הוא רק איסור דרבנן היה לו זה להזכיר בפירוש א"ו דסובר דגם אחורי הקרון הוא דאורייתא ולוקה.
ואמינא מקור גדול לשיטת הרמב"ם והטור מהירושלמי דכלאים דגרסינן שם בגמרא אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון ולא לאחר הקרון. תני ר' מאיר פוטר ומדקתני ר"מ פוטר מכלל דלת"ק חייב מה"ת וקיימ"ל כת"ק דכוותיה סתים לן תנא במשנה שם והפ"מ הביא דבתוספתא פ"ה הגירסא תני ר' מאיר מתיר ולפי"ז ליכא ראיה דלת"ק חייב מה"ת אלא די"ל דאיסורא דרבנן הוא בעלמא אבל אינו לוקה, והגז"ם כתב להגיה כן בירושלמי וכבר קדמו בזה הגר"א בשנות אליהו אבל אינו מוכרח דהטעות הוא בירושלמי וי"ל דשיטת הרמב"ם ודעמיה דט"ס הוא בתוספתא ושם צריך להגיה פוטר ולא מתיר דר"מ פוטר רק ממלקות דאינו מדאורייתא אלא דאיסורא דרבנן בעלמא הוא אבל לת"ק חייב דהוא מה"ת.
ואיברא די"ל דאין כאן ט"ס כלל לא בתוספתא ולא בירושלמי והוא על פי דברי היש"ש בספ"ה דב"ק, שכתב קבלתי דאסור לקשור הכלב תחת העגלה משום כלאים ותדע דהא אוסר בתשובה ששאל ר' אפרים את הראבי"ה למי שרוכב על הסוס להביא ציד ולמשוך בחבל הכלבים אצל הסוס והאריך לאסור מהא דתנן אין קושרין הסוס לא בצד הקרון וכו' אלמא אע"פ שאין עושה מלאכה עמל מ"מ אסור ואפילו לדעת הרא"ש שחולק בסוף ה' כלאים על התשובה ודעתו נוטה להתיר (כנראה דסובר כי לא תשובת הראבי"ה היא, אלא תשובת הרא"ש היא), היינו משום שסובר שאין איסור כלאים אלא בקשירה והתם לא קשר חבל הכלבים אל הסוס רק תפסו בידו. ועוד סבר דמתני' דאוסר לקשור הסוס היינו בשעת מלאכה, אבל שלא בשעת מלאכה לא, והכא בשעת מלאכה איכא, ולא עוד אלא שמסייע קצת במשיכת העגלה אע"פ שמעט מזעיר הוא, סוף סוף מושך בשניהם ולפע"ד שלוקה מן התורה כי גרוע יותר מן הכלאים שקושרין אחורי הקרון שאינם מושכים בקרון כלל ומחמת שכמה ב"א נכשלין בדבר זה הוצרכתי לכתוב ולבאר איסורו עכ"ל, ומבואר מדברי היש"ש שדקדק שהוא גרוע מן הכלאים שקושרין אחורי הקרון שאינם מושכים בקרון כלל עכ"ל, הנה מזה משמע פשוט דתחת הקרון אין גרוע מן הכלאים שקשורים בצדי הקרון וכן מובן בשכל כי בצדי הקרון הוא מושך ומסייע יותר מבאחורי הקרון דשם לשיטת היש"ש אינם מושכין בקרון ולכן לפום שיטת היש"ש נראה פשוט דבצדי הקרון הוא לוקה מן התורה כמו בתחתית הקרון.
ובזה עמדתי על דברי הראבי"ה שהובא שם ברא"ש סוף ה' כלאים דטען על רבינו אפרים מדתנן אין קושרין את הסוס לא בצדי הקרון ולא לאחר הקרון ולא את הלובדקים לגמל ור"מ מתיר, ואם היו מסייעין בירידה ובעליה הכל מודים שהוא אסור. ומדנקט קשירה ש"מ דוקא היא אבל בלא קשירה לא. ומדנקט נמי אם היו מסייעין בירידה ובעליה הכל מודים שהוא אסור, שמע מינה בעת מלאכה בעינן ועוד מדנקט בצד הקרון ש"מ דוקא בקרון ורישא דמתיר ר' מאיר כשקושרין בצדי הקרון או לאחר הקרון מיירי שאין מסייעין כלל אלא שקושרין לקרון בעלמא ואפ"ה אסרי רבנן מפני מראית עין והמעדני יו"ט כתב על זה תמיהני דמפרש טעמא אחרינא מדבירושלמי דאתפלגו ביה ר' יוחנן ורב, דר' יוחנן אמר טעמא מפני שזה נושא עצלותו של זה וזה נושא עצלותו של זה, רב אמר מפני שנושאין החבל שבינתים, והגז"מ בקונטרסו הקודם שם בס' ח"מ הנ"ל כתב דיש ליישב דס"ל להראבי"ה דזה קאי על הא דתניא ואם היו מסייעין בין במעלה בין בירידה הכל מודין שהוא אסור אבל ברישא הא דאסרו רבנן י"ל להראבי"ה דאינו אלא משום מראית העין וכרגע חשבתי דזהו פטומי מילי בעלמא, דבשלמא אם פלוגתא דר' יוחנן ורב קאי על הרישא דאין קושרין את הסוס לא בצדי הקרון ולא לאחר הקרון דמיירי בדרך ישרה ושוה ואינו מסייעו כלל לא במעלה ולא בירידה דהדרך אין בה כלל מעלות ומורדות, ואמר ר' יוחנן בזה דאסור מפני שזה נושא עצלותו של זה וכו' וכפירש הרא"ש דבזמן שהראשון מתעצל גוף של אותו שאחר הקרון נוגע בקרון ומנהיגו בקרון בגופו הנה בזה יתכן שפיר דרב הוצרך לומר דאי"צ לתלות הדבר מפני שזה נושא עצלותו של זה וכו', אלא מפני שנושאין את החבל שבינתיים והוא דבר תמידי בלי עצלותו של זה אבל בהך בבא דאם היה מסייעו בעליה או בירידה דחזינן דהוא מסייעו בעליה בגופו שמושך הקרון לההר או בירידה הוא מסייעו שמעכב הקרון שלא ירוץ מהר בירידתו מההר ומעכב הקרון וזה משיכתו שנושא הוא המשא בגופו וא"כ מה הוצרך בזה רב לומר מפני שנושאין החבל דהאיסור היא רק מפני משא החבל והלא בזה איכא משא הקרון ודברי הגז"מ לכאורה אינם אלא פטומי מילי בעלמא ואולם לפי דברי היש"ש דאיכא חילוק בין קשירה בצד הקרון לקושר אחורי הקרון א"כ י"ל דהראבי"ה מפרש דפלוגתא דר' יוחנן ורב קאי על הרישא דאין קושרין את הסוס לא בצד הקרון ואולם ס"ל להראבי"ה דפלוגתא זו קאי רק על הקושר לצד הקרון אבל הא דאסרו באחורי הקרון זהו מפני מראית העין דשם אינו מושך בקרון כלל וגם החבל אינו מש רק אם הוא בא בשביל מלאכה, להכי פי' הראבי"ה דאחורי הקרון זהו משום מראית העין.
ובזה נראה אור כי יהל בדברי רבותינו דהסמ"ג הביא הספרי ומנין לרבות הדש והמנהיג ת"ל יחדיו ולהוציא קושר סוס בצדי הקרון או לאחר הקרון שאינו יחדיו ואע"פ שקושר סוס בצדי הקרון אינו לוקה מדרבנן אסור כדתניא בתוספתא אין קושרין סוס לא בצדי הקרון ולא לאחר הקרון ור' יהודה מתיר, והלכה כחכמים דסתם מתני' דכלאים כחכמים והשט"מ בב"מ (צ"ד.) כתב בשם תלמיד הר"ף וא"ת לר' יאשיה למאי איצטריך יחדיו וי"ל דמבעי ליה פרט לקושר אחורי הקרון מין אחר דלא מחייב וא"ת הא אמרי בירושלמי אין קושרין הסוס אחורי הקרון וי"ל דהיינו מדרבנן אבל מלקות ליכא, ויפלא למה לא הביאו ישר המשנה דכלאים וגם הסמ"ג הביא התוספתא והשט"מ בשם תלמיד הר"ף הזכיר הירושלמי ולא התוספתא ולדברינו הדברים מאירים דהסמ"ג דתפס דברי הספרי להלכה דבצד הקרון ואחורי הקרון שניהם אסור מדרבנן הילכך הביא התוספתא דר"י מתיר ומכלל דחכמים רק אסרי ומדרבנן בעלמא ולא הביא המשנה דמשם ליכא הוכחה כלל דהוא מדרבנן אבל מהתוספתא מוכח כן וממילא דהסמ"ג מגיה בירושלמי דצ"ל ר"מ מתיר ואולי דס"ל דזהו תרי תנאי ר"מ דירושלמי פוטר ור"י דתוספתא מתיר. ופסק בזה כר"י נגד ר"מ דר"י סובר דגם לרבנן הוא רק איסור דרבנן ולא כר' מאיר דאליביה לתנא קמא חייב, דר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה. ואולם תלמיד הר"ף ז"ל סובר כשיטת היש"ש דבאחורי הקרון גם לחכמים אינו רק איסור דרבנן ומשום דגזרינן אטו צדי הקרון דהוי דאורייתא מפני דמושך בקרון כנ"ל אבל אחורי הקרון אינו מושך כלל ורק דאסור מפני מראית העין והילכך הביא הירושלמי דקתני התם ר"מ פוטר ואינו מגיה כלל לא בתוספתא ולא בירושלמי כנ"ל ורק דר"מ פוטר בצדי הקרון א"כ ממילא אליביה לאחר הקרון מותר ובתוספתא קאי רק על האי דאחורי הקרון.
וסרו בזה דברי הגז"מ שכתב דבסמ"ק סי' ק"ע כתב דלא כהט"ז וז"ל וכן קושר מין אתר אחורי הקרון אסור מדרבנן. וגם השט"מ בשם תלמיד הר"ף כתב וא"ת לר' יאשיה אמאי איצטריך יחדיו וי"ל דמבעי ליה פרט לקושר אחורי הקרון מין אחר דלא מחייב ומאי דתנן במתני' ולא לאחורי הקרון היינו מדרבנן ולדברינו ליכא שום ראיה מהסמ"ק ותלמיד הר"ף ז"ל דלא סבירא ליה כהט"ז דשפיר י"ל דאינהו לא פליג על הט"ז כלל דהוי דאורייתא אבל זהו בצדי הקרון דוקא ודברי הסמ"ק והשט"מ בדיוק נאמרו לאחורי הקרון זהו דרבנן ולא בצדי הקרון וכדעת היש"ש דפסק כן בתחתית העגלה ודשאני מאחורי הקרון אבל צדי הקרון לא גרע מתחתית הקרון כנ"ל וזה ברור בעיני ונפלאתי מאד על הרב הגז"מ דהוא הביא שם בספרו בסי' הקודם דברי היש"ש והאיך לא שת לבו דמהסמ"ק ותלמיד הר"ף ליכא קושיא כלל על הט"ז דהא י"ל דאיהו מיירי בצד העגלה לחוד ברם בקושטא אמינא דמודינא דהט"ז מיירי גם מאחורי הקרון וסובר דגם אחורי הקרון הוא דאורייתא דהא כן הוא דעת הטור וכן הוא דעת הרמב"ם דהשמיט לגמרי דברי המשנה משום דסמך עמש"כ מקודם כמ"ש הב"י וא"כ גם באחורי הקרון הוא דאורייתא כנ"ל.
ענף ג
ובספרי פי תצא לא תחרוש בשו"ת יחדיו פרט לקושר הסוס בצדי הקרון או לאחר הקרון דהסמ"ג בנה על זה יסוד דעתו. וקשה להרמב"ם וטור וא"כ לכאורה מוכרח לומר דס"ל להרמב"ם וטור כגירסת הגאון מלבי"ם יחדיו לרבות לקושר הסוס בצדי וכו' איברא דלהרמב"ם לק"מ מהספרי גם לגירסא שלפנינו וטעמא רבא איכא בזה דהא בשט"מ כתב לתרץ קושיות התוס' לר' יאשיה יחדיו למה לי די"ל דהא לכו"ע איצטריך למימר דבעינן חיבור לאפוקי התוכף תכיפה אחת ומינה שמעינן בהמה (היינו כלאי בהמה) דבעינן אסור עכ"ל, ומלת אסור פירושו קשור (והגז"ס שגה בזה דהגיה דצ"ל קשור ובאמת אין כאן ט"ס כלל דאסור פירושו קשור ולא אסור מדרבנן) וא"כ דיחדיו דכלאי בהמה הוא כמו יחדיו דשעטנז ודלא כשיטת רבינו אפרים הרי לר' חנניא בן גמליאל דאמר שם בספרי מנין שלא יקשור סרט של צמר ושל פשתן לחגור בו את מתניו אע"פ שהרצועה באמצע תלמוד לומר יחדיו מכל מקום, והיינו דס"ל חיבור על ידי דבר אתר שמיה חיבור ומיקרי יחדיו והא דר' חנניא בן גמליאל הלכה היא דכוותיה סתם רבי במשנה דכלאים פ"ט מ"ט וא"כ כמו דגמרינן יחדיו דכלאי בהמה מכלאים דשעטנז דבעי קשור כמו כן נגמר לזה דחיבור ע"י דבר אחר שמיה חיבור ולכן אליבא דר' חנניה בן גמליאל גם אי שני המינים דכלאי בהמה אינם קשורים זה לזה ממש רק דהאחד קשור בצד העגלה או אחורי הקרון הוי קשורים דחיבור ע"י דבר אחר הוי נמי קשורים יחדיו ור' חנניא ב"ג פליג על הא דאמר מעיקרא בספרי יחדיו פרט לקושר הסוס בצד הקרון או אחורי הקרון ולכך הרמב"ם דפסק בה' כלאים גבי שעטנ"ז כר' חנניא בן גמליאל, שפיר לא חש להא דאמרו בספרי יחדיו פרט לקושר הסוס בצד הקרון וכו' דאנן קיימ"ל הלכה כר' חנניא בן גמליאל דפליג ע"ז ופסק הרמב"ם א"ש גם אי גרס בספרי כגירסתינו ולא כגירסת הגאון מלבי"ם, ואולם הטור פסק בכלאי בגדים כשיטת הר"ש דעיקר החיוב בסרט וחגורה זהו משום הקשירה שלפניו דהוי בקשר של קיימא דקשר הצמר בהפשתים ולא מצד החיבור שהוא על ידי דבר אחר, וא"כ לכאורה מוכרח לומר דלהטור הגירסא בספרי כגירסת הגאון מלבי"ם ז"ל לרבות לקושר הסוס בצד הקרון או לאחר הקרון ולהכי פסק דחייב בזה, וההסבר בזה י"ל דסובר דהכא בכלאי בהמה הנה אם המלאכה של המשא משיכת הקרון בא ע"י שני המינים ביתד, זהו כמו הקשירה דשעטנז, דעיקר האיסור בכלאי בהמה הוא משיכת המשא ובזה הם יחדיו נושאים ואע"פ שאינם מחוברים ממש זה לזה דמ"מ קשורים המה ונושאים הקרון ביחד ומה בכך דהאחד קשור לפני הקרון והאחד בצד הקרון וכו', הרי מ"מ נושאים המשא ביחד ומצינו לרבינו אפרים שהובא ברא"ש דהחמיר בהנהגה דלא בעי קשורים ולא בעי מלאכה שכתב ואע"ג דתנן אין קושרין את הסוס בצדי הקרון ומפרש בירושלמי מפני שנושאין התבל משמע שצריך מלאכה י"ל התם מפני שאין מנהיגין ממש יחד שהעגלה לפני הקרון והסוס לצד הקרון הילכך כשנושאן החבל בינתיים הוי כאילו מנהיג יחדיו. ורבינו אפרים שם מדבר מאיסור דאורייתא, וכדברים הללו כתב הגר"א בשנות אליהו דמש"כ במתני' לחרוש ולהנהיג זה נלמד מפסוק לא תחרוש בשור וחמור יחדיו, דנקט פסוק זה ב' דברים שור וחמור יחדיו סתם שור עומד לחרישה חמור למשא, לכך נאמר לא תחרוש עם שור וחמור וגם לא תמשוך חמור ושור, וגם לא להנהיג שור וחמור יחדיו אף בלי משא, וזהו כדברי הרבינו אפרים דמחלק לענין מלאכה בין כשהולכים בשוה והיינו דאז נקרא יחדיו גם בלי משא וחייב משום הנהגה וכשאין הולכים בשוה לא נקרא הנהגה ולא הוי יחדיו וחייב משום לא תמשוך ובעינן משא ומלאכה והראבי"ה לא פליג ע"ז אלא דאיהו סובר דגם היכא דשניהם שוים לפני הקרון בעינן ג"כ בהנהגה שיהיו מקושרים וגם מלאכה והיינו משום דסובר דיחדיו הא קאי ג"כ על לא תחרוש בשור וחמור דזהו חרישה ומשיכה וגם להראבי"ה בצד הקרון הוי דאורייתא כיון דאיכא משא כפי הפלוגתא דרב ור' יוחנן הוי דאורייתא ורק בלאחורי הקרון ס"ל דאינה מושך כלל כמש"כ היש"ש והאיסור הוא רק משום מראית העין וגזירה אטו צדי הקרון כנ"ל ולהרמב"ם והטור גם לאחורי הקרון דאורייתא וכן הוא דעת הרא"ש להלכה כמש"כ בקיצור פסקי הרא"ש ממש כדברי הטור דעגלה המושכת וקשר מין אחר בצד הקרון או מאחריו חייב, והיינו משום דהוי יחדיו במשיכת המשא.
ואמינא דזהו פלוגתא דר"מ וחכמים דבמתני' תנן אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון וכו' ובירושלמי תני ר' מאיר פוטר כנ"ל והיינו משום דחכמים ס"ל דאע"ג דאינם קשורים בשוה מ"מ גם בצדי הקרון ולאחר הקרון הנה לר' יוחנן שניהם עושים מלאכה אחת דימשכו שניהם הקרון ביתד וכמ"ש מפני שזה נושא עצלותו של זה וזה נושא עצלותו של זה ופי' הרא"ש כשהראשון מתעצל גוף של אותו של אחר הקרון נוגע בקרון ומנהיג את הקרון בגופו והגז"מ טען דמה יאמר הרא"ש בכפל הלשון שבירושלמי מפני שזה נושא עצלותו של זה וזה נושא עצלותו של זה האם גם על הראשון נוכל לומר שהוא נושא העצלותו של אחר הקרון הלא הוא נושא את הכל. ואנכי נפלאתי על לשונו דהגז"מ מה יאמר הרא"ש בכפל וכו', כי לשונו זה מורה אשר יחשוב כי נצח את מרן הרא"ש ז"ל. ולדעתי יתכן שפיר דברי ר' יוחנן דאתרי אשר הראשון התעצל והשני אותו שאחר הקרון נגע בקרון ודחף את הקרון בגופו הנה מזה התעצל גם הוא כיון דעליו היה כמעט כל משא הקרון והראשון כשהרגיש דהקרון נדחף והוא כבר נח מעט בעצלותו לכן עתה הוא התחיל להיות נושא הקרון בזריזות יותר ושפיר קאמר דאח"כ הראשון נושא עצלותו של זה השני, והתבונן כי ר' יוחנן אמר דרק עצלותו של אחד נושא השני והיינו משום דצריך שיהיו שניהם עושים המלאכה ביחד, דאל"כ אלא האחד נח לגמרי והשני עושה הכל א"כ הרי הם מושכים שניהם את הקרון זה אחר זה ולא ביחד וליכא חיוב כלל דהא יחדיו כתיב ולהכי דייק ר' יוחנן דנושא עצלותו של השני ושפיר משכחת ליה דהראשון נושא גם העצלות של אותו שאחר הקרון היינו דהוא עושה עוד אבל התעצל מעט ולרב נושאין משא החבל ביחד והוי שפיר יחדיו במשיכת המשא ור' מאיר דפוטר ס"ל דבעינן קשורים בשוה יחדיו ואם אינם קשורים בשוה לא מהני לן גם משיכת המשא כיון דתו לא הוי יחדיו בקשירה דזה לפני הקרון והשני בצד הקרון והא דמסיק בתוספתא ובירושלמי, ואם היה מסייעו בין במעלה בין בירידה הכל מודים שהוא אסור, הרי דגם לר' מאיר יחדיו תליא במשיכת המשא, ויחדיו במשיכת המשא סני אע"פ שאינן יחדיו בקשירה י"ל דזהו רק מדרבנן בעלמא ודו"ק.
ובעיקר דין מסייעו בשני מינים הנה במשנה הקודמת תנן המנהיג סופג את הארבעים והיושב בקרון סופג את הארבעים, ר' מאיר פוטר והשלישית שהיא קשורה לרצועות אסורה ופי' הר"ש והרע"ב אם שני סוסים קשורים בקרון אחד וקשר שם שלישית תמור אע"ג דבלא חמור קאזלי אסור ולא חזינן לחמור כמאן דליתיה. ובתוס' אנשי שם הביא דבעץ חיים הקשה לפי הר"ש והרע"ב דהשלישי אינו עושה כלום ואמאי אסור הא קיימ"ל דזה יכול וזה אינו יכול הו"ל מסייע שאין בו ממש וכתב דאפשר משום גזירה אסרו רבנן עכ"ד והנה בטור כתב קשר שני סוסים בקרון וקשר עמהם חמור אע"פ ששני הסוסים יכולים למשכו בלא החמור לוקה וכ"ה בקיצור פסקי הרא"ש והרי דס"ל דהוי כלאים דאורייתא ונראה טעמם משום דס"ל דהא זהו פלוגתא דר"מ וחכמים ביושב בקרון אי סופג את הארבעים דהא גם התם הוה אזלא מחמת המנהיג לחודיה גם בלי היושב בעגלה ומ"מ חייב גם היושב בקרון ואנן אמרינן דאזלא מחמתיה דיושב ואף דסיוע דיושב הוא מעט וכל שהוא נגד המנהיג מ"מ גם היושב בקרון סופג את הארבעים ובזה מבואר המשך לשון הרמב"ם שכתב עגלה שהיו מושכין אותה כלאים היושב בעגלה לוקה ואע"פ שלא הנהיג שישיבתו גורמת לבהמה שתמשוך העגלה, וכן אם היה יושב אחד בעגלה ואחד מנהיג שניהם לוקין ואפילו מאה שהנהיגו כלאים כאחד לוקין. והיינו דמעיקרא כתב הרמב"ם היכא דלא היה רק אחד יושב בעגלה ואע"פ שלא הנהיג כלל מ"מ נראה דישיבתו גרמה לבהמה שתמשוך העגלה ולכן הוא חייב אח"כ הביא דין המשנה דקיימ"ל כחכמים דהיושב בקרון סופג את הארבעים כמו המנהיג ואע"ג דיושב במקום דאיכא מנהיג הנה הא דאזלא מחמתיה דיושב זה אינו אלא מעט מזעיר מ"מ חייב ומזה הוליד הרמב"ם דאפילו מאה שהנהיגו כאחד כולן לוקין אע"ג דכל אחד בלאו איהו הוי אזלא לא אמרי' דהוא רק מסייע שאין בו ממש וחייבין כולם.
וראיתי מקשים מהא דשבת (צ"ב:) איתא פלוגתא דר"מ ור"י ור"ש דר"מ מחייב בזה יכול וזה יכול דאיהו לא דריש בעשותה לפטור שנים שעשאוה ור' יהודה פוטר וכו', והנה ת"ק דר"מ הוא ר' יהודה ובפסחים (י"א:) פריך מר' יהודה על רבנן עיי"ש ברש"י ד"ה מאי איכא למימר וד"ה דרבנן אדרבנן ור"י הלא ס"ל בעשותה ושנים שעשאוה פטורין ור"מ ס"ל דחייבין והכא שניהן הפכו שיטתן ולדעתי דלק"מ דהתם בחייבי חטאות קרא כתיב בעשותה והלכך ס"ל לר"י דשנים שעשאוה פטורין מה שאין כן בכל חייבי לאוין שפיר י"ל שאפילו מאה שהנהיגו כאחד כולן לוקין וכה"ג כתבו התוס' שם בשבת (צ"ג.) ד"ה ור' שמעון עיי"ש ורב אחד העירני ראיה לזה מהירושלמי דפסחים פ"ז הל' י"ג גבי הוצאה מן הפסח דקאמר שנים שלשה פטורין מפני שבני חבורתן ראוין להמשך אצלן כו' וקשה ל"ל האי טעמא תיפוק ליה דשנים שעשאוה פטורין, וע"כ דרק בשבת אמרו זה דשנים שעשאוה פטורין משא"כ בכל חייבי לאוין וטעמא דר"מ הכא ביושב בקרון הא פי' הרע"ב דס"ל דלאו מידי עביד, ואם כי הדבר צריך ביאור דהאיך יפלגו במציאות דחכמים ס"ל דאזלא מחמתיה דיושב ור"מ ס"ל דלאו מידי עביד, אמנם זה הדבר מבואר בפי' הרמב"ם שכתב ור"מ פוטר היושב בקרון אחר שאינו עוזר בשום תנועה להוליך העגלה או הבהמות עכ"ל, והיינו דגם ר"מ מודה דאזלא מחמתיה דיושב אבל הוא לא עזר בשום תנועה להוליך העגלה וכו' ולהכי גרע גם מהנהיגה בקול כיון דאיהו לא עביד מידי כלל ור"י ס"ל הא ישיבתו בקרון היא גופיה מעשה ואף דהוי מעשה זוטא מ"מ מעשה הוי שיהיה לוקה ע"ש ועי' נו"ב תניינא חא"ח סי' ע"ו ותשובות חכ"צ סי' פ"ב מש"כ בשם תשובת הרשב"א והעולה מדברינו דאם היה היושב מסייע מידי בשום תנועה היה ר"מ מודה דגם היושב לוקה ולפי"ז מוכרח לומר דמה דר"מ פוטר בקושר לצד הקרון זהו משום דס"ל דעיקר חיובא דיחדיו הוא בקשורין יחדיו והכא מפסיק הקרון ומ"מ בצד הקרון אסור מדרבנן משום גזירה שיבא לקשור לפני הקרון שוה בקשר אחד הפרה והסוס ואינו חושש לטעמא דרב ור' יוחנן אבל אם ראינו דמסייע בין במעלה בין בירידה הכל מודים שהוא אסור היינו אפילו בקושר לאחורי הקרון דהתם בל"ז ר"מ מתיר לגמרי כמ"ש בתוספתא דשם קאי על אחורי הקרון כנ"ל.
ומעתה לפ"ז סרה הקושיא להרא"ש והטור מהספרי דקאמר יחדיו פרט לקושר סוס בצד הקרון וכו' די"ל דהספרי הוא כר' מאיר דמפרש יחדיו קשורים בקשר אחד והיכא דמפסיק הקרון תו ליכא איסור דאורייתא ואנן קיימ"ל כמתני' דאין קושרין, דבמשיכת המשא הוי יחדיו ולוקה מה"ת ולכן הדבר פשוט דאין תימה כלל על הט"ז שכתב דכאן הוא איסור דאורייתא דהטור אינו יחיד בדבר דהא הב"י כתב דכן דעת הרמב"ם ויש סמוכים לזה דהא הרמב"ם סובר בכלאי בגדים דכתיב יחדיו הוא מכל מקום אפילו בחיבור ע"י דבר אחר וה"נ בכלאי בהמה בקשורים בצד הקרון או מאחריו והספרי הוא דלא כר' חנניה בן גמליאל או כהגירסא לרבות שהביא מלבי"ם ז"ל והט"ז הרי דייק וכתב זה דעת הרא"ש ואליביה שפיר אמר הט"ז דהוא איסור דאורייתא דכן הוא דעת הרא"ש וכן הוא בקיצור פסקי הרא"ש, ואע"ג דהרא"ש והטור ס"ל בכלאי בגדים כשיטת הר"ש דהאיסור הוא מצד שקושר לפניו הצמר בהפשתים בקשר של קיימא ולא מצד חיבור ע"י דבר אחר מ"מ י"ל דס"ל דיחדיו במשיכת המשא הוי יחדיו והספרי הוא כר' מאיר ואנן קיימ"ל כסתמא דמתני' דאין קושרין את הסוס לא בצדי הקרון וכו' ומה גם די"ל דהט"ז מיירי רק בקושר בצד הקרון ולא לאחורי הקרון כלל ולשון הגז"מ בתשובתו הוא גם מש"כ הט"ז בקושר פרה מאחורי העגלה דהוא דאורייתא וכו', הנה אחרי המחילה העיד בשם הט"ז דבר שאינו אמת, כי לא בא בלשון הט"ז דבר זה להדיא דמיירי גם בלאחורי הקרון וא"כ הרי אפשר לפרש דבריו דמיירי רק בצדי הקרון דהא פשטיות דברי הדרישה ופרישה מיירי בקושר בצד העגלה ולא דוקא מאחורי העגלה עיי"ש וע"ז טען הט"ז ובזה גם המהרש"ל ביש"ש נראה פשוט דסובר דלוקה, דהסברא נותנת דזה חלוק מאחורי הקרון דשם אינם מושכים בקרון כלל לשיטת היש"ש והסברא נותנת דבצד הקרון לא גרע מתחתית הקרון דלוקה להיש"ש ולפי"ז גם הסמ"ק והשט"מ בשם תלמיד הר"ף אינם נגד הט"ז כלל דהם אמרו רק בלאחורי הקרון דהוי דרבנן ולא בצד הקרון כלל ואולם אם גם באחורי הקרון סובר הט"ז דהוא דאורייתא, וכדעת הטור הרי הטור אינו יחיד בזה כמו שחשב הגז"מ, דהא כן דעת הרמב"ם והרא"ש. ובספרי איכא גירסא אחרת ומה גם דאפילו לגירסתנו לק"מ מהספרי להרמב"ם והרא"ש והטור ולכן ודאי דיש להחמיר ולהכי לא חש הט"ז כלל להסמ"ג והיראים.
ענף ד
והנני פונה אל טענת הגז"מ הראשונה שטען על הט"ז דלא דק היטב בהעתקתו דברי הדרישה דהבין דטעם ההיתר של הדרישה הוא מחמת שאין עושין כן אלא לפי שעה וכו', ובאמת עיקר ההיתר של הרש"ל לפי דעת הדרישה הוא ע"פ פי' הר"ש והרא"ש שמפרשין המשנה דאין קושרין את הסוס וכו בקושר כדי ללמדו למשוך וכו', ואני בעניי אומר דהט"ז לא שגה כאן כלל, דיפלא מאד דמנ"ל להר"ש והרא"ש דבר זה דהאיסור הוא רק אם עושה כן כדי ללמדו למשוך את הקרון והא מתני' סתמא תנן אין קושרין את הסוס לא בצדי הקרון ולא לאחר הקרון ומנ"ל להר"ש והרא"ש לחדש דבר זה ולהקל דרק אם הוא עושה כן כדי ללמדו למשוך אז אסור ולא אם קשרו לסבה אחרת והוא פלא גדול על שיטת הדרישה.
והרמב"ם בפי' המשנה שכתב אסור לקשור סוס לצד מצדי הקרון כדי שלא יחביר בין הסוס והבקר בקשר אחד עכ"ל. אין הכוונה בדברי הרמב"ם דהוא מדרבנן בעלמא שגזרו שלא יקשור לצד בצדי הקרון כדי שלא יבא לחברם בקשר אחד וכמו שהבין הגז"מ דהוא משום גזירה דא"כ יהיה סתירה מדברי הרמב"ם בפי' המשנה לדעת הרמב"ם בס' היד דשם מוכרת דבצד הקרון ומאחריו הוא דאורייתא כנ"ל והרי הוא סתירה עצומה להב"י ואי אפשר שלא הרגיש בזה ולכן לדעתי ברור דאין הכונה במש"כ הרמב"ם כדי שלא יחביר וכו', דזהו טעם האיסור אלא דה"ק דכוונת העושה כן בקושרו בצד הקרון או מאחוריו הוא בכדי שינצל מאיסור כלאים דאורייתא וזהו דעושה כן וקושר הסוס לצד הקרון כדי שלא יחביר בין הסוס והבקר בקשר אחד דלכן הוא קושרו לצד הקרון או וכו' ולזה אמרו במשנה דאין קושרין לא לצדדי הקרון ולא וכו' משום דאינו מהני מידי בזה וגם בכה"ג הוא איסור דאוריתא ולוקה משום דחיבור על ידי דבר אחר הוי חיבור ומה שמפסיק הקרון לאו מידי הוא והוי גם בכה"ג ממש כמו אם חיבר הסוס והבקר בקשר אחד וז"ב בעיני לפום שיטת הב"י בשיטת הרמב"ם.
ומעתה אמינא דגם הר"ש והרא"ש שכתבו כדי ללמדו למשוך את הקרון אין כוונתם כלל לתלות האיסור בהאי טעמא ורק דכוונתם לבאר למה יעשה כן לקשור הסוס בצדי הקרון או לאתר הקרון, לזה אמרו דהוא עושה כן כדי ללמדו למשוך את הקרון ואין ה"נ אם יעשה זה בשביל סבה אחרת וכמו הקצבים שמוליכין עמהם בהמות מן השוק לשחוט דמ"מ הקשירה לצד הקרון או לאחוריו אסורה אם הבהמה מושכת הקרון ואע"פ שאין זה דרך משיכה אסור כיון דהוא מושך מעט.
ולפי"ז גם לטעם הר"ש הוא איסור דאורייתא וא"ש לשיטת הרא"ש דהוא סובר דבצד הקרון הוא איסור דאורייתא כמו שנראה מתוך דברי ר' אפרים ז"ל כנ"ל וכמ"ש בקיצור פסקי הרא"ש והאיך הביא דברי הר"ש כדי ללמדו למשוך הלא זהו סתירה בדבריו ונצטרך לומר דאח"כ הדר ביה כשהביא דברי ר' אפרים, ולדברינו א"ש דליכא שום סתירה ודברי הט"ז שרירין וקיימין ודלא כהדרישה.
ובס' מלאכת שלמה במשניות החדשים שנדפסו בווילנא, שם בכלאים (פ"ח מ"ד) במשנה אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון וכו' הביא דהראב"ד ז"ל בפירושו למס' תמיד כתב בשם רבינו מלכי צדק דבההיא בבא דלעיל והשלישית שהיא קשורה לרצועות אסורה לא פליג ר"מ אע"ג דהתם נמי להרגילו עביד, דלא דמי, משום דהתם כיון דשלשתם קשורין ביחד מודה ר' מאיר דאסור מדרבנן דאיכא למיגזר אטו מנהיג אבל הכא שהוא בצדי הקרון או לאחוריו כיון דמפסיק הקרון בין הבהמות אין דרך ההנהגה כ"כ ולא מנכרא מילתא וליכא למיגזר אטו מנהיג אבל במקום שמסייעין זה את זה אע"פ שהקרון מפסיק ביניהם חשיבא הנהגה בכלאים ובשביל כך מסיים שם בתוספתא ובירושלמי שאם היו מסייעין זה את זה בירידה ובעליה הכל מודים שהוא אסור וטעמא מפרש ר' יוחנן מפני שזה נושא עצלותו וכו'. והנה מדברי הראב"ד נראה דסובר דגם לרבנן דאסור בצד הקרון ולאחרי הקרון הוא מדרבנן אטו מנהיג ור"מ סובר כיון דהקרון מפסיק אין דרך הנהגה כ"כ ולא מנכרא מילתא שכוונתו להנהיג בשניהם שיהיה אסור משום מראית העין שילמדו ממנו להנהיגם ביחד ומשמע דלרבנן האיסור ג"כ משום מראית העין וכדברי הראבי"ה והיינו שילמדו מזה שקשר לצד הקרון ולאחריו להנהיגם ביחד ומתוך הלשון שכתב והשלישית היא קשורה לרצועות אסורה לא פליג ר' מאיר אע"ג דהתם נמי להרגילו עביד, עכ"ל, והינו כיון דבלא החמור קאזלי א"כ למה קשר כלל החמור ומוכרת דזה עשה להרגילו שיהא החמור רגיל למשוך ומדכתב הראב"ד בשם רבינו מלכי צדק זה לטענה מצד סברא זו דלהרגילו עביד היה מהראוי שיהיה ר' מאיר פליג להתיר בשלישית שהיא קשורה לרצועות, א"כ מוכח בהיפך מדעת הדרישה דאדרבה סברא זו דללמדו למשוך גורמת לפטור ולהתיר וזה צריך ביאור, וצריך לומר דהסברא הוא כיון דהוא אין רוצה כלל עתה במשיכת משא דהאידנא שיהא השלישית גם כן נושא הקרון וכיוצא דבלאו איהו נמי קאזלי אלא דעושה זה להרגילו שיהא קשור לקרון ולהרגילו עם סוסים נושאי קרון ולכך אין לאסור עליו פעולה זו דלא מכוין בו שיהיה נושא המשא ולפי"ז הרי גם בדברי הר"ש שכתב ואם בא לקשור סוס בצדי הקרון או לאחריה כדי ללמדו למשוך את הקרון אע"פ שאין זה דרך משיכה אסור. הנה י"ל דרבותא נקט הר"ש הך טעמא כדי ללמדו למשוך בדברי רבנן דאסרי דאע"ג דאין כוונתם כלל שיהיה נושא המשא עכשיו ורק דעושה זה כדי ללמדו למשוך ואעע"פ שאין זה דרך משיכה מ"מ אסור לרבנן וגזרינן אטו מנהיג וא"כ ה"נ במה שהקצבים עושים יש לאסור אטו מנהיג ודלא כהדרישה שהבין בהיפך.
ועוד בר מן דין אמינא אחרי דמבואר דס"ל לרבינו מלכי צדק ולהראב"ד דאיסורא דלצדדי הקרון ולאחריו לרבנן זהו משום גזירה אטו מנהיג ונראה דאינו דוקא למי שעושה זה בקשר הסוס בצד הקרון או לאחריו שהוא יבא להנהיגם כאחד אלא דהוא גזירה סתמא אטו מנהיג והיינו דכל מי שיראה דבר זה הוא יבא להיות מנהיג כאחד א"כ ממילא מובן דליתא היתר הדרישה להקצבים שאינם עושים זה לכוונת לימוד משיכה דלהכי יהיה מותר, דהתינח אם טעם האיסור היה בשביל העושה לבדו שהוא יבא להנהיגם כאחד למשוך אז היה מקום קצת לומר כסברת הדרישה אבל כיון דהאיסור גזירה אטו מנהיג הוא גזירה כללית לכל העולם דהרואה שמנהיגם קשור לצדדי הקרון או לאחריו יבא גם להנהיגם כאחד, וא"כ אין מקום כלל לחלק בזה אם כוונת העושה כן הוא ללמדו למשוך, או בשביל סבה אחרת כיון דהגזירה אינה בשביל העושה זה לבדו, והוא ברור ופשוט.
ואחרי אשר נראה דס"ל לרבינו מלכי צדק ולהראב"ד דאיסורא דצדדי הקרון ולאחר הקרון לרבנן זה משום מראית העין דגזירה אטו מנהיג וכהראבי"ה א"כ קשה עליהם תמיהת המעדני יו"ט על הראבי"ה דזהו טעמא אחרינא מדבירושלמי דאתפלגון ר' יוחנן ורב ואמנם מתוך דברי הראב"ד וסגנון לשונו בסוף דבריו נראה דמפרט דפלוגתא זו דר' יוחנן ורב קאי לפרש טעמא דתוספתא דקתני ואם היו מסייעין בין במעלה בין בירידה הכל מודים שהוא אסור ופלוגתא דר"י ורב אינו קאי כלל על רישא דתוספתא דהתם הטעם לכו"ע רק משום גזירה אטו מנהיג וכהראבי"ה משום מראית העין כנ"ל, וכבר כתבתי דהגז"מ כ"כ לחדש מעצמו ואנכי חשבתי דזהו פטומי מילי, ואולם עתה רואה אנכי כי הגז"מ לקח זה מדברי הראב"ד שהביא המלאכת שלמה שהיה לפניו ולכן ראוי להתבונן בזה דבודאי לאו פטומי מילי בעלמא נינהו ואמינא ליישב קושיתי הנ"ל דר' יוחנן דאמר מפני שזה נושא עצלותו של זה וכו' הנה הוא בא להוסיף לנו ולבאר דהא דאמרינן דאם היה מסיעין הכל מודים שהוא אסור אין הכוונה דרואים אנחנו בעינינו דהוא מסייעו אלא דגם אם לא נראה הדבר להדיא מכל מקום אנן אמרינן דהוא מסייעו בעלייתו לההר דהראשון התעצל מעט והשני מאחורי הקרון דחף את הקרון בגופו וכן בירידתו מההר אנן אמרי' דהשני עיכב את הקרון שלא ירוץ מהר מההר ולזה בא רב ואמר מפני שנושאין את החבל שבינתיים דכיון דבמעלה ובירידה יתכן שיסייע האחד לרעהו א"כ תו החבל שנקשר בו צריך הוא למלאכה ואינו לנטירותא בעלמא וממילא הוי משא (עיי' משנה ראשונה ד"ה ולמשוך) וא"כ לעולם שניהם עושים מלאכה ביחד דנושאים החבל ביתד, א"כ אם יש בדרך זה פ"א עליה להר או ירידה איכא איסורא דכלאים גם קודם שבאו לשם דנושאים יחדיו את החבל שבנתיים שהוא משא מפני שצריך למלאכה וא"ש ועיי"ש בר"ש דאם קשרו בשערו פטור שאם ימשך יכאב לו והב"י הקשה כיון דפי' טעמא דאיסורא משום דגוף אותו שאחר הקרון נוגע בקרון ומנהיגו כי קשרו בשערו מאי הוה, אדרבה, כל שידחה את הקרון יותר לא יכאב לו כ"כ ואפשר דקשרו בשערו דקאמר לאותו שהוא קשור לפני הקרון וכו' ולע"ד הוא בירידה דהאיסור הוא משום דאותו שאחר הקרון יעכב הקרון שלא ירוץ מהר מההר וא"כ צריך הוא למשוך הקרון אליו ואם קשרו בשערו יכאב לו וא"ש, והרידב"ז כתב הרבה פעמים דאם דחיף להקרון כאיב לו בשקשור בשערו והביא דגם הר"ש ז"ל כתב דכאיב ליה כשידחוף בשקשור בשערו ואחרי המחילה עדות שאינו אמת העיד על הר"ש דהר"ש כתב כשימשך ולא כשידחוף ובדחיפה טענת הב"י חזקה וצ"ל דהנ"מ הוא בירידה והוא משיכה ולא דחיפה.
שוב ראיתי בש"ס החדשים דווילנא שנדפס פי' הראב"ד למס' תמיד בגליון הש"ס ושם מבואר באורך הענין ומצאתי שם סברתי לחלק בין יחדיו דשעטנז ליחדיו דכלאי בהמה דבכלאי בהמה קפיד קרא על המלאכה שלא תהיה נעשית על ידי שני מינים ואין צריך שיהיו צמודים יחדיו, אלא שביחד ינהגו העגלה או ימשכו המחרישה. ולגבי שעטנז צריך שיהיה ממש חיבור יחד דכתיב ובגד כלאים שעטנז דמשמע שהבגד עצמו הוא כלאים ע"י צמר ופשתים וגם אונקלוס לא תירגם לענין חרישה מחובר כחדא כמו שתירגם לענין לבישה עכ"ל, ות"ל כי גם אנכי זכיתי לחלק כן לשיטת הרא"ש והטור כנ"ל. גם שם מבואר דטעמא דאין קושרין את הסוס לא בצדי הקרון וכו' הוא מדרבנן כמש"כ משום גזירה אטו מנהיג, ור"מ מתיר כיון דמפסיק קרון אבל היכא דמסייעין זה את זה במשיכת משא אסור מדאורייתא וקרינן יחדיו אעפ"י שהקרון מפסיק.
ולדינא בקצרה דקושר פרה לקרון הנמשך בסוס הוראת הט"ז ברורה דהוא איסור דאורייתא להרמב"ם והרא"ש והטור וגם הר"ש י"ל דסובר כן וכדמוכח מהרא"ש ומהספרי לק"מ לא להרמב"ם ולא להרא"ש וטור ובצד הקרון גם להמהרש"ל לוקה והסמ"ק ושט"מ בשם תלמיד הר"ף לא פליגי ע"ז כלל. ואמנם אפילו אם נימא דהוא איסור דרבנן הנה מדברי הראב"ד בשם מלכי צדק שהובא בס' מלאכת שלמה נראה דהיא גזירה כללית לא בשביל הקושר לבד רק דגזרו בזה אטו מנהיג וא"כ אין לחלק בין אם הוא עושה ללמדו למשוך או בשביל סבה אחרת ויש למחות ביד הקצבים העושים כן ודברי הדרישה אין להם על מה לסמוך כלל ופסק הגז"מ הוא כולו שגגה ושרי ליה מאריה, ואותו הרב שהיה בבית הגז"מ ואמר לו כי הוא פלא על שלא עמד שום אחד מן הראשונים על דברי הט"ז בזה, הנה הראשונים שזכר מביא לידי גיחוך, והאם רצה אשר העיטור או הרמב"ן ירגישו בדברי הט"ז הלא זהו צחוק, ואם כוונתו למחברים האחרונים וקראם ראשונים היינו לאלה שקדמו להגז"מ ונגדו הם הראשונים הנה באמת כבר הרגיש בזה בת' עדות ביהוסף סי' י"ט וכתב שם בקצרה דאישתמיטתיה להט"ז דברי הספרי והסמ"ג, אבל לאו מידי הוא ובכ"מ אשר הרמב"ם והרא"ש והטור בחד שיטה קיימי פסקינן הכי, והספרי ודאי לא נעלם מהם ולק"מ מהספרי, ובאמת נראה דיסוד דברי הסמ"ג הוא משום דגורס בתוספתא ור"י מתיר והוא פלוגתא דר"מ ור"י אליבא דת"ק וכמש"כ בס"ד, ואם כן ודאי דיש להחמיר כיון דתליא בגירסאות ומאן מפיס והרמב"ם והרא"ש והטור הם נגד הסמ"ג וגם הר"ש י"ל דסובר כוותייהו ולמען האמת באתי על החותמת כ"ו אלול שנת הטוב והישר בעיני ה', ויזכנו ד' בכו"ח טובה ביום הכסא הבעל"ט שנת ובחרת בחיים, כחפץ המצפה לרחמי שמים וחסד חנם. הק'
אברהם אהרן יודעלאָוויץ. רב הכולל לאגה"ק דניו יארק, מחבר ספרי
שו"ת בית אב וספרי דרש אב וכו'