אב בחכמה· רבי אברהם אהרן יודלוביץ'
פסק א · ענף ד
ובירושלמי דיבמות פרק י"ב הלכה ו' ופרק ג' דסנהדרין הלכה ח' רבי יוחנן בעי ביבמה מי מרדף אחרי מי התיב ר"א והכתיב ועלתה יבמתו השערה, אמר ר' יוחנן יפה לימדני ר' לעזר ועיי' מרה"פ מש"כ בזה, ואפשר דהנה בגמ' דילן בסנהדרין (ל"א:) גמר דהיבמה הולכת אתרי היבם מדכתיב וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה וא"כ שפיר י"ל דהזקנים דכתיב בקרא ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים אינם זקני עירו כלל ורק דהיבמה בעצמה צריכה לעשות הקובלנא בבי"ד ולא ע"י שלוחה והבי"ד יכתבו זה להבי"ד דעירו ומדכתיב זקני עירו דמשמע ולא זקני עירה ידעינן דאין היבם מחוייב ללכת אל הזקנים דעירה דהיבמה הולכת אחרי היבם אם אין לה שליח ובספרי אמרו בפסוק ונגשה יבמתו אליו דמכאן דהיבמה הולכת אחרי היבם אם כן גם מאמר לא חפצתי לקחתה אומר היבם שלא בפני היבמה רק בפני הבית דין ואולם להירושלמי דגמר דהיבמה הולכת אחרי היבם הוא מקרא דועלתה יבמתו השערה אל הזקנים א"כ מבואר דסובר דהאי הזקנים הוא זקני עירו וכמ"ש הרלב"ג א"כ מחוייבת לעשות הקובלנא לפני בי"ד דעיר היבם וכיון דהוא פלוגתא דהבבלי והירושלמי הא קיימ"ל לעולם כהבבלי.
ובזה אמינא בהא דירושלמי ביבמות שם פרק י"ב הל' א' דאמרו מצוה בזקנים, מנין אפילו הדיוטות תלמוד לומר חלוץ הנעל מכל מקום, ובגמרא דילן גמרינן הדיוטות מזקני עירו, ואולם הירושלמי לטעמו דסובר דהאי הזקנים הוא זקני עירו אם כן אי אפשר לומר דזקני עירו הם הדיוטים דהא בקרא המוקדם דהם זקני עירו כתיב השערה דמשמע סנהדרין כמ"ש התוספות ביבמות (ק"א.) ד"ה מיבעי והילכך להירושלמי מוכרח ללמוד ממקום אחר מחלוץ הנעל דסגי בהדיוטים וגמ' דילן סובר דזקני עירו אינם הזקנים דלעיל וא"ש.
ובזה אתי שפיר הא דכתב הנ"י והטור דהיבמה הולכת אחרי היבם אפילו מבי"ד הגדול לקטן ממנו דלכאורה הוא פלא דבשארי משפטים כתיב צדק צדק תרדוף הלך אחרי בי"ד יפה וביבמה היא צריכה לילך אחריו אפילו מבי"ד הגדול לבי"ד הקטן ממנו והפוסקים למדו זה מהא דסנהדרין (קל"א:) דאמר היבמה הולכת אחרי היבם, עד כמה אמר ר' אמי אפילו מטבריא לצפורי והיינו אפילו מטבריה שהיו שם כמה ב"ד חשובים וישיבתם היתה גדולה לצפורי שלא היו שם בתי דינים חשובים וישיבה חשובה כאותם שבטבריה, וקשה מנ"ל לר' אמי האי מילתא ובתשובות הריב"ל ח"א כלל ב' סימן י"ד כתב דשמא אמר זה ר' אמי מיתורא דקרא דפשיטא דאם היו הבתי דינים שקולים לא אצטריך קרא למימר דתלך היבמה אקרי היבם אלא דקרא אתא לאשמעינן אפילו כשאין הבתי דינים שקולים, ומזה הוליד הריב"ל דזה נאמר דוקא כששניהם מומחים אלא שזה גדול מזה וכמו מטבריה לצפורי אבל כשאין בית דין מומחה בעירו כלל, לא אזלינן בתר זקני עירו דאי לאו הכי לאשמעינן רבותא טפי דאפילו דליכא שם בעירו בי"ד מומחה כלל, דבצפורי ודאי היתה שם בי"ד מומחה וישיבה אלא שישיבת טבריה היתה גדולה הימנה עכ"ל. ולע"ד הנה מש"כ דאם היו הבתי דינים שקולים לא אצטריך קרא למימר דתלך היבמה אחרי היבם דפשיטא הוא, נראה דסברתו דפשיטותא הוא זהו משום דהתובע הולך אחרי הנתבע והיבמה היא התובעת או כנוס או פטור, וזה אינו הכרח כלל דהא י"ל דמיירי בענין זה שיש אח קטן בעירה ורוצה לפוטרה ואי לאו זקני עירו הו"א דכיון דאין הגדול רוצה לבוא אחריה הוי כמו שאמר איני רוצה כלל לא ליבם ולא לחלוץ דהוא מחוייב לבוא אחריה דמצוה עליה רמיא והרי הקטן לפנינו וזהו כדאיתא במתני' לא רצה מהלכין על כל האחין להכי כתב זקני עירו דבכה"ג דהגדול לא סילק עצמו לגמרי אלא דאין רצונו ללכת אל היבמה, בכה"ג אמרינן דהיא מחוייבת לבוא אחריו ולא תחלוץ מן הקטן וכמש"כ בתשובות ב"ח החדשות סוף סי' צ"ה והדרא הקושיא מנ"ל לר' אמי הא מילתא, ואולם לדברינו א"ש דכיון דבגמ' דילן גמרינן מזקני עירו דהם הדיוטים ואינם הזקנים דכתיב בקרא ועלתה השערה אל הזקנים דהתם הוא סנהדרין דכתיב השערה והיבמה אינה מחוייבת לעשות הקובלנא בפני הבי"ד דהיבם רק שמחוייבת ללכת לפני בי"ד בעצמה לעשות הקובלנא אבל הוא בי"ד שבעירה והם יכתבו זה להבי"ד של היבם וקראו לו זקני עירו ואינו מחוייב היבם ללכת אחריה רק לגוף החליצה היבמה הולכת אחרי היבם ומהאי קרא דזקני עירו ידעינן דגם בהדיוטים סגי אם כן הא מבואר זה בפסוק דאפילו אם בי"ד דעירה הוא גדול יותר לענין גוף החליצה מוכרחת ללכת אחרי היבם אפילו אם הבי"ד דעירו הוא קטן מהבי"ד דעירה וממילא דליתא חידושא דהריב"ל דזה דוקא כששניהם מומחים אלא שזה גדול מזה כמו מטבריה לצפורי אבל כשאין בית דין מומחה לא אזלינן בתר זקני עירו אלא דגם אם הבי"ד דעירו הם אינם מומחים כלל מ"מ היבמה הולכת אחרי היבם כיון דתלמודא דילן סובר דהאי זקני עירו לא קאי על קרא המוקדם דכתיב שם השערה, והכא הוא הדיוטים ממש, ומהאי זקני עירו ידעינן דהיבמה הולכת אתרי היבם. והא דהקשה מהריב"ל דאי גם כשאין הבי"ד דעיר היבם מומחים נמי מחוייבת לילך אחר היבם למה אמר מטבריה לצפורי לאשמעינן רבותא טפי דאפילו ליכא שם בעירו בי"ד מומחה כלל, דצפורי ודאי היתה שם בי"ד מומחה וישיבה אלא שישיבת טבריה היתה בגדולה הימנה י"ל דאיכא נפ"מ בזה להיכא דהיבם הלך מעירו דהרדב"ז ח"א סי' רפ"ג כתב דכל זמן דלא קבע שם דירתו במקום שהלך לשם הרי היבמה הולכת לעירו שהיה בה מקודם וכופין את היבם לבא גם הוא לעירו לחלוץ או ליבם ובזה בעינן שיהיה שם בי"ד מומחין לכל הפחות וכמו מטבריה לצפורי, ולהירושלמי דגמר דהיבמה הולכת אחרי היבם מקרא דועלתה השערה אל הזקנים אם כן לא ידעינן דצריכה שתלך רק אם יש שם בי"ד מומחה דהשערה הוא סנהדרין ורק דידעינן הדיוטים מחלוץ הנעל מכל מקום אבל לא ידעינן שמחוייבת ללכת אחריו בזה ולכן נראה דגם לתלמודא דילן איכא נפ"מ בזה לענין אם הלך היבם מעירו דאם הוא כמו מטבריה לצפורי דאיכא גם בצפורי בי"ד תלך לעירו והוא יבא שם אבל אם הם ב"ד הדיוטים כופין את היבם לבא אחריה ודו"ק ואתי שפיר. ועיי"ת ר"י מיגאש סי' מ"ה שכתב דרבותא קמ"ל אפי' מטבריה לצפורי דשניהם בתוך תחום שבת קיימי וליכא טירחא גדולה מ"מ אין כופין אותו לבוא אצלה, ויש לפלפל.
ובזה מתבאר יפה בהא דפ' החולץ (ל"ט:) ואקרינהו מה דכתיב בס' אורייתא דמשה דפירש"י דזהו לא חפצתי לקחתה וקשה אמאי לא פירש"י דקאי גם על קריאה דיבמה מאן יבמי להקים וגו' וגם על קריאה דיבם לא חפצתי לקחתה, ולדברינו מבואר יפה ויפה דכיון דבגמ' דילן גמר דהיבמה הולכת אחרי היבם מזקני עירו ולא זקני עירה ומקרא דזקני עירו ידעינן דסגי בהדיוטים וא"כ האי קרא דזקני עירו אינו קאי על הזקנים דכתיב בקרא המוקדם דהתם כתיב השערה דהם סנהדרין ודלא כהירושלמי, ומוכח דהיבמה דעלתה השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי להקים וגו', זהו לפני בי"ד שבעירה ולא לפני היבם כלל רק הבי"ד הודיעו זה להבי"ד של עיר היבם, וא"כ בשעת חליצה, הקריאה התמידית זהו קריאת היבם דהוא לפני בי"ד שבעירו דהם נותנים השטר חליצה דבפניהם החליצה, אבל קריאת מאן יבמי אינה תמידית דאם היבמה אינה מעיר היבם הנה זה ידעינן דצריכה שתלך רק אם יש שם בי"ד מומחה אומרת מאן יבמי לפני בי"ד שבעירה וא"ש. (ושוב ראיתי בתשובות האחרונות של הגאון מקיאב שליט"א שגם הוא העיר בזה אבל לא הרגיש כלל בפלוגתת הבבלי והירושלמי, ולפום דברינו הדברים מאירים ושמחים כנתינתן מסיני).
ובירושלמי מוע"ק פ"ג הל' ג' וכן ביבמות פי"ב הלכה ו' וכן בסנהדרין פ"א הל' ב' לא נזכר בשטר חליצה רק דאמרה ככה יעשה, וקשה הא בירושלמי גמר דהיבמה הולכת אחרי היבם מקרא דועלתה השערה אל הזקנים דזהו זקני עירו וא"כ מאי טעמא לא זכרו דקראה היבמה בהאי בי"ד גם פסוק מאן יבמי והיבם אמר לא חפצתי לקחתה, ואי משום דס"ל קריאה אינה מעכבת הלא כ"ש דקריאת ככה יעשה דהוא אחרי החליצה פשיטא דאינו מעכב, ובשביל שלא קראה אחרי מעשה החליצה ככה יעשה לא יהיה נפסל החליצה שכבר קדם לה, ואולי דבירושלמי שם ביבמות פי"ב הל' ג' קאמר ר' הילא בשם ר' ליעזר חלצה אבל לא קראתה ולא רקקה חליצתה פסולה עוד הוא דר' ליעזר והיינו דר' ליעזר סובר דגם קריאה מעכבת ולפ"ז צ"ל דרישא דמתני' דקתני חלצה ורקקה אבל לא קראתה חליצתה כשירה זהו לאו דר' ליעזר וכ"כ הפ"מ שם אולם י"ל דר' ליעזר סובר דקריאת הראשונות אינם מעכבים אבל קריאת ככה יעשה האי קריאה דככה הוא מעכב ואע"ג דאינה מעשה אלא דיבור בעלמא ואתיא רישא דמתני' גם כר' ליעזר וסרה בזה חומר תמיהת התוספות בסוטה (ל"ג.) על ר' יהודה דס"ל דחליצה נאמרה דוקא בלשון הקודש מדכתיב ככה, ותמהו התוספ' דאיך יהיה ר' יהודה סובר דדוקא בלשון הקודש מעכב ואם לא קראה כלל אינו מעכב דהוא סברא תמוה שאם לא קראה כלל אינו מעכב ואם קראה בלשון חול מעכב ומסתברא טפי למימר דס"ל דקריאה מעכב ופליג אתנא דמתני' דפ' מצות חליצה דר' יהודה סובר דלא נחלקו ר"ע ור"א בדבר זה עיי"ש. ולדברינו י"ל דר' יהודה סובר כהירושלמי דר' הילא בשם ר' ליעזר דחלצה ורקקה אבל לא קראתה חליצתה פסולה ורישא דמתני' אתיא ג"כ כר' אליעזר דר' ליעזר מחלק בין קריאת הראשונות לקריאת ככה דהאי קריאה דכתיב בה ככה היא מעכב ואע"ג דאינה מעשה אלא דיבור, וא"ש. אך צ"ע דא"כ הרי אפשר לחלק לר' יהודה בין פסוק ככה יעשה לשארי הקריאות גם לענין לשון הקודש, דבשארי הקריאות גם אם אמרה בלשון חול יצא, וזה אינו במשמע כלל מדברי כל הפוסקים.