אור ברסלב
מנחת נתנאל כתובות › דף מז:

מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל

כתובות · דף מז:

דף מז.

ברש"י דיה לעולם במעלה לה מזונות והיא הדין נמי דמצי לאוקמי' כשאין מעלה לה מזונות ומעלה לה מעה כסף וכו' עכ"ל עיין פי' מהר"ם ותמה אני אם יצאו דברי אלה מפיו הקדוש מלבד מה שאין הלשון מסכים פרישו אין ותי' רש"י ומה שהקשה לדבריו ע"ש. והמחיר שפי' רש"י בשיטת המהרש"א שס"ל אפי' כשזן אותה מ"מ יכולה לומר אינה ניזונות ואינו עושה ור' אדא דסבר מחיים קדוש כר"ל ס"ל מעשה ידי' עיקר ע"ש. והקשתי בזה לשיטתו א"כ מי דחקו לפרש קושיית רש"י דרב ושמואל סברי מזונות תחת מותר ור' אדא פליג וס"ל מזונות תחת מעשה ידי' ה"ל לפרש דקושיית רש"י על התלמודא מנ"ל לאוקמא דר"א ס"ל דמזונות תחת מותר ה"ל לאוקמי דתרווייהו סברי מזונות תחת מעשה ידי' והא דקאמר מחיים קדוש דס"ל כריש לקיש כי תקנו רבנן מעשה ידי' למותר עיקר וכיון דמעלה לה מעה כסף אינה יכולה לומר אין ניזונות ואינה. עושה וכיון דאינו מעלה לה מזונות משו"ה עושה ואוכלת ורב ושמואל ס"ל מזוני ומאה כסף עיקר משו"ה ס"ל לאחר מיתה קדוש וע"ז תירץ רש"י אלא משום רב דאית לי' יכולה האשה שתאמר אינה ניזונת ואינה עושה וכו' ואוקי רישא דמתני' דתני עושה ואוכלת בניזונת וכו' והיינו דרב לקח דבריו ממתני' דהכא דאוקי בניזונת מ"מ עושה ואוכלת להכי אוקמי סיפא בניזונת וכן מוכרחים אנו לפרש תירץ רש"י לפירוש מהרש"א אם נאמר דרב ס"ל מעה כסף תחת מעשה ידיה א"כ הא דקאמר אין נזונת ואינה עושה היינו מותר וכיון דדבריו לקוחין ממתני' קשה מנ"ל לפרש דברי ר"מ הקדש לאחר מיתה אימא ר"מ ס"ל מחיים קדוש משום דאינה יכולה לומר אינה ניזונית ואינו עושה מותר. ועוד הקשתי לשאול לפי שיטת מהרש"א לפי' רש"י אף כי זן אותה ממש מ"מ יכולה לומר אינו ניזונת א"כ מאי פריך רב פפא במאי אי במעלה לה מזונות ומעלה לה מעה כסף מ"ט דמ"ד לאחר מיתה קדוש וליכא למימר דס"ל דסברת ר' יונה דבמותר כ"ע מודו כיון דתקינו לה רבנן משום חינה אינה יכולת לומר איני ניזונת חדא דא"כ אין מקום לקושייתם רש"י לשיטת מהרש"א שנאמר דרב ס"ל מזונות תחת מותר דא"כ האי דקאמר רב אינה ניזונת ואינה עושה מותר מעשה ידי' הא לסברת ר' יונה במותר אינה יכולה לומר אינה ניזונת ואינה עושה ועוד א"כ קושיית תוס' במקומו עומדת דמאי דחקי דרב לאוקמי מתני' לאחר מיתה לוקמי מחיים כגון דמעלה לה מעה כסף ומה שתירצו תוס' בזה דאין רגילות שיעלה לה מעה כסף ולא יעלה לה מזונות ע"כ רש"י לא ס"ל הך סברא אלא ע"כ בשיטת מהרש"א מוכרחין לומר דלא ס"ל סבר' ר' יונה א"כ אין מקום לקושיית תוס' דאף אם נוקי מתני' במעלה מאה כסף מ"מ לאחר מיתה קדוש דיכולה לומר איני ניזונת גם במותר ולבי אומר לי ליישב כ"ז הא דפריך אי במעלה מזונות ומעלה מעה כסף מ"ט דמ"ד לאחר מית' קדוש דהא ודאי כיון שמעל' לה מעה כסף וכיון שכן הוא סבר שיזכה בהם ויהי' יכול להקדישם כיון שהוא מעלה לה מה שכנגד מה שהוא מקדיש וא"כ דעתו להקדישו מותר מעשה ידי' בעודה בחיים ועלה קאמר ר"מ הקדש מדלא אמר הקדש לאחר מיתה ע"כ ס"ל דהקדש הוא כדברי המקדיש עכצ"ל כסברת ר' יונה דבמותר אינה יכולה לומר איני ניזונת ואינו עושה משא"כ ברישא שהקדיש מעשה ידי' עושה ואוכלת דיכולה לומר אינה ניזונית ואיני עושה א"כ מאי טעמא דמ"ד לאחר מיתה קדוש אלא ע"כ מ"ד דס"ל לאחר מיתה קדוש מוקמי לה מתני' באינו מעלה לה מאה כסף וא"כ כיון דאינו מעלה להמ היכי תיתי יעלה בדעתו להקדיש מותר מעשה ידי' כיון דאין לו שייכות בגוה וצ"ל דלא הקדיש מותר מע"י אלא לאחר מיתה ובזה אמר ר"מ הקדש כדבריו לאחר מיתה דאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וק"ל וכיון שזכינו לדין צדקו דברי מהרש"א ג"כ בזה שמוכרח לפרש קושיית רש"י בהך אוקימתא באינו מעלה מזונות ומעלה מעה כסף דס"ל לרב ושמואל דמזונות תחת מותר דאם נניח דס"ל מזונות תחת מעשה ידי' ומאה כסף תחת מותר כיון דמעלה לה מאה כסף בודאי הוקדש מחיים ועלה אמר ר"מ הקדש כדבריו ומ"ט דרב ושמואל דאמרי לאחר מיתה קדוש דהא אף אם נפרש קושיית רש"י דתרווייהו ס"ל מעה כסף תחת מותר צ"ל אה כשזן אותה ממש יכולה לומר איני ניזונת א"כ ג"כ קשה מאי פריך תלמודא מ"ט דמ"מ לאחר מיתה קדוש ואי ס"ל כסברת ר' יונה א"כ מאי יחרץ על קושית תוס' ומאי דוחקא וכו' כדאמרן ועכצ"ל דקושית הגמ' אזלא מ"ט דמ"ד לאחר מיתה כיון דמעלה לה מה שכנגד מה שהוא מקדיש מסתמא הקדיש מחיים ועלה קאמר ר"מ הקדש כדברי' וא"כ א"א לפרש קושית רש"י לומר לרב ושמואל דס"ל מעה כסף תחת מותר א"כ למה מפרש דברי ר"מ הקדש לאחר מיתה ודו"ק:

ועל דרך זה שדרכתי אם מעלה לה מה שכנגד מה שהוא מקדיש ע"כ מחיים הקדיש המקדיש ועלה אמר ר"מ הקדש כדברי המקדיש ואי אינו מעלה לה מה שהיא מקדיש לא הקדיש המקדיש המותר בתחלה אלא לאחר מיתה וישבתי דברי רש"י במתני' ד"ה המותר הקדיש את מותר מעשה ידי' וכו' ולא הקדיש מעשה ידי עצמן וכו' דהא לפי מה דמסיק תלמודא דמתני' איירי במעלה לה מזונות ואינו מעלה לה מעה כסף וא"כ לא הקדיש המקדיש בתחלה כ"א לאחר מיתה ובהקדיש מעשה ידי' עצמו ע"כ הקדיש המקדיש מחיים כיון דהעלה לה מה שכנגד מה שהוא מקדיש וא"כ אי אפשר לפרש המתני' דהא דקתני המותר קאי ארישא שהקדיש בפעם אחד מעשה ידי' והמותר דשתי הקדשות מתנגדים אהדדי דמעשה ידי' ע"כ הקדיש מאיים ומותר מעשה ידי' הקדיש לאחר מיתה וזה פשוט:

וגם לר"א מוכרחים לפרש המתני' שהקדיש מותר לחוד ולא הקדיש מעשה ידי' עצמן משום דלר"א קשה כיון דסבירא לי' מעה כסף תחת מעשה ידי' מאי האי דקתני ה"ז עושה ואוכלות ההל"ל הרי זה עושה מלאכתה לצרכי' ועוד אם נדחוק לפרש המתני' דתני עושה ואוכלת קאי אעשיות צרכיה קשה כיון שהקדיש מעשה ידי' ע"כ איירי במעלה לה מעה כסף א"כ למה באמת עושה ואוכלת דהא ר' אדא כר"ל ס"ל וצ"ל כמו שתירץ הרא"ה דאיירי במעלה לה מעה כסף ואינה ניזונת וקמ"ל המתני' הר"ז עושה ואוכלת ונוטלת הכל לצורך מזונתי' כיון שהיא צריך להן ודלא גרע מעבד עברי דקיי"ל דאין הרב יכול לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ע"כ וא"כ לר"א ע"כ איירי רישא באינה ניזונת וסיפא איירי בניזונת וא"כ א"א לומר שהקדיש בפעם אחת ודו"ק:

ובחידושי מהר"ם הקשה על סברת ר' יונה מאי קאמר ופליגא אדר"ל והא ר"ל במותר איירי ובמותר ר"ה גופי' מודה דאינה יכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה ואמרתי ליישב דבריו והיא דלשיטות ר' יונה קשה קושית תוס' מאי דוחקא דרב וכו' וצ"ל כתי' תוס' וכו' דאין רגילות להעלות מעה כסף ואינו מעלה לה מזונות וכיון שכן הא דדחי הש"ס לא בשאיני ניזונת וסיפא קמ"ל ע"כ אינו מעלה לה מעה כסף בסיפא והא דאמר ר"מ הקדש היינו לאחר מיתה ע"ז אמר ופליגא דר"ל דהא ר"ל מוקי מתני' במעלה לה מעה כסף וא"ת ר"ל הדר בי' לפי האמת ומוקי לה המתני' טעמא דר"מ דמקדיש אדם דבר שלא בא לעולם וא"כ דחי' התלמוד שפיר לא בשאיני ניזונית איירי מתני' וסיפא ג"כ בשאינו מעלה לה מעה כסף וטעמא דר"מ אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וי"ל דר' יונה מפרש לה האי דמשני מהאי אין מהא לא דמשני לה כקושית תוס' לחלק בין האי לאחר שאשתחרר ותשתחררו דבהך ס"ל לר"מ דאדם מקדיש דבר של"ב כיון דהגוף בעולם משא"כ בהקדש מותר מעשה ידי' דאיו הגוף בעולם לא מצינו לר"מ דס"ל אדם מקדיש אלא טעמי' כיון דיכיל לכופו כמו שהקדיש ידים לעושיהם וא"כ ע"ז אמר תלמודא לא בשאיני ניזונות וגם הסיפא באין מעלה לה מעה כסף וטעמא דר"מ במתני' משום דאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם (וצ"ל אפילו בדבר שאין הגוף בעולם אמרינן לר"מ אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם) וע"ז אמר ופליגא דר"ל דר"ל קיי"ל לר"מ בדבר שאין גוף בעולם אין יוכל להקדיש וע"כ איירי סיפא במעלה לה מעה כסף וע"כ מעלה לה נמי מזונות דהא אין רגילות להעלות לה מעה כסף ואינה מעלה לה מזונות וכיון שכן הק' לימא מסייע במ"ע אלא ע"כ צ"ל דפליג על ר"ל ודו"ק:

אבל אי קשיא לי' הא קשיא לי' ה"ל לאוקמא דרב ושמואל ור' אדא כלהו ס"ל מזונות תחת מעשה ידי' ומעה תחת מותר אלא דרב ושמואל אמרי דמתני' לאוקמא דאמר ר"מ לאחר מיתה קדוש כגון שאין לה מעה כסף ומ"מ הקדש לאחר מיתה דאדם מקדיש דבר שלב"ל ור"א ס"ל כר"ל דבדבר שאין גוף בעולם ס"ל לר"מ ג"כ דאין מקדיש דבר שלב"ל וע"כ אי אפשר לפרש המתני' באין מעלה לה מעה כסף אלא לאחר מיתה קדוש אלא דמעלה לה מעה כסף וכיון דיכיל לכופה כאלו הקדש ידים לעושיהם וכיון דמעלה לה מעה כסף ע"כ מחיים קדוש וע"כ צ"ל כמו שכתב הרא"ה דר"ל ג"כ מוקי לה המתני' באין מעלה לה מעה כסף והא דקאמר מתוך שיכול לכופה לאפוקי מדר"ה דאמר יכולה האשה שתאמר וכו' אלא שתקנה קבועה ואין אחד מהם יכול להפקיע נמצא מעשה ידי' כשעושה אותן ראשון זוכה בהם הבעל והם שלו בכל מקום שהם והוא חייב ג"כ במזונות ומדינא מעשה ידי' קדוש אלא שאשה כבעלת חוב במזונותי' והיא מוקדמת וקדושת דמים אינו מפקיע שיעבודי' וכיון דכן לאחר מיתתו דתו ליכא שיעבודא דידה גבי לי' הקדש כדינו דהא מדינא קדוש וכיון דלר"ל ג"כ איירי דאין מעלה לה מעה כסף אי אפשר לאוקמא ר"א כר"ל דלר"ל ג"כ לאחר מיתה קדוש והשתא הק"ל מאי קאמר ופליגי דר"ל לשיטות ר' יונה דהא מתרץ שפיר דלא מסייע לי' ממתני' דהמתני' הוי מוקמי לה באיני ניזונת וסיפא נ"כ באינו מעלה לה מעה כסף ובדבר שאין גוף בעולם ס"ל לרב כר"ל דלר"מ אין אדם יוכל להקדיש אלא דלאחר מיתה מטעם כיון דיכול לכופה כמו שאמר יקדישו ידים לעושיהם דמהני להו להקדש לאחר מיתה וו דאמרן ע"פ סברת הרא"ה ודוק וצ"ע:

תוכן העניינים

מנחת נתנאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה