מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
כתובות · דף כט.
בתוס' ד"ה ועל אשת אחיו וכו' וכ"ת דקסבר תנא דמתני' כר"ע דברייתא דקנסא לאבי' ויש להקשות והא דאמר ר' פפא דמוקי הך מתני' במפותה וד"ה רצונו דהלכתא כר"ע דבברייתא וכיון דאתי' אליבא דהלכתא מקרי דברי הכל כמו שכתבו תוס' לקמן (דף ל"ה) בד"ה ומי איכא למ"ד ע"ז סיימו א"כ כיון דהלכתא כר"ע דברייתא תקשי לי' סיפא דקתני הבא על בתו וכו' דאי לעצמה כלומר דליתא הלכתא כר"ע דברייתא ואיכא למימר דסיפא דמתני' אתי' כר"ע דמתני' כאידך מתני' והא דאמר ד"ה נגד שינוי' דרבא דאוקמא מתני' כיחידאי כר"י טפי אית לן לאוקמי מתני' כר"ע דכלהו סתמא אתי' כוותי' תקשי לי' דמחלה וממ"נ תקשי סיפא כלומר כיון דר' פפא מוקמא רישא במפותה סיפא ג"כ איירו במפותה א"כ ממ"נ תקשי סיפא וע"כ פי' זה יש לכוון דברי תוס' בלי הג"ה ודברי מהרש"א מגומגמין ואי אפשר לישבם ע"ש ודו"ק:
ע"ב בגמרא ור"פ מאי טעמא לא אמר כר"ל ומקשין אדרבה קרא בתולה הבתולה מוקדם בתורה וליכא למימר דהכי פריך לר"פ הנך קראי דר"ל למאי אתי א"כ לא משני מידי האי מבעי' לי' לכדאביי מ"מ חד בתולה מיותר אלא צ"ל דאתי' לשום דרשא כמו שצ"ל לשמעון בן מנסיא ולשמעון התימני א"כ הדרא קיל מאי פריך ר' פפא מאי טעמא לא אמר כר"ל ונראה דהכי פרשו ר' פפא למה לך לדחוקי ולמדרש ה' דהנערה טפי הל"ל כדרשת ר"ל לחייבו כריתות אבל ה' דהבתולות והנערה לא דרשינן ואתי' מתני' אליבא דמ"ד נמי ה' לא דריש וע"ז משני מבעי' לי' לכדאביי ודו"ק:
בתוס' ד"ה ועל אשת אחיו וכ"ת דקסבר תנא דמתני' כר"ע דברייתא דקנסא לאבי' עכ"ל יש להקשות לר"פ דמוקי הך מתני' במפותה וד"ה הא אי אפשר לאוקמי כר"ע דמתני' דקסבר דקנסה לעצמה וע"ק מ"ש תוס' א"כ תקשי לי' סיפא דבסיפא בלא רישא תקשי ממ"נ ומה שתירץ המהרש"א דסיפא ה"א לא איירי במפותה אלא באנוסה דברי תימא הם דהא בסיפא איכא לאקשוי נמי למה לי טעמא דקם לי' בדרבה מיני' ולא יהי' אסון תיפוק לי' הא ניתן להצילה בנפשו וע"כ צריך לאוקמי נמי במפותה וצ"ע:
ע"ב בגמרא ור"פ מאי טעמא לא אמר כר"ל קשה קצת הא ר' פפא מוקי מחני במפותה לכך מייתי קרא דמפותה וק"ל:
כגמר בגמרא ור"פ נמי מבעי' לי לג"ש תימא לי דהא ר"פ מוקי בסנהדרין הך מתני' במפותה כר"ע דברייתא דס"ל דנתארסה ונתגרשה קנסה לאבי' כמו שכתבו התוס' ובהדיא אסיק לקמן (דף ל"ח) דלר"ע דברייתא ילפינן מאשר לא אורשה לג"ש מאי כאן חמשים אף להלן חמשים ודו"ק וצ"ע: