ועתה בוא וראה והבן, איך כל הכונות הנ”ל, מרמזים ונעלמים בדרך נפלא ונורא מאד בתוך התורה הנ”ל, כי מבאר שם, שמי שרוצה לעשות תשובה, צריך שיהיה לו שני בקיאות, הינו בקי ברצוא בקי בשוב, שהוא בחינת עיל ונפיק, בחינת: “אם אסק שמים שם אתה”, שהוא בחינת בקי ברצוא, “ואציעה שאול הנך”, שהוא בחינת בקי בשוב וכו’, כמבאר לעיל, עין שם.
והפרוש הפשוט הוא, שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה, צריך לחגר מתניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה’ תמיד, בין בעליה בין בירידה, שהם בחינת: “אם אסק שמים ואציעה שאול” (תהלים קלט ח) וכו’, הינו בין שיזכה לאיזה עליה, לאיזה מדרגה גדולה, אף-על-פי-כן אל יעמד שם, ולא יסתפק עצמו בזה, רק צריך שיהיה בקי בזה מאד, לידע ולהאמין שהוא צריך ללכת יותר ויותר וכו’, שזהו בחינת בקי ברצוא, בבחינת עיל, שהוא בחינת: “אם אסק שמים שם אתה”. וכן להפך, שאפלו אם יפל, חס ושלום, למקום שיפל אפלו בשאול תחתיות, גם כן אל יתיאש עצמו לעולם, ותמיד יחפש ויבקש את השם יתברך, ויחזק עצמו בכל מקום שהוא, בכל מה שיוכל, כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם שם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך, וזה בחינת: “ואציעה שאול הנך”. וזה בחינת בקי בשוב, כי אי-אפשר לילך בדרכי התשובה, כי אם כשבקי בשני הבקיאות האלו.
ודקדק רבנו, זכרונו לברכה, וקרא ענין זה בלשון בקי, כי היא בקיאות גדול מאד מאד, שיזכה לידע ליגע עצמו ולטרח בעבודת ה’ תמיד, ולצפות בכל עת להגיע למדרגה גבה יותר, ואף-על-פי-כן אל יפל משום דבר, ואפלו אם יהיה איך שיהיה, חס ושלום, אף-על-פי-כן אל יפל בדעתו כלל, ויקים: “ואציעה שאול הנך”, כנ”ל
