אורח חיים ג – הלכות שבת ז – סעיף עה
וזה בחינת ויאמר השם אל אברהם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" כי עיקר התשובה שצריכין לצאת מכל המקומות שנתעה לשם ולשוב למקור שנחצב נשמתו משם. כי כל אחד מישראל שורש נשמתו גבוה מאוד מאוד רק שירד לארציות וגשמיות זה העולם בשביל הבחירה כדי שדוקא ע"י זה תשוב למקורה בשלימות נפלאה. וכל אדם שבעולם מגדול ועד קטן בהכרח שיעבור עליו כמה וכמה הרפתקאות נסיונות וצירופים ועליות וירידות בלי שיעור וכל כוונת השם יתברך לטובה כי "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, וכל כונתו יתברך כדי שע"י זה דוקא יעלה מכל המקומות שירד לשם לברר משם מה שיברר עד שיבא למקום מנוחתו למקור נשמתו. וזה שאמר השם יתברך לאברהם לך לך וזה מרמז לכל אדם שבעולם שילך לעצמו אל שורש נשמתו. כי עצם האדם מה שנקרא אני הוא רק הנשמה וזה שמזהרת התורה את האדם לך לך שתלך לך לעצמך, היינו למקור נשמתך שכל הילוכך ונסיעתך וכל צרכיך בזה העולם תכווין לילך לך בעצמך הינו למקור נשמתך שזה עיקר עצם האדם. ומארצך, הינו מתוך ארציות וגשמיות שלך שירדת לשם ונדמה לך שקשה לצאת משם, אף על פי כן אתה צריך להתגבר ולילך מתוך ארצך, וממולדתך מהמקום שנולדת שגם זה מונע גדול כמו שאמר דוד המלך "הן בעוון חוללתי". ומבית אביך שהם המשפחה והשכנים וקרוביו ומיודעיו שגדל ביניהם שגם מהם יש כמה וכמה מניעות לעבודת השם יתברך שלפעמים אתה צריך לצאת מדעותיהם וסברותיהם ההפוכות מן האמת מכולם אתה צריך לצאת ולילך לך לנשמתך. כי אתה צריך להאמין שבודאי אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו ובודאי אין הקב"ה שולח לאדם מניעות שלא יוכל לעמוד בהם. וזה "אל הארץ אשר אראך" שהוא ארץ ישראל שהיא כלליות הקדושה. וזה שפירש רש"י שלא גילה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל דיבור ודיבור. הינו כי זה עיקר הנסיון של האדם מה שאין השם יתברך מראה לאדם מיד בעת הניסיון מה שיזכה אם יעמוד בזה הנסיון והצרוף, כי בודאי אם כל אדם היה רואה בזה העולם כל מה שיזכה כשישבר תאוותיו ומדותיו הרעים בודאי לא היה לו נסיון כלל. אך עיקר הנסיון מחמת שאינו רואה כל זה. על כן צריך התחזקות גדול עד שיזכה לטוב האמיתי והנצחי.

מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד!
כדי להבין מהי הנקודה הפנימית והאמיתית, שהיא שורש השמחה, צריכים אנו להביא את דברי רבי נחמן מברסלב, וכך הוא כותב: "עיקר