בבואנו לדבר על השמחה, אי אפשר שלא לפתוח בדברי שלמה המלך, החכם באדם, מתוך ספרו קהלת, העוסק בתכלית האדם בעולמו. וכך הוא כותב “לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה, תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי ולבי נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות, עד אשר אראה אי זה טוב לבני האדם, אשר יעשו תחת השמים מספר ימי חייהם, הגדלתי מעשיי, בניתי לי בתים, נטעתי לי כרמים, עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי, עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צומח עצים, קניתי עבדים ושפחות ובני בית היו לי, גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי מכל שהיו לפני בירושלים, כנסתי לי גם כסף וזהב וסגולת מלכים ומדינות, עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני אדם שדה ושדות, וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלים, אף חכמתי עמדה לי וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם, לא מנעתי את לבי מכל שמחה, כי לבי שמח מכל עמלי, וזה היה חלקי מכל עמלי, ופניתי אני בכל מעשיי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשו”ת – והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש!
ובמקום אחר בקהלת כותב שלמה “ושיבחתי אני את השמחה, אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח, והוא ילוונו בעמלו ימי חייו, אשר נתן לו האלוקים תחת השמש”.
ולכאורה אנו רואים כאן שני דברים הסותרים זה את זה, מצד אחד אומר שלמה: “ולשמחה מה זו עושה והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש” ומצד שני הוא כותב “ושבחתי אני את השמחה, אשר אין טוב לאדם תחת השמש וכו'”, עד שרצו החכמים לגנוז את ספר קהלת מחמת הסתירות שיש בו.
אך בודאי אין הדברים כפשוטם ואנו צריכים ללימוד מעמיק כדי להבין את דברי שלמה המלך, החכם באדם. מעצם הסתירה המופיעה כאן בספר קהלת לגבי השמחה, אנו מבינים ולומדים שישנם שני סוגי שמחות, סוג אחד של שמחה, הקשורה ונובעת מהנפש הבהמית ומהגוף, זוהי שמחה חיצונית וזמנית וכל מהותה נובע ממילוי חסרונות ורצונות גשמיים. הסוג השני של השמחה נובע מהנפש האלוקית ומהנשמה, אשר זוהי שמחה פנימית ועמוקה, הנובעת מהכרת התכלית וממילוי היעוד האמיתי והנכון של האדם.
אומר הכתוב- “אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה”. כאשר האדם שלם עם עצמו ועם דרך חייו, כאשר הוא צועד בדרך הישר, ומוחו וליבו שווים, הרי הוא זוכה לשמחה אמיתית, פנימית ושלמה.
רוב בני העולם רודפים אחר קניינים גשמיים, תאוות ומילוי רצונות, הקשורים ברובד החיצוני של הגוף והאדם, מכיוון שהם מרגישים את השמחה המיידית של מילוי החיסרון, שמחה המורגשת ומתבטאת אפילו בגוף עצמו. לדוגמא, ילד אשר מקבל את מבוקשו או משחק ומנצח במשחק, הרי הוא צוהל ושמח. כמו-כן אדם מבוגר, הזוכה להצלחה בתחום מסוים, גם הוא מתמלא בשמחה, אך למעשה שמחה זאת היא זמנית וחיצונית ולאחר זמן מה מתפוגגת. על אותו משקל, אדם אשר קנה דבר חדש, הרי בזמן הקנייה הוא שמח, אך לאחר שעובר זמן מסויים הוא מתרגל והדבר נשכח מלבו, והוא תר אחרי מילוי וגירוי חדש, שיתן לו את אותה הרגשת שמחה.
לא כן השמחה הפנימית והאמיתית. זוהי שמחה, שנקנית ונבנית לאורך זמן, שמחה זו נמצאת ונבנית בעיקר בדרך ולא רק בהגעה אל היעד, במעשים ולא רק בהצלחות. הקניינים ומילוי החסרונות הם בתחום היותר רוחני, האדם קונה לעצמו מידות טובות, הנהגות נכונות, השקפה, דעת אמיתית ומעשים נכונים והם אלו אשר בונים אותו לאט לאט, מביאים אותו לדעת נכונה, להכרה אמיתית בנכונות דרכו וביעודו בחייו, ולהגשמה עצמית, המביאה אותו לידי שמחה אמיתית.
אומר שלמה המלך: “גם כל אדם אשר נתן לו האלוקים עושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו ולשמוח בעמלו – זה מתת אלוקים היא”.
מכאן אנו למדים, שיכול אדם לשמוח גם בדברים גשמיים וחומריים ולשמוח במעשיו ועמלו, אך רק כאשר הדבר מחובר לאלוקים. כאשר הוא יודע בידיעה ברורה, ללא שום ספק, שכל אשר לו הוא מתנה מאלוקים, אזי הוא זוכה לשמחה גדולה ומודה לו, והוא גם שמח בחלקו. כמו שאמרו חכמינו הקדושים: “איזהו עשיר – השמח בחלקו”. מכיוון שהוא יודע ומאמין, שזהו החלק, שניתן לו ע”י בורא עולם, וזהו החלק הכי טוב בשבילו, על כן הוא מתמקד בו ושמח בו.
בדרך כלל השמחה הפנימית של האדם גם היא מתנת אלוקים, כמו שנאמר- “ונתת שמחה בליבי”, והיא נובעת מדרך חיים אמיתית ונכונה של האדם וכתוצאה של מעשים ועבודות פנימיות. ישנם גורמים רבים המונעים מהאדם להיות שמח ואין הם קשורים דוקא לעניינים חיצוניים, אלא הם תוצאה של מעשים שליליים והסתכלות שגויה על המציאות.
בפרקים הבאים נלמד מהיכן נובעים חוסר השמחה והעצבות, כיצד אפשר לתקן זאת ומה הם הדרכים והעצות שעל ידם נוכל לעורר, להגביר ולבנות את השמחה הפנימית.
