בני ידידי, עדיין אינך משים אל לב לפנות לבך מטרדתך איזה שעה בכל יום לחשוב על אחריתך ותכליתך. הלא אתה רואה מה נעשה בעולם וכבר עברו משנותיך הרבה וימינו כצל עובר ואם לא עכשיו אימתי. ומה אתה מועיל ברוב דאגתך על פרנסתך, הלא טוב היה לך אם היית גוזל וחוטף איזה שעה לצעוק להשם יתברך על פרנסתך, על פרנסת הנפש והגוף וזה בודאי מועיל בעולם הזה ובעולם הבא וגם לגזול עיתים לתורה. בני יקירי וחביבי, המו מעי עליך, כי ידעתי טוב לבבך בפנימיות, אבל ריבוי דאגתך וטרדתך מטרידין אותך כל כך, ואתה מטעה ומדחה עצמך מיום אל יום, ומתי תעשה גם אתם לביתך הניצחי. השם יתברך יאריך ימיך ושנותיך, אבל כל ימינו לא יספיקו מה שצריכין לעשות ולתקן בזה העולם, כי היום קצר והמלאכה מרובה ולא עליך לגמור את המלאכה, רק כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה.