אורח חיים ג – הלכות חול המועד – הלכה ד – סעיף יד
וזה בחינת גודל מעלת ההליכה על קברי הצדיקים הקדושים להתפלל שם. כי שם עיקר התיקון של כל אחד שיוכל לצאת מהמקום שנפל שם, אפילו אם הוא בין שיני הס”מ יכול הצדיק הגדול להוציאו משם כשבאין על קברו הקדוש. כי “גדולים הצדיקים במיתתן יותר מבחייהן” וכמו שנאמר “משבח אני את המתים שכבר מתו”. כי מיתת הצדיק הגדול הגבוה הנעלה והנשגב מאוד אז דוקא הוא מתגבר בכל כוחו לגמור מה שצריך לגמור. כי בודאי הצדיק האמת עוסק כל ימי חייו הקדושים להוכיח את ישראל ולהחזירם למוטב, כי זה כל מגמתו והוא מוסר נפשו בשביל זה כל ימיו. אבל ידוע שלבעל בחירה קשה מאוד להועיל, כי הבחירה של האדם יש לה תוקף גדול מאוד, כי הכל נברא בשביל סוד הבחירה כידוע, אבל אף על פי כן יגמור הצדיק מה שהתחיל והעיקר ע”י קול תוכחתו הקדוש שהוא בחינת קולו של משה שהוכיח את ישראל בקול הניגון שיתער לעתיד וזה הקול נמשך ע”י התפילה בבחינת דין שמתפלל זה הצדיק כי הוא בעל כח גדול וכשמתפלל התפילה הזאת מוכרחת הס”א להקיא מקרבה ובטנה כל הקדושו”ת שבלעה. אך עיקר שלמות זאת התפילה בבחינת דין של הבעל כח הנ”ל הוא רק סמוך למיתתו. ועל כן הצדיק אינו מוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה כמו משה רבנו שהוכיח את ישראל סמוך למיתתו שלמד מיעקב אבינו שהוכיח את בניו סמוך למיתה וכן יהושוע ושמואל ודוד המלך. כי הצדיק הגדול הוא מת על קידוש השם, כי כל ימי חייו מסר נפשו בכל יום על קידוש השם ובפרט מיתת הצדיקים שבחוץ לארץ שמוסרים גופם שיקבר בחו”ל שם יניקת הס”א ביותר ונדמה להס”א שהיא בולעת את הגוף הקדוש הזה, אבל זה הגוף הקדוש הוא בעל כח גדול ועומד להס”א בצווארה עד שמוכרחת ע”י זה להקיא הקאות הרבה מקרבה ובטנה, עד שיגמור הצדיק מה שהתחיל כרצונו בבחינת “כצאתי מן העיר אפרוש את כפי” כיוצא מן העיר אל קברו אז יפרוש את כפיו בתפילה הנ”ל עד שיגמור מה שרוצה. ועל כן שם על קברו יכול כל אחד להתקן אפילו הגרוע שבגרועים כי שם עיקר הכח של בחינת התפילה הנ”ל. ועל כן שם הכל יתקנו כראוי כל מי שיזכה לבוא לשם בחייו.