אורח חיים ב- הלכות ברכת הריח ד – סעיף יד
דע כי כח המדמה הוא בחינת הממוצע בין הגשמיות לרוחניות, בין גוף לנפש. כי כח המדמה הוא בחינת תכלית הרוחניות של כל הגשמיים והוא תכלית הגשמיות של כל הרוחניים ועל כן הוא בחינת הממוצע שמחבר גשמיות ורוחניות. כי כח המדמה הוא הכח המצייר את כל הדברים במח, כי את כל הדברים הגשמיים שבעולם אנו מציירים במח כתבניתם ודמותם ממש על ידי כח המדמה, כי כח השכל האמיתי והפנימי רחוק ונעלם מאוד מכל מיני גשמיות, רק עיקר הציור הוא ע”י כח המדמה.
וזה הציור שמציירין דבר גשמי במח, זה הציור הוא תכלית הרוחניות של אותו הדבר, אבל כנגד הדעת והשכל, זה הציור הוא בחינת תכלית הגשמיות, כי מאחר שאנו מעלין ומציירים דבר גשמי במח ומציירין ציורו לבד במח בלי שום גשמיות אזי הוא תכלית הרוחניות של אותו דבר גשמי, אך עדיין הוא גשמי לעומת הדעת והשכל שהם כלים רוחניים.
נמצא שכח המדמה הוא הממוצע המחבר בין הגשמי לרוחני ורק ע”י כח זה יכולין להודיע לנשמה ולשכל את כל ענייני הגשמיות של העולם הזה. ועל כן עיקר הניסיון והבחירה של כל אדם הוא בכח המדמה ששם עיקר אחיזת עץ הדעת טוב ורע.
כי עצם השכל והנשמה הם גבוהים אפילו ממלאך ורחוקים בודאי מכל חטא ומכל תאוה ומכל גשמיות העולם הזה ולהיפך גוף החומר הוא בחינת בהמה שאין לה שום בחירה ואין לה כח להטות משום תאוה, אך עיקר הניסיון והבחירה הוא רק מחמת חיבור הנפש והגוף ועיקר החיבור הוא ע”י בחינת כח המדמה שבאדם, שיש לו כח לנטות לכאן או לכאן.
וכל תכלית האדם הוא לברר את המדמה ולזכות לאמונה שלימה ואז יוכל ויזכה לעלות דרך המדמה אל עצם השכל הפנימי שהוא הנשמה ועל ידי זה יזכה לרוב טוב הצפון עין לא ראתה, ולהיפך כל הנפילות והירידות של כל הרחוקים שנתרחקו מהשם יתברך הכל היה ע”י שלא בררו המדמה ונפלו לדמיונות של שקר כי לא התקרבו לצדיקים האמיתיים וסמכו על דעת עצמן ועל ידי זה נאבדו ונטרדו מן העולם, כי אין מי שיזכה לשכל אמיתי ומבורר רק הצדיקים האמיתיים ומי שזוכה להתקרב אליהם על ידם יזכה לברר המדמה שזה עיקר האמונה.
