כי כל העבודה של האדם בזה העולם מכונה בשם שליחות, ועיקר הבריאה היתה רק בשביל הבחירה, כי רק בשביל זה ברא השם יתברך את כל העולמות כולם מראש ועד סוף, וכולם נבראו בשביל האדם התחתון שבעולם הזה המלובש בגוף עכור שיש לו בחירה לבחור בטוב או בהיפך ח”ו.
כי כל הבריאה היתה כדי שידעו ממנו יתברך ויכירו הכל גדולתו ורוממותו וטובתו יתברך, שזה עיקר התכלית מכל התכליתין. וכמו שנאמר בזוהר הקדוש שכל הבריאה היתה “בגין דישתמודעין לי'” והשם יתברך שיער בדעתו וחכמתו יתברך שאי אפשר לגלות אלוקותו וגודלו ורוממותו כי אם ע”י שיהיה האדם הבעל בחירה בעולם, כי כשרצה לגלות אלוקותו הוצרך לברוא עולמות, כי אם לא יהיו עולמות מי ידע ממנו יתברך, כי הכל אחד לבד בבחינת קודם הבריאה ואין מי שידע ממנו יתברך, על כן הוצרך לברוא את העולם ולהוציא כל העולם מכח אל הפועל כדי שידעו ממנו יתברך כנ”ל.
אך השם יתברך ברא את הבריאה באופן זה, שתיכף אחר הבריאה יתהוה תיכף כח הבחירה, דהיינו שתיכף אחר הבריאה יתהוה כח הבחירה ויהיה מקום לטעות אם ירצה האדם, ואם ירצה להסתכל על האמת יראה האמת. שזה בחינת הבחירה שנתהוותה אחר הבריאה, היינו שאם ירצה להטות דעתו אל האמת ולבחור בחיים וטוב שהוא האחד יתברך להתקרב אליו אז טוב לו, ואז יכלול גם אחר הבריאה בקודם הבריאה ע”י שידע ויאמין באמת שכל הבריאה נמשכת מהאחד יתברך.
אבל יש לו גם כח לבחור בהיפך, היינו שיש לו כח לכפור ח”ו, שזה בחינת השקר שנאחז אחר הבריאה היינו הכפירות שהם שקר היפך האמת שהם נאחזים תיכף אחר הבריאה, שיש כח לכפור ח”ו למי שירצה לצאת ח”ו, שזה עיקר הרע והטומאה, מחמת זה מתקיים העולם ואינו חוזר מיד לשרשו, ע”י שיש בחינת מסך מבדיל בין העולם ובין שורשו שהוא הסתרת הידיעה, מה שאין הכל יודעים האמת מיד, שזה בחינת כח הבחירה.
על כן הצדיקים הם מקיימים את העולם, כי הצדיקים הבוחרים בחיים ומאמינים שכל הבריאה נמשכה ונבראה מאחדותו יתברך, ע”י זה הם כוללים אחר הבריאה בקודם הבריאה, כי ע”י ידיעתם שהכל ממנו יתברך נכלל הכל באחד כנ”ל, ואף על פי כן יש קיום לעולם מאחר שמאמינים שגם המסך המבדיל בעצמו והבחירה בעצמה הכל ממנו יתברך, ואזי נכלל הכל באחדותו יתברך בבחינת רצוא ושוב, שע”י זה נעשים כלים והיכלין לקבל אור אחדותו ולהתענג על השם “לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו” ואף על פי כן לא יתבטל לגמרי רק יזכה לידע אותו יתברך, שזה עיקר התכלית האמיתית, אשרי מי שיזכה לזה.
ועל כן עיקר בריאת האדם הוא בשביל בחינה זו, שיגיע לזה התכלית שיזכה להיכלל בו יתברך, עד שיהיה תורתו ותפילתו בחינת תורת השם ותפילת השם ממש, אבל אי אפשר לבא לזה מיד כי השם יתברך רצה לברוא את האדם בזה העולם כדי שיהיה לו בחירה, ועיקר קיום התורה תלוי בזה, במה שיש לאדם בחירה, ובשביל זה שלח את האדם בזה העולם בתוך גוף וחומר עכור כדי שיהיה לו בחירה.
ומאחר שהאדם הוא בעולם הזה בתוך גוף וחומר גשמי, הוא צריך בתחילה לקיים התורה והמצוות בתוך הגוף, בבחינת שליח, כמו השליח שמצווה ועושה שליחותו, כמו כן ממש הוא מצווה ועושה שליחות הבורא יתברך, כי בשביל זה נשתלח לזה העולם, לעשות שליחותו יתברך לקיים התורה והמצוות שהוא מצווה עליהם.