אורח חיים ב- הלכות הודאה ו – סעיף י-יב
כי הס"א והקליפות שהם כוחות היצר הרע וחיילותיו נקראים היכלי התמורות שכל כוחם הרע הוא ע"י תמורות שמחליפין וממירין רע בטוב וטוב ברע בבחינת הוי האומרים לטוב רע ולרע טוב שמים חושך לאור ואור לחושך, ומשם כל הבלבולים והתאוות וכל מיני מחלוקת והסתות ופיתויים וסברות של שקר. ועיקר כוחם בא ע"י העצבות שע"י זה המוח מבולבל והאדם מיואש ועל כן הדגיש רבנו שעיקר היציאה מהגלות ומהיכלי התמורות הוא על ידי השמחה כי לעתיד תוגדל השמחה ועל ידי זה יצאו ישראל מהגלות.
וגם עתה בגלות המר הזה שנמצא בו כל אחד בכלליות ובפרטיות עיקר ההכנעה וההתגברות על הקליפות והעצבות, הוא על ידי שיזכיר לעצמו את הסוף האחרון שסוף כל סוף יושיע השם את ישראל וכל אחד ואחד אפילו הפחות בישראל יזכה למה שיזכה עין לא ראתה ועל ידי זה ימשוך שמחה מהעתיד לבוא אל מקומו עכשיו ויצא מהיכלי התמורות כמו שנאמר קרבה אל נפשי גאלה דהיינו שעלינו לקרב את הגאולה העתידה אלינו ממש כבר עכשיו.
ועוד עלינו לדעת שעלינו לקיים את המצוות בשמחה גדולה מאוד ולפעמים שהאדם מחמיר על עצמו יותר מידי בחומרות יתרות יכול ליפול ע"י זה לעצבות ח"ו, כי על פי רוב מתלבש הבעל דבר במצוות ובמקום לתת לאדם לקיים את המצווה בשמחה ובתמימות נותן לו להחמיר עוד ועוד ולדקדק כאילו אין הוא יוצא אף פעם בחובת קיום המצווה ועל ידי זה אינו זוכה לשמוח במה שעשה.
וכמו כן בעניין היראת שמיים כי בודאי יש לאדם לפחוד רק מהשם יתברך ולא מאיזה אדם או מושל, כי זה בחינת יראות נפולות שמחליף יראת השם יתברך ביראת בשר ודם. אך אפילו שיש לו יראת העונש שמתיירא מהשם יתברך שלא יענישו וזאת היראה היא טובה כי אפילו הצדיקים צריכים שתהיה להם יראת העונש כי האלוקים עשה שיראו מפניו. אך אף על פי כן יראה טובה דרך הבעל דבר להמיר ולהחליף שעל ידה הוא מביא את האדם לפחד ועצבות עד שמרחיקו מהשם יתברך על ידי זה.
ועל כן יש לראות שיתקרב האדם להשם יתברך ודוקא ע"י יראת העונש יבוא לשמחה, בבחינת וגילו ברעדה, כי בודאי כונת השם יתברך הוא לטובה ולא להעניש חס ושלום אלא רק לקרב את האדם ועל כן יש לאדם לשמוח שהשם יתברך מנסה לקרבו ולהוליכו בדרך הישר.
