אורח חיים ב- הלכות ברכת הריח ד – סעיף מב
כי עיקר עיכוב הגאולה ועיקר הגלות מארץ ישראל נמשך מחמת הפגם שפגמו בכבוד הצדיקים האמיתיים שהם בחינת הנביאים שהיו מלעיבים במלאכי האלוקים ומתעתעים בנביאיו. וכל זה גם בפרטי, כי כל אחד צריך לחפש ולבקש מאוד את הצדיק האמת שעל ידי זה עיקר תיקון האדם ועיקר האמונה שהיא יסוד הכל.
וכפי מה שפוגמים בזה ח"ו שאין משתדלין לחפש את הצדיק, כמו כן נופלים אל ההיפוך שהוא צריך לחפש ולבקש כל ימיו ואינו יודע מה שהוא מחפש ומבקש, שזה עיקר בחינת הגלות, שהוא בגלות ובטילטול נע ונד, ושואל ודורש ומבקש ומחפש ביגיעה ועמל וטירחה גדולה מאוד ואינו יודע מה הוא מבקש ומחפש.
וכמו שרואין כל זה בחוש, שרוב בני האדם רודפים אחר הממון ביגיעות גדולות וטירחות וטירדות והוא ממש כמו מי שהולך לחפש ולבקש איזה דבר, אך אין האדם מת וחצי תאותו בידו אם יש לו מנה מבקש מאתיים, נמצא שלעולם אינו ממלא תאותו. והוא שואל ודורש ומבקש אחר הממון לעולם כאילו הוא מחויב ומשועבד לאיזה שר ומושל לבקש ולחפש איזה דבר ובאמת הוא בעצמו אינו יודע מה הוא מבקש כי עד יום מותו הוא מבקש ומחפש תמיד, ואם כן בשביל מי הוא מבקש ומחפש אחר הממון ואם יאמר בשביל בניו, מי יודע אם ישאר הממון אחריו לבניו כאשר אנו רואים שרוב העשירים בניהם או יוצאי חלציהם עניים ואביונים. ואפילו אם נשאר הממון לבניו מה התכלית מזה הלא גם בניו לא יספיק להם כל הממון שישאיר להם וגם הם יבקשו ויחפשו ויגדל דאגתם ביותר ואדרבא נופל קנאה ושנאה גדולה בין בניו ובנותיו בעצמן בגלל הממון כמו קין שהרג את הבל מחמת שכל העולם לא היה מספיק לו. ועוד יותר מזה שיש שמצפים על אביהם שימות כדי לקבל הירושה וכשמת יש מחלוקת בין הבנים.
נמצא שלשוא ולחינם עמלים כל העולם ומחפשים אחר הממון תמיד ומאומה לא ישאו בעמלם. ומעט הפרנסה שמגיע להם הוא רק בהשגחת השם יתברך.
ועל זה צעק שלמה המלך "אם תבקשנה, ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת השם". שצריכין לבקש את צרכי הקדושה, ואת צדיק האמת שעל ידו יתקרב להשם יתברך בבקשה וחיפוש גדול כמטמונים וככסף. ואם יעשה כן בודאי יזכה למצוא אותו ולהתקרב אליו, ואז אין צריכין יגיעה וטרדה כלל אחר הממון והפרנסה כי דורשי השם לא יחסרו כל טוב.
