יורה דעה ב- הלכות נדרים ד- סעיף טו
כי עיקר היצר הרע נמשך מהשתלשלות קטרוג המלאכים, שקטרגו על בריאת האדם ואמרו להשם יתברך “עתיד למחטי קמך ולארגזא קמך, מה אנוש כי תזכרנו וכו'”, כי אלו המלאכים שהם בחינת ‘דרי מעלה’, נדמה להם שהם כבר יודעים איזה ידיעה בגדולת השם יתברך, ולפי ידיעתם את גדולת הבורא יתברך, שהוא רם ונישא נורא ונשגב מאוד מאוד, לא היו יכולים להבין כלל בריאת האדם, איך שייך שהשם יתברך יקבל נחת רוח מבן אדם גשמי הזה, שהוא טיפה סרוחה גוש עפר וכו’.
ועל כן קטרגו עליו ואמרו “מה אנוש כי תזכרנו”. אבל השם יתברך לא השגיח עליהם והשיב להם “וכי לחינם נקראתי רחום וחנון וכו'”, כי השם יתברך ידע את גדולת עצמו יתברך, כי אין מי שידע ממנו יתברך, כי אם הוא לבדו, והשם יתברך בעוצם רוממותו, יודע שדוקא זה עיקר תענוגיו ושעשועיו, כשיברא את האדם בעולם העשייה הזה והוא יעבוד אותו בזה העולם דוקא, ואפילו אם יחטא וירגיז לפניו יתברך, אף על פי כן יודע שיש צדיקים גבוהים כאלה, שידעו להמשיך גדולת רחמיו וחסדיו גם עליהם, שירימו ויגביהו נחת רוח לפניו גם מהם, ואז יקבל יותר ויותר תענוגים ושעשועים.
כי כל מה שעולה איזה נחת רוח לפניו יתברך ממדרגה נמוכה יותר, יש לו שעשועים יותר ויותר כנ”ל, ובשביל זה ברא את העולם, ומזה הקטרוג של אלו המלאכים, משם עיקר אחיזת היצר הרע, כי עיקר היצר הרע נתהווה מבחינת דינים וקטרוגים כידוע. כי היצר הרע היה מלאך הקדוש והיה מהמקטרגים על בריאת האדם, וע”י זה בעצמו נתהווה הוא היצר הרע כמובא בספרים, ומחמת זה מתגבר ומתגרה היצר הרע מאוד מאוד בכל אדם, לבלי להניחו להרים את עצמו להתקרב להשם יתברך, כי הוא מתקנא בו מאוד, כי הוא רוצה שתתקיים דעתו ח”ו, שהיה מן האומרים שאין ראוי לברוא את האדם, כמו שמובא שבעת שהעולם חוטאים לפניו יתברך, אזי המלאכים המקטרגים אומרים, הלא כבר אמרנו לפניך, מה אנוש כי תזכרנו וכו’, שעתיד לחטוא קמך וכו’, ולהיפך כשיש צדיקים בעולם, אזי השם יתברך מתפאר עליהם, ראו כמה נחת ושעשועים עולים לפני ע”י בריאת האדם הזה שהייתם מקטרגים עליו.
נמצא, שעיקר היצר הרע נמשך מקטרוג המלאכים הנ”ל, על כן עיקר התיקון הוא ע”י הצדיק הגדול במעלה בחינת משה, שיודע להאיר ב’דרי מעלה’ ולהודיע להם שעדיין אינם יודעים בידיעתו יתברך כלל, וע”י זה בעצמו הוא יכול להאיר ב’דרי מטה’, שהם הנמוכים מאוד מאוד, ש”מלא כל הארץ כבודו”, שעדיין השם יתברך איתם וסמוך להם מאוד וכו’.
כי הצדיק הגדול הזה הוא מבטל קטרוג המלאכים, שמשם היצר הרע, ע”י שמראה להם, לכל ה’דרי מעלה’, שעדיין אינם יודעים בגדולת השם יתברך כלל, כי להם נדמה שלפי גדולת השם יתברך, אין ראוי לו לקבל נחת רוח מאדם התחתון, בפרט מהנמוכים והפגומים מאוד מאוד, והצדיק הזה בעוצם נפלאות השגתו בגדולת השם יתברך, הוא מראה להם שאדרבא זהו עיקר גדולתו, מה שאין אנו יכולים להבין דרכיו כלל, כי אדרבא “במקום גדולתו שם אנו מוצאים ענותנותו”, כי דוקא זהו גדולתו, לקרב רחוקים ולהגביה שפלים, והוא מראה להם שכל קטרוגם על האדם אינו כמו שהם סוברים, שזה מחמת שיודעים גדולת השם יתברך, על כן הם מקטרגים על האדם הגשמי, לא כן הוא, אדרבא זה שמקטרגים זה מחמת חסרון ידיעתם מגדולת השם יתברך.
כי אם הייתם יודעים מהשם יתברך, הייתם יודעים שאדרבא, זה תענוגיו ושעשועיו דוקא, כשעולה איזה נחת רוח לפניו מהמדרגות הנמוכות ביותר כנ”ל. וכן זה הצדיק בעצמו מראה לנמוכים במעלה בחינת ‘דרי מטה’, שלא ישגיחו על קטרוג המלאכים, שמשם היצר הרע שלהם, הרוצים להפיל אותם בכל עת ולהחליש דעתם כאילו אפס תקוה ח”ו, מחמת ריבוי פגמיהם ועוונותיהם נגד השם יתברך, כי אדרבא עדיין השם יתברך איתם, כי “מלא כל הארץ כבודו” ואין שום יאוש בעולם כלל, כי אין מי שידע גדולתו ורחמנותו עד היכן הם מגיעים.
וזאת הבחינה של ‘דרי מעלה’ ו’דרי מטה’ היא בכמה בחינות, כי בכלליות העולמות, נקראים העולמות העליונים וכל צבא מעלה דרי מעלה, והארץ וכל אשר עליה וכל בני האדם נקראים דרי מטה, אבל גם בבני האדם בעצמם יש בהם בחינת ‘דרי מעלה’, ו’דרי מטה’, כי הצדיקים הגדולים במעלה, הם בחינת ‘דרי מעלה’, והקטנים במעלה שהם בדיוטא התחתונה, הם בחינת ‘דרי מטה’, והצדיק הגדול מאוד במעלה הנ”ל צריך להאיר בכולם ולקשר כולם להשם יתברך.
וכבר מבואר שעיקר היצר רע נמשך מהשתלשלות קטרוג המלאכים, שאמרו “מה אנוש כי תזכרנו”. וזה ידוע בדברי רבינו ז”ל שיש כמה בחינות היצר הרע, כי יש מי שהיצר הרע שלו נמוך מאוד, שהוא יצר הרע של סתם בני אדם, שהוא מתאווה לתאוות רעות, שזה נמשך מעכירת דמים וכו’, ויש יצר הרע גבוה יותר, עד שיש יצר הרע שהוא מלאך קדוש, וכל היצרים רעים כולם נמשכים מדינים וגבורות, שמשם היה קטרוג המלאכים, ומשם נמשך ונשתלשל כל היצרים של כל בני האדם למטה כל אחד לפי בחינתו.
כי בתחילה מתגרה באדם היצר הרע ומסיתו למה שמסיתו, לתאוות ומידות רעות ח”ו, אבל כשמתגבר עליו האדם ומשברו, אחר כך יש לו יצר הרע אחר ממדרגה גבוהה יותר, כי “כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו”.
ויש גדולים שכבר שיברו היצר הרע לגמרי, ואז מתלבש בהם היצר הרע של בחינת ‘דרי מעלה’, שהוא בחינת מלאך קדוש, דהיינו שמתלבש בהם קטרוג המלאכים הנ”ל, שנמשך מגבורות ודינים, שקטרגו ואמרו “מה אנוש כי תזכרנו”, דהיינו שיש לו יצר הרע בעניין ההתקרבות להשם יתברך, בחינת “פן יהרסו אל השם לעלות” היינו שמתאווה רק להתקרב להשם יתברך ולעלות תמיד בעליה לבד בלי הפסק, ואינו רוצה להוריד עצמו כלל למדרגות התחתונות, לעבוד את השם בתמימות, ולהגביה ולקרב כל המדרגות התחתונות להשם יתברך, כי נדמה לו שכבר הוא מקורב להשם יתברך ויודע בידיעתו, ולפי ידיעתו, את גדולת הבורא יתברך, אינו כדאי בעיניו להוריד את עצמו למדרגות התחתונות לקרב המרוחקים ביותר.
אבל באמת זה הוא פגם גדול, כי באמת אין שלמות לשום צדיק וגדול כשהוא למעלה לבד ולא למטה כלל, כי עיקר שלמות הצדיק, שיהיה למעלה ולמטה, על כן כולם צריכים רבי ומנהיג, אפילו הגדולים במעלה, מכל שכן הקטנים, כי הגדולים במעלה שהם בחינת ‘דרי מעלה’, צריכים שהמנהיג האמיתי ילמד עימהם ויאיר בהם שעדיין אינם יודעים בידיעתו יתברך כלל, ואין הדבר כמו שהם סוברים, שלפי גדולתו יתברך שהם משיגים, אין שייך להעלות אליו נחת רוח ממקומות הנמוכים ביותר, ולקטנים במעלה בחינת ‘דרי מטה’ יראה, ש”מלא כל הארץ כבודו” בחינת “הקיצו ורננו שוכני עפר”, ומחזקם ומקימם שלא יתייאשו, כי השם יתברך מקבל נחת רוח ושעשועים גם מהם.