אורח חיים ג- הלכות תענית ד- סעיף יד

וזה מעלת האדם על כל המלאכים, מחמת שהאדם הוא בעולם השפל הזה, במקומות רחוקים כאלה, שצריך בכל פעם לתת עצה לנפשו להציל את עצמו משטף מים רבים של זה העולם, וזה מעלת בעלי התשובה, שגדולים מצדיקים גמורים, מחמת שנתרחקו כל כך ועל כן צריכים עצות עמוקות וגדולות ביותר, כדי שישובו ממקומות מגונים כאלה, וכשזוכים לזה מעלתם יקרה ונשגבה מאוד אצלו יתברך.

כי רק בשביל זה ירד האדם לזה העולם, בשביל הניסיון, לראות אם יהיה נמשך אחר עצות טובות ואמיתיות, להציל עצמו ממה שצריך להינצל, כי עיקר שלמות החכמה היא העצה כנ"ל, והעיקר הוא העצות האמיתיות שיצליח על ידם לנצח.

ועל כן לא נתן השם יתברך את התורה למלאכים, כי אם לנו בני ישראל מחמת שאנו בזה העולם השפל הגשמי, ששם צריכים עצות הרבה, שזה בחינת כלל התורה שנקראת עצה, בחינת "תרי"ג עטין דאורייתא". וזה שהשיב משה למלאכים, שאמרו שיתן להם התורה "אשר תנה הודך על השמים" השיב להם "למצרים ירדתם? לפרעה נשתעבדתם? תורה למה תהא לכם?" שוב כתיב בה "לא יהיה לך אלוקים אחרים, בין העמים אתם שרויים וכו'? מו"מ יש ביניכם? קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם?" מיד הודו לו להקב"ה.

ולכאורה קשה, מדוע שאלו המלאכים שיתן להם התורה, וכי לא ידעו ששום מצוה אינה שייכת ביניהם?! אך עיקר טעות המלאכים, שסברו שעיקר התורה היא החכמה והשכל הנפלא שיש בה. ועל כן שאלו שתינתן להם התורה, היינו שיגלה להם חכמות התורה. שזה בודאי שייך גם במלאכים, כי חכמת התורה יכולים ללמוד אפילו מי שאינו ראוי לקיימה, כי בכל מצוה ומצוה ובכל תיבה ואות של התורה הקדושה יש בה חכמה קדושה ועמוקה מאוד, שלימוד החכמה הקדושה הזאת היו יכולים גם המלאכים ללמוד, ועל כן שאלו שיתן להם התורה, כי סברו שיכולים לקבל חכמות התורה אף על פי שאינם ראויים לקיימם.

השיב להם משה למצרים ירדתם? לפרעה נשתעבדתם?, היינו שגילה להם, שעיקר עמקות חכמות התורה, הוא העצות שמקבלים מהם, והעיקר במדרגות התחתונות מאוד מאוד בעומק הגלות של בחינת פרעה ומצרים שכוללים כל הגלויות, כי אין שום חכמה נחשבת, כי אם כשבאים לעצה שלימה על ידה, ואפילו חכמות התורה, שרק היא היא החכמה האמיתית, גם היא אין חכמתה נחשבת, כי אם כשזוכים לקבל על ידה עצה שלימה שיצליח על ידה לנצח, כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. ועל כן נקראת התורה עצה, כי עיקר התורה הוא, שיזכה על ידה לעצות שלימות להצליח על ידם לנצח.

וזה עיקר תכלית שלמות עמקות חכמות תורתינו הקדושה. ועל כן אמר משה רבינו למלאכים, איך אתם יכולים לזכות לחכמות התורה, מאחר שלא ירדתם לגלות מצרים ולא נשתעבדתם לפרעה, ואין ביניכם קנאה ולא יצר הרע, ולא מו"מ, ואין אתם יודעים טעם מרירות הגלות בגשמיות ורוחניות שסובל האדם העלוב הנרדף הזה בזה העולם, בפרט בתוקף מרירות הגלות.

ורק זה האדם הוא צריך את כל התורה כולה עם כל עמקות העצות, שהם תרי"ג מצוות התורה, כדי שיוכל ע"י זה לקבל עצות מצדיקי אמת, להציל את עצמו בזה העולם הגשמי, ששם דוקא צריכים עצות עמוקות בכל פעם שהם כלל התורה כנ"ל, אבל אתם המלאכים שלא ירדתם בגלות ואין ביניכם יצר הרע, אין אתם צריכים עצות כלל ועל כן אין שייך לכם חכמות התורה כלל, כי עיקר תכלית חכמות התורה הם העצות שצריכים במדרגות התחתונות דוקא, דהיינו בזה העולם שהוא בחינת רגלין.

וזה בחינת יעקב שנקרא על שם העקב בחינת רגלין, כמו שנאמר "וידו אוחזת בעקב עשיו". כי כאן בעולם הזה שהוא בחינת רגלין, עיקר המלחמה שבין יעקב ועשיו, שהם בחינת עצות היצר הרע ועצות היצר הטוב, כי עשיו הוא בחינת עצות הנחש, כמו שנאמר "הנחש השיאני", ועל כן אחז יעקב בעקבו, כי אינו מניח לו לגמור עצתו, כי עיקר הישועה הוא שלמות העצה, מה שהשם יתברך מאיר עיני האדם, ונותן לו עצה איך להינצל ממה שצריך להינצל בגוף בנפש ובממון.

כי עיקר העצה הטובה הוא כשזוכה על ידה לאחרית טוב, ועל כן כל העצות של העכו"ם הם עצות נבערות, כי אף על פי שמצליחים על ידם לפי שעה ומושלים על ישראל, אבל אחריתם עדי אובד. ועל כן נאמר עליהם "כי גוי אובד עצות המה" וכתיב "השם הפיר עצת גויים" בחינת "עוצו עצה ותופר" כי הם מתייעצים בכל פעם לכלות את ישראל לגמרי, כמו שכתוב "על עמך יערימו סוד ויתייעצו על צפוניך, אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר וכו'", אבל הקב"ה, מצילנו מידם, ולא יניחם, לגמור עצתם, בחינת "עוצו עצה ותופר", וזה בחינת וידו אוחזת בעקב עשיו שפירש רש"י רמז שאינו מניחו לגמור מלכותו עד שבא ונוטלה ממנו.

כי עצת השם לעולם תעמוד, כי קודם שירצה עשיו והס"א לגמור עצתו בתוך כך יבוא משיח שהוא פלא יועץ, וימשיך עצות עמוקות כאלה, שע"י זה יתבטלו כל עצות הס"א, שהם בחינת עשיו.

נמצא, שהאדם צריך ליישב עצמו הרבה, ולבקש ולהתחנן הרבה הרבה להשם יתברך, שיזכה לעצות שלמות שיזכה על ידם לאחרית טובה, ועל כן צעק דוד המלך ע"ה "עד אנא אשית עצות בנפשי", שמובן מזה שהיה חושב כל ימיו עצות הרבה והיה לו קשה לשות עצות לנפשו, ועל כן צעק להשם. כי עיקר העצה צריכים בעת החושך, בעת שאין יודעים לתת עצה לנפשו, אז צריכים לבקש הרבה מהשם יתברך, שיתקנהו בעצה טובה מלפניו, דהיינו שלא תהיה עצתו חלוקה לשתיים, אם לעשות כך או להיפך, רק יזכה לאמיתיות העצה שיהיה, נדחה צד העצה של שקר וידע הצד האמת של העצה איך יתנהג.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.