אורח חיים א – הלכות קריאת שמע הלכה ג – סעיף א
מובא במאמר הקדוש של רבנו ז"ל ויהי מקץ, כי מרחמם ינהיגם, שעיקר הרחמנות הוא להוציא ישראל עם קדוש מעוונות כי זה עיקר הרחמנות, דהיינו להאיר בהם הדעת כי השם הוא האלוקים, כי ע"י הדעת הזאת ניצולין מעוונות. כי המשא של העוונות הוא גדול מאוד ואין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות ועל כן כל אדם צריך לעסוק בזה, להאיר זו הדעת בעולם. ואפילו כשמסתלק הצדיק למעלה למעלה, אין זה שלימות שיהיה למעלה לבד, רק עיקר השלימות הוא כשהוא למעלה למעלה שיוכל להאיר גם למטה בעולם הגשמי והשפל. כי זה עיקר שעשועיו יתברך כשעולה למעלה העבודה של זה העולם השפל, כמו שנאמר "ואבית תהילה מגושי עפר מקרוצי חומר". ועל כן צריכין להניח בן ותלמיד כדי שישאר דעתו בעולם וצריך להאיר בדרי מעלה ובדרי מטה בבחינת "אם אסק שמיים שם אתה ואציע שאול הינך" דהיינו להראות לדרי מעלה שאפילו אם הגיעו למדרגה גבוה שזה בחינת שמיים שאין הם יודעים עדיין כלל בהשגתו יתברך וזה בחינת "שם אתה". ואילו לדרי מטה המונחים בדיוטא התחתונה להודיע להם שהשם איתם ואצלם בבחינת "הינך" שמלוא כל הארץ כבודו.
ועל כן עיקר ההתחברות לדעת הקדוש והאמונה בכל דרגה ודרגה הוא ע"י התקשרות והתקרבות לצדיק האמת שבכל דור ודור, וצריך לבטל דעתו לגמרי כאילו אין לו שום דעת עצמו כלל ויסתכל רק על האמת לאמיתו וימשיך עצמו רק אל האמת שהוא בחינת אמונה ולא יטעה את עצמו ואז בודאי יזכה לקבל עצות קדושות ותיקון גדול מהצדיק ותורתו אף על פי שלא תיקן בריתו עדיין ואין המוח שלו בשלימות. והעיקר שיכיר את מקומו וכשבא אל הצדיק וכן כשעוסק בתורה יבטל בכל פעם הערמומיות שנכנס בתוכו ויבקש מהשם יתברך שיגלה לו נקודת האמת בכל פעם שידע תמיד בכל עת איך להתנהג באמת לאמיתו. וימסור ליבו להשם יתברך ולצדיקי האמת כרצונם ואז יזכה שיאיר לו האמת בכל עת ויזכה לצייר ולקבל אור תורתם בבחינת ברכה, כי אמונה עולה על הכל וע"י אמונה הוא נכלל בהשם יתברך ובהצדיקים שמאמין בהם ובתורתם ואז הם בעצמם מציירים לו האור לברכה.
