התודעה העצמית של האדם מתחלקת לשלושה רבדים – המודע, התת-מודע והעל- מודע.
אנו נתחיל ונעסוק ברובד הפנימי והנסתר יותר של האדם והוא התת-מודע.
התת-מודע הוא למעשה מאגר תת קרקעי לכל ההרגשות, המחשבות, המראות, החוויות והמאורעות שעבר האדם בימי חייו. במשך חיינו אנו קולטים ונחשפים לאין- ספור פרטים, מצבים ומאורעות, את חלקם אנו זוכרים במודע וחלקם מועברים אל התת-מודע ונשמרים שם, כאשר לעיתים יעלו חזרה אל המודע, במצבים מסוימים.
תפקידו של המודע בעצם הוא למיין ללא הרף את מה שאנו צריכים לחיי היום יום שלנו ואת מה שלא, אנו מדחיקים אל התת-מודע. התת-מודע אינו שופט, אינו מחליט, אינו נותן צידוקים ואינו מאשר, הוא למעשה רק כלי קיבול וקליטה. ניתן להמשילו לאדמה פוריה, הקולטת את כל סוגי הזרעים, הנטמנים בתוכה, טובים ורעים ועם הזמן מצמיחה שתילים ופירות או עשבים שוטים.
המחשבות שלנו, המעשים, הדיבורים, התמונות שאנו רואים, תגובותיהם של אחרים למעשינו, משפטים בעלי עוצמה שנשמעו לאוזנינו, מאורעות שחווינו, הכל נזרע ונטמן באדמת התת-מודע וברבות השנים אנו נקצור את אשר נזרע שם. מכאן נוכל להבין את התמורות ואת סוגי ההתנהגות ומצבי הרוח שחווה כל אדם במהלך חייו. ברוב המקרים האדם אינו מודע למתרחש בקרבו ברובד התת-מודע, אין הוא מתייחס לכך ואין הוא מטפל בזה, כאשר הדברים עוברים את הגבול, הם פורצים החוצה וגורמים להשלכות קיצוניות, בצורת ההתנהגות ובבריאות הנפשית והגופנית.
ניקח לדוגמא אדם המתנהג ברוגע, בשלווה ובנימוס עם כל הסובב אותו, לפתע אנו נתקלים בהתפרצות חסרת מעצורים מצידו, התנהגות הסותרת את כל ערכי חייו, כמובן שנוכל להשליך זאת על סיבות שונות ומשונות, אך האמת היא שבמשך הזמן הודחקו אל התת-מודע שלו דברים, שגרמו לכעס ולהתמרמרות ברמות שונות וכשהוגדשה הסאה, הם פרצו החוצה. התוצר החיצוני בהתנהגותם של אנשים, הוא תוצאה ישירה של פנימיותם. האדם יכול ללבוש מסכות ולהרבות בחיוכים, אך לאורך זמן, אם לא יטפל ברובד הפנימי שבו, הרי שעם הזמן יפרוץ הכל החוצה.
