אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רג

סימן רב

בכור שהומם במום עובר דגם בזמן בהמ"ק אסור רק מדרבנן לעשות בו מום קבוע ובזה"ז גם בתמים אינו רק מדרבנן אם מותר להטיל בו מום ע"י גוי:

הנה אם נותן שכר להגוי בעד זה או משרתו זה אינו משום אמירה לגוי לבד אלא יד פועל כיד רבו ממש כדאיתא בפ"ק דב"מ ד"י ובש"ך חו"מ סימן ק"ה ובמח"א הלכות מכירה סט"ו והלכות שלוחין סי"א והרי התם אינו משום חומרא דרבנן מחמת איסור דהא לענין קנין ממון מיירי ולא דמי לשבת דתורה הקפידה רק למען ינוח הישראל והרי נח וכמ"ש בית מאיר על אה"ע סימן ה' וישועת יעקב שם דמה"ט לא שייך בשבת לאסור אמירה לגוי משום דיש שליחות לגוי לחומרא רק משום אמירה לגוי שבות וא"כ בכה"ג כיון דהוה כעושה הישראל ממש אין להסתפק בזה:

אך גם לאמר לגוי שיעשה בחנם משום דבלאו הכי אינו רק תרי דרבנן אין להקל דהא דעת הרמב"ם בפ"א מאיסורי המזבח דגם המטיל מום קבוע בבע"מ עובר חייב מלקות מן התורה ודעת פסקי תוס' דבכור חמיר משאר קדשים ואסור מן התורה בזה"ז לעשות מום בבכור הובאו בריט"א פרק פסולי המוקדשין וגם דעת הרמב"ם בפ"א מהלכות איסורי מזבח ה"ז דמטיל מום בקדשים בזה"ז עובר בל"ת:

והנה בחוו"י סמ"ו נסתפק אם אסור לומר לגוי אחר לעשות לו בשבת דבר שהוא רק משום שבות די"ל בכה"ג לא גזרו רבנן אפילו בדבר הרשות דכה"ג מחלקי רבנן ביי"נ בין כח כחו ובין כח כח כחו וכן בטבל מחלקי בין גדולי גדוליו לבין גדולי גדולי גדולין והגאון מהר"ג בסימן מ"ט השיבו בראיה לאיסור וגם מצד הסברא הוא אסור למ"ד לחומרא יש שליחות לנכרי ובסימן נ"ג דחה החוו"י הראיה ודעתו נוטה להתיר אך לא השיב על הסברא דלחומרא יש שליחות עיי"ש:

ונ"ל דליכא בזה משום שליחות לחומרא בלבד לפימ"ש האחרונים דבשבת לא שייך שליחות לחומרא כנז"ל בלאה"נ מה שהישראל אומר לגוי שיאמר לגוי אחר הוי רק מילי דלא ממסרי משליח לשליח ואף לפימ"ש בתורת גיטין סימן ק"כ ס"ד דרמב"ן ור"ן פליגי באומר אמרו אם ממסרי לשליח מ"מ כיון דיש שליחות לנכרי לחומרא רק דרבנן כדפרש"י בפרק איזהו נשך דף ע"א ב' ועוד פליגי הפוסקים אם גם בשאר איסורין לבד מרבית אמרינן יש שליחות לגוי לחומרא וגם פליגי ר"ת ורש"י אם קי"ל כלל יש שליחות לגוי לחומרא ובישועות יעקב באה"ע סימן ה' סק"ה הביא מהא"ז וראב"ן דרק ברבית אמרו רבנן בפא"נ דיש שליחות לגוי לחומרא א"כ בכה"ג דהוי מילי דלא ממסרי לשליח ודאי יש לפסוק דאין בו משום שליחות לגוי לחומרא וב"מ על אה"ע סימן ה' כתב דבשו"ת הרא"ש סק"ח סימן י"א דקדק להדיא החומרא אך ברבית:

אמנם לענין שאלתו דאומר לגוי שיעשה מום נהי דהוי תרי דרבנן בלא אמירה לגוי יש להחמיר לומר לגוי דגם החוו"י דעתו להקל משום כח כח כחו וזה לא שייך כאן דליכא רק כח אחד:

אך מ"ש מעכ"ת דאמירה לגוי לעשות מום בבכור מן התורה אסור דהוי הישראל גורם ליתא דמבואר בנתיבות סימן קפ"ח דאם הגוי אינו פועל בשכר לא חשוב גורם:

גם מה שהוכיח ממשנה בכורות דף ל"ה דכל שהוא לדעת ישראל אסור אף דלא צווהו לעשות מום והרי קדשה בזה"ז דרק מדרבנן אסור לעשות בו מום ואמורה לגוי נמי רק מדרבנן וכשעושה לטובת ישראל להתירו אף דלא צווהו הישראל הוא רק משום גזרה דיצוה לעשות כמ"ש תוס' ברפא"צ לענין שבת ויו"ט הרי דאסרו שלשה דרבנן. אינו ראיה חדא די"ל כל שהוא לדעת כולה חדא גזרה הוא דזה עדיף מלומר גזרה לגזרה כדאיתא בפ"ק דביצה דף ג' וביומא דף י"א:

ועוד לפימ"ש דאם עושה הגוי בשכר יד פועל כיד בעה"ב חוץ משבת ויו"ט א"כ י"ל דגזרו משום דיאמר ישראל למשרתו או לאחר שיתן לו שכר יותר דזה שכיח משיטרח הגוי בחנם:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה