אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רב

סימן רא

רצפת המקוה בנסרים שנעשו בהם גומות כל שהוא ע"י האומנים שלא בכונה הנה בערך ש"י עיו"ד סר"ח סל"ו ביארתי שם דכיון דאין תועלת וצורך באלו הנקבים לא נעשה כל הנסר כלי רק אותו גומא לשיטת הראב"ד בהשגות פ"ח ה"ד דאפילו לא נעשה בכונה הוי כלי והמים שבו שאובין אמנם הא תינח בסילון שדרך בו יורדין המים למקוה ומתעכבין מים באותו גומא ונעשין שאובין משא"כ ברצפה נהי דהמים שבגומא נעשין שאובין הרי כל המים שבמקוה מכסין אותם והוא עדיף מחיבור ע"י שפ"ה דכאן אף דאין הגומא רחב כשפ"ה מ"מ כיון דהמים למעלה עפ"י גומא א"צ להיות כשפ"ה כדאיתא בתוספת שהביא הר"ש במקואות פ"ו משנה ה' קומקום שהוא מלא כלים והשיבו למקוה צריכה כשפ"ה אם הטהו על צידו ואם פיו למעלה סגי בכל שהוא אף דפיו צר כיון דהמים צפין על גביו אבל כשמטהו על צידו אינו מתחבר למעלה אלא מן הצד לפיכך צריך כשפ"ה וזה כ"ש ממ"ש בסימן ר"א סנ"ד ובטו"ז שם ס"ק ס"ד:

ומ"ש לחוש דהרי קצת מרגלה עומד על הגומא ואפשר יכנס קצת מרגלה תוך הגומא שהוא כלי שפיר חזי בשו"ת מהרש"ם דאין קפידא כיון דרוב רגלה אינו עומד תוך הכלי דהוי רק כמסייע ואין בו ממש ואין הספר ת"י ולכאורה קשה הדבר לומר מסברא בלא ראיה אך לפי מה שכתבתי דליכא מ"ש אף דרגלה בכלי מ"מ הוא רק גזרה מדרבנן כמ"ש הר"ש והרא"ש בהלכות מקואות ה"ט ממילא בסברא כל דהו י"ל דאין לדמות גזרות חכמים זו לזו כמ"ש הב"ח ביו"ד סימן קצ"ח ס"ק כ"ט וסד"ט בס"ק ס"ג שם ועוד לפימ"ש הטו"ז שם בס"ק ל"א דליכא למגזר רק כשאפשר לטבול תוך הכלי וא"כ בגומא כזו דאי אפשר לטבול בו אם היה עומד בפני עצמו ולא בתוך המקוה אין לחוש וכ"ש הכא דלדעת הרמב"ם בפ"ח שם וש"ע מחבר ורמ"א בסימן ר"א סל"ו וכ"מ בפ"ח ממקואות ה"ז ומפורש ברמ"א דלא מיקרי קבלה אפילו היה גומא בצינור הואיל ולא עשאו אדם בכונה הרי דאפילו עשאו אדם אם עשאו שלא בכונה חשוב כלי א"כ מסתיין לעשות סעד דיש להקל אפילו לדעת הראב"ד:

ועוד הכ"מ שם ה"ז ז"ל כתב הראב"ד בתוס' אם היה הסילון כפוף ואני אומר דהא דתנן פ"ד דמקואות סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב מן האמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבלה הוי תיובתא דראב"ד ע"כ לומר דהתוספתא מיירי שעשאו כפוף ע"ד קבלה עכ"ל ולישב את הראב"ד שלא יהא טועה בדבר משנה נ"ל דמודה הראב"ד דאם לא נעשה בבונה דלא אחשביה לכלי דמדינא אינו פסול רק כיון דתלוי בדעת אדם בכונתו ואין אחרים יודעים כונתו פסולהו מפני הרואים וכה"ג כתב הפנ"י בס"פ כירה בדף מ"ו ע"ב לענין שבת ז"ל טעמא רבא איכא דכיון דהך מלתא הדבר שאינו מתכוין אינו אלא דברים המסורים ללב א"כ שפיר יש להחמיר לענין כיבוי דהרואה סבור שמתכוין לכבות מפני הפתילה עצמה עכ"ל וא"כ בשלמא סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע דצורתה מוכחת עליה שלא נעשה לקבלה כמ"ש הרמב"ם בפיה"מ בפ"ד דמקואות מ"ג לכן לא פסלוהו משא"כ בסילון כפוף דאין צורתה מוכח עליה לכן פסלוה וכן משמע לשון השגות שכתב כיון דבני קבלה הם ומקבלים דר"ל דדרך לעשות כן לקבלה משא"כ אם רוב אין עושין כלי כזה לקבלה דצורתו מוכחת:

והנה הא דאיתא שם במשנה דבצינור של חרס לא נעשה כלי רק אם חטט גומא מחזיק רביעית דלא חשוב כלי כשאינו מחזיק רביעית ובשל עץ בכל שהוא כתב הטו"ז בסימן י"א סקמ"ד דשל עץ משום דראוי לחקוק בו יותר הוי כאלו חקק כבר משא"כ בשל חרס וצריך להבין הא כתבו תוס' בזבחים דף ל"ד ע"ב בד"ה כל שבידו לא הוי דחוי דדוקא אם בדעתו לעשו חשוב השתא כאלו נעשה כיון שבידו עיי"ש ועכצ"ל מטעם שכתבתי כיון דתלוי בדעתו ודברים המסורים ללב פסלוהו בשל עץ דשמא דעתו לחקוק בו יותר או דניחא לו אם יתרחב הגומא ממילא ועל זה סמך כשעשה גומא כ"ש דע"י שיתקבל שם מים יתרחב יותר ואם ניחא לו ובא ע"י שעשה גומא כ"ש הרי אחשביה וכאלו עשה מתחלה גומא שיחזיק רביעית ועט"ז שם אסברה יותר שאפילו יש גומא המחזקת רביעית בצינור לא חשוב כלי אלא א"כ גלה דעתו ע"י מעשה דניחא לו בגומא זו ועושה אותה לשם כלי לפיכך כשחקק בו כל שהוא הרי גלה דעתו דניחא ליה שיהא לה בית קבול לצינור זו שיתעכבו שם הצרורות והעפר והוא יודע שיתרחב עוד עד לקבל רביעית לפיכך חשוב כלי מיד עיי"ש ומ"מ גם לפי דבריו אינו בירור גמור דניחא לו שיתרחב יותר דאפשר סגי לו בעכבת כל שהוא אלא כיון דגלה דעתו ע"י מעשה דרצונו בגומא אפשר ניחא לו נמי שיתרחב יותר והרי תלוי בדעתו לכן פסלוהו:

וא"כ גם לראב"ד דאפילו עשה גומא שלא בכונה ואפילו לא גלה דעתו מעיקרא דרוצה בכך ומשום דתלוי בדעתו תינח אם נעשה גומא מחזיק רביעית דאין בו רק חד צד להיתר משא"כ אם אין מחזיק רביעית דיש שני צדדים להיתר שמא גם אותו גומא כ"ש לא נעשה בכונה ואפילו את"ל דעשהו בכונה מ"מ אפשר סגי לו בגומא כל שהוא כיון שעשהו רק כל שהוא ואין צורך בגומא מחזיק רביעית דהא קמן דסגי לו בכך עד זמן שיתרחב יותר מחמת המים וכתב המג"ד בסימן רמ"ד סק"ב דהיכא דיש שני צדדים להיתר וצד אחד לאיסור אין לחוש מפני הרואים וא"כ ה"נ כשאין הגומא מחזיק רביעית ליכא רק חד צד לאיסור שמא נתכוין לכך וניחא לו נמי שיתרחב יותר משני צדדים להיתר שמא תחלה לא נתכוין לכך ושמא סגי לו בגומא כל שהוא ולא ניחא לו ואין לו צורך שיתרחב יותר ואע"פ דתני בתוס' כפוף כל שהוא פסול וכן הוא בהשגות הראב"ד הא קאי שם על סילון של עץ ועצם זכוכות דברביעות פסול עצם וזכוכות כמו חרס תדע דהראב"ד בהשגות כתב עלה דקשיא דהא תנן הכלים הטהורים שבכלי חרס אע"פ שהם כפופים והם מקבלים הרי דה"נ מיירי בכלי חרס ואפ"ת דקאי על סילון של עץ נמי מ"מ ע"י שכפוף כ"ש יוכל לקבל הרבה דאל"כ הרי כשאינו של עץ צריך שיקבל רביעית וא"כ י"ל דראב"ד מודם באם הגומא אינו מקבל רביעית ונעשה שלא בכונה דכשר דאין לזה ראיה מהתוס' לפסול ומהרי"ק שנ"ו כתב דיש דעה אחת בתשובה השייכה לסדר נשים שאם היו המים מתלחלחין בתוך הסילון והרקוב בתוכו כל שהוא פסול עייש ויל"ד אטו לא ראה הראב"ד נמי הכי ס"ל ולאו דעה אחת הוא ולפימ"ש א"ש דמן הראב"ד אינו מוכח כלל דפוסל בכ"ש ובית הלל הביאו ג"כ וכתב דלכתחלה לא יעשו מקוה כזו רק במקום שנהגו כבר לא רצה לשנות המנהג וא"כ לפימ"ש דבנסרים עדיף דאין המים שבגומא נעשים שאובין יש מקום להתיר גם לכתחלה:

ועוד ראיה דאם לא נעשה בכונה גומא כ"ש דכשר דאל"כ תקשי לראב"ד הא דתנן במקואות פ"ד מ"ג החוטט בצנור לקבל צרורות בשל עץ כל שהיא ולמה לא תני רבותא יותר צנור שיש בו חטט כל שהוא דאז נדע אפילו נעשה שלא בכונה וממילא מ"מ פוסל ול"ל דתוספתא חולק על המשנה דא"כ ודאי הלכה כהמשנה אע"כ כמ"ש דבשל עץ כ"ש רק כשחטט בכונה והתוספתא מיירי ע"כ דמקבל רביעית אף שנכפל כל שהוא דהא קאי נמי על סילון של זכיכות ועצם דדוקא במקבל רביעית פוסל וכמ"ש:

ועוד יש להסביר דהא הטעם דבעץ כ"ש משום דראוי לחקוק בה יותר כבר כתבתי דמה דבידו לעשות לא הוי כאלו כבר עשה רק כשדעתי לעשות וצ"ל כמו דקי"ל ח"ש אסור מן התורה משום דחזי לאצטרופי וכתב חכ"צ בסימן פ"ו דהיינו דוקא בעושה מעשה שמחשיבו לאותו פחות משיעור אבל בחמץ פחות מכזית שאינו עושה מעשה אלא מניחו בביתי ואינו מבערו כיון שאיני עושה דבר שמראה בי שמחשיבו לא אמרינן בו חזי לאצטרופי עכ"ל:

ובהגמ"ר דקידושין סימן תק"ס כתב במקום שהמשיכו דרך צינור של אבנים מופסל משום חשש חטטים שבתוכו כדאיתא במקואות החוטט בצינור לקבל צרורות פוסל בכ"ש ואם היו המים מתלחלחים והרקיבו בתוכו פסול בכל שהוא עיי"ש ואין הגרסא הכי במשנה אלא אם היו הצרורות מתחלחלים בתוכו פוסלים את המקוה ומהרי"ק שם כתב שפירש אם היו המים מתלחלחין והרקיב בתוכו פוסל בכ"ש נראה דגם הגמ"ר היה לו גרסא שלנו רק פירש כן ונראה דהכריחו לפרש הכי דאל"כ הרי אין המים והצרורות פוסלין אלא החטטין שיש לו מכבר אבל מ"מ קשה דא"כ רישא מיותר לגמרי דהא זה שנרקב בלא עשיית וכונת האדם פוסל מכ"ש רישא דהאדם חטט בכונה לקבל צרירות וי"ל לפימ"ש דתחלה קתני מה דפוסל מעיקר דדינא אבל מה שנירקב ממילא דאינו פסול רק משום דלא חלקו חכמים כיון דאינו ניכר אם עשאו אדם בכונה או נעשה ממילא תני לה בסיפא דפסול משום דכשעשו אדם בכינה מדינא פסול ברישא ואף די"ל דלא זו אף זו קתני הרי כתב ריטב"א בר"פ האיש מקדש דכל היכא דאפשר לפרש באנפי אחרינא לא מוקמונין מתניתין בלא זו אף זו:

והנה בהגמ"ר שם מסיים ומיהו אם היו המעיין בא דרך לווחים שאין להם דפנות כלל בזה דומה להכשיר וביארו בחת"ס חיו"ד סימן ר"א דבצינור שיש לו דפנות רגילות שיעירבו המים ע"י קובוץ צרירות שמתעכבים בי ומש"ה לילא פיסוח המקוה היה ניחא לו באותן גומות שיקבלו הצרירות שלא יהא עיכוב למים בהילוכן משא"כ בלווחין שאין להם דפנות אין הצרורות מזיקין כלל להילוך המים ואין לו צורך בהגומות את"ד וא"כ בנסרים שעל הרצפה שאינו עשוי להילוך המים נמי אין להגומות דין כלי ולפ"ז י"ל גם לראב"ד דפוסל בנכפף הסילון י"ל לפימ"ש בגידולי טהרה שאלה טית דפשוט הא דאמרינן דכפוף פסול היינו שיש לו כמין בליטה ובית קבל באמצע עיי"ש א"כ נמי לולא פסול המקוה היה ניחא לו שיתקבלו שם הצרורות לכן פסול וממילא ברצפה של נסרים לכ"ע אין חשש בגומות שנעשין שלא בכונה דאין חשובין כלי כלל:

אף דבגידולי טהרה מייתי ראיה מדקתני בתוספתא דאם היה מקוה החסר בצד מקוה השלם מביא סילון של רכובה מכאן וסילון של רכובה מכאן וסילון באמצע ומשיק וטובל ופירש רכובה סילון יחור של אילן והקשה הר"ש בפ"ו דמקואות מ"ח דלמה ברכובה לא חייש לכפוף ולזה תירץ הגד"ט דמיירי שאין לרכובה בליטה לקבל ואם כי דברי הגד"ט מסתברין לחלק בכך אבל דחוק בפירוש התוספתא כיון דסילון של עץ ג"כ כפוף והרא"ש הניח בקושיא ולדברי הגד"ט למה נקט התוספתא רכובה דהיינו יחור של אילן הל"ל מינה ובה דמביא סילון כפוף בלא בליטה ולפי מה שכתבתי לעיל א"ש מאד דבשלמא סילון של עץ או עצם וזכיכות דהוא מעשה ידי אדם לא ניכר אם נכפף ממילא או ע"י אדם ובכונה אבל יחור של אילן דכך דרך גידולו מעצמו הכל יודעין דלא נעשה ע"י אדם ומתורץ קושית הר"ש דסילון ורכובה בחד גונא מיירי דאידי ואידי חד שיעורא אלא דסילון מעשה ידי אדם ורכובה מעשה יד"ש דנגדל כן כמ"ש הברטנורה בפ"ז דכלאים מ"א ואף אפשר נמי שנעשה כן אחר שנקצץ מ"מ הא כל דבר תולין כשעת מציאתן שהיה מכבר הכי וא"כ רכובה תולין שנעשה ממילא בשעת גידולו אבל סילון מעשה ידי אדם תולין שעשאו כפוף בשעת שעשאו סילון:

ובזה א"ש נמי מ"ש בהגמ"ר שם דבלווחין כשר כשנעשה בהן גומות ע"י רקבון דבשלמא בצינור שיש לו דפנות יש צורך בהגומות שינוחו שם הצרירות שלא יעכבו הילוך המים משא"כ בלווחים שאין להם דפנות בלאה"נ לא יעכבו הילוך המים כדאסברה בחת"ס יו"ד סימן ר"א לפי דרכו וא"כ שאין שום צורך בהגומות הכל יודעין שלא נעשה בכונה:

אך לא מטעמיה דחת"ס דאם ניחא לו באותן גומות נעשין כלים במחשבה בעלמא ותמה על הר"ר שמעי' שבמרדכי שם דכתב דאפילו ידעו בעלים וניחא להו לא נעשה כלי עד שיגלה דעתו ותמה במחשבה בעלמא דניחא לו נעשה כלי דהוא בכלל כל הכלים יורדין לטומאתן במחשבה וכדפירש"י בחולין ריש דף י"ג והא דאמר בחולין בחשו"ק עד שהיפך בהן היינו חשו"ק אבל גדול סגי בניחא לו עיי"ש ולענ"ד אישתמיטתיה להחת"ס מ"ש התוי"ט בפכ"ה דכלים מ"ט בד"ה ומחשבה ובד"ה במחשבה דדוקא דיבור ולא סגי במחשבה בעלמא וכ"כ במ"ד פ"ט דפרה דמחשבה בלא דיבור לא הוי ולא מידי וא"כ שפיר קאמר הר"ר שמעי' דאותן גומות הנעשין ע"י רקבון ממילא לא נעשים כלי דאפילו ניחא ליה מ"מ אין אומר ואין דברים ובודאי אין אומר דניחא לו כיון דפוסל בזה את המקוה אלא נימא דאם לא יפסול המקוה היה ניחא מ"מ השתא הכא אינו אומר דניחא לו ואנן דיבור בענין ואפילו נימא היכא דאנן סהדי דניחא לו הוי כדיבור מ"מ דוקא אנן סהדי כמו עלה עליה זכר דאי לא לאו דדמיה יקרים לחטאת ודאי ניחא לו כמ"ש הברטנורה במ"ד פ"ב דפרה אבל באותן גומות ליכא הוכחה כל כך שנאמר אנן סהדי דאדרבה מדלא עשה הגומות כשקבע הצינור חזינין דאין לו צורך בהן כל כך עד שיגלה דעתו בדיבורו דניחא לו וגם בשו"ת בית שלמה ח"ג סימן ס"ו הקשה על הר"ר שמעי' מתוס' דכלים פ"ב מצאן חקוקים וחישב עליהם מקבלים טומאה עוד הקשה מדקי"ל לענין הכשר דאם נפלו מים על הפירות ונתוודע לו ושמח עליהן הר"ז בכי יתן עיי"ש ולק"מ דמחשבה דניחא לו אינו כלום רק כשדיבר בפיו או ששמח וניכר מחשבתו מתוך שמחתו כאשר כתב האלשיך במשלי כ"ד פסק י"ז בנפל אויבך אל תשמח שמחה הניגלית בחוץ ובהכשלו שהוא פחות מנפילה אל יגל אפילו לבך בפנים הרי דשמחה היינו הנגלית בחוץ וא"כ אדרבה מזה מוכח כהר"ר שמעי' דדוקא שמח שהוא נגלה בחוץ מהני וכ"כ הלבוש ביו"ד סימן ר"א דדוקא אם גלה דעתו דרוצה שיהא גומא אזי פוסל:

ודעה ראשונה שבהגמ"ר דמחמיר וחושש שע"י המים יהא נעשה גומא ותפסל אפילו בכל שהוא ע"כ ס"ל דלא צריך שיגלה דעתו ואפילו לא ניחא לו פוסל וקשה לדבריו דא"כ למה תני ברישא דמתניתין חטט בסילון של עץ כדי לקבל צרורות אפילו כל שהוא פוסל והא אפילו נעשה ממילא ולא בכונה כלל פסול כמו דתני בסיפא דאם נתלחלח ע"י המים והרקיב פסול ודוחק לומר דלא זו אף זו קתני ונראה יותר לומר דבשלמא אם חזינין דע"י קילוח המים נעשה גומא כל שהוא הרי ודאי עתיד להיות גומא יותר עד כדי לקבל רביעית וכל העומד לכך כאלו כבר עשוי כדאשכחן בכמה דוכתי כל העומד לקצוץ כקצוץ דמי וכל העומד לשרוף כשרוף בסוכה דף ל"ד ובב"ק דף ע"ו כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל העומד לפדות כפדוי דמי משא"כ אם לא נעשה עדיין שום גומא רק ע"י אדם שחטט קצת ולא כדי לקבל רביעית אינו ברור שעומד להיות גומא לקבל רביעית ע"כ דוקא כששחט בכונה דאחשביה לכלי קיבל בכך וכמ"ש לעיל אבל אם נעשה ממילא כדי לקבל רביעית מה לנו בכונת האדם הרי כלי הוא מעצמה וכן אם עומד לכך דהוי כאלו כבר נעשה כלי לקבלה ואפ"ת דלענין לקבל טומאה צריך דוקא שנעשה בכונה מ"מ לענין פסול טבילה אינו תלוי בזה כמ"ש הראב"ד בהשגות הנז"ל ולפיכך החמיר דעה ראשונה עוד מלעשות לכתחלה סילון של אבנים או עץ דשמא יתהוו בה חטטין ע"י המים ואין איש שם על לב ודוקא בסילון שיש לו דפנות דכשבא הרבה מים לתוך הסילון נדחקין המים ושכיח שיעשה חטטין וגם מכוסין החטטין ע"י הדפנות ואפשר לבא למכשול משא"כ בלווחין בלא דפנות דאין המים נדחקין לא שכיח שיתהוה גומות וגם כשיהיו גומות יהא נראה לכל והמשנה תני רק מה דפסול מדינא אחר שכבר יש חטטין ואותה שבהגמ"ר הוסיף מדיליה חומרא מלעשות מקוה ע"י סילון:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה