תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רא
ראובן החזיק עצמו לגבאי בבהמ"ד בלא הסכמת הקהל ואח"כ עשו זט"ה ועשו את שמעון לגבאי ותובע ראובן שהוציא מכיסו על עצים ושאר דברים לצורכי בהמ"ד אם נאמן ליטול בשבועה כי ירד שלא ברשות:
הנה הקהל של אותו בהמ"ד שותפין לענין ההתעסקות והוצאות ואיתא בב"ב דף מ"ב ע"ב שותף כירד ברשות א"כ לכאורה ה"נ זולת כשנהגו שלא ירום איש את ידו ואת רגלו להיות גבאי בלתי התמנות מהקהל אבל אם לא עבר ראובן על המנהג דינו כשותף ואיתא בחו"מ סימן צ"א כל דהאי ידע והאי לא ידע נשבע האי דידע והוא מהמרדכי פרק אשה שנפלו ומהריק ש"י וסיימו שם והוא דעשה ברשות והא דבחו"מ סימן צ"ג איתא שאין השותפים מהנשבעים ונוטלים תרץ בתומים שם דשאני הפסד דלא אסיק אדעתיה משא"כ לענין הוצאות דלא סגי בלא"ה רק הספק אם רב או מעט עיי"ש אמנם נראה דגם שותף דוקא אם ודאי הוציא מכיסו רק אינו ידוע כמה דנתבע הוי כאומר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא העוסקים דס"ל דחייב אף דלא ה"ל למידע או דתק"ח הוא כמ"ש התומים שם וכאשר כתבתי בשו"ת תשורת ש"י סימן תי"ד אבל אם אפשר כל מה שהוציא הוא אינו מכיסו כנ"ד גם שותף אינו נוטל בשבועה וכן מוכח בשו"ת רמ"א שכתב לענין שותף שתבע מחברו שהוציא הוצאות דלא יטול אפילו בשבועה דלמא לא הוציא כלום והוי א"י אם נתחייבתי אח"כ מצאתי כן בבית מאיר על אה"ע סימן פ"ח ס"י לכן ה"נ אם א"י אם הוציא כלום מכיסו אינו נוטל אפילו בשבועה:
ואם החזיק עצמו לגבאי באלמות אפילו ידוע שהוא הוציא מכיסו רק אין ידוע כמה דזה ירד שלא ברשות גם כן לא יטול אפילו בשבועה דהא במרדכי ובמהרי"ק כתבו דוקא אם עשה ברשות ולכאורה יש להקשות הא יורד לתוך שדה חברו שלא ברשות ג"כ נוטל הוצאות ע"י שבועה אם אינו יותר מהשבח כדאיתא בב"מ דף ק"א ובחו"מ סימן שע"ה ונראה דשא"ה כיון דבעל השדה יכול לומר לו טול נטיעותיך וגם אינו מפסיד דהא אינו משלם הוצאות יותר מהשבח ומרויח אם השבח יותר על הוצאה א"כ זכות הוא לבעל השדה ומפרט לפי מה שנראה דמיירי דלא מיחה בו בעל השדה לכן לענין זה הוי כירד ברשות דזכין לו שלא בפניו אלא דאם היה יד היורד על העליונה לא הוי חשוב זכות משא"כ בנידון המרדכי ובנ"ד דלא שייך כל זה ודאי הוי לגמרי יורד שלא ברשות ועיין באס"ז ב"מ דף ק"א בשם מורו דיורד שלא ברשות מיירי דראה בעל השדה ושתיק ולא מיחה ולע"ד משמע שאפילו בעל השדה לא ראה:
ועיין ב"ש סימן פ"ח סקי"ד ז"ל ישבע והא דנשבע ונוטל משום דהוא ידע והאשה א"י ומכאן משמע כל היכא דאחד יודע והשני ע"י ישבע ומציא משני והוא דהוציא ברשות אע"ג דדינו כמוציא שלא ברשות לענין דאינו נוטל אלא ההוצאות מ"מ לדין זה דינו כמוציא ברשות עכ"ל ודבריו מוכרחים וצריך טעם דלכאורה הוי כתרתי דסתרי ולפימ"ש א"ש דאם הוי יד הבעל על עליונה ליכא זכות ברור לאשה לכן ידו עה"ת כיורד שלא ברשות לענין ההוצאה והשבח וכיון דידו עה"ת ממילא הוי זכות לאשה לכן לענין שבועה נוטל בשבועה כאלו ירד ברשות: