תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן ר
פתח דבריך יעיר על מקוה ששאבו ממנו המים בכלי שאינו נקוב אם מועיל להכשירו במי חלב שקורין סערווטקא לפימ"ש הריטבא דלפיכך ג"ל מי צבע שנפלו למקוה פוסל המקוה משום מים שאובין כיון שנקרא מי צבע גזרו משום מים לבד א"כ ה"נ יש לגזור משום דנקרא מי חלב. זה אינו דכלל גדול כתבו הפוסקים דאין לנו לחדש גזרה שלא נזכר בש"ס הפוסקים אפילו אפשר לדמותן מכ"ש הכא דהמרחק רב דמי צבע כולו מים ואין בו ממש מן הצבע כמבואר בבע"נ לראב"ד וש"פ אבל מי חלב כולו משקה והכל יודעים דאינו מים ומפרט דמי צבע נמי חידוש דהוי גזל"ג דהא ג"ל מ"ש גופא רק גזרה ומ"ש דבשו"מ קמא ח"ג סימן י"ד חשש לדברי הריטב"א פ"ק דמכות דף ג' דכתב בשם יש פוסקים דלא אזלינן בתר חזותא א"כ אין להכשיר ע"י יין או דם או חלב הנה זה רק דעת השואל שם השו"מ גופא בסימן ס"ט כתב דשפיר דמי והעיד שכן עשה הגאון מראווי עיי"ש והרי כ"מ דהלכה רופפת פוק חזי מאי עמא דבר וכ"ש דרמב"ם וש"ע סתמו ופסקו דאזלינין בתר חזותא ולא הובא שם דעה זו:
ומה שהשגת עמ"ש בע"ש עיו"ד סימן ר"א סכ"ט הטעם דמי צבע ג"ל פוסלין המקוה משום דאין ממש מן הצבע דלפ"ז במי חלב דיש בו ממש ומשני מראה המקוה הוא מבטל הג"ל שאובין וכתבת דהראב"ד דקדק לחלק דבמי צבע פחות מג"ל דאינו פוסל המקוה משום שינוי מראה כתב הטעם משום דאין בו ממש מן הצבע ואם יש במי הצבע ג"ל מים שאובין דפוסל המקוה כתב הטעם דמי צבע מיקרי וא"כ מוכח הטעם רק משום דנקרא מי צבע אפילו יהא בו ממש ולפ"ז גם מי חלב כיון דנקרא מי חלב דינו כמי צבע תמוה איך הבין כך הא הראב"ד כתב קודם דמי צבע אין פוסלין בפחות מג"ל בשינוי מראה משום שאין בהם ממש מגוף הדבר ולפיכך פוסלין אותו בג"ל עכ"ל הרי דכתב ולפיכך משום דאין בהם ממש מגוף הדבר אבל אם היה מגוף הדבר לא פוסל בג"ל אף דנקרא מי צבע משום ג"ל שאובין אלא משום דנשתנה המראה של המקוה ונ"מ כשהוסיפו מים של גשמים עד שחזר המקוה למראה מים דחוזר לכשרותו אבל כיון שנפסל משום שאובין כשהיה חסר ממ"ס לא מועיל הוספה וא"כ מוכח דאם היה ממש מן הצבע לא היה פוסל משום שאובין רק משום שינוי מראה ומה שהביא מהריטב"א דצריך תרתי למעליותא שלא יפסל המקוה בג"ל שאובין דיהא עיקרו יין וגם יהא נקרא חמרא מזיגה הנה זה מהריטב"א דעירובין דף כ"ט ע"ב ולא דק מעלתו דהא מבואר שם דהיינו אם לא נשתנה מראה המקוה אבל כשנשתנה מראה המקוה אזי גם בחמרא מזיגה פוסל משום שינוי מראה וא"כ ממילא במי חלב שמשנה מראה המקוה ליכא בו פסול שאובין וכשחזר למראה מים כשר המקוה ואין לנטות מזה כלל דודאי כשיש ממש במה דמשנה מראה המקוה פסול משום שינוי מראה כ"ז שעומד בשינוי מראה וממילא אין פוסל משום שאובין ולא אזלינן בתר שמא:
ומה שחקרת אם המקוה ממעיין דאינו נפסל בשינוי מראה איך יועיל מה שמשנים מראהו ע"י חלב או שאר משקה דהא הטעם משום דמהני חלב או יין משום שנשתנה מראהו והוי כאלו כולו יין או חלב כמ"ש הראב"ד וב"י וש"ך ונפסל כיון שאינו מים ואין בו שאובין מים כלל לכן כשחזר אח"כ למראה מים כשר משא"כ מעיין דלא נפסל מחמת שינוי מראה ותרצת כי האחרונים פקפקו על מעיינות שלנו שאין דינם כמעיין ע"כ נוהגין להחמיר גם במעיין לשנות מראהו את"ד ולא הועלת בזה דהא הרמ"א בסעיף מם כתב להחמיר גם בודאי מעיין דנפסל בג"ל מ"ש וא"כ אם האחרונים כתבו לחומרא במעיינות שלנו שמא אינו מעיין ממש אבל לקולא יש לחוש שהוא מעיין ממש ולא יועיל מה שמשנים מראהו אך בלא"ה לק"מ דהא דמעיין או מקוה החסר נפסל בג"ל שאובין היא משני פנים או דהשאובין מהפכין מים הכשרים כאלו כולן שאובין כמ"ד בתערובות איסור לח בלח דנעשה כולה נבלה הה"ד הכא נעשין כולן שאובין או דהכשרים נהפכו לשאובין והפסול רק מחמת שנתערב בהן שאובין וכמ"ד בתערובות איסור לח בלח דלא נעשה כולו נבלה ואח"כ מצאתי בג"ט סימן ר"א ס"ק כ"ג שמחולק בזה גם הרמב"ן וא"כ ממ"נ אם המעיין נהפך לשאובין הרי תו אינו מעיין ונפסל בשינו מראה וממילא תיקנו לכשיחזור למראה מים ואם המעיין לא נהפך לשאובין רק נפסל מחמת תערובות השאובין שבו א"כ סגי שיפסלו השאובין לבד מחמת שינוי מראה:
ומ"ש דמי חלב היינו מה שנקרא זאהר מילך טעות דזה אינו נקרא מי חלב לכ"ע רק חלב המתמצה מקפאון הגבינה יש אומרים דנקרא מי חלב כדאיתא ביו"ד סימן פ"ז ס"ח: