אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קעד

סימן קעג

הדיח בחוה"מ של פסח ע"י ערלית רצפה של קרשים לצורך יוט"א דלא מחזי ליה כאיסור כיון שהודח לפני פסח וכמו נטילת צפרנים שהתיר מג"א כשנטלן מעיו"ט ליטול אח"כ בחוה"מ וצווחו עליו בבי מדרשא וענה להם דאף בשבת התירו פרושים לכבד ע"י עכו"ם ברצפת אבנים כמ"ש מג"א בסימן של"ז סק"ד במג"א שם דלא כיש"ש ובחוה"מ י"ל גם ע"י ישראל דהא מותר ליטול גבשישות אע"ג דהוא מלאכה גמורה כדאיתא בסימן תק"מ אך מדיחין ע"י שק וכיוצא שמבלע בו מי הדחה ואח"כ סוחט המים אל כלי וכובסין שם השק וחוזרין ומדיחין בו וכן עושין כ"פ את"ד:

תשובה בש"ע סימן תקל"ד כתוב דמטפחת הידים מותר לכבס בחוה"מ מפני שמתלככין ה"נ י"ל לענין הדחת הרצפה אך המג"א שם סק"ב כתב לפי מה שנוהגין שאין מחליפין אלא משבת לשבת א"כ אסור לכבסן במועד שדי להם בכביסה שמעיו"ט ולפ"ז אותם שבהרבה פעמים מניחין הרצפה תוך השנה בלא הדחה שתים ושלש שבתות ה"נ אסור ואף הנוהגין להדיח על כל שבת מ"מ כיון שאין מדיחין רק ע"ש או יום ה' בשבוע יש לאסור גם בחוה"מ. אך אפשר לחלק דבפסח דאין בין יוט"א ליוט"ב כמו משבת לשבת אסור משא"כ בחוה"מ סכות דיש בין יוט"א לשמ"ע כמו משבת לשבת יש להתיר ומג"א דלא חילק משום דמיירי לענין כיבוס בכל יום ודוחק לומר משום דבכל השנה אין מחליפין רק משבת לשבת ה"נ די להם אפילו יהא יותר יום או ימים:

אך יש להקשות נהי דאין מחליפין המטפחת רק משבת לשבת מ"מ גם בפסח יום שני של יו"ט אחרון הוא כמו משבת לשבת ולמה המג"א פסיק ותני דבכל חוה"מ אסור הא גם בחוה"מ פסח יש להתיר בשביל יום שני של יו"ט אחרון אף דמיירי לענין כיבוס של כל יום מ"מ כיון דבין חוה"מ פסח בין בחוה"מ סכות יש להתיר לצורך יו"ט ה"ל לפרש דלצורך יוט"ב מותר ול"ל דאסור להכין בחוה"מ לצורך יוט"ב כמ"ש רמ"א בהג"ה בסימן תקל"ט סי"א דמותר לקנות בחוה"מ לצורך יו"ט האחרון ואפשר דהא הטעם שם כמ"ש הטו"ר כי היכי דלא אתו לזלזולי ביו"ט שני דמהאי טעמא נמי לא מבדילין בליל ב' כי היכי דלא ליזלזולי ביה וא"כ בשלמא לענין שאר הכנה דמותר בחוה"מ לצורך יו"ט א' אם נאסר לצורך יוט"ב אתי לזלזולי ביה משא"כ לענין כיבוס בפסח דאסור לצורך יוט"א ליכא חשש זלזול ואף דבחוה"מ סכות מותר לצורך שמ"ע יסברו שאני שמ"ע דעדיף דהוא רגל בפני עצמו דלהכי מקילין בו לענין לעטר בפירות ואסור בפסח:

עוד אפשר דיל"ד בדברי הרמ"א שם דכתב דמותר לקנות בחוה"מ לצורך יו"ט שני של יו"ט האחרון ולמה שינה ממ"ש הטור דמותר להכין דמשמע אפי' בישול וכדומה דאית ביה מלאכה מותר וכמו שדקדק בחידושי רע"ק ונ"ל משום דבטור הביא דיש אוסרין והטור מתיר ומביא ראיה מהא דאין מבדילין ואפשר לדחות דבשלמא אם כ"ע יבדילו יהא ניכר לכל הזילזול בקום עשה משא"כ לענין הכנה דלאו כ"ע צריכין להכין ליוט"ב והוא בשב ואל תעשה וכדאיתא בפרק מקום שנהגו דף נ"א ע"ב ובדף נ"ה דיאמרו מלאכה הוא דלית ליה ה"נ יאמרו אין צורך לו להכין ונהי דשאני התם דהחשש רק משום מחלוקת בדף כ"א וחשש יוהרא בדף נ"ה דכל החשש רק מפני הרואים משא"כ הכא דיש לחוש מפני זה האיש עצמו שיראה שמתירין לו להכין לצורך יוט"א ואסור לצורך יוט"ב מ"מ אינו דומה חשש זלזול דניכר לכל לחשש זלזול מפני שוא"ת דאינו ניכר לכל ועכצ"ל איזה חילוק לדעת היש אוסרין לכן אפשר מה"ט השמיט המחבר כיון דלא ברירא ליה הדין עם מי ורמ"א נמי לא רצה להקל במלאכה ממש רק לענין לקנות דאינו מלאכה וגם בשבת אינו אסור רק מגזרה שמא יכתוב אבל מלאכה גמורה חשש לדעת האוסרין לכן לענין כיבוס לא התיר מג"א בחוה"מ לצורך יום טוב שני וגם כיבוס הוא טורח יותר מלקנות איזה דבר לצורך יום אחד וכמ"ש הה"מ הובא בב"י סימן תקל"ט מידי דליכא טרחא כגון מקח וממכר וא"כ ה"ה הדחת הרצפה דהוא טורח גדול ול"ד לנטילת גבשישות דליכא טרחא כמ"ש מג"א סימן תק"ם סק"ה ואפילו לפימ"ש מג"א ר"ס תקל"ט דסחורה אסורה מפני הטורח מ"מ דבר דאית ביה תרתי מלאכה וטרחא חמיר מן דבר דלית בה רק טרחא כמ"ש הב"ח סימן תקל"ט ס"ג:

וצל"ע דברי הטור דלמה בסימן תס"ז בטור וש"ע סעיף יוד דאם נמצאת משהו חמץ בתערובות ביום שמיני של פסח מותר להשהותה עד אחר הפסח משא"כ אם נמצאת בשביעי דמשמע דאסור להשהותו וכמ"ש מג"א בסימן תמ"ו ססק"ב וגם מותר לכחול העין ביוט"ב ואסור בראשון כדאיתא בסימן תצ"ו ס"ב ולא חשו דאתו לזילזולי ביוט"ב ועכצ"ל דשאני מהא דאין מבדילין שהוא בכל יו"ט ובכל בני הגולה משא"כ הנהו דאינן רק מזדמנן לפעמים וביחודים וא"כ ה"נ לענין להכין מחוה"מ ליוט"ב:

ודברי המג"א צל"ע מ"ש האידנא דאין מחליפין רק משבת לשבת די להם בכביסה מעיו"ט ואסור דמ"ש ממ"ש הב"י בא"ח סימן י"ג והובא שם במג"א סק"ז דאף טלית גדול שלנו דאין לובשין אותו למלבוש וליכא ביזוי בהסרתו א"צ להסירו כיון דל"ג רבנן עיי"ש וא"כ ה"נ במטפחות לא גזרו רבנן:

ודע דמסתימת מג"א משמע דאף במטפחת אחת אסור ואפשר גם כשאין לו רק חלוק אחד אם נוהגין שאין מחליפין רק משבת לשבת אסור אלא די"ל שאני מי שאין לו רק חלוק אחד דלא שכיח ולא גזרו רבנן משום דלא שכיח כמ"ש במחה"ש סק"ז וגם לפימ"ש הלבוש דמי שאין לו רק חלוק אחד יש לו קול ל"ד מטפחות לחלוק ובא"ר כתב מן הכלבו עכשיו נהגו חומרא במטפחות וכן ראוי א"כ אסור מצד המנהג מי שאין לו רק מטפחות אחת דלא כנראה מן הפרמ"ג בא"א וגם דעת ביאור הגר"א דגם כשאין לו רק חלוק אחד אסור כשאין איזורו מוכיח עליו א"כ ה"נ הוי לן לאסור גם במטפחת אחרת דהא בש"ס לא התיר רק משום דנהגו לכבס בכל יום דמתלכלך הרבה משא"כ עכשיו דנהגו שלא להחליף רק משבת לשבת ממילא גם כשאין לו רק מטפחת אחת אסור כיון דאין דבר מוכיח ובלבוש כתב כיון דמי שבא למדה זו ידוע ומפורסים שאין לו רק חלוק אחד לכן אין לחוש שלא ידעו אחרים לכן מותר לכבס ע"י אשתו או גוי מי שאין לו רק חלוק אחד עיי"ש וקשה א"כ למה אמרו בגמרא משום דאיזורו מוכיח עליו ונראה לפי שאין טעמו של הלבוש מספיק דיש לחוש לאורחים כמו לענין בנין בחוה"מ בקבלנות חוץ לתחום ומתחלה לא היו מתירין לכבס משום טעם זה רק כיון דהתירו לצורך המועד משום דאיזורו מוכיח תו ל"פ והתירו גם כשאין איזורו מוכיח משום דידוע ומפורסם וכה"ג כתבו תוס' בכתובות דל"ט ע"ב בד"ה טעמא מאי והרא"ש בפ"ב דגיטין ס"ד ועיי"ש בק"נ אות חית ול"ל דדוקא לחומרא י"ל לא פלוג דהא בריש נדה ד"ג בתוס' בד"ה מרגשת כתבו דגם לקולא אמרינן לא פלוג ובעירובין פ' הדר דף ס"ה ע"ב בד"ה התם כתבו תוס' דיותר י"ל ל"פ לקולא מלומר לחומרא ל"פ ומ"מ לענין דינא מנ"ל לומר לא פלוג היכא דלא אתמר וכמ"ש המל"מ פי"ב מהלכות גירושין הט"ז בד"ה וראיתי והובא בי"מ ועוד א"א ללמוד מטפחת אחת מחלוק אחד דהא בביצה דף ל"ב דמונה ג' חייהם אינן חיים י"א אף מי שאין לו אלא חלוק אחד ולא אמרו גם מי שאין לו אלא מטפחת אחת ומשום דבזה אינו מצטער:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה