אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קעג

סימן קעב

בהמה שהיתה צולעת ואח"ש בדקוה ונמצא שהקולית נשמט קצת ממקום חיבורו לשוק והניבון היו בריאין וחזקים רק בבשר היה שם נפוח ונצרר הדם ובגדר מסמוס והיה הפס"מ והמחבר ביו"ד סימן נ"ה ס"ג סתם דכשר כה"ג אפילו איעכול ניביה רק שרמ"א כתב די"א דוקא כשוב"ח את רובו ובש"ך שם סק"ז הניח בצ"ע אך בלב"ש פסק דאפילו נתמסמס הבשר טרפה וקשה דהרי כתבו תוס' בחולין דף ע"ז בד"ה נתמסמס כיון דהטרפות אינו בבשר רק בעצם הוי רק ספק וא"כ הוי ס"ס את"ד:

הנה הטיב לראות אך אפשר דעת לבש"ר דס"ס זה אינו מתהפך דאם נתחיל ספק שמא בשר נתמסמס מרפא ג"כ ותחיה ואת"ל אינו מרפא ולא תחיה שוב ל"ל שמא גם בלא עוב"ח רובו תתרפא ותחיה וגם אפשר דהכל הוא משם אחד שמא כמות שהיא תוכל להתרפאות ותחיה ואמנם נראה כיון דהרי"ף ורמב"ם ורשב"א ורוב גאונים מתירין בנשבר עצם אמצעי למעלה מצומות הגידין וכתב בכנפ"י דראוי לסמוך עליהם להקל וא"כ יש לצרף עכ"פ ספק זה דלא כהלבש"ר וא"כ הוי ס"ס טובה דספק זה דבעצם אמצעי למעלה מצומת הגידין כשר אינו מטעם שתוכל להתרפאות אלא דתוכל לחיות בלא רפואה נמי דהא אפילו נחתך שם לגמרי ולא נשאר מעורה כלל דאזי א"א להתחבר ותתרפא מ"מ כשר לדדהו דתו אינו משם אחד ואף דאפשר עדיין אינו מתהפך דאת"ל שמא ע"י בשר שנתמסמס לא תוכל להתרפא עכצ"ל שע"י שלא תוכל להתרפא לא תחיה שוב ל"ל שמא אינה טרפה בעצם אמצעי מ"מ נראה דכה"ג הוי שפיר ס"ס טובה די"ל אאת"ל תוכל להתרפא מ"מ שמא א"צ כלל שתוכל להתרפא:

ועוד י"ל כיון דהאי כללא דס"ס שאינו מתהפך לא חשוב ס"ס דחה הפר"ח בשתי ידים וגם להרמב"ם דכל ספק אחד מותר מן התורה א"צ להיות מתהפך כמ"ש בדג"מ בכללי ס"ס בגליון הש"ך והרבה פוסקים ס"ל כהרמב"ם וגם ס"ס משם אחד להרמב"ם חשוב שפיר ס"ס וא"כ מסתיין להחמיר בשתי ספקות לבד וגם כשיש חזקת היתר מותר מן התורה לכ"ע אף בספק אחד כמבואר בש"ך סימן נ' א"כ כאן דבהמה בחזקת היתר י"ל דא"צ שיוכל להתהפך ומכ"ש כשיש שלש ספקות דנמצא צד האיסור מיעוטא דמיעוטא אף דמדברי הש"ך בכללי ס"ס נראה דלא ס"ל הכי מ"מ ה"ד לדידיה דפשיטא לו דס"ס שאינו מתהפך וגם ס"ס משם אחד אינו ס"ס ולא כן לדידן דפר"ח לא ס"ל כלל זה גם במנ"י צווח על כלל זה וגם בכנפ"י ועכ"פ כאן דזולת הס"ס יש עוד ספק שמא למעלה מצומת הגידין אין בו טרפות כלל יש לסמוך שפיר על ס"ס ומצאתי בכנפ"י בסימן ק"י בד"ה והנה לכאורה נשאר שכתב כמ"ש דאם זולת הס"ס שאינו מתהפך יש עוד ספק כגון דרוסה דאינו רק ספק טרפה מהני כשיש עוד ס"ס אף שאינו מתהפך וגם באתיילד ריעותא מחיים לא מחזיקין מאיסור לאיסור לומר דהוי חזקת איסור כמו שהוכיח בטור האבן סימן מ"א ואין חשש רק לדעת ר"י וש"פ דחזקת היתר ל"מ מדרבנן בספק השקול:

ועוד כאן י"ל עוד ספק שמא העור לבד די בחיפוי כמ"ש בדעת קדושים ס"ג סקי"ב בסימן נ"ה וגם אם הניבין שלמין דדעת הכנפ"י וכו"פ דא"צ עוב"ח וא"כ ודאי יש להכשיר אח"כ מצאתי בגליון היו"ד ביד אברהם שכתב דמוכח מהמנ"י כלל פ"ז דסגי אם רק העור שלם וכן הוא הלכה למעשה ועוד דהניבין שלמין יעיי"ש:

ובמ"ש היכא דיש חזקת היתר אף דנולד ריעותא דמותר מן התורה מהני ס"ס שאינו מתהפך מיושב כמה קושיות שהקשו הש"ך בכללי ס"ס ובפר"ח עיי"ש בש"ך סקט"ו ובפר"ח סקי"ג וראיה לדברי מדברי הכו"פ בבית הספק בד"ה וכשאני לעצמי עיי"ש אך בנ"ד דהספקות הם מכח בעיא בגמרא אם בשר שנתמסמס מגין ולענין אם בעצם אמצעי טרפה הוא פלוגתת הפוסקים י"ל דבכה"ג לא מוקמונין על חזקה דמשום חזקה לא ישתנה הדין כמ"ש כנה"ג ואחרונים אך בר"ן פ"ק דקידושין גבי נתן הוא ואמרה היא מבואר דגם בתיקו או שאר ספק שאמרו בגמרא יש לאוקים על חזקה דמעיקרא מדאורייתא ובגה"ק בסוף הלכות שחיטה כלל ואו האריך בראיות מראשונים ואחרונים דרק מדרבנן לא מוקמונין אחזקה בספק פלוגתא או בבעיא דלא איפשטא:

ובתוס' פ"ק דכתובות דף ט' בד"ה ואב"א הקשו אכתי באשת כהן ובקיבל עליה אביה קידושין פחותה מבת שלש לישראל איכא ס"ס דספק מוכת עץ ספק דרוסת איש ובאשת כהן י"ל את"ל. אינה מוכ"ע ספק אינה תחתיו ובאשת ישראל ספק באונס ותרצו כיון דלא טענה שהיא מוכ"ע וכתב הפנ"י דמזה מבואר דס"ל להתוס' דלא בעינין בס"ס שיהא מתהפך דא"כ הא דאמר שמא זינתה תחתיו או אינה תחתיו תו לא מצי לומר את"ל תחתיו שמא מוכ"ע ואפ"ה הוי ס"ס אי לאו דלא טענה כן ובקו"א להפנ"י שם כתב דמצא דבתוס' ישנים בד"ה אי למיתב לה כתובה כתבו להביא ראיה ממשנה דמוכ"ע אני דה"ל ס"ס לענין ממון מספק דמוכ"ע ויש מפרשים דלא מקרי ס"ס כיון שאינו מתהפך ועיי"ש וא"כ יש פלוגתא לכאורה בין בעלי התוס' אך לפימ"ש ליכא פלוגתא דתוס' ישנים דכתבו לענין ס"ס להוציא ממון דבזה לא מועיל חזקה דאפילו ברוב אין מוציאין ממון וגם לרב דמוציאין ברוב מ"מ בחזקה לא מוציאין כדאיתא דף צ"ג ע"א בב"ב ר"פ המוכר פירות משא"כ תוס' שכתבו הס"ס לענין איסור דמהני חזקה מן התורה לכ"ע והרי יש לה חזקת היתר אף דרובא אינן אונס הא כתבו תוס' שם דזה אינו רוב מדאורייתא רק מדרבנן ולכן א"צ הס"ס להתהפך וכמ"ש נמצא מוכח מהתוס' דכשיש חזקה להתיר מהני ס"ס אף דאינו מתהפך כיון דמדאורייתא בלאו הס"ס מותר והיכא דליכא חזקה צריך ס"ס המתהפך להת"י אף דתוס' בד"ה אי למיתב נראה דגם לענין ממון מהני ס"ס דספק מוכ"ע ויש לה כתובה ואת"ל דרוסת איש אימר תחתיו נאנסה מ"מ התוס' ישנים על הגליון שם שכתב לתרץ משום דהס"ס אינו מתהפך ואולם על קושית התוס' בעמוד א' שהקשו למה אסורה הא יש ס"ס ספק מוכ"ע וספק נאנסה לא תירץ בגליון התוס' דאינו מתהפך ש"מ לחלק כמ"ש וגם תוס' י"ל מה דס"ל דגם בממון מהני ספק ספקא שאינו מתהפך לפימ"ש בתק"כ דאין מוציאין ממון בס"ס והא דכתבו תוספת דמוציאין בס"ס משום דס"ס זה אהני לענין איסור שלא תאסר על בעלה א"כ ה"נ לענין שאינו מתהפך או לפימ"ש בנתיבות בדיני תפיסה סכ"ד כיון שיש לה שטר כתובה נהי דלא הוה כגבוי מ"מ גם לא הוי להוציא עיי"ש ממילא הוי רק כאיסורא וא"כ התוס' ישנים לא ס"ל הכי אלא דזה הוה כשאר הוצאות ממון לבד לכן ס"ל דצריך שיהא ס"ס מתהפך:

ובתומים בקונטרס התפיסות סימן ק"כ סתר דברי התק"כ מהתוס' פ"ק דכתובות דף י"ב בד"ה וליחוש דלמא תחתיו זינתה דפרשו באשת כהן תהיה אסורה עליו דליכא רק חד ספק אבל להפסידה כתובתה אינו יכול משום דיש ס"ס שמא לא תחתיו שמא באונס הרי אף דבלאו הכי אסורה לו מ"מ מהני הס"ס לענין ממון וכן הקשה בשו"ת טור האבן סימן י"ב מ"מ נהי דמוכח מדברי התוס' הללו דס"ס בכתובה מהני להוציא ממון זולת טעמו של התק"כ מ"מ דברי התק"כ אמת לענין ס"ס שאינו מתהפך דהיכא דמועיל להתירה ממילא מהני גם לענין שלא להפסידה כתובתה ומשום דמאי טעמא רוצה להפסיד כתובתה משום דאומר שאסורה לו וכיון דמועיל הס"ס להתירה לו ממילא לא תפסיד כתובתה כמבואר בתק"כ שם ומה שהקשה טור האבן שם מביצה ל"ח דאשה ששאלה מים ומלח לעיסתה הר"ז כרגלי שתיהן ומקשינן וליבטל מים ומלח לגבי עיסה ומשני ממונא לא בטיל הרי אף בדבר אחד אמרינן איסורא בטיל וממון לא בטיל עיי"ש לק"מ דהתם לא תליא הממון באיסור לפיכך הא כדאיתא והא כדאיתא משא"כ בכתובה דרוצה להפסיד כתובתה רק משום דאסורה עליו:

ולפ"ז יש לתרץ קושית טור האבן על התוס' דס"ל דמוציאין ממון בס"ס דהא בכתבות דף ל"ו איתא דחרשת ושוטה אין לה טענת בתולים משום דכגון זו פ"פ לאלם והקשו תוס' דהאיך טענינן לה לאפוקי ממון והרי בדף טית הקשו תוס' אהא דאמרי פ"פ מצאתי נאמן לאסרה עליו ופריך הא ס"ס הוא ומתרץ באשת כהן או דקיבל אביה קידושיה פחות מג"ש דליכא רק חד ספק והקשו תוס' הא יש ס"ס שמא מוכ"ע ושמא אינה תחתיו באשת כהן וגם בקיבל אביה הכסף קידושין פחותה מג"ש יש ס"ס שמא מוכ"ע ושמא באונס ותרצו דשמא מוכ"ע ל"ל מדלא טוענת כן וא"כ מה מקשי תוס' בחרשת ושוטה הא אין להם דעת לטעון והוי ס"ס גמור שמא מוכ"ע ושמא תחתיו נאנסה באשת כהן ובאשת ישראל נמי שמא מוכ"ע ושמא נאנסה תחתיו עיי"ש ולפימ"ש א"ש דהא הך ס"ס א"א להתהפך אלא כיון דלענין שלא לאסרה על בעלה מהני ממילא מהני נמי לענין שלא להפסידה כתובתה אבל בחרשת ושוטה דאין להן דעת ובלא"ה אינה אסורה לישראל שפיר הקשו האיך טענינן לה לאפוקי ממון דאין הפסד כתובתה תלוי באיסורה על בעלה ישראל וכ"כ בפתיחה לא"ח בפתיחה הכוללת ח"ב אות א"ב דחרשת או שוטה אפי' זינתה ברצון אינה אסורה לבעלה ישראל:

ובשו"ת בית יעקב סימן פ"ד כתב דלפ"ד רמ"א דלמד מהתוס' יבמות דפד"א דכל מקום שא"י לתלות שנעשה אחר שחיטה הרי הוא כספק טרפה ואוסרין אותה דלא אמרינן נשחטה הותרה אלא בדבר שנוכל לומר דנעשה לאחר שנשחט קשה מהתוס' בביצה דף כ"ח דאיתא שם הפשט ונתוח לקצבים משום שלא יהא נראה כרעבתן והקשו תוס' דבסמוך משמע שיש איסור דקאמר נטיעה מקטע רגליהון דקצבים הממהרים לאכול קודם הפשט ונתוח ופעמים נמצא טרפה וי"ל דודאי ליכא משום איסור דמשנשחטה היא בחזקת היתר מיהו אם נמצאת טרפה אחר שאכל הוא נעשה כשוגג ולא כאונס שלא היה לו למהר כ"כ עכ"ל ואיך כתבו דודאי ליכא איסור דנשחטה הותרה הא י"ל דאיכא איסור דלא שייך לומר נשחטה הותרה כגון שימצא ריעותא שא"י לתלות שנעשה אחר שחיטה ונמצא דתוס' סתרי אהדדי עיי"ש:

ולפימ"ש דמד"ת גם כה"ג מוקמונן לה אחזקת היתר אלא מדרבנן חשבוה כספק וכמ"ש הש"ך בסימן נ' בססק"ג שכתב יש להחמיר בזה כדברי הרב בהג"ה וכן יל"ד מלשון הרמ"א שכתב דהרי הוא כספק טרפה משמע דאינה ספק טרפה ממש דמדינא מעמידין אותה על חזקת היתר אלא חומרא דרבנן לאסור אותה ועכצ"ל כן דהא כתב הש"ך דלרבה ס"ל אף דאיתיילדי ריעותא מחיים מותר לגמרי דמוקמונין אחזקת היתר אלא אביי ורבא ס"ל אם אתיילד ריעותא מחיים לא מוקמונין על חזקת היתר משום דהביאו ראיה מהא דנפל עליו הבית ועל בת אחיו צרתה חולצת ולא מתייבמת ומהיכי תיתי לעשות פלוגתא רחוקה הא י"ל דסברת רבה נכונה דגם באיתיילד ריעותא מחיים מוקמונין לה בחזקת היתר אלא ס"ל לאביי ורבא דמ"מ מדרבנן עשו אותה כספק דהא גם מהך משנה לא מוכח דמדאורייתא הוי ספק לאסור מד"ת:

וא"כ י"ל לפימ"ש בנה"מ סימן רל"ד דבאיסור תורה אפילו אכל בשוגג צריך כפרה ותשובה להגין על היסורין אבל באיסור דרבנן א"צ שום כפרה וכאלו לא עבר דמי וכ"כ בחת"ס סימן ק"פ בחחו"מ לכן הוכרחו תוס' לומר דוקא אם נמצא ודאי טרפה חשוב כשוגג ולא אונס דאזי צריך כפרה ותשובה משא"כ אם ימצא רק ריעותא דודאי נעשה מחיים דאז כיון דמדין תורה נשחטה הותרה ליכא חשש דשוגג בדרבנן ובערך ש"י על יו"ד סימן קי"ט הבאתי ראיה לדברי נה"מ וחת"ס ובמשנה ה' פ"ב דחלה משמע כנה"מ וח"ס מדאמר קלקל לעצמו ותיקן לאחרים אלא לעצמו קלקל דהורה שלא כדין דשוגג נעשה לו כמזיד כדאיתא בב"מ דף ל"ג ע"ב:

היוצא מזה דהיכא דנעשה הריעותא מחיים אשר אפשר שזה גרם להטריף אף דיש חזקת היתר דאין מחזיקין מאיסור לאיסור מ"מ אסור מדרבנן ולפי"ז אשכחנא פתרי למ"ש הרמב"ם בפ"ב מטומאת צרעת ה"ט ספק אם בהרת קדם או שער לבן קדם טמא מספק ותמהו מב"מ דפ"ו דרב"נ אמר טהור טהור וכתב הכס"מ דרמב"ם פוסק כת"ק דספ"ד דנגעים דס"ל דטמא וקשה הא רב"נ הכריע דטהור ואמורא יכול לפסוק אפילו כיחיד נגד רבים וכמ"ש הרא"ש בב"מ דף צ"ט דיש כח לאמורה לפסוק כיחידאה ולחלוק על הכלל כשידע הברייתא או המשנה והובא בכללי הש"ס אך רש"י כתב שם טהור לפימ"ש בתורה ומה בעי רש"י בזה אלא דר"ל דלא פליג על ת"ק דספ"ד דנגעים דמטמא אלא דס"ל לרב"נ דמן התורה טהור אף דאתיילד ריעותא רק מדרבנן ס"ל לת"ק דטמא מספק והא דלא מסיק כן רב"נ דטמא מדרבנן משום דיצתה נשמתו בטהרה לכן לא הספיק לגמור ולומר טמא ובזה מיושב מה שתמהו המחברים בהא דיצתה ב"ק אשריך רב"נ שיצתה נשמתך בטהרה שהרי היה מוכרח לומר טהור כיון שהדין כן ולפימ"ש א"ש דלולא שיצא נשמתו בטהרה היה מסיק דמדרבנן טמא ומצאתי במל"מ שם בהגהות שכתב הא דכתב הרמב"ם דטמא מספק היינו מדרבנן עיי"ש והרי אף דאתרע החזקה מ"מ מדאורייתא מוקמונין על חזקתו:

וגם כשאיתיילד ריעותא מחיים דעודנה בחזקת איסור אבמ"ה מוכח דנימא דמוקמונן לה על חזקה היתר דהא בפ' המדיר דף ע"ה ע"ב מייתי משנה דספ"ד דנגעים אם בהרת קידם לשיער לבן טמא ואם שיער לבן קודם לבהרת טהור ספק טמא ור"י מטהר משום דס"ל דאזלינן בתר חזקה דגופא והקשו תוס' מ"ט דרבנן דאמרי טמא הא בחולין דף יו"ד יליף מקרא דמוקמונן על חזקה ואור"ת דמיירי שנזקק לטומאה שהיה בו נגע שחין או מכוה קודם והיה מוחלט ממנו וקודם שנטהר נולד בו ספק ואחר שנטהר מן הראשון לא נשאר בו אלא ספק זה וכן משמע בשילהי נזיר ור"י ס"ל דגם כה"ג אזלינן בתר חזקת הגוף ויליף מהתם אף דהתם בסוף נזיר יליף מלטהרו או לטמאו מ"מ מהתם גמרינן ובר"ש ספ"ד דנגעים כתב דהא דב"מ דנחלקו במתיבתא דרקיע בספק אם בהרת קדמה ע"כ נמי בהכי מיירי לפמ"ש ר"ת דאל"כ כ"ע הוי מודו דטהור כיון דיש לו חזה"ג והלכתא דטהור כיון דקוב"ה אמר דטהור עיי"ש והרי זה ממש כספק שאירע בחיי הבהמה אם נטרפה דיש לה חזקת הגוף דנולדה כשרה אלא דבחייה יש עליה איסור אבמ"ה וכשנשחטה הותרה ואזלינן בתר חזקת הגוף כמו בספק בהרת קדמה ואפילו נימא דרק מן התורה טהור כפרש"י והרמב"ם כדי לקיים נמי דהלכתא כת"ק דר"י מ"מ מוכח דרק מדרבנן לא סמכינן כה"ג על חזקת הגוף:

ועוד נראה דהא דאפלגו קוב"ה ומתיבתא דרקיע בספק בהרת קדמה ע"כ רק לענין דאורייתא דאלת"ה הרי בזמן רבה ב"נ כבר פליגי ת"ק ור"י בזה כדאיתא בספ"ד דנגעים והל"ל קוב"ה אומר הלכה כר"י ומתיבתא דרקיע אומרים הלכה כת"ק דהא ביבמות דף י"ד יצתה ב"ק דהלכה כב"ה ובפרק הזהב יצתה ב"ק דהלכה כר"א וכן במדרש ילקוט בפ' יתרו ובפרשת חקת דמצאו משה להקב"ה שאמר הלכה בשם אמרו אליעזר בני אומר פרה בת שתים עגלה בת שנתה ואז עדיין לא נולד ר"א מכ"ש כאן דכבר קדמה פלוגתא דת"ק ור"י דהל"ל הלכה בשם אומרו אע"כ דבמתיבתא דרקיע פליגי רק לענין דאורייתא לפי מ"ש בתורה ולהכי פרש"י לפימ"ש בתורה אמר קוב"ה טהור דזה אינו מבואר בפלוגתא דת"ק ור"י ועל זה הוכיחו מרב"נ דאמר טהור מדאורייתא:

ובפנ"י פ"ק דכתובות דף טית בד"ה ל"צ בא"ב כתב מדרבנן ל"מ חזקת היתר כדאיתא ביבמות דף ל"א וכ"כ הפוסקים דמהאי סוגיא דיבמות מוכח דאפילו באיסור והיתר לא אזלינן בתר חזקת היתר וכמו שהאריך בעל פר"ח ביו"ד סימן כ"ט עכ"ל והביאו בשו"ת אר"י דבי עילאי באבני זכרון לחיו"ד ס"ח וכתב דמהתם אין ראיה משום דכשזרק לה גט היתה בחזקת איסור שבעלה עדיין חי וכ"כ ראש יוסף פ"ק דחולין דף י"ב עכ"ל ובראש יוסף שם כתב בד"ה סוף דבר הכל נשמע דהא דכתב הפר"ח בסימן ק"י כלל ששי דבספק השקול אף דאיכא חזקה מ"מ יש להחמיר מדרבנן דמיירי בנמצא ריעותא מחיים כמו בפתחו המוח ונמצא מים בראש ולא ידעו אם המוח מקיף המים יעיי"ש כולהו תלתא חוט המשולש ס"ל דגם בריעותא מחיים רק מדרבנן לא מוקמונן על חזקה:

וא"ל לפימ"ש דכ"ע ס"ל דמדאורייתא גם באתרע מחיים וגם בנזקק לטומאה כגון בנחלט לטומא' מחמת שחין ומכוה ואח"כ נולד בו ספק אם בהרת קדמה לשיער לבן ובנזיר דף ס"ה יליף לה מקרא לטהרו או לטמאו דפתח הכתוב בטהרה תחלה א"כ בפ"ק דחולין ד"י ע"ב דאמר מנא ה"מ דאמור רבנן דאוקמוה אחזקה ויליף מקרא ויצא הכהן מן הבית ופלפל שם בזה ולמה לא אמר מקרא לטהרו או לטמאו דלק"מ חדא דבעי למימר הא דרבנן אוקמוה על חזקה דבשלמא אם נילף מקרא ויצא הכהן הוי מפורש בתורה ובדבר המפורש להיתר לא גזרו רבנן כמ"ש תוס' בפא"נ דף ס"ד ע"ב בד"ה ולא ישכור והטו"ז ביו"ד ריש סימן קי"ז משא"כ הדרש מלטהרו או לטמאו אינו מפורש רק דקדוק דע"כ היה צריך לכתוב אחד מהם תחלה ועוד בשלמא אם ילפינן חזקה מויצא הכהן עכצ"ל מלטהרו אתי ללמד גם כשנזקק לטומאה דאל"כ כבר ידעינן חזקה ויצא הכהן וכמ"ש ר"ת בתוס' בנזיר דף ס"ה ע"ב אבל אם ליכא קרא על סתם חזקה מנ"ל מלטהרו ללמוד אף בשנזקק לטומאה:

וא"ל עוד דבנזיר שם אמר אהא דר"י כהה וטהור מנא ה"מ ויליף מלטהרו דהא ת"ק ג"כ מודה דטהור מדאורייתא וא"כ מנ"ל לר"י לחלוק ולומר דגם מדרבנן טהור דג"ז לק"מ דה"פ מנא ה"מ דכיון שנזקק לטומאה י"ל דגם מדאורייתא טמא דכיון דלא למדנו חזקה רק מויצא הכהן ושם לא נזקק לטומאה לזה אמר דילפינן מלטהרו דמן התורה טהור לכן שפיר י"ל דר"י ס"ל דלא גזרו גם רבנן דאדרבה על האוסר מדרבנן עליו להביא ראיה כיון דבא לחדש איסור דרבנן וכדאיתא פ"ד דידים מ"ג כל המחמיר עליו הראיה:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה