אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קעב

סימן קעא

וששאל אם יאמר האבל בשבת פזמון שלום עליכם. הנה מן הדין מותרין בשאילת שלום כדאיתא בירושלמי פ"ק דברכות ה"ז ר"מ חמא אבלים בשבת ושאל בשלומן שאין אבל בשבת דכתיב ברכת ד' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה ברכת ד' זו ברכת שבת ולא יוסיף עכב עמה זו אבלות והובא ברא"ש פרק ואלו מגלחין ובטוש"ע יו"ד סימן שפ"ה רק תלוי במנהג מקומות כדאיתא התם ומוכח נמי דמדינא מותר לשאול אבל בשלומו בשבת דאל"כ מה מועיל מנהג להתיר איסור כמבואר בפר"ח בהלכות יו"ט ומוכח נמי כשאין יודע המנהג מותר דהא איתא בירושלמי שם ר' הושעיא אזל לחד אתר וחזא אבלים בשבת ושאיל בשלומם אמר להם אני איני יודע מנהג מקומכם אלא שלום עליכם כמנהג מקומי ואם איתא דאם אין יודע המנהג אסור מה מהני לו מנהג מקומו הא נותנין עליו המקום שהלך לשם לחומרא כדאיתא במשנה ר"פ מקום שנהגו ומה' שאמר אלא שלום עליכם כמנהג מקומי דאל"ה נותנין עליו גם כן חומרא מקום שיצא משם וכן הוא מן הדין דאם יש ספק במנהג מוקמונין אדינא וכ"כ ברב"י ביו"ד סימן רט"ו ולא עוד דגם אין צריך לשאול ולברר מדלא שאלם איך המנהג אצלם וא"כ ה"נ כשאין ידוע המנהג מותר לומר כל הפזמון שלום עליכם וברכוני לשלום לכאורה:

ועדיין צ"ע דהרמב"ם רפ"י דהלכות אבל כתב דבר שבגלוי אינו נוהם בהם אבלות בשבת אלא לובש מנעליו וזוקף את המטה ונותן שלום לכל אדם משמע הא דנותן שלום לכ"א ג"כ משום דזה הוי דבר שבגלוי וכ"כ הכס"מ שם ובש"ע סימן שפ"ה ולא כהלח"מ משום דכמו ששואלין בשלומו ה"נ שואל בשלום אחרים ותלה במנהג המקומות וא"כ צ"ע אם מה ששאל בשלום מלאכים חשוב דבר שבפרהסיא ואף שרגיל לומר בכל שבת ואם עכשיו לא יאמר יהא דבר שבגלוי מ"מ כשהוא יחידי ואין איש בבית לא הוי בגלוי ואינו דומה לנעילת מנעלים וזקיפת המטה דלא חלקו משום דאפשר יבאו אחרים לביתו ויראו משא"כ בזה דאם יבואו אח"כ מי ידע אם לא אמר תדע דהרי יתב"ש עיניו משוטטות בכל הארץ ואיך משכחת דברים שבצנעא ובזכריה ד' כתיב שבעה אלה עיני ד' המה משוטטים בכל הארץ דהיינו שבעה מלאכים כמבואר בס"ק ועוד מלאכים מלוין את האדם ואולי לזה דייק הרמב"ם רפ"י דבשבת נותן שלום לכל אדם ורפ"ה דין כ' כתב בשלום אחרים אלא דההיתר בשבת רק ליתן שלום לכל אדם:

ועוד דיל"ד דבפ"ה שם כתב הדין לענין אחרים ששואלים בשלומו וכן אם הוא שואל בשלום אחרים ולמה ברפ"י לענין שבת כתב הדין דנותן שלום לכל אדם ולא כתב לענין אחרים אם מותרין לשאול בשלומו:

ונ"ל לפימ"ש מהרי"ו סימן ה' והובא בש"ך סימן ת' וז"ל מה שנהגו האבלים בשבת תוך זיין בעטיפת הראש שפיר קעבדי ואין זה נראה כדבר פרהסיא כיון דכן נהגו אבלים כל שלשים יום דהא דאמר פרק אלו מגלחין פריעת ראש חובה היינו דוקא בימיהם שלא נהגו בעטיפת הראש אלא תוך שבעה ומש"ה אי אזיל בעטיפת הראש אז נראה כאלו נוהג אבלות שבעה בשבת אבל לפי מנהגינו אינו נראה כאלו נוהג מצות שבעה כיון דהכי נהיגי כל שלשים עכ"ל ולכן בשלמא לענין שיתן שלום לכל אדם דאין אסור רק תוך שבעה אם לא יתן שלום בשבת הוי דבר שבגלוי דנוהג מצות שבעה בשבת משא"כ לענין שאילת אחרים לאבל דגם אחר שבעה אסורים עד שלשים לכן אסורים מדינא גם בשבת לשאול בשלומו ולא מהני מנהג לבטל איסור לכן אין ראיה דבירושלמי פרק ואלו מגלחין לא נזכר איסור שאילת שלום רק מקום שנהגו לשאול בשלומו בשבת ומקום שלא נהגו וכל זה בתוך שבעה ולא נזכר כלל לענין שלושים והחילוק בין שהוא מותר לשאול בשלום אחרים ואחרים אסורין לשאול בשלומו תוך שלשים לכן י"ל דאותן מקומות שנוהגין לשאול בשלומו בשבת ס"ל דכל שלשים אינו אסור גם בחול רק תוך שבעה והוי דבר שבפרהסיא ואותן שנוהגין שלא לשאול תוך שבעה בשבת בשלום האבל ס"ל דבחול כל שלשים אין שואלין בשלומו לכן אסור לשאול בשלומו בשבת משא"כ בגמרא דילן בפא"מ דף כ"א ע"ב מבואר החילוק בין שבעה לשלושים לענין שהאבל אסור מליתן שלום לאחרים רק תוך שבעה ואחרים אסורים ליתן לו שלום כל שלשים ואין תלוי במנהג מקומות ועכצ"ל כן דאל"כ קשה על אותן מקומות דמביא ירושלמי דנוהגין לשאול בשלום האבל בשבת הא כל שלשים אסור ואינו דבר שבפרהסיא:

ובירושלמי נמי בפרק ואלו מגלחין הלכה ה' נראה דפליגי אם לשאול בשלום אבל בשבת תליא במנהג דאיתא שם ר' הושעיה ס"ל דתלוי במנהג מקומות ור"מ לא הזכיר כלל אם תליא במנהג ועכצ"ל דר"מ ס"ל דגם בחול תוך שלשים מותר לשאול בשלומו לכן חובה בשבת תוך שבעה לשאול בשלומו דהוה בפרהסיא ורמב"ם פוסק כמסקנא דש"ס דילן דתוך שלשים גם בחול אסור לשאול בשלומו ממלא תוך שבעה בשבת לא חשוב דבר שבפרהסיא ומתורץ בזה קושית הלח"מ בפ"י מהלכות אבל דלמה לא הביא הרמב"ם הך דירושלמי דתליא במנהג וחפשתי ומצאתי במסכתא שמחות פי"ד דת"ק ס"ל הרואה אבל תוך שלשים אינו שואל בשלומו ור"מ ס"ל הרואה אבל תוך שלשים יום שואל בשלומו נמצא כמו שכתבתי דלפיכך ר"מ בשבת שאיל בשלום אבלים תוך שבעה דאם לא ישאל יהא אבלות בפרהסיא דנוהג בדין שבעה ולא ס"ל דתליא במנהג כיון דלדידיה אין ספק ואם נוהגין שלא לישאל בשבת הוי מנהג בטעות אבל ר' הושעיה ידע פלוגתת ת"ק ור"מ לכן מספ"ל האיך מנהג המקום של אותן אבלים דשמא ס"ל כמ"ד דתוך שלשים בחול יאסור לשאול בשלום אבל ממלא לכן נהגו לאסור בשבת ליתן לו שלום דהוי דברים שבצנעא לפי הנראה האי ר' הושעיה הנזכר בירושלמי היינו ר' אושיעא הנזכר בבבלי דר"ח ור' אושיעא הם חברו הברייתות ובטי"ג בשמות אנשים אות א' ס"ק כ"ז כתב דחד שמא הוא רק בירושלמי נקרא בה' תחלה וסוף ובבבלי נקרא בא' תחלה וסוף ומסכת שמחות הוא ברייתא דהיינו אבל רבתי הנזכר בכתוב' דף כ"ח תנא באבל רבתי והוא במסכת שמחות פ"ב ומפרט דהוא בתרא להנהו תנאי הת"ק ור"מ ומסתמא ידע הך פלוגתא ואם היה יודע המנהג של אותו מקום דאין שואלין בשלום אבלים בשבת היה ע"כ נגרר אחריהם דנותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם ומפרט דמסתמא נוהגים עפ"י רבים והוא אתרא דמר:

נמצא דברי רמב"ם מזוקקין דאחרים אסורים לשאול בשלום אבל בשבת דזה הוי דברים שבצנעא וא"כ אין לומר ברכוני לשלום וגם שלום עליכם אין לו לומר דנגד מלאכים חשוב דברים שבצנעא כשהוא יחידי בבית:

אמנם הגם כי כנים דברי בדעת הרמב"ם מ"מ כיון דרמב"ן בתורת האדם הביא נמי דברי הירושלמי כמו הרא"ש וכן המחבר ביו"ד סימן שפ"ה פסק כן דלענין לשאול בשלום לאבלים בשבת תליא במנהג מקומות ורמב"ן בתה"א נתן טעם מפני ששאלת שלום הרבים הוא שנכנסין אצלו וצריכים לשאול בשלום אלא שאין אבלות מתפרסם בשתיקתם לפיכך תלו אותו במנהג וקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל וכ"ש לענין שבת אי אפשר לזוז מפסק המחבר ומ"מ המורה כרמב"ם אין מזניחין אותו וגם מסתיין רק במקום שנהגו לשאול בשלום אבלים אין לשנות המנהג כשידוע שכן נוהגין משא"כ במקום דליכא מנהג ידוע אזי אסור גם בשבת כיון דכל שלשים אסור לא חשוב דבר שבפרהסיא דק"ו הוא מדברי מהרי"ו הנ"ל דכתב כן בעטיפה דעושין מעשה מכ"ש בשתיקותא דאין מתפרסם כמ"ש הרמב"ן ואין סתירה לזה מדברי הירושלמי דאמר איני יודע מנהג מקומכם ומ"מ שאל בשלום אבלים דשאני התם דבא ממקום דנהגו לשאול כמ"ש להם כמנהג מקומי ועוד כבר ביארתי דהרמב"ם לא פסק כהירושלמי ומדינא אסור לשאול בשבת בשלום האבל כיון דאיסור לשאול בשלומו כל שלשים רק המנהג באיזה מקומן להקל א"כ כשאין ידוע המנהג מוקמין אדינא:

וצריך טעם איך לא ישנו המנהג כיון דלפי הש"ס בבלי יש בו איסורא כמו שהוכחתי וא"כ נראה שהוא מנהג בטעות דהא אפילו בעשיית מעשה לא חשוב דבר שבפרהסיא בדבר שנוהג האיסור כל שלשים כמ"ש מהרי"ו וא"כ אין מספיק טעם הרמב"ן שכתב דהנוהגין לשאול משום דחושבין אפי' השתיקה לדבר שבפרהסיא דהא גם דבר שבפרהסיא כגון עטיפת הראש מחויב האבל בשבת שבתוך שבעה כיון דכל נהגו כל שלשים בזה והטעם שכתבתי על הירושלמי משום דיש פלוגתא אם אסור לשאול בשלומו כל שלשים דהא לפי הגמרא דילן וכל הפוסקים המסקנא דכל שלשים אסור לשאול בשלומו וא"כ אין להמנהג על מה לסמוך והיה לנו לבטל מנהגם:

ונ"ל לפימ"ש מהרי"ק בשרש טית דפשיטא דכבוד הצבור לקיים מנהגם וקפידא גדולה איכא לסתור המנהגות אשר נהגו בהן המקומות עד שכתב רה"ג שאין לבטלם אף שאין מתוקנים כל כך דלמא אתי לאנצויי ש"מ שהוא זלזול המקום כשמבטלים המנהג אשר נהגו בו מדחייש רה"ג דלמא אתי לאנצויי עכ"ל ולפ"ז א"ש דבפרק וא"מ כ"א ע"ב פריך אהא דתניא גי' הראשונים אסור בשאילת שלום מדתניא דרע"ק אמר להרבים שהספידו בניו לכו לבתיכם לשלום ומשני כבוד רבים שאני הרי דאפילו בחול כבוד רבים שאני מכ"ש בשבת והמנהג לשאול באותו מקום בשלום האבלים בשבת דאין לשנות מנהגם דלשנות המנהג הוי זלזול הצבור ולקיים המנהג הוי כבוד הצבור:

ונראה הא דהתירו משום כבוד רבים רק באבלות הקילו ולא בשאר איסור אפילו דבריהם וכה"ג אמרינן הלכה כדברי המיקל באבל וראיה לזה דהא איתא בירושלמי שם דר"י בר"ח הוה משתבח בי ר"מ קומי צפוראה אדם גדול אדם קדוש אדם צנוע חד זמן חמא אבולאיי בשובתא ושאל בון אמרי ליה רבי אהנו דאת מתני שבחיה א"ל מה עבד א"ל חמא אבולייא בשובתא ושאל בין א"ל בעון אתון למידע מה חייליה בא להודיענו שאין אבל בשבת דכתיב ברכת ד' הוא תעשיר זו ברכת שבת ולא יוסיף עצב עמה זו אבלות עכ"ל וא"כ כיון דבני צפוראה חשבו דשלא כדין שאל ר"מ בשלום אבלים בשבת ודאי היה כן מנהגם שלא לשאול וריב"ח שתירץ להם דבא להודיעם שאין אבלות בשבת היינו דהמנהג בטעות מחמת דלא ידעו הדין הרי דבא להודיעם דהמנהג בטעות ורשאי להתיר בפניהם כדאיתא ביו"ד סימן רט"ו וכאן דלפי דעת ר"מ יש איסור במנהגם דאבלות בפרהסיא אסור בשבת ולר"מ לשיטתו דבחול תוך שלשים שואלין בשלום אבל א"כ תוך שבעה הוי אבלות בפרהסיא לכן במכוין בא להודיעם הרי דלא השגיח במנהגם ומשום דיש איסור לפי שיטתו וכה"ג כתב המג"א בסימן ש"ז סק"ז שאין מדמין דבר לדבר בענייני השבותים ואין לך בם להתיר אלא מה שאמרו חכמים וכן העלה בפר"ח לא"ח סימן תצ"ו סק"י דאם יש במנהג פקפוק איסור דרבנן מבטלין המנהג מפני הלכה ושכן מצא ברדב"ז סע"ג בשם הריטב"א:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה