אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קסה

סימן קסד

אילן גדלים עליו פרי דשכיחי בהם תולעים לכן אוכלים אותם רק גוים אם מותר לעקור אותו נ"ל דזה חשוב שפיר אילן מאכל דהא רק התולע אסור אבל כשיסיר התולע מותר הפרי וגם נהי דשכיח בהו תולעים מ"מ אפשר ימצא אחר בדיקה פרי בלא תולעים רק אין ישראלים רוצים לטרוח ולבדוק ומי שירצה לטרוח ולבדוק או להסיר התולעים יוכל לאכול גוף הפרי ועוד נהי דעכשיו שכיח בהו תולעים דבר זה משתנה לפי המקום והזמן כמ"ש ת"ח הובא בש"ך יו"ד סימן פ"ד ס"ק כ"ב א"כ שמא באיזה זמן ישתנה וכבר כתבתי בערך ש"י עיו"ד סי' קט"ז דגם כשאין עושה עכשיו פירות רק אפשר יעשה אחר כך פירות אסור לקוץ וא"כ גם בספק אסור לכ"ע כיון דתורה אמרה רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא א"כ ספק אסור כיון דאין יודע ול"ל דמוקמונין בחזקתו דלא ישתנה דהא על להבא חיישינן כדאיתא בגיטין דף כ"ח שמא מת ל"ח ושמא ימות חיישינן ועוד הא כתבתי בערך ש"י שם כיון דאמרה תורה אשר תדע לא מפני רוב או חזקה:

ועוד אפילו המצא תמצא עץ עושה פירות מתולעים שאינם ראוים כלל למאכל ישראל דא"א להסירם או דטרחתם מרובה מאד מן הנאת אכילה מ"מ נהי דהלאו דלא תשחית אמרה תורה רק בראוי לאכילת ישראל כדכתיב כי ממנו תאכל אבל מ"מ אפשר דיש סכנה לקוץ דהא כתב בשאילת יעב"ץ ח"א סי' ע"ו דכשצריך למקומו וכה"ג דיש לו ריוח יותר בקציצת האילן מ"מ אפשר דיש בו סכנה אף דאין בו איסור לאו דהשחתה דבקציצת אילן פירות יש שני דברים לאו דהשחתה דאסרה תורה וחשש סכנה שאמרו חכז"ל. ובזה י"ל יותר נהי דנתנה תורה הטעם דממנו תאכל דמשמע דאל"ה אין איסור היינו כיון דתורה מיירי בצרכי רבים שעושים מלחמה כמפורש בקרא כי תצור על עיר וצורכי רבים הוי מצוה וכמ"ש ראב"ד שבאס"ז פ"ו דב"ב דף קוף ע"א אהא דמצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו משום דהנותן לרבים כנותן לשמים שכן העוסק בצורכי רבים כעוסק בצורכי שמים וכן הוא בא"ח סימן ש"ו וסי"ב וכשעוסק במצוה אין חשש סכנה וכדאיתא בפ"ק דפסחים דף חית וא"כ י"ל דגם אילן שפירותיו אין ראוין רק לגוים יש בו סכנה כיון דאין אנו יודעין טעם הסכנה מניין לנו לחלק והרי כשאחזו בולמס ואוכל לרעבונו או לרפואה במקום סכנה דמותר דכתיב וחי בהם מברך כדאיתא בא"ח סימן ר"ד ס"ט גם ראוי לגר תושב ומצוה להחיותו כדאיתא ברמב"ם ספ"י מהלכות מלכים א"כ שייך הטעם דהפירות חיי האדם:

ובתוס' פרק לא יחפור דף כ"ו בד"ה אנא לא קייצינא דאמר רב הקשו והא תנן קוצץ ונותן דמים ותרצו דאיכא לאוקמה באילן סרק והקשה בשו"ת בית יעקב סימן ק"ם הא תנן בדף כ"ז ע"ב אילן הנוטה לר"ה קוצץ כדי שיהא גמל עובר ורוכבו וקאי התם ארישא דתנן אילן שהוא נוטה לשדה דמחלק בין שאר אילנות לחרוב ושקמה דמיירי באילנות שעושין פרי עיי"ש ולפימ"ש לא המ"ל להקשות מאילן הנוטה לר"ה דהוי צורכי רבים דהוי מצוה וליכא חשש סכנה.

ולפ"ז נדחה נמי ראיית הבית יעקב מאילן הנוטה לר"ה דקוצץ דש"מ בצריך למקומו מותר לקוץ ולפימ"ש אין להביא ראיה מן צורכי רבים וי"ל דלפיכך כתב הרא"ש בס"פ החובל סט"ו נראה דבצריך למקומו מותר דמשמע דאין לו ראיה מוכרחת לזה ולא הכריח הדבר מאילן הנוטה לר"ה ומטעם שכתבתי:

ולפימ"ש יש ראיה למ"ש בשאילת יעב"ץ הנ"ל הא דצריך למקומו או מעולה בדמים מותר היינו דאין בו איסור דבל תשחית אבל סכנה איכא והא דשמואל אמר לאריסיה איתי לי מקורייהו משום דמכחשי לגפנים מיירי דלא טעין קבא עיי"ש דהא אמר בס"פ החובל אהא דמעולה בדמים מותר תנ"ה רק עץ למעט מעולה בדמים ומה ראיה הא התם מיירי הכתוב במלחמת רבים א"כ הא דמעולה בדמים דמותר מיירי נמי דהוא צורך רבים וליכא חשש סכנה אלא ע"כ הא דאמר רבינא דמעולה בדמים מותר נמי דאין בו איסור דלא תשחית דבזה אין חילוק בין צורך יחיד או רבים ונ"מ היכא דליכא למיחש משום סכנה כגון לצורך מצוה או לצורך רבים גם כ"מ דאינו עובר על הלאו:

ול"נ הא דאמר שמואל אייתי למקורייהו ולא חש לסכנה דאפשר דוקא אם פירות האילן לא מזקי בעצמן לשאר פירות החשובים יותר כיון דאלו ואלו פירות הן משא"כ אם מעולה בדמים או צריך למקומן יש סכנה אם משחית פירות חיי האדם ובזה י"ל קושית התוס' שם אהא דאמר רב"ח אנא לא קייצינהו הא אמרינן בפ' החובל דף צ"ב גבי הנהו דקלי דמכחשי לגפני דאמר שמואל אייתי לי מקורייהו אלמא משום היזק גפנים מותר לקוץ דקלים ותרצו דשא"ה דיותר מדאי היו מכחישים לגפנים ובשאילת יעב"ץ כתב שהוא דוחק דאיזה גבול יש בדבר זה אך גם תירצו דהשאיע"ץ דמיירי דלא טעין קבא או דמטי זימנייהו לקוץ ג"כ דוחק דסתמא אמרו ולא מחלק וגם אם מטו זימנייהו לקוץ או דלא טעין קבא למאי נ"מ מייתי הש"ס כלל הנהו עובדי דשמואל ור"ח דכבר מבואר שם דאם לא טעין קבא מותר וגם אם מטו זימנייהו בלא"ה לקוץ והוא מפורש בספ"ד דשביעית וגם אין לתרץ דשאני הך דשמואל דאמר אייתי מקורייהו וגם הא דר"מ דאמר זיל עקרינהו משום דעוקר עם השרש ויכול לנוטעם במקום אחר והתורה או מה שאחז"ל משום סכנה אינו רק כשקוצץ דמפסיד האילן לגמרי וכמ"ש בשאיע"ץ שם ג"כ לא נח לי דא"כ מה השיב רב"ח אנא לא קייצינו משום סכנה דעדיין ה"ל לעקרם עם השרש לכן נ"ל כמ"ש דשאני הנהו עובדי דשמואל ור"ח דפירות הדקלים בעצמם מזקי לגפנים וכיון דהתורה אמרה טעם האיסור כי ממנו תאכל והאדם עץ השדה היינו כמ"ש ראב"ע ורמב"ן שם דהפירות חיי האדם ולכן הכא דמזקי לגפנים דחשובים יותר חיי אדם ידחה המזיק מפני הניזק כיון דמה דמכחשי התמרים לגפנים הקלקול יותר ממה שיקלקל התמרים כשיעקרם לגמרי וכה"ג אמרינן בסנהדרין דף ע"ב ע"ב קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו ואמר שם הא דתנן אם יצא ראשון אין נוגעין בו משום דאין דוחין נפש מפני נפש ה"ט דמשמים קא רדפי לה וכן הוא בחו"מ סימן תכ"ה ס"ב אבל עובדא דרב"ח דס"ל דמדינא לא חשיבי דקלים שלו מזיקין לגופני דר"י דהא הרחיק כשיעור ואין גוף התמרים מזיקין לגפנים אלא דלפעמים הציפרים נחתו מן התמרים על הגפנים דאינו רק גרמא ולא מגירי דיליה לכן לא רצה לקוץ משום סכנתא ואף דיש לדייק מדברי שמואל דאמר שם דמכחשי בחמרא כולא האי דמשמע כתירץ התוס' דיותר מדאי היו מכחישים לגפנים מ"מ לפימ"ש א"ש הדיוק נמי דהיינו דמקלקלין לגפנים יותר ממה שיהא הקלקול בעקירת הדקלים או עכ"פ יהא הקלקול בשוה דאזי ג"כ אין איסור אם היה אפשר לצמצם או דכגון זו שוא"ת עדיף משא"כ אם אין שוים:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה