תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קסד
לבן תבע מיעקב בערכאות והזמינו להערכאות ואח"כ שכר לבן מליץ וכן שכר יעקב ונתחייב יעקב ועתה תבעו זה את זה בד"ת ההוצאות שעשו. הנה זה פשיטא שא"צ יעקב להחזיר ללבן ההוצאות דהא לא סירב יעקב מלעמוד לד"ת אך ההוצאות שעשה יעקב מה דינו הנה לעיל סימן קס"א בסופו כתבתי די"ל כיון דכבר הזמינו לבן לערכאות ולא תבעו יעקב לד"ת י"ל מדשתק נתרצה לדון בערכאות ואף דלא אמרינן שתיקה כמחילה דמי כל היכא דליכא אומדנא לומר אנן סהדי מ"מ כיון די"ל דאזקיה מדעתיה הוי כאומר קרע כסותי דלאו מדין מחילה היא אלא דמזיק אינו חייב היכא דנתרצה זה כמ"ש קצו"ח ונתיבות קלסיה בסימן רמ"ו ובשו"ת הרי בשמים ח"ב סימן רל"ז כתב ג"כ דפטור התובע להחזיר לנתבע ההוצאות משום דהיה יכול להציל את עצמו שהיה לו לנתבע לקרוא לתובע לד"ת אחר שהזמינו התובע לערכאות עיי"ש וצ"ל אף דאין ידוע אם היה הולך עמו התובע לד"ת מפרט דהרי קמן שתבעו בערכאות מ"מ ספק הוי ומספק אין להוציא ממנו:
אמנם פשיטא דא"ל יעקב להחזיר ללבן הוצאת שעשה דהא כמו כן ויותר היה לבן יכול להציל עצמו וגם נתרצה לדון בערכאות וע"י שתיקת יעקב אי אפשר לחייבי דע"י שתיקה אינו מתחייב:
אך אם לא פרע לבן שכר המליץ וכדומה וגבה המליץ ההוצאות מן יעקב יש לעיין אם מחויב לבן להחזיר ליעקב דאפשר זה הוא כהוצאות שעשה יעקב ונ"ל דצריך לבן להחזיר ליעקב כיון דמדינא על לבן מוטל לפרוע אלו הוצאות דהוא שלח המליץ ועל ידו נעשו ההוצאות כגון סטעמפיל ושכר העדים שהביא ושכר השלוחים שגבו מיעקב מה שנתחייב ללבן אלא דפייס לבן להערכאות לילך ולגבות הכל מיעקב דכן בדיניהם גובין ממי שנתחייב אבל לאו ד"ת הוא כן וא"כ נפרעו מן יעקב בעד מה שמוטל על לבן ול"ל בזה אין אדם נתפס על חברו דזה הוי כמו מס שגבו שוטרי המלך מאחד בעד חברו כיון דדיניהם הוי כל אחד כערב בעד חברו וכן דמי למלמד שהיה בבית איזה בעה"ב והיה לו משכנות מעכו"ם והלך לו עם המשכנות והוכרח הבעה"ב לשלם להעכו"ם ועיי"ש בחו"מ ס"ס קכ"ח בטו"ז כיון דבדיניהם כך הוא דיכולים לגבות מבעה"ב הוי כאלו הבע"ה ערב בעד המלמד וה"נ דומה לזה וא"כ אפי' לא פייס לבן להערכאות לגבות ההוצאות מן יעקב רק מעצמם עשו כן ג"כ חייב לבן להחזיר ליעקב גם הוצאות שנעשו אחר שהזמינו לבן ע"י הערכאות: