אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קנב

סימן קנא

שאלת עמ"ש בתשורת ש"י סימן שכ"ח דאם גוי השחיר והחליק מנעלים של ישראל בשבת מיתר הישראל לנעלם בשבת אף דאסור לצוות הגוי ואפילו עושה הגוי בעצמו מ"מ כשרואה צריך הישראל למחות בו והבאתי ראיה מהמג"א בסימן רנ"ב סקי"ג שכתב דאם הערל החליק ותיקן המנעל בשבת שרי ללבשו בשבת דהא היה יכול ללבשו בלא"ה כמ"ש סימן רנ"ג ס"א בהג"ה דאם החזירם גוי בשבת מותר אם כבר נתבשל אף דמצתמק ויפה לו והקשת הא הפרמ"ג כתב שם סקי"ב דדוקא אם החזירם הגוי שלא מדעת ישראל הנה לזה הבאתי בתשורת ש"י שם דברי הגאון מהר"ז זלה"ה בסימן רנ"ג סק"ה אפילו החזיר הישראל על ידי גוי במזיד שרי לאכלו בשבת כיון שכבר היה ראוי לאכול אף דמצטמק ויפה לו וכתבתי שם דבכונה הוסיף על דברי רמ"א לאפוקי מהלבוש שהביא הפרמ"ג שכתב דוקא אם החזיר בלא ידיעת ישראל ובאמת מסתימת רמ"א משמע דלא כהלבוש ואם כהלבוש למה כתב רמ"א ואם החזירם ישראל דינו כעבר ושיהא יותר הל"ל אם החזירם עכו"ם שלא מדעת ישראל מותר והוי ידעינן תרתי ממילא דאם החזירם גוי מדעת ישראל אסור וכ"ש אם החזירם ישראל עצמו וגם בספר מעדני אשר במלאכת אופה סקי"א בפירש דאפילו ציוה לגוי להחזיר ומצטמק ויפה לו מותר לאכלו בשבת וגם אני הבאתי ראיה לזה שם בתשורת ש"י וכיון דהמג"א הנ"ל הביא ראיה מזה ע"כ דבמנעלים נמי מותר אפילו ציוה הישראל להגוי להחליקו ולתקנו ועשה כן בבית ישראל כמו הא דתבשיל שהחזיר הגוי דאפילו צווהו ישראל ודלא כאשר דימה מעלתו דמג"א בסימן רנ"ב אינו מתיר רק כשעשה הגוי שלא מדעת ישראל וגם לא בבית ישראל וע"כ בלא"ה הכי הוא דהא מה דאסרינן לפעמים בכדי שיעשו משום שלא יהנה ישראל וכאן דלא חשוב הנאה כל כך כיון דבלא"ה היה ראוי ליהנות בו ממילא לא שנא בין נעשה ע"י צוואת ישראל ובבית ישראל או לא וכיון דבתראי מתירין דלא כתפא"י והלבוש הלכה כמותן בדרבנן ואפילו יהא איסור דאורייתא במנעל ישן לתקן ולהחליק בוויקס מ"מ שלא יהנה ממלאכת שבת הנעשה ע"י גוי ליכא רק חשש דרבנן ומפרט לפי מה שהראתי לדעת שם בתשורת ש"י דאינו אסור בגוף הוויקסין אפילו הישראל רק מדרבנן ובלבוש סימן שי"ד סי"א כתב אסור לסתום ע"ג הנקב דבר הדבק בו אם יש בו משום מרוח כגון בשעוה או בשמן עב אסור משום שהוא אב מלאכה משום מוחק עכ"ל דמשמע גם בשמן עב הוא אב מלאכה וזה אינו דבפכ"ב דשבת דף קמ"ו ע"ב מבואר דאינו אלא משום גזרה דשעוה וכן מבואר בכל הפוסקים וצריכין לדחוק דקאי על מירוח דהוה אב מלאכה היכא דהוי מירוח כגון שעוה אבל שמן עב הוא רק משום גזרה ועיין לבש"ר דשמן עב יש בו מירוח קצת לכן אסור משום גזרה לכן צל"ע אם וויקס הוי כשעוה או כשמן עב דנראה בחוש שאינו גוש ועב כשעוה ומג"א שכתב בסימן שי"ו סקכ"ד דשפשף הרוק יש בי משום מירוח אפשר כונתו מדרבנן וג"ז צ"ע מנ"ל דל"ד לשמן עב ומעדני אשר בדין ממחק כתב דאין בו משום ממרח:

ועכ"פ כיין דאין לנו ראיה מהגמרא ופוסקים לענין המנעלים ללבשן בשבת אם החליק מנעלים ישנים בוויקס ע"י גוי בשבת אין לאסור וכמ"ש החכיב בס"ס צ"ב דאין לנו לאסור במילי דרבנן מדעתינו דהמחמיר עליו להביא ראיה וכאותה שא"ל ר"י לר"א ב"ע סוף ידים ומפרט דהכא הוי חומרא דאתי לידי קולא לישב כאבל יחף בביתו בשבת ר"ל:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה